החליקה בשירותים בספריה בתל אביב ותקבל 200 אלף שקל - מי אשם בפציעתה?

תביעות כנגד עיריות על פציעות ברחבי העיר הם נושא שכיח בבתי המשפט בישראל. אך לא לכל פציעה ותאונה ברחבי העיר אחראית העירייה. כיצד יודעים האם יש אחריות לעירייה או לא. האם יש גורמים נוספים שצריכים לשאת באשמה ומה האחריות של האזרח? על כל השאלות הללו ניסתה השופטת רנה הירש סגנית בית המשפט השלום ברחובות לענות בתביעה בה היא דנה לאחרונה.

בתיק בו דנה השופטת נפצעה התובעת בספריית בית אריאלה בתל אביב, מפגיעת ידה הימנית בלוח ברזל שבלט מקיר תא שירותים. השופטת ציינה כי אין מחלוקת על התרחשות האירוע בין התובעת לנתבעים.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות המוטלת על כל אחד מהנתבעים וכן בסוגיית האשם התורם המוטל, אם קיים, לפתחה של התובעת. הוויכוח בין הצדדים הוא לגבי סיבת נפילתה של התובעת שגרם לה לפגוע באותו לוח ברזל. האם זה נגרם כתוצאה מרטיבות על רצפת תא השירותים? ואם כן, האם הדבר מצביע על רשלנות מצד הנתבעת, או של חברת הניקיון שהייתה אמונה, בין היתר, על ניקיון תאי השירותים.
 

מי אחראי?

תחילתו של הסיפור כאשר התובעת שהתה בתא שירותים של ספריית בית אריאלה בתל אביב יחד עם בנה בן ה- 3. התובעת טענה כי לאחר שבנה נכנס לתא השירותים לבדו היא הבחינה כי הוא עומד ליפול, לאחר שניגשה לכיוונו כדי למנוע את נפילתו היא מעדה יחד איתו בגלל רטיבות שהייתה בתא. כתוצאה מכך היא נחתכה עמוקות ביד ימין מלוח ברזל חלוד ובולט שהיה בדופן הימני של תא השירותים.

אבי ילדיה של התובעת הגיע למקום בסמוך לאחר התאונה כאשר אמה של התובעת וילדיהם נמצאים במקום, מחוץ לחדר השירותים, ועדיין נסערים מאוד, ותיעד בתמונות את מקום התאונה. לא ניתן להבחין בתמונות אלה בכל רטיבות על רצפת תא השירותים.

הנתבעת הראשונה בתיק היא עיריית תל אביב. השופטת קבעה כי "אין מחלוקת כי היה מפגע ממשי ומסוכן בקיר תא השירותים, וכי מדובר בספריה עירונית הנמצאת באחזקה וניהולה של העירייה. השופטת ציינה כי כבר נקבע בפסיקה כי "בעל מקרקעין אינו פטור מאחריות עבור נזק שנגרם, עקב מצב מסוכן של המקרקעין, לאדם או לנכס הנמצאים ברשות הרבים".

בנוסף קבעה השופטת, העירייה לא הכחישה את קיומו של המפגע, הנראה באופן ברור בתמונות אותן צילם בעלה של התובעת, וגם אין הכחשה בדבר קיומה של אחריות. לכן קבעה השופטת מתייתר הצורך לדיון בשאלת האחריות, והפרת חובת הזהירות מתייתר. "קיימת אחריות מצד הנתבעת הראשונה (עיריית ת"א) לאירוע ולתוצאותיו.

בנוסף לעיריית תל אביב נתבעה גם חברת הניקיון. השופטת קבעה כי לא הוכחה רטיבות על רצפת תא השירותים אליו נכנסו התובעת ובנה. ולכן דין כל הטענות כלפי חברת הניקיון להידחות. 

מי צריך להוכיח?

השופטת הירש קבעה כי הנטל להוכיח כי חברת הניקיון התרשלה, מוטלת על מי שהעלה טענה זו. התובעת במסגרת התביעה נגד חברת הניקיון, וכן על העירייה במסגרת ההודעה ששלחה לצד שלישי נגד חברה זו, בניסיונה להתחמק מהאחריות. העירייה טענה כי בשל מחדלי חברת הניקיון להביא עדים וראיות התומכות בגרסתה, ובשל ההלכה הפסוקה הקובעת כי מחדל זה נזקף לחובת מי שנמנע מהצגת ראיה העומדת לרשותו, יש לקבוע כי היא הרימה את הנטל כנדרש.

השופטת הירש פסקה כי היא לא מקבלת את הטענה. "אני סבורה כי היה על חברת הניקיון לתעד את הבירור שנעשה ולא להסתפק בבקשה מהמרכזנית להעלות על הכתב את הדברים. בנוסף, היה על חברת הניקיון לדאוג לקבלת עדות מהמנקה או אחראית המשמרת על ניקיון תא השירותים בעת האירוע. אך למרות זאת, הימנעות חברת הניקיון מהבאת עדים רלוונטיים – אינה מחייבת את המסקנה כי עלה בידי העירייה לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליה להוכיח כי חברת הניקיון התרשלה בביצוע עבודות הניקיון". השופטת ציינה כי הסיבה לכך היא כי רובץ מחדל זהה גם לפתחה של העירייה באי הבאת ראיות ועדים רלוונטיים.

