בית החולים התרשל - השופט פסק פיצויים של 9.5 מיליון שקל. איך הוא עשה את החישוב?
בית המשפט המחוזי הכריע לאחרונה בתביעה על רשלנות רפואית שהוגשה כנגד המדינה בתור בעלת בית החולים אסף הרופא. התובע, בן 53 טען כי כתוצאה מרשלנות הצוות הרפואי של בית החולים אובחנה אצלו באיחור של כשנתיים מחלת סרטן הכליה. הגילוי המאוחר גרם לכך שהגידול התפשט בגופו עם גרורה ריאתית וסיכויי ההחלמה שלו אבדו באופן משמעותי.
התביעה הוגשה תחילה בבית משפט השלום בתל אביב ובשנת 2020 נעתר בית משפט השלום לבקשת התובע, בהסכמת הנתבעת, להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי.
הסיפור החל בחודש אוגוסט 2012 כאשר התובע הופנה על ידי רופא המשפחה שלו לבית החולים אסף הרופא, בשל תלונות על כאבי בטן חזקים. לאחר שעבר בירור בחדר המיון ואושפז במחלקה הכירורגית לצורך השגחה, עבר בירור על ידי בדיקת סי.טי בה נמצא ממצא. בסיכום הבדיקה הומלץ, כי לאור הממצא, יש לבצע בדיקת אולטרסאונד חוזרת באופן ממוקד מול ממצאי הסי.טי.
- כל הכותרות
בסיכום הבדיקה נרשם גם כי ההמלצה הועברה לרופא המטפל – מנהל חדר המיון. התובע שוחרר למחרת לביתו עם המלצות להמשך מעקב רופא מטפל, לקיחת משככי כאבים לפי הצורך, חזרה לבדיקת רופא במקרה של החמרה, כאבים, חום או הקאות וביקורת במכון גסטרו אם ימשכו הכאבים.
השופטת לוי קבעה כי בדיקת אולטרסאונד החוזרת לא בוצעה בבית החולים וגם לא נכללה בהמלצות לביצוע לאחר שחרורו של התובע מבית החולים.
לאחר שנתיים ביצע התובע בדיקת סי.טי. שהדגימה גוש הטרוגני עם נמק מרכזי בגודל של 6.5 ס"מ בקוטב עליון בכליה שמאל, החשוד כגידול סרטני בכליה. בחודש דצמבר 2014 עבר התובע ניתוח לכריתת הכליה השמאלית בבית החולים רמב"ם. בניתוח נמצא ממצא גידולי התופס את כל המחיצה העליונה של הכליה ומגיע עד לאגן הכליה.
בשנת 2015 הוגדר התובע כחולה בהגדרת שלב 4. ב-2016 עבר התובע ניתוח לכריתת אונה ריאה ימין עליונה. ב-2018, התגלו אצל התובע גרורות חדשות בריאות ובלב. בינואר 2019 הוא החל טיפול אימונולוגי שהופסק באוקטובר 2019 עקב תופעות לוואי והוחל טיפול בסטרואידים. באוגוסט 2020 התגלו גרורות באגן שגרמו לשברים וגרורה בעמוד השדרה וכן נראתה התקדמות של הממצא בלב. בהמשך חודש הטיפול הביולוגי והופסק שוב בשל תופעות הלוואי. הטיפול בסטרואידים הופסק במאי 2021 בשל תופעות לוואי גם לטיפול זה.
טענות ההתרשלות כנגד בית החולים מתמקדות בהתעלמות הצוות הרפואי מההמלצה להמשיך הבירור בכליה שמאל נוכח הממצאים בבדיקת הסי.טי. בשנת 2012. ד"ר אקשטיין, מומחה התביעה, ציין בחוות דעתו כי לאור הממצאים שנצפו בבדיקת הסי.טי. וכן לפי בדיקת האולטרסאונד בה נמצאה מלאות ללא גבול סדיר היה צורך מידי בהמשך בירור. "אילו הייתה מבוצעת בדיקת אולטרסאונד חוזרת, כולל דופלר, באופן ממוקד לכליה השמאלית, היה מזוהה התהליך החשוד, הייתה מבוצעת ביופסיה והגידול היה מאובחן כבר בשנת 2012".
השופטת לוי ציינה כי הנתבעת, לא טענה כל טענת הגנה בשאלת ההתרשלות, לא הגישה חוות דעת רפואית בנושא זה ואין, אם כן, מחלוקת כי הייתה חובה על הצוות הרפואי של בית החולים לפעול לבירור טיבו של הממצא שהודגם בבדיקת הסי.טי. וכי בירור כאמור היה מביא לאבחון מחלת התובע בשלב מוקדם יותר. בגין התרשלות הצוות הרפואי אובחנה המחלה באיחור.
