התחתנה עם חולה סופני - האם היא זכאית לירושה?
סכסוכי ירושות שכוללים נישואין חפוזים לפני מותו של אדם בצפייה לירושת המיליונים שיותיר אחרי מותו, הם בדרך כלל עלילות של סדרות טלוויזיה וסרטים ולא תיקים רגילים בבתי המשפט לענייני משפחה. אך סיפור שנדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון גרם לנוכחים לתחושה שמדובר בסרט ולא במציאות.
סכסוך הירושה בסיפור שנדון התחיל באישה שנישאה לבן זוגה חמישה שבועות לפני מותו, בזמן שכבר היה במצב רפואי עגום וסבל ממחלה קשה. לאחר מותו היא טענה כי היא היורשת וכי הנחלה שלו אמורה לעבור אליה. גרושתו ושלושת ילדיו טענו כי הם היורשים וכי אלמנתו התחתנה עימו רק מספר שבועות לפני מותו כדי לרשת אותו. השופטת חני שירה דחתה את טענות הצדדים וקבע כי המשק יימכר כפי שקבע המנוח בצוואתו וחלוקת הרכוש תהיה בהתאם לצוואה.
תחילתו של הסיפור בבני זוג שהיו חלק מגרעין מייסד של מושב בארץ. בני הזוג התחתנו והביאו לעולם שלושה ילדים. בשנות ה-90 יחסיהם עלו על שרטון והם התגרשו.
- כל הכותרות
המנוח נפטר ממחלה קשה בשנת 2010. כחודשיים לפני מותו הוא ערך צוואה בה ביקש למכור את הנחלה לאחר מותו בנוסף קבע כי בת זוגו לה נישא לאחר חודש, תעזוב את הנחלה תוך 90 יום מפטירתו. הנחלה אומנם הייתה רשומה על שם המנוח וגרושתו אך לפי הסכם הגירושין ביניהם נקבע כי הזכויות יועברו למנוח.
גרושתו ושלושת ילדיו הגישו תביעה כנגד מנהל מקרקעי ישראל, כנגד האלמנה וכנגד הסוכנות היהודית, בעתירתם ביקשו פסק דין הצהרתי וצו מניעה. בנוסף תבעו מהאלמנה את פינוי הנחלה וכן פיצוי של 120 אלף שקל.
המנוח הפר את הסכם הגירושין
לטענת התובעת, גרושתו של המנוח, לא ניתן לרשום את המשק על שם אלמנתו של המנוח, לה היה נשוי כחמישה שבועות בלבד. בנוסף ובהתאם להוראות הסכם ממון משנת 2009 שנחתם בין המנוח לבין הנתבעת אלמנתו נקבע כי יחול ביניהם הסדר רכושי של הפרדה מוחלטת ברכוש, לרבות רכוש שיש להם ורכוש עתידי. כן נקבע כי במקרה של פטירת המנוח מתחייבת אלמנתו לפנות את הדירה במשק תוך 90 יום מיום הפטירה ולמסור הדירה ליורשיו של המנוח. על כן אין להעביר המשק על שמה.
לטענתה, המנוח לא עמד בהוראות הסכם הגירושין ביניהם. המנוח הפר את ההסכם בכך שלא שחרר אותה מהחובות הרובצים על המשק. בהסכם הגירושין נקבע כי המנוח ימציא לתובעת תוך 12 חודשים אישורים לפיהם פרע את החובות הרובצים על המשק. המנוח לא עשה כן ובכך הפר את הסכם הגירושין.
גרושתו של המנוח טענה גם כי בשנת 1994 המנוח מכר את הזכויות שהיו שייכות למשק לצד שלישי. בניגוד להוראות הסכם הגירושין, לפיהם כל מכירה הקשורה למשק, עובר להעברתו על שם המנוח בלבד, תעודכן התובעת ומחצית מהתמורה תועבר לתובעת, מה שלא נעשה.
לטענתה היא אכן חתמה על תצהיר בשנת 1995 לפיו קיבלה את האישורים המאמתים את פירעון החובות לטענתה, אך בדיעבד התברר לה כי היא הוטעתה ורומתה על ידי המנוח וכי עדיין רבצו אז חובות כבדים על המשק וגם על שמה.
