דרשו להגדיל את שווי שימוש הרכב שלהם במיליון שקל - מה פסק בית המשפט?

בני משפחה רשמו שווי שימוש רכב גבוה מהמותר. כך הם רשמו הוצאות גבוהות לצרכי מס, ושילמו פחות מס. כל הטיעונים שלהם נדחו על ידי השופט הרי קירש מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בטענה כי הרכב שימש לעבודה, והוכרו הוצאות פחת והוצאות שוטפות. השופט קבע כי במידה ויש להם השגות על אחוזי המס טענותיהם צריכות להיות מופנות לשר האוצר והכנסת.

בית המשפט המחוזי דן לאחרונה בערעור בו שבה ועלתה הסוגיה הנפיצה והבעייתית של זקיפת שווי השימוש ברכב כ"השתכרות או ריווח מעבודה" לעניין סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. תחילתו של הסיפור במשפחה שעוסקת שנים רבות בתחום השילוט, לרבות ייצור שילוט אלקטרוני למשרדים. למשפחה יש עסק מאז שנת 1968 שמתנהל במסגרת חברת לטרא סיסטמס.

בני המשפחה הגישו ערעור לגבי השנים 2016-2014. בשנים אלה ההורים והבנים הועסקו כולם כשכירים בחברה בתפקידים שונים. כאשר הכלות, עבדו בחברה חלק מהזמן. המכוניות שהיו רשומות בספרי החברה שימשו את כלל בני המשפחה, הן לצורך נסיעות בבוקר מהבית למשרדי החברה ובחזרה בסוף היום, הן לנסיעות עבודה במהלך היום, והן לנסיעות פרטיות שלא היו קשורות לעבודה כלל. בני המשפחה מתגוררים בירושלים ומשרדי החברה מצויים בתל אביב. מדובר על שמונה מכוניות שונות.
 

מחלוקת על מיליון שקל 

השופט ציין כי "אין מחלוקת כי בני המשפחה היו רשאים להשתמש במכוניות כאוות נפשם, הן מבחינת ייעוד הנסיעות, מועד הנסיעות ואורך הנסיעות. החברה, כמעסיקתם של בני המשפחה, לא יישמה לגביהם את הוראות תקנות מס הכנסה לגבי שווי שימוש ברכב, במקום זאת ייחסה להם החברה הכנסה בגובה 55% מסכום הוצאות הרכב התקופתיות בהן היא עמדה בפועל, כאילו חלות על המקרה הוראות תקנה 2 לתקנות מס הכנסה של ניכוי הוצאות רכב".

 פקיד השומה, לא הסכים עם הדיווח וערך שומות לבני המשפחה בהתאם לתקנות שווי השימוש ברכב. וכך, נוספה לכלל בני המשפחה, לשלוש שנות המס, תוספת הכנסה בהיקף כולל של כ-961 אלף שקל.

לטענת המערערים תקנות שווי השימוש מביאות לתוצאות בלתי סבירות ושרירותיות וכי יישומן איננו מוביל לגביית מס אמת. טיעון זה מועלה הן באופן עקרוני והן בנוגע לנסיבות המקרה הקונקרטי. בנוסף, טענו כי כבעלי שליטה בחברה דינם שונה מעובדים שכירים רגילים וכי בכל הקשור לשימוש בכלי רכב, דינם אמור להיות מושווה לנישומים עצמאיים – מכאן עריכת תחשיב ההכנסה המבוסס על 55% מן ההוצאות בפועל.

כמו כן, סבורים המערערים כי בשל נסיבות רכישת המכוניות ומימונן, אין מקום להחלת תקנות שווי השימוש, מפני שכלי הרכב לא הועמדו לשימושם על ידי החברה, אלא להיפך.

מה החוק אומר?

"השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו". בחוק גם נקבע כי "שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע את שוויו של השימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד כאמור לרשות העובד".

השופט ציין כי בפקודה נקבע כי "שוויו של שימוש ברכב" הוא סוג של השתכרות מעבודה ולכן הוא מהווה מקור הכנסה הנתון למיסוי. לפי השיטה הנהוגה בשלוש עשרה השנים האחרונות, השווי לכל חודש של שימוש ברכב "שעומד לרשות העובד" יהיה "התוצאה המתקבלת מהכפלת המחיר המתואם לצרכן של הרכב בשיעור שווי השימוש". על פי אותה תקנה, "שיעור שווי השימוש" נע סביב 2.5%. לשם קביעת שווי השימוש לכל חודש, שיעור זה מוכפל במחיר המקורי של הרכב, המבוסס על מחיר הרכב לצרכן. "השווי" שנקבע על ידי שר האוצר בתקנות, לא קשור כלל להיקף ההוצאות הכרוכות בהחזקת הרכב וביצוע הנסיעות בו.   
 

דין הערעור להידחות: "מלווים באנשי מקצוע הבקיאים בדיני המס"

  של מי הרכבים בכלל?