רצתה לתקן את דירוג האשראי שלה - והגיעה למצב גרוע יותר

כשא' פנתה לביו קרדיט, היא היתה בטוחה שהיא עושה צעד אחראי לקראת שיקום דירוג האשראי שלה. אחרי טעות בנקאית שגרמה לה לרישום נתוני אשראי אישיים שליליים, היא ביקשה עזרה מקצועית בתיקון המידע. ואולם במקום לקבל את השירות שהובטח לה - תיקון ממוקד של הנתונים - היא גילתה מאוחר מדי שביו קרדיט ביצעה פעולה אחרת לחלוטין: מחיקה מלאה של כלל נתוני האשראי שלה. הנזק בעקבות כך, כפי שהתברר, היה חמור: ללא נתוני אשראי כלל, גם נתונים חיוביים נמחקו, והתובעת נותרה במצב גרוע אף יותר מכפי שהיתה בו קודם לכן. המקרה הזה, שהתברר בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו, חושף תופעה מדאיגה: ניצול של לקוחות תמימים בתחום הרגיש של נתוני אשראי, תוך שימוש בשפה שיווקית מטעה.

בפסק הדין שלו, קבע השופט אבי כהן כי ביו קרדיט לא רק שלא העניקה לתובעת את השירות שהובטח לה, אלא פעלה בצורה שפגעה בה ישירות. "הנתבעת ידעה היטב ומראש כי שירות זה אינו נחוץ לתובעת, וכי לא ניתן לכנותו בשם ‘תיקון נתוני אשראי שליליים’", נכתב בפסק הדין. "מדובר בהטעיה חמורה שנעשתה תוך דפוס פעולה שיווקית שמוליכה שולל את הפונים".

א' התקשרה עם החברה באוגוסט 2024, ושילמה 3,800 שקל תמורת מה שהוגדר כ"תיקון נתוני אשראי". היא לא היתה מודעת לכך, אך במקום לעדכן או לתקן מידע שגוי, כפי שביקשה, ביצעה החברה פעולה של "מחיקת כלל הנתונים" – פרוצדורה טכנית מול בנק ישראל, שכל אדם יכול לבצע בעצמו דרך מילוי טופס מקוון. "פעולה זו מחקה את כלל נתוני האשראי, חיוביים כשליליים", הסביר השופט כהן. "מדובר בשירות שונה לגמרי מהשירות שהתובעת ביקשה, והוא אף עלול להזיק לה בהיעדר נתונים חיוביים שתמכו בדירוג האשראי שלה".

במהלך שני דיונים שנערכו בבית המשפט (בפברואר ובמרץ 2025), העידה התובעת על אכזבתה מהשירות ועל הפגיעה שנגרמה לה בעקבות הפעולה. נציגי הנתבעת, ובהם שראל טבכר וויקטור זרד, ניסו לטעון כי ההסכם שנחתם היה ברור, וכי התובעת ידעה שמדובר בבקשת מחיקה כללית. אלא שבמהלך העדות נחשפו תמלולים והתכתבויות ווטסאפ פנימיות שהראו אחרת. "עיון במסמכים ובהקלטות שצורפו שכנע אותי כי הגרסה של הנתבעת איננה אמינה", קבע השופט בפסק הדין שלו שפורסם. "נציגי הנתבעת עשו שימוש במונחים מבלבלים כמו 'תיקון BDI' מבלי להבהיר מה בדיוק ייעשה בפועל".

• פיץ' מאשררת את דירוג האשראי של ישראל: A עם תחזית שלילית
• האם דירוג האשראי של ישראל עלה? לא כל כך מהר

בית המשפט לא הסתפק בבחינה טכנית של ההסכם, אלא בחן את מכלול הנסיבות, לרבות ציפיות הלקוחה, ההתנהלות בפועל, ועדות הנציגים עצמם. השופט כהן כתב בהכרעתו כי, "ההסכם – ככל שמדובר בשירות כפי שבוצע בפועל – לא תואם את מה שהובטח בעל פה, בשיחות ובהסברים שנמסרו". עוד לדבריו, השירות שסופק היה "בלתי מוסכם מהותית, בלתי נחוץ ואף מזיק", ועל כן נפסק לתובעת פיצוי בסכום כולל של 10,000 שקל, החזר כספי מלא של הסכום ששולם (3,800 שקל) והוצאות משפט בסכום כולל של 500 שקל.

