החלטת להתגרש והמשכת לגור עם גרושתך? יכול להיות שהפסדת מיליוני שקלים

תחילתו של הסיפור לפני ארבעה עשורים. בני הזוג נישאו לפני כ-38 שנים ונולדו להם שתי בנות. לפני כמעט 20 שנים בשנת 2004 הגישה האישה תביעה למזונות ותביעה לשמירת זכויות, כאשר מנגד בעלה הגיש תביעה לפירוק שיתוף הנכסים ביניהם. 

בשנת 2006 קבעה השופטת, כי המועד הקובע בו נוצר הקרע בין האישה לבעלה הוא היום בו היא הגישה את התביעה למזונות. השופטת קבעה כי האישה זכאית למחצית הזכויות הכספיות של בני הזוג, החל מיום הנישואים שלהם ועד ליום היווצרות הקרע עם הגשת התביעה. 

התובעת טענה כי לאור המשך מגוריהם המשותפים עד שנת 2020 יש לבצע איזון משאבים חדש עד למועד החדש בו עזב בעלה את הבית, כי זה המועד הקבוע לקרע בין הצדדים, ולא לפי המועד בו הגישה לראשונה את התביעה בשנת 2004.

התובעת טענה כי בכל השנים בהן המשיכה להתגורר עם בעלה בבית המשותף, הוא לא שילם לה כלל וכלל מזונות, בנוסף הוא לא העביר לה את הכספים שנפסקו בפסק הדין משנת 2006, וכמו כן היא ובעלה נותרו נשואים לפי דת משה וישראל, שכן הם לא פתחו תיק בבית הדין הרבני בכדי להסדיר את הגירושין.

בנוסף טענה התובעת כי היא ובעל המשיכו לישון באותו חדר, ניהלו קשר אינטימי יצאו לחופשות וניהלו משק בית משותף.
בעלה טען כי מאז שנת 2006 לאחר מתן פסק הדין על פירוק השיתוף ביניהם לא חל כל שינוי בנסיבות והם היו פרודים, לטענתו במהלך כל השנים הללו הוא הגיע לבית המשותף רק מספר פעמים קטן וזאת רק בכדי להיות עם נכדיו ובנותיו.

בנוסף הגיע בכדי לתת את צ'ק המזונות. לטענתו הוא היה ישן בחדר נפרד כשהגיע והוא ניהל כבר מספר מערכות יחסים מאז פסק הדין, וכי הוא בזוגיות אחרת כבר מזה שש שנים, כאשר לפני כן ניהל מערכת זוגית של 8 שנים.

כמו כן טען הבעל, כי הוא ואשתו בנפרד מתנהלים בחשבונות בנק נפרדים, וההסבר לעובדה כי מעולם לא הסדירו את הליך הגירושין היא משום ענייני מיסוי.

לטענתו הוא הסדיר מול אשתו את כל סוגיית הרכוש ביניהם, כאשר רק לגבי הבית המשותף לא הגיעו להבנה.

השופט נחשון פישר דחה את כל טענות הבעל הנתבע וקיבל את טענות התובעת, אשתו לגבי המועד הקובע של היווצרות הקרע בין הצדדים.
השופט קבע כי "הצדדים חיו תחת קורת גג אחת והתנהלו כלפי פנים וכלפי חוץ כבני זוג". השופט ציין כי למרות שהמערכת הזוגית בין הבעל לאשתו התנהלה בהיעדר תקשורת, אך לא היה בכך כל חריג, שכן זו הייתה מערכת היחסים ביניהם מאז ראשית הזוגיות".
באשר לסוגיה הכלכלית, קבע השופט פישר, כי על אף שבני הזוג התנהלו בחשבונות בנק נפרדים, הגבר המשיך לערוך קניות עבור המשפחה ולהעביר כספים לאישה. "מצאתי כי סידור זה היה נוח לשניהם", קבע השופט פישר, "האיש בחר לנהל במקביל מערכות יחסים עם נשים אחרות, כאשר האישה לא ידעה על כך".

• הצוואה נועדה להבריח נכסים מנושה – השופטת פסקה שיש לקיימה
• קרב הירושה על המיליונים: הידועה בציבור נגד הילדים. מה קבע השופט?

השופט פישר קבע, כי עדות האישה מהימנה עליו. בעוד עדותו של האיש הייתה רצופה סתירות. את טענת הגבר, כי נהג להגיע לבית המשותף, רק כדי לשהות במחיצת בנותיו, דחה השופט פישר וציין, כי הוכח שהגבר המשיך להתגורר בבית המשותף, גם לאחר ששתי הבנות בגרו ועזבו את הקן.

השופט פישר קבע, כי המועד שעל פיו יש לקבוע את איזון המשאבים הוא היום שבו הגבר עזב את הבית בסוף שנת 2020.
לטענתה של עו"ד עינבר לב שייצגה את האישה. "להחלטה זו של בית המשפט קיימת השלכה כלכלית כבדת משקל על אופן חלוקת הזכויות בין בני הזוג. לדבריה, האישה זכאית למחצית זכויותיו הכספיות של בעלה, שנצברו מיום הנישואים, ועד למועד שבו עזב הגבר את הבית בשנת 2020, ומדובר במיליוני שקלים".