הנחלה שונתה, היורשים תבעו את האגודה - מה קבע השופט?

בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, הכריע השופט אביים ברקאי בסוגיה מורכבת שהעסיקה את בעלי המשק במושב כפר אז"ר במשך עשרות שנים. התובעים, נורית ברק וגדי ליפוביצקי, ירשו את זכויותיהם במשק מהוריהם, אך גילו כי לא רק שלא קיבלו פיצוי על קרקע שנגרעה מהמשק שלהם, אלא שהאגודה השיתופית של המושב אף החליטה, כעבור שנים רבות, לסווג את המשק שלהם כ"נחלה חסרה" – החלטה שהובילה לאובדן מחצית מהחלוקות הכספיות המגיעות להם. בפסק דינו, ביקר השופט ברקאי בחריפות את התנהלות האגודה, קבע כי מדובר בפעולה חסרת תום לב, והורה להחזיר למשק את מעמדו כ"נחלה מלאה".

הסיפור מתחיל ב-1982, כשבמסגרת תהליכי תכנון ופיתוח של האזור, נגרעו כ-9.5 דונמים מאדמת משק ליפוביצקי. הגריעה בוצעה כחלק מהחלטות תכנוניות שנועדו להסדיר את המבנה האורבני בכפר אז"ר, והאגודה השיתופית של המושב קיבלה בתמורה שטח חלופי בגודל 20 דונם. עם זאת, בעלי המשק עצמם – הורי התובעים – לא קיבלו שום פיצוי אישי עבור הקרקע שנלקחה מהם.

לאורך השנים, ניסו בעלי המשק לקבל הכרה כלשהי באובדן הקרקע, וב-1992 החליטה האגודה עצמה להכיר במשק כ"נחלה מלאה" - מה שאיפשר לתובעים לקבל את מלוא החלוקות הכספיות הנהוגות במושב. במשך כשלושה עשורים לא ערער איש על מעמדו של המשק, אך ב-2020, האגודה השיתופית שינתה לפתע את עמדתה. בהחלטה חד-צדדית, הודיעה האגודה לתובעים כי המשק יסווג מחדש כ"נחלה חסרה". משמעות הדבר היתה קיצוץ של 50% בזכויות הכלכליות של המשק.

לטענת התובעים, במשך שנים ארוכות היה ברור לכל כי המשק שלהם נחשב "נחלה מלאה", ולא ייתכן כי האגודה תשנה זאת באופן חד-צדדי, לאחר שכבר התחייבה לכך. הם הדגישו כי העובדה שהקרקע נגרעה ללא פיצוי, ולאחר מכן ניתנה התחייבות מפורשת להכרה במשקם כ"נחלה מלאה", יוצרת עבורם זכויות שהאגודה אינה יכולה להתכחש להן כעבור שלושה עשורים. בנוסף, הם טענו כי עצם קבלת הפיצוי על ידי האגודה, מבלי להעביר אותו לבעלי המשק עצמם, מעידה על חוסר צדק משווע.

• עוד מכרז ענק של רמ"י נסגר בירידת מחירי הקרקע, עד 16% - מה המסקנה?

מנגד, האגודה השיתופית של כפר אז"ר טענה כי יש לה את הסמכות להגדיר מחדש את מעמד הנחלות במושב, וכי בהתאם להחלטות התקנון הפנימי, המשק של התובעים אינו עומד בקריטריונים ל"נחלה מלאה". עוד טענה האגודה כי עניין הפיצוי על גריעת הקרקע כבר הוסדר בעבר, ואין כל הצדקה להמשיך ולהכיר במשק במעמד גבוה יותר משהוא ראוי לו.

השופט ברקאי דחה לחלוטין, בפסק הדין שפורסם, את עמדת האגודה - וקבע כי שינוי הסיווג ב-2020 נעשה באופן בלתי הוגן ובחוסר תום לב. בפסק דינו הוא ציין כי במשך כמעט 30 שנה האגודה הכירה במשק כ"נחלה מלאה", ופתאום, ללא כל התראה מוקדמת, היא מבטלת את זכויות התובעים ומסווגת את נחלתם כ"חסרה". הוא אף מתח ביקורת חריפה על ההתנהלות של האגודה, וכתב כי, "הנתבעת, על דעת עצמה, לאחר כשלושים שנה בהם המשק נחשב כ'נחלה מלאה', להודיע לבעלי הזכויות במשק שנחלתם תיחשב כ'נחלה חסרה'. כך ממש. החלטה אשר גורעת באחת מחצית מכל תמורה בחלוקות באות שייעשו". השופט הדגיש בהכרעת הדין שלו כי האגודה השיתופית קיבלה קרקע חלופית בגין השטח שנגרע ממשק ליפוביצקי, אך בעלי המשק עצמם לא קיבלו כל תמורה על כך. גם על נקודה זו הוא העיר באופן חד-משמעי: "הנתבעת קיבלה בגין גריעת המקרקעין שטח של 20 דונם ל'משבצת הכפר', אך משק ליפוביצקי לא קיבל בגין הקרקע דבר".

