נהג אופניים חשמליים פגע באישה – כמה פיצויים הוא יצטרך לשלם?

מכת התאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים וקורקינטים הולכת וגדלה. זו כבר מכת מדינה, כשמדי יום מגיעים רוכבי אופניים וקורקינטים למיון בבתי חולים, בהמשך לפגיעה עם רכבים. מנגד, יש כמובן גם מצבים שרוכבי האופניים החשמליים ורוכבי הקורקינטים הם אלו שפוגעים בהולכי הרגל.  זה גם נפוץ, וזה גורם נזקים וחבלה גדולים להולכי הרגל.

במקרים רבים, אותם רוכבי אופניים וקורקינטים פשוט בורחים. התחום הזה עדיין לא מוסדר וקשה לעקוב אחרי הרוכב שמנצל זאת לבריחה והתחמקות מעונש. כשבית המשפט בוחן מקרים שכאלה שלבסוף מגיעים אליו הוא כמובן מחמיר עם הבורחים שנתפסים, אבל יש בורחים רבים שלא מגיעים למשפט.

רוכב אופניים חשמליים פגע באישה - מה הנזק?

בית המשפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת נזיקין שהגישה אישה שנפגעה ע"י רוכב אופניים חשמליים. השופט יובל גזית קיבל את התביעה שהגישה אישה בת 72. שנפגעה מרוכב אופניים חשמליים ב-2015 בעת שהייתה בת 64. השופט ציין כי כבר ב-2018 הוא פסק כי האחריות על קרות התאונה מוטלת על הנתבע ולכן עליו לפצות  את התובעת בגין נזקיה. הצדדים היו חלוקים בגובה הפיצוי. השופט קבע כי התאונה, בה נחבלה האישה בראשה, גרמה לכך שהיא פרשה מעבודתה מוקדם מהצפוי, ולכן רוכב האופניים יפצה אותה על אובדן שכר, פנסיה וזכויות סוציאליות, כאב וסבל הוצאות רפואיות ועזרת צד שלישי. 

התובעת, ילידת 1949, הייתה מנהלת חשבונות. בשנת 2015 היא נפגעה בעת שהנתבע רכב על אופניים חשמליים ופגע בה.  כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת והובהלה לבית החולים איכילוב, שם אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית כשהיא סובלת מחבלת ראש, שבר באף, שבר בארובת העין ומשיניים שבורות. בדיקת CT מוח הדגימה דמם תת עכבישי טמפורלי שמאלי ושבר באף. התובעת שוחררה לביתה לאחר כשבוע עם המלצות למנוחה במשך חודש ושימוש במשככי כאבים.

לטענת התובעת, לאחר התאונה היא רותקה לביתה למשך תקופה ממושכת, ולא יכלה לחזור לעבודה. כתוצאה מכך, נגרמו לה הפסדי שכר, והיא נזקקה לעזרה וסיעוד. לאחר מכן בעקבות מצבה הקוגניטיבי, היא נאלצה להפסיק לעבוד ופרשה בסוף חודש יולי 2015.
 

כיצד בודקים את גובה הנזק?

 
המחלוקת המשפטית שהתעוררה הייתה על גובה הנזק.  התובעת טענה כי יש לחשב את הפסדי השתכרותה מחודש אוגוסט 2015, אז סיימה לקבל שכר על חשבון ימי המחלה הצבורים, ועד לגיל 69 - הגיל המינימלי בו הייתה מפסיקה לעבוד בחברה. זאת, על בסיס שכרה לפני התאונה. הנתבע טען כי התובעת תכננה לפרוש לגמלאות בתקופת קרות התאונה, וכי הורידה ממסגרת עבודתה כבר אז וכי גם אמרה לו ולהוריו כך.

מומחה לשיקום פה, ד"ר שמואל טאו, קבע כי עקב התאונה הוטחה התובעת בכביש ועפו מפיה כתרים וכן נשברו שיניים. מומחה בית המשפט אישר את עלות הטיפולים שגבו רופאי השיניים שטיפלו בה בהתאם לקבלות שצירפה התובעת. התובעת אף עברה בדיקה מקיפה ע"י ד"ר שרה רפפורט נוירופסיכולוגית. לדברי ד"ר רפפורט,  הבדיקה הדגימה קשיים קלים בתחומי הקשב. התובעת נבדקה גם ע"י מומחה בתחום הנוירולוגיה, ד"ר רון דבי, אשר מונה ע"י בית המשפט, וציין כי כבר בעברה של התובעת ללא קשר לתאונה היא הייתה מצויה בטיפול פסיכיאטרי החל משנת 2001 וכן אובחנה כסובלת מדיכאון, חרדה והפרעות שינה.