רשלנות תורמת
הנתבעת טענה בסיכומיה כי קיימת רשלנות תורמת מצד התובע, בשל כך שלא העביר את סיכום האשפוז ובו פירוט הממצא בבדיקת הסי.טי. לידי רופאת המשפחה שלו.
השופטת לוי קבעה כי יש לדחות את הטענה, משום שמדובר בטענה שלא נטענה בכתב ההגנה והיא מהווה הרחבת חזית אסורה. מעבר לכך, לאחר שבית החולים עצמו לא הפנה את התובע לבדיקות נוספות עם שחרורו מאשפוז ולא הסב את תשומת ליבו לממצאי הסי.טי. הוא לא יכול לבוא בטענה לתובע, שהוא גורם חסר מומחיות רפואית, שפעל והסתמך על הנחיות בית החולים. בנוסף, כלל לא הוכח שהתובע לא העביר את סיכום האשפוז לרופאת המשפחה.
השופטת לוי קבעה כי בית החולים התרשל במסגרת טיפולו הרפואי בתובע בכך שלא המשיך הבירור שהיה צריך לבצע לפי תוצאות בדיקת הסי.טי. שערך. בגין התרשלותו זו אובחנה מחלת התובע באיחור של כשנתיים.
התובע טען כי הנתבעת חבה בפיצויים בגין מלוא נזקיו על בסיס הדוקטרינה של אבדן סיכויי ההחלמה. השופטת ציינה כי ההלכה היא כי הפיצוי בגין אבדן סיכויי החלמה מבוסס על הכרה בכך שאבדן הסיכוי להחלמה מהווה כשלעצמו נזק בר פיצוי.
בעבר נפסק כי הפיצוי בגין הפגיעה בסיכויי ההחלמה באופן יחסי – הסתברותי, בהתאם להסתברות שהנזק נגרם כתוצאה ממעשה ההתרשלות. כמו כן נפסק כי פגיעה בסיכויי ההחלמה בהסתברות של מעל ל- 50% תוביל לפיצוי מלא של הנפגע על כל נזקיו. פגיעה בסיכויי ההחלמה הפחותה מ- 50% אך אינה זניחה תביא לפיצוי יחסי ובמקרים בהם הסיכון הוא זניח לא יינתן פיצוי. השופטת קבעה כי לפי מומחה התביעה, מדובר בפגיעה בסיכויי ההחלמה בהסתברות של 79%.
פרופ' קוטן מטעם ההגנה ציין כי נכון לאוגוסט 2012, המועד בו הוחמצה אבחנת הממאירות, מחלתו של התובע דורגה בשלב 1. וכי מצבו הכללי והתפקודי של התובע היה טוב ודרגת הממאירות של הגידול הייתה בינונית. סיכוייו לשרוד 5 שנים, לו אובחנה מחלתו באוגוסט 2012, היו עומדים על 97%. נכון למועד האבחון בשנת 2014, הייתה מחלתו של התובע בשלב 4 עם פיזור ריאתי. וכי סיכוייו לשרוד 5 שנים עמדו על 39%. לפי נוסחת חישוב אבדן סיכויי ההחלמה מדובר בפגיעה בסיכויי ההחלמה בהסתברות של 95%.
מהפכה בתחום התרופתי
פרופ' קוטן הוסיף כי בשנים האחרונות חלה מהפכה בטיפול האונקולוגי התרופתי בסרטן הכליה, כאשר נכנסו לשימוש תרופות ביולוגיות, מכוונות מטרה, וטיפולי אימונותרפיה. הודות לטיפולים אלו חל שיפור דרמטי בסיכויי הריפוי וההישרדות של חולי סרטן הכליה הגרורתי – באחוז בלתי מבוטל מבין החולים שמחלתם דורגה בשלב 4 מסוגלים הטיפולים האלו להשרות תסוגות שלמות, החולים שורדים לעיתים שנים ארוכות וחלקם אולי אף יבריא מהממאירות.
מומחה ההגנה טען עוד כי "התובע עבר ניתוח בו נכרת הגידול הראשוני בשלמותו. בהמשך עבר מספר ניתוחים בהם הורחקו גרורות ריאתיות. מאז הניתוח האחרון לכריתת הגרורה הריאתית שבוצע בינואר 2017 מחלתו שרויה בהפוגה מלאה ללא עדות להישנות מקומית, אזורית או מערכתית של הממאירות".
