רכש צ'קים ב-10 מיליון שקל – אך לא הסכים לשלם מע"מ. האם הוא צודק?

בית המשפט המחוזי בלוד דן לאחרונה בערעורו של עו"ד שעוסק בפדיון מסמכים סחירים, צ'קים ושטרי חוב דרך הוצאה לפועל, שטען כי הוא לא צריך לשלם מע"מ על פעילותו, וזאת בניגוד לטענת מנהל מס ערך מוסף ברחובות שחייב אותו בתשלום.

תחילתו של הסיפור, עורך דין יצחק גבאי, הגיש ערעור מכוח הוראות סעיף 83 לחוק מס ערך מוסף, כנגד החלטתו של מנהל מע"מ רחובות. עו"ד גבאי מתמחה בתחום גביית חובות, והוא רכש במהלך השנים מסמכים סחירים (צ'קים ושטרי חוב) משתי חברות, בהיקף של 10 מיליון שקל, כאשר משרד עורכי-הדין שלו עסק בגבייתם. המחלוקת המשפטית בין הצדדים היא האם על הרווחים מפדיון המסמכים הסחירים יש חובת תשלום של מס ערך מוסף?

רכש עשרות אלפי צ'קים

הערעור הוגש כנגד החלטת מנהל מס ערך מוסף ברחובות בנוגע לשנים 2016-2013, כאשר סכום המע"מ בו חויב המערער עמד על 236 אלף שקל. בעקבות מסמכים שהוגשו במהלך הדיונים, הצטמצמה המחלוקת: שנות המס שנותרו במחלוקת הם 2015-2013, וסכום המס שנותר במחלוקת הוא כ-130 אלף שקל.

מאז שנת 2005 ועד לשנת 2009, רכש עו"ד גבאי צ'קים מחברת ERN, בעלות של 40% בממוצע מערכם הנקוב. מדובר לדברי המערער בעשרות-אלפי שיקים, וסכום הרכישה עמד על כ-7.7 מיליון שקל. עו"ד גבאי לא דיווח בדוחות שהגיש לרשות המסים על רווחים מהשיקים מ-ERN, אלא רק החל משנת 2013.

הסיבה לכך לטענתו היא כי בשנה זו סיים לקבל את החזרי העלות בגין רכישת הצ'קים. בנוסף, משנת 2015 רכש שטרי חוב מחברת מימון ישיר, בעלות משתנה: כאשר ערכם הנקוב של השטרות שנרכשו היה נמוך ממיליון שקל הוא שילם תמורתם 28% מערכם, ואילו כאשר ערכם היה גבוה יותר, הוא שילם 26% מערכם הנקוב. שטרות החוב ממימון ישיר נרכשו במקבצים של בין 30 ל-40 שטרי חוב. עלות השטרות שנרכשו עמדה על כ-2.8 מיליון שקל. 

לא דיווח למע"מ

על רווחיו מפדיון המסמכים הסחירים – דיווח עו"ד גבאי כהכנסה מעסק לפקיד השומה. אך למס ערך מוסף, לא דיווח על עסקאות אלה. לטענתו של עו"ד גבאי הסיבה לכך היא כי הן אינן חבות במס ערך מוסף. לעומת זאת, המערער כן דיווח למשיב על עסקאות שהיו לו כעו"ד מגביית המסמכים הסחירים.

הקושי בהתנהלותו של עו"ד גבאי הוסברה על ידו לבית המשפט כך, עבור תשלום שקיבל ושסכומו היה עד לערך הנקוב של הצ'ק או של שטר החוב – הוא סווג כשייך לפעילותו מפדיון המסמכים הסחירים – ולכן אינו חב במע"מ. לעומת זאת,  תשלום העולה על ערכו הנקוב של המסמך הסחיר – סווג כשייך לפעילותו כעו"ד, ולכן דווח למס ערך מוסף כעסקה החייבת במע"מ.

בדיון הוצגה דוגמא להתנהלותו ע"י אנשי מס ערך מוסף ועו"ד גבאי לא ערער על דוגמא זו, צ'ק שערכו הנקוב אלף שקל, נרכש ע"י עו"ד גבאי תמורת 400 שקל, כאשר התקבול שקיבל היה 1.25 אלף שקל. על 250 שקל הוא הוציא חשבונית מס (שכן סך זה סווג ע"י המערער כשכר טרחה שקיבל כעו"ד בעד שירותיו המשפטיים), אבל את יתרת הסכום – אלף שקל (ובתוכה 600 שקל רווח שהפיק) – סיווג כדמי פדיון המסמך הסחיר – אשר לשיטתו אינם בבחינת עסקה החבה במע"מ.

פעילות עסקית רגילה

עו"ד גבאי טען כי פעילותו בתחום המסמכים הסחירים, אינה עולה כדי "עסק", ולכן אינה חבה במע"מ. בנוסף טען גבאי כי לאור החרגת "מסמכים סחירים" מהגדרת "טובין" בסעיף 1 לחוק, ברור כי המחוקק התכוון שלא לחייב במס מכירה ופדיון של מסמכים סחירים וניירות ערך. כמו כן טען גבאי כי בשנות המס שבמחלוקת היה תושב חוץ ולכן על פעילותו צריך לחול מע"מ בשיעור אפס.

