העוברית מתה מכיוון שלאם לא היה טופס 17 - זה הפיצוי

אשה הרה בשבוע ה-34 להריונה הגיעה לבית החולים בני ציון בחיפה ב-2018 עם תלונות על הפרשה דמית. למרות מצבה המדאיג, היא סורבה לקבל טיפול רפואי בשל היעדר הסדר כספי מתאים. למחרת, כשחזרה לבית החולים, התגלה כי העוברית שנשאה ברחמה נפטרה. בעקבות האירוע, הגישה האשה לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד בית החולים, ובית המשפט פסק לה באחרונה פיצוי בסכום כולל של 1.5 מיליון שקל.​

האשה, שהיתה בהיריון בסיכון גבוה, הגיעה כאמור למיון בית החולים בני ציון בשבוע ה-34 להריונה עם תלונות על הפרשה דמית. מצב זה מחייב התייחסות רפואית מיידית, שכן הוא עלול להצביע על סיבוכים חמורים כמו היפרדות שליה או לידה מוקדמת. למרות זאת, הצוות הרפואי סירב לקבלה אותה לטיפול בשל היעדר הסדר כספי, והאשה נאלצה לעזוב את בית החולים מבלי שנעשה לה דבר. למחרת, חזרה האשה לבית החולים, ואז התגלה כי העוברית אינה בחיים.​

האשה טענה כי בית החולים הפר את חובתו לספק לה טיפול רפואי דחוף, ללא קשר למעמדה הכספי.​ היא טענה גם כי הסירוב לטפל בה במצב חירום רפואי מהווה רשלנות, שהובילה למות העוברית.​ עוד טענה האשה כי נמנע ממנה המידע והאפשרות לקבל החלטות מושכלות לגבי מצבה הרפואי והטיפול הנדרש.​

מנגד, בית החולים בני ציון טען כי פעל בהתאם לנהלים המקובלים, וכי האשה לא הציגה הסדר כספי כנדרש. עוד נטען על ידי בית החולים כי האחריות למעקב אחר ההיריון והטיפול בו מוטלת גם על האשה, וכי היא היתה צריכה לדאוג להסדרים הכספיים מראש.​

• עברה ניתוח פלסטי מבלי שהסכימה - ותפוצה
• רגע לפני הלידה? מה חשוב לבדוק כדי למנוע רשלנות רפואית

השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס בחנה את הראיות והעדויות שהוצגו בפניה, והגיעה למסקנות הבאות:​

• חובת הטיפול ללא תנאי כספי: בית המשפט קבע כי במצבי חירום רפואיים, על בית החולים לספק טיפול מיידי ללא תלות במעמד הכספי של המטופל. בפסק הדין נכתב כי, "זכותו של אדם לקבל טיפול רפואי אינה תלויה ביכולתו הכלכלית".
  
• רשלנות רפואית: השופטת ג'ובראן מורקוס קבעה כי הסירוב לטפל באשה במצב חירום רפואי מהווה רשלנות חמורה. היא ציינה כיח, "הנתבעת הפרה את חובתה לספק לתובעת טיפול רפואי נאות, ללא תלות בשיקולים כספיים".
  
• פגיעה באוטונומיה: בית המשפט הכיר בכך שנמנעה מהאשה האפשרות לקבל החלטות מושכלות לגבי הטיפול הרפואי שלה, וקבע בהכרעתו כי, "הנתבעת פגעה בזכותה של התובעת לקבל החלטות מושכלות לגבי הטיפול הרפואי שלה".
  

לאור הממצאים, פסק בית המשפט פיצוי בסכום כולל של 1.5 מיליון שקל, סכום הפיצוי מבוסס על כמה רכיבים: ראשית, בית המשפט לקח בחשבון את הסבל הנפשי הכבד שנגרם לאם בעקבות אובדן העוברית. בנוסף, נכללו פיצויים עבור הוצאות רפואיות, הפסדים כלכליים עתידיים ופיצוי על פגיעה בזכויותיה של התובעת. רכיב נוסף שהשפיע על גובה הפיצוי היה הפגיעה באוטונומיה של האם, שכן נמנעה ממנה האפשרות לקבל החלטות רפואיות בצורה מושכלת.

