השופטת: "כשהיה מדובר באינטרס כלכלי, הצלחת להגיע לדיונים"

בפברואר 2021 שכבה אשה קשישה במחלקת טיפול נמרץ של בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, אחרי אירוע מוחי רביעי בחייה. במצב הזה, עם תסמינים של חולשה ניכרת, רגל שמאל שאינה מגיבה, וקושי ניכר בדיבור – היא הזמינה עורך דין והחתימה אותו על צוואה חדשה: כל רכושה יועבר לאחר מותה לחברתה הקרובה, ולא לקרוב משפחתה היחיד, אחיינה, שמתגורר בחו"ל. שלושה ימים לאחר מכן, המנוחה נפטרה.

מהר מאוד נהפכה הצוואה הזו למוקד סכסוך מר בין התובעת – חברתה הקרובה של המנוחה – לבין המתנגד, אחיינה היחיד. האחרון פנה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים במאי 2021, בדרישה לבטל את הצוואה, בטענה שנערכה כשהמנוחה לא היתה כשירה, ובנסיבות של השפעה בלתי הוגנת.

בפברואר 2025, כארבע שנים לאחר מות המנוחה, הכריעה השופטת אורלי שמאי-כתב את הדין: הצוואה תקוים. בית המשפט קבע כי המנוחה היתה כשירה, וכי אחיינה לא הוכיח שהיתה השפעה בלתי הוגנת כלשהי. תוך כדי פסק הדין, ביקרה השופטת שוורץ את המתנגד בחריפות בדבריה: "סליחה על הציניות, אבל כשהיה מדובר באינטרס כלכלי הצלחת להגיע לדיונים בישראל".

המנוחה, ילידת רומניה, עלתה לישראל ב-1972 עם בנה היחיד, לאחר שנפרדה מבעלה. בישראל היא עבדה כאחות בבית החולים הדסה. במהלך השנים היא שמרה על קשר קרוב עם בנה, אך הוא נהרג בתאונת דרכים ב-1993. למנוחה לא היו נכדים, והקשר עם בני משפחה התנהל בעיקר עם אחיה, שנותר ברומניה, ועם אחיינה – בנו של האח – שהיגר לקנדה. המתנגד, אותו אחיין, היה בנה של אחותה היחידה. לדבריו, המנוחה התייחסה אליו כאל בן, ואף סייעה לו כלכלית בעבר. אלא שבשנים שקדמו לפטירתה, הקשר בינו לבין המנוחה התרופף, והמפגשים התמעטו. הוא עצמו אישר בעדותו כי מאז ביקורו האחרון בישראל ב-2019, לא ביקר אותה שוב, גם כשהייתה במצב רפואי קשה. במהלך האשפוז האחרון, שבו ערכה את הצוואה ונפטרה, הוא לא הגיע לישראל כלל, ואף לא ניסה ליצור קשר ישיר עמה או עם בית החולים.

• שלא יהיה מאוחר מדי: מה כדאי לדעת על כתיבת צוואה
• הכל או שקל - סכסוך משפחתי סביב צוואות האם

לעומת זאת, עם התובעת - קולגה שלה מן העבר ומי שנהפכה לחברתה הקרובה - הקשר דווקא התחזק. השתיים הכירו בבית החולים הדסה, עשרות שנים קודם לכן. עם פרישתן לגמלאות, הן נפגשו לעתים קרובות, נסעו ובילו יחד, והתובעת אף סייעה למנוחה ברבות ממשימות היום-יום.

כאמור, בפברואר 2021 הובהלה המנוחה לבית החולים הדסה לאחר אירוע מוחי נוסף – הרביעי במספר. למחרת היא ביקשה להכין צוואה. היא פנתה לאחות המטפלת וביקשה להזמין עורך דין. עו"ד א', שהכירה את המנוחה מאשפוז קודם, הגיע, ביחד עם האח המטפל – ששימש כעד שני. באותו היום נחתמה הצוואה, שבה נכתב: "אני מורישה את כל רכושי לחברתי, פלונית". לא הוזכרו בה בני משפחה, ולא צוינו נימוקים.

