הבנק הבינלאומי תבע עובדת שפוטרה במיליון שקל - אך נאלץ לשלם לה 250 אלף שקל

העובדת גנבה מהלקוחה כמיליון שקל, בית המשפט קבע כי הבנק יהיה זה שישלם. סגן נשיא בית המשפט השלום בירושלים השופט אורן סילברמן דחה לאחרונה תביעה שהגיש הבנק הבינלאומי כנגד עובדת הבנק לשעבר, רות בסון, שפוטרה מהבנק לאחר שהורשעה לפני ארבע שנים בהונאת לקוחה.

הבינלאומי תבע מעל מיליון שקל מבסון לאחר שטען כי שילם סכום זה ללקוחה בגין הגניבה. מנגד טענה בסון כי היא הייתה זאת שהשיבה את הכספים עוד בטרם הוגש כתב האישום, וכי הבנק כלל לא היה צריך לשלם ללקוחה כספים נוספים. השופט קיבל את טענות העובדת  לשעבר רות בסון וחייב את הבנק לשלם לה 250 אלף שקל שקוזזו מחשבונה.

רות בסון הועסקה ע"י הבנק בסניף רחביה בתפקיד יועצת השקעות. בשנת 2014 נפתחה כנגדה חקירת משטרה בחשד לעבירות של עושק וקבלת כספים במרמה מחשבונה של לקוחת הבנק גב' זיכרמן. בשנת 2019 הוגש כתב אישום מוסכם כנגד הנתבעת לבית המשפט השלום בירושלים.

לפי כתב האישום, בשנים 2014-2010 ניצלה הנתבעת את האמון שרכשה עבורה לקוחת הבנק ואת חוסר ניסיונה ומצוקתה, במטרה לקבל מהלקוחה כספים. כך הועברו 40 שיקים מחשבון הלקוחה בסך כולל של 1.4 מיליון שקל. על פי כתב האישום מתוך סכום זה 1.1 מיליון שקל נטלה הנתבעת לכיסה, מתוכם נפרע סכום של 993 אלף שקל. בנוסף על פי כתב האישום נרשמה הנתבעת כמוטבת בטיוטת הצוואה החדשה שערכה גב' זיכרמן.
 

עושק מרמה והפרת אמונים

 
כתב האישום ייחס לבסון עבירות של עושק, מרמה והפרת אמונים, והלבנת הון. בסון הורשעה הורשעה  על בסיס הודאתה בעבירות כתב האישום. בפסק הדין נקבע ע"י השופטת שפירא כי היא תרצה שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, ותשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בנוסף נקבע כי 650 אלף שקל מחשבונותיה יחולטו. בקשת הבנק כי הכספים יחולטו לטובתו, נדחתה.

במקביל להליך זה הגישה גב' זיכרמן תביעה אזרחית כנגד הנתבעת וכנגד הבנק, להשבת מלוא הכספים שנגנבו ממנה. עוד בטרם הוגש כתב הגנה מטעם הבנק שילם הבנק ללקוחה סך של מיליון שקל עבור הכספים שנגנבו מחשבונה. בנוסף הגיע הבנק להסכם פשרה עם הגב' זיכרמן על תשלום נוסף של 249 אלף שקל. בסון חויבה לשלם לאחר מכן 90 אלף שקל ללקוחה.

הבנק הבינלאומי הגיש תביעה כנגד בסון בדרישה כי תשלם את מלוא הכספים ששילם לגב' זיכרמן. הבנק טען כי הנתבעת נטלה כספים בסכום של 1.8 מיליון שקל, ועם היוודע הדבר הסתיימה עבודתה בבנק. בנוסף טען הבנק כי שילם 1.25 מיליון שקל לגב' זיכרמן בהוראת בנק ישראל ובהתחשב במצבה הנפשי והפיזי של גב' זיכרמן ועל מנת שלא לגרום לעינוי דין ועוגמת נפש נוספים. אך למרות זאת הוא איננו אחראי ואינו אמור לשאת בתוצאות מעשיי הנתבעת.

הבנק טען שבסון צריכה להשיב לו את מלוא הסכומים ששילם מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט והן מכוח דיני הנזיקין (גזל, תרמית והתרשלות מצד הנתבעת) ודיני החוזים, וכי לנתבעת לא עומדת הגנה כעובדת והבנק אינו חב במעשיה.

בסון  טענה בהגנתה "שיש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר סמכות עניינית. לטענתה, האירועים התרחשו בתקופה שבה היו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד ולכל הפחות חלק מהעילות מבוססות על היותה של הנתבעת עובדת בבנק. על כן, הסמכות נתונה לטענתה לבית הדין האזורי לענייני עבודה". 