• רכישת הדירה בוטלה - הקונים ישלמו בכל זאת דמי תיווך
• עזרו לאסוף חתימות לתמ"א 38 - וקיבלו דירות קטנות יותר
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

פסק הדין מדגיש את החובה המוטלת על מוסדות רפואיים לספק טיפול רפואי מיידי ודחוף לכל מטופל, ללא תלות במעמדו הכספי. הפסיקה מהווה תזכורת לכך שזכותו של כל אדם לקבל טיפול רפואי אינה תלויה ביכולתו הכלכלית, וכי שיקולים כספיים אינם יכולים לגבור על החובה המקצועית והאנושית של הצוות הרפואי.​

האם היו מקרים דומים בעבר שבהם בתי חולים סירבו להעניק טיפול רפואי בשל שיקולים כספיים?

כן, לאורך השנים דווחו מקרים שבהם מטופלים נתקלו בקשיים בקבלת טיפול רפואי עקב בעיות ביורוקרטיות או היעדר כיסוי ביטוחי. עם זאת, בתי המשפט בישראל נוטים לקבוע כי זכותו של כל אדם לקבל טיפול רפואי דחוף אינה יכולה להיות תלויה בשיקולים כלכליים. פסק הדין הנוכחי מהווה חיזוק משמעותי לעיקרון הזה.

האם הרופאים והצוות הרפואי נתבעו באופן אישי על החלטתם שלא להעניק טיפול?

במקרה זה, התביעה הופנתה נגד בית החולים עצמו ולא נגד הרופאים או אנשי הצוות הרפואי באופן אישי. עם זאת, ייתכנו מקרים אחרים שבהם מטופלים בחרו או יבחרו להגיש תביעות גם נגד אנשי צוות ספציפיים, בייחוד אם ניתן להוכיח כי התקבלה החלטה רפואית שגויה שגרמה לנזק חמור.

איזה ראיות סייעו לבית המשפט לקבוע את אחריות בית החולים?

החלטת בית המשפט התבססה על עדויות רפואיות, תיעוד רפואי, חוות דעת של מומחים ועדות התובעת עצמה. כמו כן, בחינת הנהלים הפנימיים של בית החולים והשוואתם לסטנדרטים רפואיים מקובלים היתה מרכיב מרכזי בקביעת הרשלנות הרפואית.

האם פסק הדין קובע אחריות פלילית כלשהי נגד בית החולים?

לא, פסק הדין עוסק באחריות אזרחית בלבד, כלומר בתשלום פיצויים לתובעת. כדי שייקבעו אחריות פלילית או צעדים משמעתיים נגד הצוות הרפואי או הנהלת בית החולים, יש צורך בפתיחה בחקירה פלילית מצד הרשויות - דבר שלא התרחש במקרה הזה.

במקרה נוסף, בית משפט השלום בחיפה פסק באוקטובר 2024 בתביעה של אדם נגד משרד הבריאות ובית החולים שבו היה מאושפז, בעקבות טעות חמורה בתיק הרפואי שלו. המקרה עסק בטעות רשלנית של בית החולים הממשלתי בנהריה, שבו שולב לתוך התיק הרפואי של התובע אבחון מוטעה שלפיו הוא חולה בסרטן בלוטות הלימפה (לימפומה). טעות זו הובילה את התובע לחודשים ארוכים של חרדות, דיכאון ותחושת אובדן מוחלט, כשהוא משוכנע שהוא חולה במחלה קטלנית. המקרה התרחש באוגוסט 2017, כשהתובע אושפז בבית החולים בנהריה עקב כאבי ראש, חולשה וכאבים מפושטים בגופו. לאחר האשפוז, הוא קיבל לידיו את סיכום האשפוז, שבו נכתב בטעות כי הוא חולה בלימפומה, מחלה סרטנית אגרסיבית. רק לאחר כמה חודשים גילה כי מדובר בטעות רפואית חמורה – האבחנה שהופיעה בסיכום האשפוז היתה שייכת לחולה אחר. במשך התקופה הזו, עבר התובע בדיקות נוספות והגיע לעתים קרובות לבתי חולים שונים, ואף נשלח למחלקת כימותרפיה לצורך טיפול בסרטן שלמעשה כלל לא היה לו. התובע תיאר כיצד בעקבות האבחנה השגויה הוא חווה הלם קשה, החל להיפרד מיקיריו ונערך נפשית ופיזית לטיפולים קשים כמו כימותרפיה והקרנות. הוא תיאר את רגעי החרדה והבהלה שתקפו אותו לאחר שהבין כי מדובר במחלה קשה, ולאחר שביקש את עזרתו של רופאו המטפל, שהופתע בעצמו מתוצאות הבדיקות.