שלושה חודשים לאחר פטירתה, הגיש האחיין התנגדות לבית המשפט. לדבריו, המנוחה לא היתה כשירה בשום צורה לערוך צוואה בזמן שחתמה עליה - היא סבלה מאירוע מוחי חריף, לא יכלה לדבר כראוי, ולא הבינה את ההליך. בנוסף, הוא טען כי התובעת פעלה מאחורי הקלעים, ניצלה את חולשתה של המנוחה, בידלה אותה ממשפחתה, והובילה אותה, תוך השפעה בלתי הוגנת, לערוך צוואה שמקנה לה את כל רכושה – בית מגורים ודירת ירושה. עורכת דינה של התובעת טענה מנגד כי מדובר בצוואה כשרה, רצונית, המבטאת נאמנה את רצון המנוחה, שהיתה מודעת היטב למעשיה. עוד הוצגו עדויות מטעם שני עדים לצוואה, שלפיהן המנוחה היתה בשיחה מלאה, מודעת, והתעקשה על הורשת רכושה לחברתה מתוך רצון חופשי.

• הדיירים הפרו הסכם - היזם עדיין יממן שכירות?
• האם ניתן לתבוע את אמזון בישראל? כן ולא
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

לבית המשפט הוגשו שתי חוות דעת רפואיות. חוות דעתו של פרופ' ב., מטעם המתנגד, קבעה כי בשל האירוע המוחי הרביעי, שנגרם בסמוך לחתימה, המנוחה לא היתה כשירה קוגניטיבית. לדבריו, הדיבור שלה היה לקוי מאוד, והיא לא הבינה את משמעות מעשיה. לעומת זאת, בחוות דעת נגדית של ד"ר מ., מטעם התובעת, נטען כי המנוחה שמרה על תפקוד מנטלי מספק, היתה מסוגלת להביע את רצונה, להבין ולהתמצא - גם אם סבלה מקשיי תנועה או דיבור.

לאחר ארבע שנים של התדיינות, הכריעה כאמור השופטת שמאי-כתב, והחליטה כי הצוואה תקוים. היא כתבה כי התרשמה ממהימנות העדים, ובפרט מעורך הדין שערך את הצוואה. לדבריה, “העדות הייתה עקבית, ברורה, ולא ניכרה בה כל מגמתיות. הוא שוחח עם המנוחה, התרשם ממנה, ווידא שהיא מבינה את משמעות הצוואה". היא גם קבעה כי לא הוכח שהמנוחה היתה בלתי כשירה: “הצוואה נחתמה בהתאם לחוק, בפני שני עדים שאינם נהנים מהצוואה. המנוחה ביקשה את נוכחות עו"ד, הזמינה אותו ביוזמתה, וביקשה להותיר את רכושה למי שליוותה אותה". בנוגע להשפעה בלתי הוגנת, כתבה השופטת שמאי-כתב בפסק הדין כי, “הוכח כי בין התובעת למנוחה היה קשר חברי, הדוק וקרוב, שנמשך שנים. לא שוכנעתי שהייתה כאן תלות חריגה, או בידוד חברתי. הטענה להשפעה פסולה לא בוססה בראיה אחת". לאורך פסק הדין, השופטת גם הביעה את דעתה הנחרצת לגבי האחיין, וכתבה בו כי, “המתנגד לא הופיע לדיונים בישראל במשך חודשים. סליחה על הציניות, אבל כשהיה מדובר באינטרס כלכלי הצלחת להגיע לדיונים בישראל". הוא גם חויב על ידה בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 20 אלף שקל.

האם המנוחה ערכה צוואות קודמות לפני זו שנחתמה בבית החולים?

כן. המנוחה ערכה בעבר לפחות שתי צוואות – האחת ב-1996 והשנייה ב-2013. בצוואה מ-2013 היא הורישה את רכושה לאחיה. ואולם מכיוון שהאח נפטר ב-2007, אותה צוואה היתה למעשה לא רלוונטית מבחינה אופרטיבית. הצוואה מ-2021 ביטלה את קודמותיה במפורש. השופטת קבעה כי הצוואה המאוחרת גוברת, ושהשינוי ברצון המצווה לאורך השנים הוא הגיוני לנוכח שינוי נסיבות החיים וקשריה האישיים.

מדוע בית המשפט לא מינה מומחה מטעמו לבחינת הכשירות דל המנוחה?

בית המשפט בחן את הבקשה למינוי מומחה, אך בחר לדחות אותה. השופטת נימקה זאת בכך שלאור פער הזמנים ממועד הפטירה והצוואה, אין כל תיעוד רפואי שיכול לספק חוות דעת עדכנית או ישירה מעבר לאלה שכבר הוצגו. היא הסתמכה על המסמכים הרפואיים בזמן אמת, עדויות הצוות הרפואי והעדים לצוואה, וכן התרשמותה מחוות הדעת שכבר ניתנו.

כיצד השפיעו מגבלות הקורונה על ההליכים בתיק?

