נתקלתם בדלת זכוכית במקום העבודה? אולי מגיע לכם פיצוי

עובדת בהייטק נכנסה בדלת שקופה במקום עבודתה. היא טענה שמקום העבודה היה צריך לסמן ולהבליט את הדלת ותבעה נזקים על אובדן כושר עבודה חלקי, נכות ועוד. בית המשפט קבע - עובדת ההייטק צודקת ברוב הטענות וקבע לה פיצויים בגובה 150 אלף שקל.

העובדת בת ה-60 טענה כי החלה את עבודתה אצל הנתבעת ביום במשרדים המצויים בקומה הראשונה בבניין משרדיה של הנתבעת, ומבלי שנערך לה סיור במשרדי הבניין. ביום התאונה היא נדרשה לראשונה להגיע לקומה השנייה אותה לא הכירה, לצורך שיחת עבודה, והיא נתקלה בדלת השקופה שבכניסה למשרד ושברה את אפה.

לטענת העובדת דלת המשרד בקומה השנייה הייתה שונה מדלתות הקומה הראשונה ולא היה עליה סימן מיוחד והבלטה שמראים שמדובר בדלת שקופה. התובעת לא הבחינה בה ונתקלה בה כשיממה לאחר התאונה הוצבה על ידי החברה - אטנטי אלקטרוניק מוניטורינג שעוסקת בפיתוח אזיקים אלקטרוניים. 

על פי התביעה, הדלת ממוקמת מול חלון שתריסיו פתוחים והתובעת הגיעה ממסדרון חשוך לכיוון המשרד המואר, ולכן היא לא הבחינה שמדובר בדלת מזכוכית. הנזק, על פי התביעה נובע מפגיעה בתפקודה, בקריירה וביכולת ההשתכרות של התובעת והנושא הגיע לבית המשפט השלום - השופטת מיה רויזמן-אלדור קבעה שהחברה התרשלה והיה עליה להבליט את הדלת בה התנגשה העובדת. השופטת גם קבעה כי האחריות לנזקי התובעת הינה של הנתבעת באופן בלעדי ולא של צדדים אחרים, לרבות החברה שהתקינה את הדלת. 

מול טענות העובדת, טענה החברה כי הדלת הייתה מסומנת כראוי כשבנוסף הותקנה בדלת ידית בולטת ורחבה בצבע כסף שניתן להבחין בה בקלות. בנוסף, על הקיר בסמוך לדלת הוצב קודן. 

עוד טענה החברה כי התובעת שבה לעבודתה תוך 48 שעות; לא פנתה למוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") למיצוי זכויותיה באופן שמקנה לנתבעת זכות לניכוי רעיוני; ומכל מקום התובעת שבה לעבוד באותם תנאים ולא נגרע מאום משכרה עד היום וזה אף הושבח כך שלא נגרם לה כל נזק כתוצאה מהתאונה.

נציגי החברה גם הכחישו את הנזקים להם טענה התובעת, את גובהם ואת הקשר הסיבתי בינם לבין התאונה מושא התביעה. 
  

השופטת קבעה - החברה התרשלה

השאלה המשפטית היא האם החברה אחראית לתאונה והאם העובדת יכולה להוכיח את נזקיה הקשורים לתאונה ולכמתם?

"אני סבורה כי בנסיבות שהוכחו בפניי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעת התרשלה כלפיה באופן התקנת הדלת בה נחבלה ובתחזוקתה, וכי התרשלות זו הסבה לתובעת נזקי גוף, ואנמק", כותבת השופטת מיה רויזמן-אלדור בפסק הדין - "אמנם, לאופן התרחשות התאונה לא היו עדים במועד התרחשותה, וכלל העדים שהובאו מטעם התובעת הגיעו למקום התאונה בסמוך לאחר מכן. למרות זאת, אני מוצאת לנכון לקבל את גרסת התובעת בנוגע לאופן התרחשות התאונה  וזאת בהתחשב במהימנות עדותה של התובעת לעניין זה, כמו גם בתמיכה ובחיזוק החיצוניים ששאבה גרסתה מעדויותיהם של שאר העדים.