בנוסף טען כי "אם יתפתח אצלו בעתיד פיזור גרורתי מערכתי בהיקף נרחב, בלתי נתיח, קיים סיכוי של 30% - 50% שניתן יהיה להשרות אצלו תסוגה של הממאירות ע"י התרופות הביולוגיות החדשניות ובאמצעות טיפולי האימונותרפיה ולכן צפויה לו הישרדות ארוכת טווח אף מעבר ל 39% שקבע".
פגיעה בסיכויי החלמה של מעל 50%
התובע טען בסיכומיו כי אף לפי חוות דעת מומחה ההגנה שיעור הפגיעה בסיכויי ההחלמה שלו הוא מעל 50% ולכן, לפי ההלכה הפסוקה, הוא זכאי לפיצויים על מלוא נזקיו.
הנתבעת בסיכומיה טענה כי אין להסתמך על חוות דעתו של פרופ' קוטן שהוגשה על ידה כיון שחוות דעת זו סותרת קביעות עובדתיות וכי דרך החישוב של פרופ' קוטן אינה בהתאם לפסיקה.
השופטת מתחה ביקורת על טענות הנתבעת וקבעה כי "הנתבעת לא העלתה ולו נימוק בודד שיש בו כדי לבסס טענתה לסתירה בין חוות דעתו של פרופ' קוטן ובין קביעות עובדתיות או הפסיקה. פרופ' קוטן השתמש במדד של סיכויי הישרדות לחמש שנים, כפי שקובעת הפסיקה.
"טענות הנתבעת במסגרת סיכומיה הן טענות שברפואה ואינן נתמכות בחוות דעת רפואית. שתי חוות הדעת הרפואיות שבתיק קובעות כי אבדן סיכויי ההחלמה עולה על 50%".
השופטת לוי קבעה כי "טענות התובע מקובלות עלי במלואן. חוות דעתם של שני המומחים בתיק, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה, קובעות כי הפגיעה בסיכויי ההחלמה של התובע עקב הגילוי המאוחר עולה על 50%. בהתאם לכך זכאי התובע לפיצוי על מלוא נזקיו עקב המחלה".
מה סכום הפיצוי?
השופטת ציינה בבואה לקבוע מהו סכום הפיצוי, כי הנתבעת טענה כי התובע סבל ממחלות שונות עוד לפני גילוי הגידול בכליה, מחלות שהיו צפויות לגרום לקיצור תוחלת חייו ללא קשר למחלת הסרטן.
המומחה מטעם ההגנה, פרופ' צימליכמן טען כי התובע עבר בגיל 41 אירוע לבבי חריף, כאשר הסיבה לאירוע הייתה הפרעת קצב של פרפור חדרים. למזלו של התובע הוא טופל על ידי צוות מד"א תוך זמן קצר וקיבל מכת חשמל שהחזירה את פעימות ליבו. הוא היה מחוסר הכרה ומונשם במשך 3 יממות, מה שמעיד על נזק מוחי. כמו כן, הושתל לו קוצב דפיברילטור. בגיליון הרפואי צוין גם כי התובע הוא מעשן כבד, וכן סובל מיתר לחץ דם מאוקטובר 2005, בגינו הוא מקבל טיפול תרופתי וכן נקבעו לו אחוזי נכות במוסד לביטוח לאומי.
פרופ' צימליכמן קבע כי התובע סובל מנכויות רפואיות לצמיתות של 25% בגין מצב לאחר ארוע לבבי; של 20% בגין הפרעות קצב העלולות לגרום למוות ; של 20% בגין קרישיות יתר ; של 10% בגין יתר לחץ דם; ושל 30% בגין חרדה ודיכאון המצריכים מעקב וטיפול פסיכיאטרי.
כמו כן טען פרופ' צימליכמן כי אדם העובר החייאה על רקע הפרעת קצב, סטטיסטית, תוחלת חייו קצרה ב – 10 שנים לעומת תוחלת חיי אדם בריא.
מנגד, פרופ' יודפת, מטעם התביעה, ציין במסגרת חוות דעתו כי במאמרים המובאים על ידי פרופ' צימליכמן בנושא תוחלת חיים לאחר החייאה והשתלת דפיברילטור מדובר על תמותה בתוך שנה – שנתיים – שלוש לאחר אירוע ההחייאה. מקורות אלו לא רלוונטיים במקרה הנדון כי התובע שרד מעבר לתקופה זו. "באשר לעישון – הוא הפנה למחקר לפיו אלו המפסיקים לעשן בגילאים 44-35, כמו התובע, מוספים בממוצע 9 שנים לחייהם לעומת אלו הממשיכים לעשן, ולכאורה חיים "רק" שנה פחות מאלו שלעולם לא עישנו בחייהם".