גרושתו של המנוח סבורה כי פניית המנוח למנהל מקרקעי ישראל, עשרים ואחת שנים לאחר החתימה על ההסכם ולאחר שהמנוח הפר אותו ולא מילא אחר הוראות ההסכם לחסל את כל חובות המשק תוך שנה אחת, תוך שהוא הסתמך על ייפוי כח הנחזה להיות בחתימת התובעת, ביודעו כי לא עמד בהוראות ההסכם, הינו מעשה הגובל בחוסר תום לב.
לטענת שלושת ילדיו של המנוח, במשך השנים הם עבדו עם המנוח במשק. לטענתם, המנוח אמר להם כי הוא מעוניין שהמשק יעבור אליהם, כדור המשך. ברצונם לשמר את המשק כיחידה חקלאית ולשתף ביניהם פעולה כדי לעבדו במשותף ולהמשיך את דרכו של האב לפתח ולבסס את המשק.
לטענתם, בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה, וכפי שיוסכם ביניהם, יש זכות קדימה לאחד מהם להירשם כבעל הזכויות במשק.
אין שום אינטרס מי יקבל את הנחלה
במנהל מקרקעי ישראל טענו כי אין להם שום אינטרס או עניין מי יקבל את הזכויות במשק. לטענתם בהתאם לסעיף 20 להוראות הסכם המשבצת, במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת זוג שנותרו בחיים, והמנהל אינו מחייב שהנותר בחיים יהיה חבר באגודה. על כן, לאחר פטירת המנוח, אמורות הזכויות לעבור לאלמנה. אין בהסכם המשבצת הגבלת זמן לתקופת הנישואים שקדמה לפטירה. לפיכך אין כל רלוונטיות לתקופת הזמן בה האלמנה הייתה נשואה למנוח עובר למועד פטירתו.
לטענת האלמנה הנתבעת, היא זכאית לזכויות במשק מכוח ההוראות המוכתבות על ידי בעל הזכויות במקרקעין, המינהל. לטענתה היא הייתה בת זוגו של המנוח במשך 11 שנים ולפני פטירתו הם נישאו. הזכויות במשק הינן זכויות בר רשות מכוח "ההסכם המשולש" לפיהן עם פטירת המנוח זכאית בת זוגו, למלוא הזכויות במשק.
עוד טענה האלמנה כי במשך השנים לאחר הגירושין לא היו לתובעת טענות כנגד הפרת ההסכם. ההיפך, לטענת הנתבעת, התובעת חתמה על מסמכים שונים שנדרשו לשם העברת הזכויות על שם המנוח לאחר המועד הנטען להפרה, לכאורה. המנוח הסתמך על הסכמתה של התובעת להעביר הזכויות על שמו. לטענתה, אין לתובעים כל זכות במשק וכל טענה הקשורה להסכם הממון בינה לבין המנוח אינה נוגעת לתובעים ואין לנתבעת כל צורך להשיב על טענותיהם בכל הנוגע להסכם הממון.
האם האלמנה נחשבת לבת הזוג לעניין החוזה המשולש?
השופטת חני שירה ציינה כי השאלה המשפטית העומדת לדיון, האם האלמנה נחשבת כבת זוג בהתאם לסעיף 20 לחוזה המשולש?
השופטת ציינה כי "המנוח נישא לנתבעת רק חמישה שבועות לפני פטירתו. זאת למרות שהכירו בשנת 2001. במשך השנים המשיכו להתגורר כל אחד בדירתו הוא. השניים היו נפגשים ולטענת האלמנה הם היו ישנים אחד אצל האחר ללא כל מחויבות ביניהם וללא שניהלו משק בית משותף".
רק לאחר שהמנוח חלה, בשנת 2008, עברה הנתבעת להתגורר עמו במשק. בתצהיר מ-2011 הצהירה כי עברה להתגורר עם המנוח, נוכח בגרותם של בניה. הנתבעת טענה כי המנוח הפציר בה למסד את יחסיהם ולכן התחתנו בבית הכנסת. חמישה ימים לאחר חתונתם, אושפז המנוח ולא חזר עוד למשק. ולאחר מספר שבועות הלך לבית עולמו.
