ספרית העניקה דירה לעובדת, פיטרה אותה - האם המתנה תבוטל?
בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נדונה מחלוקת סביב העברת הבעלות על דירה במתנה. המקרה עוסק במנוחה שהיתה בעלת מספרה בתל אביב והעניקה לעובדת שלה ולבן זוגה דירה במתנה. לאחר פטירתה, טען מנהל העיזבון שלה כי ההעברה חסרת תוקף משפטי, משום שהמנוחה לא הבינה את המשמעות של החתימה על המסמכים. השופט דחה את טענותיו והכיר בזכותם של הנתבעים להחזיק בדירה.
המנוחה ניהלה מספרה במשך כ-40 שנה, ונחשבה דמות מוערכת בקרב לקוחותיה ועובדיה. הנתבעת, שעבדה אצלה במשך כ-15 שנה, היתה לא רק עובדת מסורה אלא גם ידידה קרובה. לפי עדויות שנשמעו במהלך הדיון, השתיים חלקו מערכת יחסים חמה במיוחד, והמנוחה ראתה בנתבעת בת משפחה לכל דבר. ב-2018, כשהיתה בת 85, החליטה המנוחה להעביר את בעלות הדירה שלה בדרום תל אביב לנתבעת ולבן זוגה. ב-3 בספטמבר 2018 חתמה המנוחה על מסמכי המתנה בפני עורך דין, והדירה נרשמה על שם הזוג בטאבו כבר באוקטובר של אותה שנה. המנוחה נפטרה ביוני 2022, בגיל 89. לאחר מותה, מונה מנהל עיזבון לפקח על רכושה ולחלקו בין יורשיה החוקיים. כחלק מתפקידו, הוא בחן את העברת הדירה שבוצעה כמה שנים קודם לכן, והחליט לערער על תקפותה בבית המשפט.
התובע, מנהל העיזבון, טען כי המנוחה היתה אישה קשישה במצב בריאותי מידרדר, וייתכן כי לא הבינה כלל שהיא מוותרת על הדירה. לטענתו, היא לא היתה מודעת למשמעות המשפטית של מסמכי ההעברה שעליהם היא חתמה. הוא הצביע על כך שבשנים האחרונות לחייה, המנוחה היתה מאושפזת לעתים קרובות עקב בעיות רפואיות, וסבלה מבלבול לסירוגין. עוד הוא טען כי אין זה סביר שאשה ערירית ללא ילדים תוותר על נכס כה משמעותי ללא לחץ חיצוני.
מנגד, הנתבעים הציגו מסמכים ועדים המוכיחים כי המנוחה היתה כשירה לחלוטין בעת החתימה. הם הדגישו כי ההחלטה להעביר את הדירה היתה חלק ממערכת יחסים ארוכת שנים, שבמהלכה הביעה המנוחה שוב ושוב את רצונה לדאוג להם. הנתבעים ציינו כי המנוחה התייעצה עם עורך דין לפני ההעברה, הבינה היטב את משמעות הצעד ונקטה צעדים פורמליים להשלמתו.
השופט נפתלי שילה דחה את הטענות של מנהל העיזבון, וקבע כי אין כל בסיס לקביעה שלפיה המנוחה לא היתה כשירה או שלא הבינה את מעשיה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "הראיות מצביעות על כך שהמנוחה פעלה מתוך רצון חופשי והבנה מלאה של משמעות מעשיה. העובדה שהמתנה הושלמה ורשומה בלשכת רישום המקרקעין מחזקת את ההנחה כי מדובר היה בהחלטה מגובשת ומחושבת".
השופט התייחס גם לכך שלא הוצגו עדויות רפואיות או מסמכים המוכיחים כי המנוחה אכן היתה במצב קוגניטיבי ירוד באותה העת. הוא אף ציין בהכרעת הדין שלו כי, "אין מקום להניח כי כל אדם מבוגר הפועל בנדיבות כלפי מקורביו עשה זאת תחת השפעה בלתי הוגנת או מתוך חוסר הבנה. גישה כזו עלולה לפגוע באוטונומיה של אנשים מבוגרים המבקשים להסדיר את רכושם כרצונם". עוד נקבע כי העברת הדירה נעשתה בהתאם להוראות החוק, לאחר חתימה בפני עורך דין, והושלמה מבחינה רישומית. השופט הדגיש כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמנוחה פעלה בצורה פורמלית ומסודרת.
המשמעות המעשית של פסק הדין היא חיזוק ההגנה המשפטית על אנשים מבוגרים המבקשים להעביר את רכושם מתוך רצונם החופשי, תוך מניעת ניסיונות לבטל עסקות כאלה לאחר מותם. במקרה הנ"ל, נתן בית המשפט משקל מכריע לרצון של המנוחה ולהליך הפורמלי שביצעה, ודחה את הניסיון להחזיר את הדירה לעיזבון.