בנוסף קבע כי בהינתן טיפול מהיר ויעיל בפרפור החדרים כפי שהיה, אין הבדל בסיכויי התמותה או בתוחלת החיים של התובע מול אנשים בגילו ועם אותם גורמי סיכון שלא עברו החייאה.
פרו' יודפת קבע כי לאור זאת שהתובע הפסיק ומאזן באופן מיטבי את גורמי הסיכון שלו אין מקום להתייחס לגורמי סיכון אלו כמצב נתון ויש מקום לתת משקל לשינוי הפרוגנוזה הדרמטי כאשר גורמי סיכון אלו מאוזנים או מבוטלים. לפיכך, לולא הגידול הסרטני בכליה היה צפוי התובע לתוחלת חיים של אוכלוסייה רגילה. התובע טען, כי לולא ההתרשלות תוחלת חייו הייתה זהה לתוחלת החיים הממוצעת של כלל האוכלוסייה – דהיינו, תוחלת חיים עד גיל 83.
הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש לקבל את חוות דעתו של פרופ' צימליכמן בדבר קיצור תוחלת חיים של 24 שנים בגין תחלואה קודמת. היא טוענת כי אין לקבל את ניסיון התובע למחות בהינף יד את כל מחלותיו ולהביא לקביעה כי תוחלת חייו הייתה כשל אדם ממוצע, על אף ולמרות מחלותיו.
השופטת קבעה כי "הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי התובע סבל ממספר מחלות עוד טרם גילוי מחלת הסרטן שהיו צפויות להשפיע על תוחלת חייו. לא ניתן להתעלם מכך ולקבל טענת התובע כי תוחלת חייו הייתה צפויה להיות בהתאם לתוחלת החיים הממוצעת באוכלוסייה.
"מצבו הרפואי של התובע לפני גילוי מחלת הסרטן היה מורכב, מכביד וחריג לגילו ומדובר בהצטברות של מספר גורמים שהיו צפויים להשפיע על תוחלת חייו. מנגד, יש להתחשב גם בכך שעברו כיום כ – 12 שנים מאז האירוע הלבבי ולא אירעו מאז כל אירוע לבבי נוסף או הפרעות קצב משמעותיות".
השופטת לוי קבעה בהחלטתה כי היא מעמידה את קיצור תוחלת חיי התובע בגין מחלותיו שאינן קשורות לגידול הכלייתי על 12 שנים, דהיינו, עד גיל 71, שנת 2041.
השופטת קבעה כי "נכותו הרפואית של התובע עומדת על 30% ועוד 30%. נכותו הנפשית בגין גילוי המחלה יעמוד על 30%. בגין מחלת הסרטן, נכותו הרפואית של התובע עומדת על 65.7%".
כמה שכר הפסיד?
התובע, הנדסאי בנין בהכשרתו, עבד כמנהל רכש ומכרזים וכעוזר מהנדס החברה בחברת בניה. הוא ציין בתצהירו כי לאחר גילוי המחלה הוא עשה מאמץ להמשיך ולעבוד אך היה חלש מאד מהטיפולים. התובע טען כי עד שנת 2016 שכרו הלך והשביח. התובע טוען כי בערכים של היום מדובר על 50 אלף שקל. התובע מבקש לחשב את הפסדי שכרו החל מסוף שנת 2015 על בסיס שכר זה.
השופטת קבעה כי השכר החודשי הממוצע המשוערך נכון להיום של התובע בשנים 2018-2016 עומד על 34 אלף שקל וכי זה יהיה הבסיס לחישוב. אשר להפסדי השכר בעבר – התובע זכאי לפיצוי מלא מחודש אפריל 2019 ועד היום. בתוספת ריבית מאמצע תקופה הסכום יעמוד על 1.7 מיליון שקל. סכום זה יתווספו הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% ובסך 212 אלף שקל. השופטת קבעה כי יינתן פיצוי גלובלי בגין ניצול ימי המחלה ואני מעמידה את גובה הפיצוי על 40,000 שקל.
באשר להפסדי שכר לעתיד - קבעה השופטת כי לאור קביעתה בדבר תוחלת חיי התובע במצבו כיום, יש לערוך חישוב לפי שתי תקופות. התקופה הראשונה – מהיום עד שנת 2031 – תום תוחלת חייו הצפויה כפי שקבעתי לעיל – גובה הפיצוי יעמוד על 2.9 מיליון שקל. התקופה השנייה – משנת 2031 ועד שנת 2037 – המועד בו היה אמור לפרוש מעבודתו בגיל 67 – לפי שיטת הידות יעמוד על 1.2 מיליון שקל, אליהם יתווספו הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% ובסך 515 אלף שקל.