מעדות הנתבעת ועדויות נוספות התקבלה תמונה עגומה על מצבו הרפואי של המנוח ביום נישואיו. המנוח עבר טיפולים כימותרפיים, אושפז בבתי חולים, סבל מבצקות ונזקק לחמצן.
על אף כל האמור, הנתבעת שבה וטענה בחקירתה כי ביום החתונה לא ידעה על מצבו הרפואי הקשה של המנוח.
השופטת ביקרה את טענת האלמנה וציינה כי "בניגוד לטענתה בחקירה כי לא ידעה על מצבו הרפואי הקשה של המנוח, בתצהיריה אשר קדמו לחקירה, היא ציירה תמונה שונה. שם הצהירה כי במשך כל מחלתו וכל עוד שזה התאפשר לה, היא זו שהסיעה אותו לטיפולים והקרנות, התרוצצה בין הרופאים, בתי מרקחת ויד שרה, לכל מה שהיה זקוק המנוח".
השופטת מצאה לפי חומר הראיות כי מצבו של המנוח היה קשה וכי רוב הזמן היה מרותק למיטתו. עד כמה קשה היה מצבו ביום נישואיו וסמוך אליו ניתן ללמוד עוד מהצורך שהתעורר לרכוש ביום חתונתו, עקב נפיחות רגליו נעלים רחבות כדי שיוכל לעמוד בחתונה, כך גם לעניין ההכנות ביום החתונה. בתצהירה מ-2011 הודתה הנתבעת כי מחמת ריתוק למיטה עקב מחלתו לא יכול היה המנוח לטפל באופן אינטנסיבי בארגון החתונה, הוא ביקש מחבריו הרבים, שהיו אמורים להשתתף בחתונה להכין את הכיבוד ולארגן את החתונה, מה שהוסיף על עיכוב בהכנות לחתונה.
מדוע הסכימה להתחתן?
לשאלת השופטת מדוע פתאום הסכימה להתחתן עם המנוח דווקא בעת ההיא? השיבה: "רציתי להתחתן, פתאום בא לי" לשאלת בית המשפט למה לא רצית ב-2009? השיבה "אני לא זוכרת מה היה בשנת 2009. אמרתי לו כל הזמן – זה בדרך לחתונה".
השופטת ציינה כי מצאה כי הנתבעת חיה עם הנתבע תחת קורת גג אחת רק כשנתיים טרם מותו והייתה נשואה לו 37 ימים. הם נישאו כאשר המנוח היה כבר במצב סופני והיא ידעה על מצבו הרפואי הקשה של המנוח במועד חתונתם.
השופטת שירה ציינה כי כבר נפסק שבכדי לפרש את המונח בן/ בת זוג שבסעיף 20 לחוזה המשולש יש להבחין בין בת זוג שזכויותיה ניתנות לה על ידי מוסדות המדינה המינהל והסוכנות למול בת זוג שלא קבלה זכויות ברת רשות מהם, אלא רק היותה נשואה לבר רשות במועד פטירתו. "ההבחנה בין זכותה של האישה השנייה לבין האישה הראשונה לקבל הזכויות במשק בעקבות הפטירה של בן הזוג, נובעת גם מהעובדה שהאישה הראשונה קיבלה מהאגודה, סוכנות ומנהל את אותן זכויות שימוש והחזקה כפי שקיבל בשעתו המנוח. רוצה לומר, כי גם אם האישה הראשונה הייתה חיה בפירוד ממושך מהמנוח (ואף עוזבת את הנחלה בשל הפירוד), לא היה מתעורר כלל ספק אודות זכויותיה במשק. אלה קמו לה עוד בחיי המנוח, ללא קשר לנישואין עמו, בהיותה ברת רשות מוסכמת במקרקעין ולא רק מכוח סעיף 20 לחוזה המשולש".
"לא די בנישואין עצמם"
השופטת פסקה כי "לא די בנישואין עצמם, במיוחד לנוכח הנסיבות המיוחדות בהם התרחשו כדי לכלול את הנתבעת בגדר "בת זוג" מכוח החוזה המשולש".