בהכרעתו, קבע בית המשפט כי על האגודה להחזיר את מעמד המשק לסטטוס של "נחלה מלאה", תוך שמירה על הזכויות הכלכליות שהיו לו לפני שינוי הסיווג. פסק הדין מבסס עקרון חשוב בנוגע להתחייבויות של אגודות שיתופיות כלפי חבריהן, וקובע כי התחייבות שניתנה במשך עשרות שנים אינה יכולה להתבטל על ידי החלטה חד-צדדית וללא הצדקה מהותית.

• רכישת הדירה בוטלה - הקונים ישלמו בכל זאת דמי תיווך
• עזרו לאסוף חתימות לתמ"א 38 - וקיבלו דירות קטנות יותר
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

האם יש תקדימים משפטיים למקרים דומים שבהם אגודה שיתופית שינתה את מעמד הנחלה לאחר שנים?

כן, לאורך השנים נדונו מקרים שונים שבהם אגודות שיתופיות שינו את זכויות חבריהן באופן חד צדדי. עם זאת, בתי המשפט נוטים להגן על זכויות שנרכשו לאורך זמן, בייחוד כששינוי כזה נעשה ללא הודעה מוקדמת ובניגוד להחלטות קודמות של האגודה. במקרה הנוכחי, בית המשפט הדגיש במיוחד את עקרון תום הלב וההסתמכות הלגיטימית של בעלי המשק על התחייבויות קודמות.

מדוע האגודה קיבלה פיצוי על הקרקע שנגרעה, אך בעלי המשק לא?

הפיצוי שניתן היה במסגרת הסדרים כלליים של גריעת קרקעות לטובת צורכי ציבור או הרחבת שטחי המושב. לעתים הפיצויים מופנים לאגודה עצמה כדי שתנהל אותם לטובת כלל החברים, אך בפועל, כפי שעולה מפסק הדין, האגודה לא העבירה פיצוי ישיר לבעלי המשק. זו היתה אחת הנקודות המרכזיות שבית המשפט מתח עליהן ביקורת, משום שהאגודה נהנתה מפיצוי קרקעי, בעוד שבעלי המשק נותרו ללא כל תמורה על האובדן.

האם האגודה השיתופית נדרשה לשלם פיצויים בעקבות הפסיקה?

בית המשפט לא פסק פיצויים ישירים, אלא החזיר את מעמד המשק ל"נחלה מלאה". עם זאת, עצם ההכרה במשק כ"נחלה מלאה" משפיעה באופן משמעותי על ההטבות הכלכליות שהוא יקבל בעתיד, כך שבפועל, השבת הזכויות שקוצצו מהווה תיקון כלכלי משמעותי עבור התובעים.

האם יש משמעות לכך שהשינוי במעמד המשק נעשה לאחר עשרות שנים?

בהחלט. עקרון ההסתמכות הוא עקרון משפטי משמעותי מאוד במשפט האזרחי. ככל שעובר זמן רב יותר מאז שניתנה התחייבות, כך מתחזקת ההנחה שהזכויות שהוקנו מכוח אותה התחייבות לא יכולות להישלל באופן חד צדדי. במקרה הזה, העובדה שהמשק סווג כ"נחלה מלאה" במשך כמעט שלושה עשורים שיחקה תפקיד מרכזי בהחלטת השופט, שכן הדבר הוכיח כי מדובר בזכות שנרכשה עם הזמן ולא ניתן היה לבטל אותה כך פתאום.

במקרה נוסף, בית המשפט המחוזי הכריע בתחילת החודש בתביעה שהוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) והאגודה השיתופית אבן ספיר, בגין עיכובים ממושכים בהעברת קרקעות שנרכשו עוד בתחילת העשור הקודם. המקרה קשור למשפחה שרכשה מגרשים במושב אבן ספיר לפני יותר מעשור. ההסכמים שנחתמו עם האגודה השיתופית כללו התחייבות להעברת הקרקעות לאחר השלמת התהליכים הביורוקרטיים הנדרשים. ואולם בפועל, הליך ההעברה התארך משמעותית, והתובעים גילו כי הקרקע שהיתה אמורה להיות בידיהם נותרה מחוץ להישג ידם במשך שנים ארוכות. המשפחה ניסתה שוב ושוב להבין את מקור העיכובים, אך נתקלה בתשובות מעורפלות הן מצד האגודה והן מצד רמ"י. לטענתם, בכל פעם ניתנה להם סיבה אחרת: צורך בהשלמות תכנוניות, עיכובים בקבלת אישורים מרשויות שונות, מחלוקות פנימיות בין הגופים המעורבים – וכל אלה, לדבריהם, הפכו את ההמתנה לבלתי נסבלת.