בנוסף טענה להיעדר עילה והיעדר יריבות מאחר שכל הכספים שניתנו לה הושבו לגב' זיכרמן וכי הבנק מנסה לייחס לה אחריות בגין מעשים וכספים שנלקחו על ידי עובד אחר בבנק.  בסון טענה כי הבנק שילם ללקוחה במסגרת הסכם הפשרה סכום מופרך ללא כל טעם ראוי ועתה הוא עותר להוציאו מהנתבעת ללא כל עילה. בסון טענה כי השיבה כבר בשלב החקירה 993 אלף שקל לגב' זיכרמן, וכן שיקים נוספים שלא נפדו בסך 132 אלף שקל.

תביעה שכנגד

 
בסון הגישה תביעה שכנגד הבנק לפיצוי של 300 אלף שקל. בתביעתה טענה כי הוגש נגדה כתב אישום בגין סכום של 1.4 מיליון שקל שנטלו היא ועובד נוסף בבנק מחשבונה של גב' זיכרמן. לטענתה, היא נטלה רק 1.1 מיליון שקל, וכי הבנק מנסה לייחס לה גם את הסכום שנטל העובד השני שלא הוגש נגדו כתב אישום לאחר שנפטר.
בסון טענה כי הבנק מכר תיקי מניות שלה בשווי של 260 אלף שקל ונטל 225 אלף שקל ללא הרשאה.

הבנק טען להגנתו כי בחשבונה של בסון היו מצויים ניירות ערך בשווי של כמיליון שקל ולאחר שחולט מהם סך 650 אלף שקל  לבקשת המדינה ובהסכמת התובעת שכנגד, קיזז הבנק את היתרה בהתאם לזכויות המוקנות לו מכוח הסכם בין הצדדים וכי הסכום קוזז כדין בהתאם לתנאים הכלליים שהוסכמו בין הצדדים וכן מכוח דיני החוזים וחוק המיטלטלין. 

 
דינה של התביעה להידחות

סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט אורן סילברמן, קיבל את תביעת העובדת ודחה את תביעת הבנק. "דינה של התביעה להידחות בשתי העילות אליהן התייחס הבנק בסיכומיו. היסוד לטענות הבנק, כפי שעולה במפורש במסגרת סיכומיו, הינה הוראת בנק ישראל לפיה עליו לשלם לגב' זיכרמן את הסכומים ששולמו. בהתאם, לשיטתו, קמה חובת השבה או חבות נזיקית של הנתבעת, ללא קשר לכספים שניטלו מחשבון הלקוחה, הושבו על ידי הנתבעת או אפילו אם הושבו ביתר כספים לגב' זיכרמן.

השופט קבע כי "הבנק כשל להוכיח את חיובו בתשלום הסכומים ללקוחה על פי דרישת בנק ישראל או את המקור החוקי לחיוב כאמור, הרי שכשל בהוכחת הנזק והקשר הסיבתי שבין התשלום ללקוחה למעשי הנתבעת על פי כתב האישום".

 "לאור המסכת העובדתית כאמור, ולרבות הכשלים הראייתיים המשמעותיים מצד הבנק, הרי שלא הוכח יסוד החיוב בתשלום המלא על פי דרישת בנק ישראל וכאמור גם לא שיעורו של החיוב הנדרש.

"כאשר חיוב זה עומד ביסוד טענות התובעת הרי שדין התביעה הנזיקית להידחות. לא ניתן גם לחייב את הנתבעת בתשלום נזק שלא נגרם על ידה אלא לאור פעולה של הבנק על פי הוראה של בנק ישראל, ללא השגה על הוראה זו כשלעצמה וללא ביסוס מקור חוקי, וממילא פעולה בניגוד להוראה ללא בירור החוב בנוגע לסכומים שהוחזרו וכספים ששימשו ללקוחה. לכך מצטרפת העובדה כי הבנק התנהל, כפי שהתנהל, על יסוד הסתמכות על כספי הנתבעת שנתפסו במסגרת ההליך הפלילי.

בנוסף דחה השופט סילברמן את טענת הבנק על עילות השבה מכוח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט. השופט קבע כי "אין מחלוקת, כי הבנק פדה את תיק ניירות הערך וקיזז את סכום הפדיון על חשבון חובה הנטען של הנתבעת בגין התשלום לגב' זיכרמן.

השופט קבע כי לא עלה בידי הבנק להוכיח זכות חוקית או חוזית לבצע את הפעולה האמורה. השופט סילברמן קבע גם כי לא ברור מדוע לא הוגשה השגה על הוראת בנק ישראל וההוראה אף לא נבדקה. התנהלות זו מחזקת את המסקנה שהוראת בנק ישראל הייתה להשיב ללקוחה רק את הכספים שלא הושבו לה, תוך חיוב הבנק לערוך בירור בנושא, מה שלא נעשה.

השופט חייב את הבנק להשיב לעובדת 225 אלף שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף חויב הבנק בהוצאות של 7.5 אלף שקל ושכר טרחה של 35 אלף שקל.