השופטת שירה ציינה כי על הנתבעת חל נטל הוכחה מוגבר להוכיח כי המנוח התכוון לשתפה בנכסיו בכלל ובנכס ספציפי זה, המשק, בפרט. האם עלה בידי הנתבעת להוכיח זאת? "הנתבעת לא השתתפה בשיפוץ ממין כלשהוא במשק ולא נטלה כל הלוואה לצורך תחזוקת המשק. הנתבעת המשיכה לעבוד במהלך חייהם המשותפים ומשכורותיה נותרו בידיה. למעט נישואיה למנוח כחודש ימים לפני פטירתו של המנוח אין בידי הנתבעת כל ראיה כי המנוח התכוון לשתפה בנכסיו לרבות המשק".
בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון ולאחר שהנתבעת לא הביאה כל ראיה פוזיטיבית אשר מקימה את זכותה לקבלת המשק, ולנוכח הנטל המוגבר המוטל עליה בשעה שהמנוח אינו בין החיים. הראיות הטובות ביותר שבמסגרתן מביע המנוח את רצונו וכוונותיו הם: הסכם הממון שערכו השניים יחד, וצוואת המנוח שערך כשבועיים ימים קודם לנישואיו לנתבעת.
השופטת ציינה כי "משני מסמכים אלה ניתן ללמוד על אומד דעתו של המנוח כי לא הייתה למנוח כל כוונה להעניק לאלמנתו את המשק. מהוראות הצוואה ניתן ללמוד כי למנוח ביקש למכור את המשק ואת כספי התמורה ציווה לחלק. המנוח אף ציווה שבמידה ומסיבה כלשהי תתבע בת זוגו זכויות נוספות מרכושו או מעיזבונו ישללו כל זכויותיה לפי צוואתו זו והיא לא תהיה זכאית לרשת חלק כלשהו מעיזבונו.
"גם בתקופת חייו המאושרת עם האלמנה לא סבר המנוח כי המשק יעבור לבעלותה. אין חולק כי המנוח הטיב את מצבה הכלכלי של הנתבעת, התיר לה להתגורר בדירתו לכל ימי חייה ושנותיה, הקציב לה תשלום חודשי בסך 1,000 דולר, ואפשרות להחזיק ברכבו עד תום ימיה".
השופטת שירה פסקה כי "המסקנה היא כי לא הייתה למנוח כל כוונה להעביר הזכויות במשק לנתבעת גם לאחר נישואיו עמה. חרף הנישואין לא מצא המנוח לשנות הוראות הצוואה. בהתאם להוראות הצוואה יש למכור המשק ולפעול בהתאם להוראותיו כיצד יש לחלק את כספי התמורה".
האם הגרושה היא בעלת הזכויות?
השופטת ציינה כי בנוסף יש לבחון את טענת גרושתו של המנוח האם היא הבעלים על הזכויות במשק או לחילופין על מחצית הזכויות במשק, מכוח טענותיה כי המנוח הפר את הסכם הגירושין על פיו העבירה את זכויותיה במשק על שם המנוח?
השופטת שירה פסקה "אינני מקבלת את טענות התובעת לעניין הפרת הסכם הגירושין ע"י המנוח בגין אי תשלום החובות להן התחייב, שכן, במהלך השנים חתמה התובעת בפני עו"ד על מספר אישורים בהם היא מאשרת העברת זכויותיה במשק לידי המנוח. אין הלימה בין טענות התובעת על אי המצאת אישורים במהלך כל השנים ממועד החתימה על הסכם הגירושין ועד לפטירתו של המנוח, כעשרים שנים, מול חתימותיה על תצהירים ואישורים למיניהם, בהם מסכימה ומבקשת להעביר זכויותיה במשק על שם המנוח".
השופטת ציינה כי באם רצתה הגרושה של המנוח לבטל את הסכם הגירושין עקב הפרת ההסכם, כטענתה, עמדו לה עשרים שנה להודיע על ביטולו, עוד בחיי המנוח, וליתן לו האפשרות למסור גרסתו. אלא שלא רק שהתובעת לא הודיעה על ביטול ההסכם אלא שלחה מכתבים ותבעה מימושו. התובעת לא ביקשה לבטל את הסכם הגירושין. ההיפך, התובעת ביקשה לפעול לשם העברת זכויותיה במשק על שם המנוח.