"כך למשל, עדותו של מר יהודה הרמן מטעם התובעת, מתיישבת עם אירוע חבלתי פתאומי שעורר מהומה במשרד, באופן שתומך בגרסת התובעת. בתצהירו ציין כי במועד האירוע עבד בקומה השנייה, ובלשונו: 'לפתע שמעתי קול של מהומה מכיוון דלת הכניסה ומהר ניגשתי לדלת הכניסה על מנת לבדוק מה אירע. הבחנתי בתובעת שעמדה שם וסבלה מכאבים חזקים באפה ומדימום שירד מאפה כתוצאה מחבלה שקיבלה מדלת הזכוכית השקופה במשרד...'"

השופטת מתייחסת לחובת הזהירות של הנתבעת - "בחינת קיומה של חובת זהירות נסמכת על מבחן הצפיות, הטומן בחובו שני היבטים: ההיבט העקרוני שמתייחס לשאלה האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית, וההיבט הפרטני, שמתייחס לשאלה, האם ביחס לניזוק פלוני ולנסיבותיו של אירוע מסוים, קיימת חובת זהירות קונקרטית. קיומה של חובת זהירות מושגית נבחן על פי מבחן הצפיות כאשר המבחן הינו, אם אדם סביר 'צריך היה' לצפות להתרחשות הנזק. 

"אני סבורה כי בנסיבות דנן חלה על הנתבעת חובת זהירות קונקרטית לסמן את דלת הזכוכית בסימון כלשהו נוסף על ידית הדלת ועל הקודן המצוי על הקיר שמימין לה. 

"הוכח לפניי, כי כאשר אור חיצוני חודר בעד החלון הנמצא מול הדלת מושא התביעה – קשה מאוד להבחין בה. נתון זה יכול וצריך היה לעמוד לנגד עיני הנתבעת ומנהליה, והיה עליהם לצפות שאנשים (עובדים או מבקרים סתם) המבקשים להגיע מהמסדרון למשרד שבקומה השנייה במהלך שעות היום – לא יבחינו בדלת הזכוכית למרות הידית שעליה ולמרות הקודן שעל הקיר מימין, אלא אם יהיה על גבי הדלת סימון בולט.
 

האם יש מקום להטיל אשם תורם על התובעת?

"אשם תורם" מבטא מצב שלתובע-תובעת יש אחריות לגרימת הנזק. במצב כזה, בית המשפט שוקל את העניין, לדוגמה - אם במקרה הזה, העובדת היתה מדברת בנייד ולא שמה לב לדלת, הרי שבית המשפט היה מתחשב שדעתה היתה מוסחת ואולי בגלל זה, היא נפגעה בדלת השקופה. זה לא המצב כאן.   

השופטת מסבירה בפסק הדין כי היא מקבלת את גרסת התובעת במלואה - התובעת לא ביקרה קודם לכן בקומה השנייה, היה הבדל בין הדלתות בקומות השונות - "התובעת ציינה בתצהירה כי לא התעסקה עם מכשיר הנייד שלה ולא הייתה נתונה להסחת דעת מסוג אחר בעדותה לפניי התעקשה כי הייתה מרוכזת במועד התאונה; והתעקשה כי לא סבלה באותו מועד מסחרחורות, בחילה, כאבי אוזניים, התקפי חרדה או הפרעות ראיה מיוחדות"

בסיכומו של דבר השופטת קיבלה את חוות הדעת של התובעת בנוגע לשכר המקובל למתכנת ברמת המקצועיות והוותק שלה - כ-32 אלף שקל, ופסקה לתובעת פיצויים של מעל 200 אלף שקל. אחרי קיזוז של תשלומי ביטוח לאומי שהתובעת היתה אמורה לקבל אך לא דרשה אותם (ולכן הוטלו עליה), הסתכם הפיצוי של התובעת כלפי העובדת ב-150 אלף שקל (כולל שכר טרחת עורך דין).