בנוסף החליטה השופטת לוי כי התובע עותר לפיצוי של מיליון שקל בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חייו. מנגד הנתבעת טוענת כי בהינתן תקופת הזמן בה סובל התובע והקיצור בתוחלת חייו, ומנגד מחלות הרקע שלו וקיצור תוחלת חייו עוד קודם למחלתו, יש לחשב פיצוי שלא יעלה על 400 אלף שקל בראש נזק זה.
השופטת פסקה כי הפיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים על סך 700 אלף שקל. בגין הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי ועזרת מיטיבים קבעה השופטת כי תובע יקבל פיצוי של 400 אלף שקל לעבר ולעתיד.
בנוסף ציינה השופטת כי יש לנכות מסכום הפיצויים את תגמולי המוסד לביטוח לאומי הקשורים למחלת הסרטן על בסיס תוחלת חיי התובע שנקבעה בפסק הדין ולפי חוות דעת שתמציא הנתבעת לתובע.
השופטת קבעה כי כלל הפיצויים לתובע יעמדו על 7.7 מיליון שקל ובנוסף הנתבעת תשלם 1.8 מיליון שקל הוצאות שכר טרחת עורך דין, ו-130 אלף שקל עבור הוצאות משפט.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
5.כסף של מי?שופטים 29/05/2023 11:58הגב לתגובה זו2 0שימו לב, הנתבעת היא המדינה, והתשלום יגיע מתשלומי המיסים של האזרחים...סגור
-
4.וואו...נועה 29/05/2023 00:50הגב לתגובה זו1 1איזה שופטת קטלניתסגור
-
3.מדינה דל עוכרי דין ושופטים מנות קים (ל"ת)הזוי 28/05/2023 22:23הגב לתגובה זו0 0סגור
-
2.תבינו, שופטים כאלו הם בדיוק הסיבה למה יעדיפו לעשות לכםרופא 28/05/2023 22:05הגב לתגובה זו2 3בלי סוף פעולות שידוע מראש שהתועלת בהן נמוכה והסיכון לת"ל לא מבוטל ורק בשביל שבית המשפט לא יגיד "אבל מישהו אי פעם כתב שכדאי לשקול להרחיב בירור". ולכן נרחיב בירור ב-CT נוסף, ולאחר מכן בביופסיה שתסתבך עם זיהום מקומי ולאחר מכן לא נהיה בטוחים אז נכרות את האיזור וכך הלאה. פסק דין שהלך בצורה חריגה לטובת המטופל וכולנו משלמים את המחיר. איפה ראיתם כזה דבר 1.3 מיליון הוצאות עו"ד. משכורת שאני כרופא מרוויח ב-4 שנים.סגור
-
אין קשר בין הרישא לסיפאפינגווין 29/05/2023 16:39הגב לתגובה זו0 0החשש מרפואה מתגוננת מוכר וידוע גם לבתי המשפט. הוא בא לידי ביטוי בפסקי דין רבים, אז אין צורך לנופף בו בכל פסק דין. ובסיפא של דבריך דיברת על שכר הטרחה. לדבריך אתה מרוויח 27 אלש"ח בחודש, אבל תיקח את משך ניהול התיק (מניח שלא פחות מ-4 שנים), ההוצאות הרבות של עורך הדין על צוות שודאי ניהלו איתו את ההליך, הסיכון הגבוה שאחרי כל העבודה הזו - בסוף הכל ירד לטימיון כי השופט יחשוש מ"רפואה מתגוננת", ודאי שמצדיקים שכר טרחה ראוי. בכל אופן ישר כח על פועלך כרופא ובהצלחה רבה!!סגור
- טען עוד
-
1.הוצאות שכר טרחת עו"ד מופרכותשולתתתת1 28/05/2023 20:55הגב לתגובה זו3 0לא יתכן ששופטים שהם עורכי דין בעבר או בעתיד יחליטו על הוצאות משפט כל כך גבוהות . כמה שעות עבודה היה בתיק? המחוקק צריך לתת מחיר מקסימום בדיוק כמו שהוא נוקט מחיר מינימום.סגור
-
תנוחצופה מהצד 29/05/2023 16:21הגב לתגובה זו0 0הא, שופט שהוא עו"ד בעבר ומכיר את ההתנהלות וכמה זמן לוקח לנהל תיק רשלנות רפואית כל כך מורכב - הוא לא יודע להעריך כמה שעות עבודה לוקח, אבל אתה כן יודע להעריך.סגור