במס ערך מוסף טענו כי דין הערעור להידחות, שכן פעילות המערער בכל הנוגע למסמכים הסחירים, בהיקף של עשרות-אלפי מסמכים, עולה כדי עסק, מה גם שהיא חלק אינטגראלי מפעילותו כעו"ד – אשר נרשם כעוסק ואשר ניכה מס תשומות הנוגע לכלל פעילותו.

בנוסף טענו כי גבאי כלל לא הציג נתונים המוכיחים את טענתו כי היה תושב חוץ בשנות המס שבמחלוקת, ומעבר לכך - הוראות החוק שציין המערער אינן חלות כאשר מדובר באופן ברור בפעילות בישראל.  

בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לסיים את המחלוקת על דרך הפשרה, אך לא הצליח. השופט אבי גורמן קבע כי דין הערעור להידחות.

השופט גורמן מציין כי הסיבה המרכזית לדחיית הערעור היא דרך הפעילות בה בחר עו"ד גבאי. "פעילותו של המערער ברכישת עשרות אלפי המסמכים הסחירים ופדיונם היא פעילות שיש לסווג כפעילות עסקית, וזאת משני טעמים מצטברים: "המערער יצר והפעיל עסק אינטגראלי אחד, אשר כלל הן את פעילותו במסגרת משרד עורכי הדין שהפעיל, והן את רווחיו מפדיון המסמכים הסחירים. מדובר למעשה בפעילות אחת אינטגראלית, אשר בהינתן הדרך בה בחר המערער לפעול, הפרדה שלה לרכיביה השונים היא בעיני מלאכותית – או שלכל הפחות לא עלה בידי המערער להוכיחה". השופט גם מתח ביקורת על עו"ד גבאי וטען כי הציג טענות ללא תשתית ראייתית, שהוצגו כטענות בעלמא".

השופט קבע כי הפרדה בין שתי הפעולות אינה תואמת את הדרך בה בחר המערער לפעול. כאשר המערער עצמו דיווח למס הכנסה על הכנסה מעשרות אלפי המסמכים הסחירים כהכנסה מעסק, והוא לא הציג שום ראיות של ממש מדוע יש לסטות מדרך דיווח זו, המתיישבת נוכח היקפה עם המבחנים השונים שנקבע בפסיקה לזיהוי הכנסה מעסק.

השופט ציין כי בפסיקה נקבעו מבחני עזר, לצורך הקביעה האם מדובר בפעילות עסקית אם לאו, אך בשל העובדה שעו"ד גבאי הציג את טענתו כטענה בעלמא, אין צורך לבדוק אותם ודינם להידחות.

"חלק ממבחני העזר מתקיימים באופן ברור. כך לגבי מבחן תדירות העסקאות וההיקף הכספי – שכן מדובר ברכישה ופדיון של עשרות אלפי מסמכים סחירים, בהיקף כספי של מיליוני שקלים. כמו כן מתקיים באופן ברור מבחן המומחיות והבקיאות – שכן מומחיותו ובקיאותו של המערער כעו"ד המתמחה בתחום ההוצל"פ, היא שניצבה בבסיס העסקאות. כמו כן, אף המבחן הכללי הבוחן את הנסיבות האופפות את העסקאות, מצדיק סיווג עסקי, וזאת לאור ביצוע הפעילות באמצעות משרד עורכי הדין של המערער – אשר סיפק את המנגנון הדרוש לביצוע העסקאות".
 

השתק - המונע טענה סותרת

בנוסף ציין השופט כי עו"ד גבאי דיווח על פעילותו למס הכנסה ועל הכנסותיו מפדיון המסמכים הסחירים - כהכנסות מעסק. "דיווח זה יוצר השתק – המונע טענה סותרת  מצד המערער בהליך משפטי אחר, ודאי בהעדר הצדקה של ממש לטענה שכזו".

"חלק מטענות המערער בסוגיות השונות, נטענו מבלי שהוצגה להם תשתית ראייתית נדרשת, ודומה כי הן מועלות כטענות בעלמא – בקצרה וללא הצגת תשתית עובדתית ומשפטית נדרשת. מעבר לכך, המערער אינו פורס באופן מלא את תמונת פעילותו באופן ברור, כך שמכלול טענותיו אינן חוברות כדי הצגה מלאה וקוהרנטית של הדברים. בהקשרים מסוימים, הרושם היה כי המערער שומר על עמימות מכוונת".

השופט קבע כי טענת המערער כי היה תושב חוץ וכי בשל כך צריך לחול עליו מע"מ בשיעור אפס דינה דחייה. טענה זו נטענה כטענה בעלמא, מבלי שהוצבה לצידה כל תשתית עובדתית ומשפטית של ממש.

"המערער לא הוכיח כי היה תושב חוץ בשנות המס שבמחלוקת. אף אם היה תושב חוץ, בנסיבות המדוברות – לא חלות הוראות החוק אליהן הפנה.

"פעילותו של המערער – שהיא חלק אינטגראלי ממשרד עורכי הדין שהוא מפעיל – מצויה כולה בישראל. עסקי המערער, הרלוונטיים לנו - מצויים בישראל, ולמעלה אף המסמכים הסחירים משקפים לכאורה פעילות שכל כולה כאן"

השופט דחה את ערעורו של עורך דין גבאי וקבע כי ישלם הוצאות משפט של 40 אלף שקל.