הפרשה ממחישה את ההבדל המהותי שבין תיקון נתוני אשראי לבין מחיקת נתונים – שני מושגים שיכולים להישמע דומים, אך בפועל הם שונים לחלוטין. בזמן שתיקון נעשה במקרים של טעויות, כמו למשל חיוב שגוי, תשלום שנרשם פעמיים או החמצה טכנית, מחיקה מוחקת את כל ההיסטוריה הפיננסית של אדם. פעולה זו, כך מתברר, פוגעת בסיכויו של אדם לקבל אשראי בעתיד, שכן היא משאירה את המערכת ללא אפשרות לדעת את היסטוריית ההתנהלות הפיננסית שלו.

אחת הנקודות המרכזיות בפסק הדין היתה הביקורת הנוקבת של השופט על האופן שבו החברה מציגה את שירותיה. "נראה כי מדובר בדפוס פעולה שיווקית שמוליכה שולל את הפונים", כתב כהן. "השימוש במונח 'תיקון BDI' יוצר מצג שווא של מומחיות ושל תהליך מורכב – כאשר בפועל מדובר בפעולה פשוטה שכל אדם יכול לעשות בעצמו". השופט גם מתח ביקורת על כך שהחברה לא הסבירה ללקוחות את ההבדל בין מחיקה לתיקון, ואף לא הציגה בפניהם את הסיכון הטמון במחיקת נתונים חיוביים. "יש פה חוסר שקיפות חמור והטעיה ברורה", הוא כתב בפסק הדין.

• הדיירים הפרו הסכם - היזם עדיין יממן שכירות?
• השופטת: "כשהיה מדובר באינטרס כלכלי, הצלחת להגיע לדיונים"
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

מה ההבדל המשפטי בין הסכמה פורמלית (חתימה על חוזה) לבין הסכמה מדעת?

הסכמה פורמלית ניתנת כשצד חותם על חוזה. הסכמה מדעת מחייבת גם שהאדם יבין את משמעות ההסכם, לרבות הסיכונים הכרוכים בו. השופט קבע כי אף שהתובעת חתמה על ההסכם, היא לא הסכימה מדעת לפעולה שבוצעה בפועל – מחיקת כלל נתוני האשראי. לכן ההסכמה היתה פגומה.

האם מחיקת נתוני אשראי היא תמיד דבר שלילי?

לא בהכרח, אך היא עלולה להיות מזיקה. מחיקת כלל נתוני האשראי משאירה את האדם "שקוף" למערכת הבנקאית והאשראית – אין עליו מידע חיובי או שלילי, מה שמוביל לסיווגו כלקוח בסיכון גבוה. רק במקרים חריגים, וביוזמה מודעת, כדאי לבצע מחיקה כוללת – ורק אחרי שנשקלות ההשלכות.

מדוע בית המשפט התייחס להטעיה כאל עניין מהותי ולא טכני?

השופט ראה בדפוס השיווק של החברה לא רק אי דיוק, אלא ממש תרגיל מטעה שמוביל לקוחות לקבל החלטות שגויות. הטעיה צרכנית, לפי החוק, נבחנת לפי הפער בין ההבטחה לבין מה שבוצע בפועל – לא לפי מה שנכתב באותיות הקטנות בלבד.

מה יכולה להיות אחריות אישית של בעלי תפקידים בחברה במקרים כאלה?

במקרה הזה, בית המשפט לא הטיל אחריות אישית על נציגי החברה, אך מתח ביקורת חריפה על התנהלותם. במקרים חמורים או חוזרים, ניתן יהיה לבחון אחריות אישית של מנכ"לים, יועצים או בעלי מניות – בייחוד אם יוכח שהיו מעורבים בפועל בהטעיה או לא מנעו אותה.