המומחה קבע כי מדובר בהפרעות קוגניטיביות קלות יחסית, אשר נובעות ממספר גורמים: חבלת ראש, מחלה מפושטת של כלי הדם המוחיים שהודגמה בבדיקות ההדמיה ומצבה הנפשי של התובעת. המומחה קבע את דרגת נכותה בשיעור של  25% בגין ליקויים קוגניטיביים קלים, שאינם מגיעים לחומרה של דמנציה. מהם יש לייחס 40% למרכיב אורגני כתוצאה מחבלת הראש בתאונה, כך שנכותה הנוירולוגית של התובעת מן התאונה תעמוד על 10%. השופט פסק כי הוא מאמץ את חוות דעתו של המומחה.
 

מדוע הפסיקה לעבוד?

 
השופט גזית ציין כי השאלה הנשאלת היא האם התאונה היא הסיבה לכך שהתובעת הפסיקה לעבוד ואם כן האם הסיבה הבלעדית לכך היא התאונה?

הנתבע ועדיו (הוריו) העידו כי התובעת אמרה להם כבר בסמוך לאחר התאונה כי בכוונתה הייתה לפרוש מעבודתה ממילא ועל כן לא עבדה אף לא ביום התאונה עצמו. טענתם נשללה ע"י התובעת שהעידה כי בכוונתה הייתה לעבוד עד גיל 69 ואף יותר, וכי מעולם לא מסרה אמרה כזו להורי הנתבע.

מנהלה הישיר של התובעת, יניב בן דוד, העיד בתצהירו כי התובעת לא שבה לעבודתה לאחר התאונה ואלמלא התאונה הייתה ממשיכה לעבוד כרגיל. בן יניב העיד כי  מבחינת החברה הם רצו בהמשך עבודתה של התובעת, אולם לאחר התאונה מצבה היה קשה, והתובעת תקשרה איתם רק באמצעות בעלה. בנוסף אמר כי הכיר כי התובעת והיא לא התכוונה לפרוש והתאונה היא הגורם בעטיה סיימה את עבודתה, שכן עד התאונה עבדה ללא דופי באופן מושלם. כמו כן, העיד כי העובד האחרון שפרש מן החברה היה בגיל 69 כך שניכר כי עובדי החברה נוטים להישאר בעבודתם עד גיל פנסיה.

השופט גזית קבע כי "לפי תלושי השכר שצירפה התובעת היא עבדה עד עובר לתאונה כולל בחודש התאונה אז ניצלה 3 ימי מחלה, ולאחר התאונה לא שבה לעבודתה עוד. מכאן שהתאונה הייתה הגורם הישיר בעטיו סיימה העסקתה.

"יחד עם זאת בהתאם לחוות דעת המומחה, כושרה ותפקודה לא היו שפירים עובר לתאונה, והיא סבלה בעברה מבעיות פסיכיאטריות, ביניהן דיכאון עם השלכה על התפקוד הקוגניטיבי, וטופלה במגוון תרופות. אך אין ספק כי התאונה לא היטיבה עם כושר השתכרותה, ומצבה הקודם הינו בבחינת גולגולת דקה.  יחד עם זאת אין חולק כי כחצי שנה לאחר התאונה עברה התובעת ניתוח בריאה עקב מחלה קשה, ומצבה הרפואי היה מורכב. אי לכך נתון זה לצד עברה הרפואי העשיר הכולל קשיים קוגנטיביים ללא קשר לתאונה יש בו בוודאי השלכות על תפקודה לאחר התאונה ללא קשר לתאונה".

השופט גזית קבע כי "הפסקת עבודתה לא נעשתה בשל התאונה בלבד אלא בשים לב למצבה הרפואי הכולל המורכב, הן לפני התאונה עבור לתאונה וכלה בהתמודדות עם מחלת הסרטן. לפיכך סבורני, כי הניתוח לכריתת האונה, הוא שהיווה את "הקש ששבר את גב הגמל" והוא שהיטה את הכף לטובת המצב הרפואי והנפשי שהביאו לפרישתה מן העבודה". השופט פסק לתובעת פיצוי בגין אי כושר מלא לתקופה של  חודש וחצי מן התאונה ולאחר מכן 25% לתקופה של 13 חודשים וחצי עד לניתוח לכריתת האונה.

לגבי פיצויים על תקופת הטיפול בתובעת לאחר פציעתה, פסק השופט כי הנתבע יפצה את התובעת בגין הטיפולים, גם אם חלקם נעשו ע"י בני משפחתה. "ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר".
באשר לעתיד, סבור השופט כי כל הטיפולים הרפואיים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים  ע"י קופת החולים אליה היא שייכת.

השופט פסק כי הנתבע ישלם לתובעת פיצויים של 80 אלף שקל, בגין הפסד שכר לעבר. בנוסף ישלם פיצוי של 10 אלף שקל, בגין הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות. כן ישלם הנתבע בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, פיצוי של 60 אלף שקל, בגין עזרת צד ג', פיצוי של 15 אלף שקל, ובגין כאב וסבל, פיצוי של 40 אלף שקל. בסך הכל יעמוד סכום הפיצויים על 205 אלף שקל. בנוסף לתשלום שכר טרחת עורך דין של 48 אלף שקל.