בזמן עריכת הצוואה (פברואר 2021), ישראל היתה עדיין תחת מגבלות הקורונה. הדבר השפיע בין היתר על זמינות ביקורי קרובים, על התניידות, וגם על אופן הטיפול בבתי החולים. ייתכן שמצב זה הקשה על האחיין לגלות בזמן אמת על המצב או להשפיע עליו, אך בית המשפט הדגיש כי לא הוצגו ראיות לכך שנחסמה דרכו להגיע או לתקשר עם המנוחה – בניגוד לטענותיו.

מה היתה עמדת בית המשפט בנוגע להתנהלות של עורך הדין שערך את הצוואה?

בית המשפט שיבח את התנהלות עורך הדין שערך את הצוואה. נקבע כי הוא נהג באחריות, ווידא באופן יסודי את הבנתה של המנוחה את תוכן הצוואה ואת תוקפה המשפטי. הוא אף נקט זהירות יתרה בשל נסיבות האשפוז והמצב הרפואי, ונאמר עליו בפסק הדין כי, "מדובר בעורך דין ותיק, אשר פעל על פי הדין, התרשם מהמצווה פנים אל פנים, ווידא כי היא חותמת מתוך רצון חופשי".

האם בית המשפט התייחס לממד המוסרי או הרגשי של העדפת חברה על פני בן משפחה?

באופן מרומז, כן. השופטת הדגישה כי קשר דם אינו בהכרח עדיף על קשר חברי עמוק, בייחוד כשמדובר במי שעמד לצד המצווה בשנותיה האחרונות. היא כתבה כי, "לא הוכח כי המתנגד היה נוכח או מסייע למנוחה במצבה. דווקא התובעת הייתה זו שליוותה, תמכה והיוותה חלק בלתי נפרד מחייה היומיומיים". בכך נשללה ההנחה שאחיין זכאי לירושה מתוקף קרבה משפחתית בלבד.

האם נבחנה האפשרות שהמנוחה היתה נתונה להשפעה נפשית עקב הבדידות והאובדן שחוותה?

כן, אך הטענה נדחתה. השופטת ציינה כי עצם בדידות או תלות רגשית אינן מעידות על השפעה בלתי הוגנת, כל עוד לא מתקיימת תלות מקיפה, בידוד חברתי, או שליטה פסולה. הקשר בין התובעת למנוחה תואר כקרוב אך לא מנצל, ותועד בהתכתבויות ועדויות שהוגשו.

במקרה נוסף, הכריע בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתחילת החודש שעבר בסוגיה רגישה ומורכבת: האם צוואה שנערכה על ידי אב עיוור ומרותק למיטתו, המנשלת את רוב ילדיו ומורישה את רכושו לבן האחד שסעד אותו, משקפת את רצונו האמיתי. הסוגיה המרכזית היתה האם הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של הבן המטפל, או שהיא מבטאת את רצונו החופשי של האב. בנוסף, האב ערך את הצוואה החדשה כמה ימים בלבד לפני שהלך לעולמו. האב, שנפטר ב-2020, הותיר אחריו חמישה ילדים. בשנותיו האחרונות, הוא סבל מבעיות בריאותיות חמורות, כולל עיוורון ומוגבלות תנועה, והיה מרותק למיטתו. באותה תקופה, אחד מבניו עבר להתגורר עמו וסעד אותו במסירות. שאר האחים, לטענת הבן שסעד אותו, לא היו מעורבים בטיפול באביהם. ב-2019, כחצי שנה לפני פטירתו, ערך האב צוואה חדשה שבה הוריש את כל רכושו, שכלל בין היתר שתי דירות בבאר שבע וחנות שנמצאת בשוק העירוני, לבן שסייע לו. הצוואה הזו נוגדת צוואה קודמת מ-2015, שבה חילק האב את רכושו באופן שווה בין כל ילדיו. הצוואה נערכה בנוכחות עורך דין, אך ללא נוכחות עדים נוספים. האחים הגישו התנגדות לצוואה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, אך זה דחה את ההתנגדות - והם החליטו לערער על ההחלטה למחוזי. ארבעת הילדים האחרים התנגדו כאמור לקיום הצוואה החדשה, בטענה כי היא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של אחיהם על אביהם. לטענתם, מצבו הבריאותי של האב הפך אותו לפגיע, והאח ניצל זאת כדי לשכנעו לשנות את הצוואה לטובתו. הם הצביעו על כך שהצוואה נערכה זמן קצר לאחר שי' החל לסעוד את האב, וכי האב היה מבודד משאר ילדיו בתקופה הזו.