השופטת פסקה כי "התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר לאחר מות המנוח להוכחת טענותיה בדבר הפרת ההסכם. השופת ציינה כי "אין חולק כי התובעת ויתרה באופן ברור ומפורש על חלקה במשק לטובת המנוח".
הוציא שני בנים מהצוואה
לגבי טענות שלושת הבנים ליתן פסק דין הצהרתי לפיו הזכויות במשק יועברו לאחד משלושתם פסקה השופטת כי יש לדחות את עתירתם. השופטת קבעה כי לא מתקיימת הוראות סעיף 20 בעניינם של החוזה המשולש ובנוסף לא הוכחו יחסיהם הטובים עם המנוח.
"לפי החוזה המשולש הזכויות במשק יועברו לבנים אם לא הותיר המנוח בת זוג, בהנחה כי המנוח קבע מיהו הבן הממשיך והדבר אושר על ידי המיישבת. הוראה זו אינה מתקיימת בענייננו שכן לא רק שהמנוח לא קבע בן ממשיך בחייו, עיון בהוראות הצוואה מלמדות על רצונו להדיר שניים מבניו, כאשר לבן השלישי צווה תשלום חודשי בסכום של 1,000 דולר לחודש ולאחר נישואיו תעמוד הקצבה על סכום של 1,500 דולר לחודש.
טענות הבנים לפיהן עזרו, סייעו ונתנו כתף לעבודות במשק, לא הוכחו. ההיפך, עדי הנתבעת טוענים למערכת יחסים קשה בין המנוח לבין הבנים. ממש לפני מותו ביקש שהבנים לא יקראו עליו קדיש, ואף ביקש ששניים מבניו לא ישתתפו בהלווייתו.
התובעת טענה כי כי המנוח התכוון להכריז על אחד מבניה כבן ממשיך כבר בשנת 2007. לטענתה, פנה אליה המנוח וביקש כי תכין בקשה להיתר בניה לרשויות התכנון והבנייה להקמת מבנה בחצר המשק עבורו. הבקשה לא הוגשה לוועדה משום מחלת המנוח, אולם בחודש מאי 2010 חידש את הבקשה והגיש את התוכניות לוועדה.
השופטת קבעה כי "לא ניתן לקבל כי בבקשה להיתר זה נמצאת הוכחה לכוונת המנוח לבנות לאחד מבניו מגורים בחלקה ולהכרזתו בן ממשיך. לא באמצעות בקשה להיתר בניה ממונה בן ממשיך או ניתן להסיק על כן.
בנוסף, אין לדעת למי התכוון המנוח להקצות את המבנה בחלקתו. בהתאם להוראות הצוואה ולאישורים שרשם המנוח בסמוך למותו, מדיר הוא את הבן אשר התובעת טוענת כי הוא היה אמור להיות הבן הממשיך מכל רכושו ואף מבקש כי הלה לא יגיע להלווייתו ולא יקרא עליו קדיש. השופטת פסקה כי "המנוח לא מינה אף לא אחד מהבנים לבן ממשיך, לא בחייו ולא בצוואתו".
לסיכום - אף אחד לא מקבל ירושה. המנוח נתן לנאמנים לנהל את כספי הנחלה שתימכר וממנה הקצה סכומי שוטפים אך צנועים לבן ולאלמנה. אבל הכסף הגדול נשמר אצל מנהלי העזבון. אף אחד לא מקבל את הכסף.
סעיף 114 לחוק הירושה
השופטת ציינה כי בכדי לדון בחלוקת הירושה עליה לבחון את התקיימות סעיף 114 לחוק הירושה, השופטת ציינה כי יש להעדיף הוראותיה של צוואה, על פני יורשים על פי דין שאינם כלולים בצוואה בהתאם לעקרונה על "שמצווה לקיים את דברי המת".
השופטת שירה ציינה כי נקבעו איזונים בין סעיף 114 לבין הוראות צוואה שבה נקבע יורש אחד, בעת שהוראות הצוואה לא סתרו את הוראות החוזה המשולש.