השופטת מצאה כי טענת חברת הניקיון כי העירייה לא ביצעה בירור ראוי ולא הודיעה לה מבעוד מועד על קרות התאונה נכונה. חברת הניקיון טענה כי העד שהגיע מטעם העירייה לא היה במקום וכלל לא היה בתפקיד בעת האירוע, וכי לא זומן האחראי על התחזוקה או מי מצוות האחזקה שהיו אחראים לתקינות המבנה ונוכחים במקום ביום התאונה. חברת הניקיון טענה כי עשתה כל שביכולתה כדי לבדוק מה היו נסיבות התאונה אולם בשל הזמן שחלף הדבר היה בבדיקה מוגבלת.

השופטת פסקה כי מאחר שגם העירייה נמנעה מזימון עדים רלוונטיים, חזרו כפות המאזניים בשקילת עמדת כל אחד מהצדדים להיות מאוזנים, ובנסיבות אלו, לא הוכיחה העירייה קיומה של רשלנות מצד חברת הניקיון.

"העירייה אינה כופרת באחריותה בשל פציעת התובעת ממפגע בולט בקיר תא השירותים. משלא הוכחה קיומה של רטיבות על רצפת התא, אינני מוצאת כי חברת הניקיון התרשלה ולפיכך, אין לחברת הניקיון אחריות לאירוע ואין היא חבה בפיצוי או שיבוב כלפי העירייה במסגרת ההסכם ביניהן".
 

אשם תורם

לגבי טענת הנתבעת כי יש אשם תורם לפציעתה של התובעת פסקה השופטת הירש כי: "ככל שהייתי קובעת כי המקום היה רטוב עוד לפני שהגיעו התובעת ובנה למקום, היה צורך לבחון את האשם התורם של התובעת שלא בדקה את תקינות התא בטרם אפשרה לבנה להיכנס אליו לבדו. אך, בשל המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בעניין זה. מה שנותר לבדוק ציינה השופטת האם יש להטיל על התובעת אשם תורם בשל כך שלא הבחינה במפגע בקיר תא השירותים ולא דאגה להיזהר ממנו? השופטת קבעה כי לא היה באפשרות התובעת למנוע את התאונה, גם אם הייתה יודעת ושמה לב קודם לכן כי יש במקום מפגע מסוכן. ולכן אין במקרה זה אשם תורם.

מה הנזק?

לגבי הדיון מהו הנזק שנגרם לתובעת, מומחה התובעת קבע נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל "צלקת מתכווצת הגורמת להפרעה בזמן פעולת אבדוקציה של אצבעות 2 ו-3", מנגד, מומחה העיריה קבע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין צלקת בכף יד ימין שאינה גורמת להגבלה בתנועות אצבעות כף היד. הצדדים הגיעו להסכמה בדבר נכותה הרפואית של התובעת, לפי מיצוע הנכויות שקבעו מומחי הצדדים ובשיעור של 7.5% לצמיתות.

בנוסף קבעה השופטת כי גם הנכות התפקודית של התובעת תעמוד על 7.5% לאור התיעוד הרפואי וטענת התובעת על כאבים בכף היד. השופטת קבעה כי "כאב תמידי בכף יד דומיננטית בהחלט עשוי להשפיע על תפקוד יומיומי בכל מגוון הפעולות בהן נעשה שימוש עם יד זו. בנוסף התובעת ממשיכה לקבל טיפול במרפאת כאב כדי להקל על הכאבים מהם סובלת, ואני סבורה שהנכות כולה היא בעלת משמעות תפקודית".

השופטת הירש טענה כי בחישוב הפיצויים לתובעת יש לקחת בחשבון את העובדה כי מאז התאונה חלפו 4.5 שנים וכי vתובעת לא צירפה תלושי שכר מאז דצמבר 2018. בנוסף טענה התובעת כי לא הייתה פגיעה בשכרה בעבודתה בעקבות הפציעה. השופטת קבעה כי שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת בעקבות התאונה יעמוד על 5%. בנוסף קבעה כי שכר התובעת בשנת 2018, בשערוך להיום שהינו כ-26 אלף שקל, יהיה בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי התובעת.

השופטת לא פסקה לתובעת פיצויים בגין הפסדי שכר בעבר. "במקרים שבהם התובע יכול היה להביא נתונים מדויקים באשר לסכום הנזק ולא עשה כן, לא יוכל לזכות בפיצויים בגין נזק זה. במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה. אולם, במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי 'על אף תחושת אי הנוחות' שבהותרתו בידיים ריקות".

השופטת פסקה לתובעת פיצוי של 103 אלף שקל, סכום גלובלי, בשל האפשרות כי בעתיד תיגרם לה פגיעה בהכנסותיה, בשל נכותה.

בנוגע לפיצויים נוספים, התובעת ציינה כי לא הוציאה כספים בפועל עבור עזרה עקב מצבה הרפואי. השופטת מצאה כי יש למרות זאת יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין שווי עזרה שניתנה לה על ידי בני משפחה או שתינתן לה בעתיד, למשך תוחלת חייה. סכום הפיצוי יעמוד על 15 אלף שקל, הן לעבר והן לעתיד.

השופטת לא פסקה פיצויים על הוצאות, שכן התובעת טענה להוצאות כתוצאה מפציעה אך, לא צרפה קבלות המעידות על הוצאות מוגברות לניידות, לתרופות או לטיפול רפואי.

בנוסף קבעה השופטת הירש כי התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בסוג הפציעה, אופי הנכות, שיעורה, גילה והשפעתה של הנכות על חייה בכל התחומים, בסך של 45 אלף שקל.

השופטת הירש פסקה בסך הכל, פיצויים בגובה של 163 אלף שקל, אותם תשלם הנתבעת עיריית תל אביב, וזאת בצרוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23%, ובסך הכל כ-200 אלף שקל.