השופטת ציינה כי פרשנות זו נכונה גם במקרה שלפנינו "לאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת האלמנה אינה זכאית לזכויות במשק, ואף לא אחד מהבנים מונה לבן ממשיך יש לפעול על פי הוראות סעיף 114".
השופטת קבעה כי "במקרה שלפנינו התקיימו שלושת התנאים. סעיף 114 לחוק הירושה מטיל על ביהמ"ש במקום שבו אין הסכמה בין היורשים לקבוע מי היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק. מצאתי כי המנוח לא רצה כי יורשיו, הן בניו והן הנתבעת ירשו את המשק" השופטת ציינה כי "לא בכדי מאז פטירתו של המנוח ב-2010 ועד לשנת 2015 לא הגיש אף לא אחד מיורשיו בקשה לקיום הצוואה".
עשיית צדק וקיום רצונו של המנוח כמתחייב מהדין מביאים למסקנה שיש לתת מעמד בכורה לקיום הצוואה על פני בחירה באחד היורשים שאף לא מופיע בצוואה.
השופטת קבעה כי "קיום הצוואה הינו סעד מתבקש מהסעד שהתובעים עתרו לו. התובעים ביקשו ליתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעת הינה בעלת הזכויות במשק או לחילופין מחצית הזכויות במשק ולחילופי חילופין הבנים ביקשו למנות אחד מהם לבן ממשיך.
קיום הצוואה הינו המשך ישיר להחלטה למי ימסרו הזכויות בנחלה. בשעה שקיימת צוואה בה מצווה מנוח מה רצונו כי יעשה ברכושו לאחר מותו, כדוגמת מכירת המשק, יש לפעול ולקיים רצונו של המנוח. התובעת אינה זכאית להיות בעלת זכויות במשק, ואילו בניו של המנוח יזוכו בתמורה ממכירת המשק בהתאם לצוואתו. נכונים הדברים גם לנתבעת האלמנה בהיותה אחת הזוכות בצוואה.
השופטת פסקה כי מנהלי העיזבון יצטרפו לבקשת קיום הצוואה ויפעלו על פי הוראות המנוח בצוואתו שכוללת את מכירת הנחלה. בנוסף דחתה השופטת את התביעה כנגד האלמנה לסילוק יד ולדמי שימוש לתובעים וקבעה כי כל צד ישא בהוצאותיו.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
8.ירושה שכזוי.ר. 18/06/2023 19:45הגב לתגובה זו0 0האלמנה רצתה מצב של ללכת בלי להרגיש עם..סגור
-
7.37 יום אחרי שהתחתן - מת.יוגב 17/06/2023 07:13הגב לתגובה זו2 0מסקנה - אסור להתחתן. זה רק מוציא את הרעל מהאישה והורג אותך.סגור
-
6.רק זכויות בלי חובותשני אהרון 14/06/2023 09:05הגב לתגובה זו2 1נעשה צדק ילדים צריכים לכבד ועזור ולסעוד את הוריהם לא רק לחכות שימות ולבקש את המיליוניםסגור
-
5.איזה איש רעהפרד ומשול 14/06/2023 07:48הגב לתגובה זו2 0טרלל את כולם, בכוונהסגור
-
אולי הגיע להם.... (ל"ת)שושנה 15/06/2023 15:33הגב לתגובה זו0 0סגור
- טען עוד
-
4.יש צואהאמנון דדון 14/06/2023 00:56הגב לתגובה זו1 0אם היה ספק לגבי אמינות הצואה אזי יש מה לדון אך משאין ברור לכל שעליה להתקיים והסעיף בצואה שמנשל את האלמנה אם תנסה לקחת יותר ראוי שיופעל כחלק מרצונו של הנפטר ממש מסכן שעם כאלה חיסגור
-
3.טירלולר.ב.ד 13/06/2023 23:15הגב לתגובה זו1 0אין יותר שקוף מזה...סגור
-
2.שופטת אמיצה!אבי. ש 13/06/2023 16:28הגב לתגובה זו8 0איזו הכרעה מטורפת, איזו שופטת אמיצה! נשארתי פעור פה, בטח התובעים ו"כלה" היו בשוק של החיים שלהם!סגור
-
1.משפחה מטורללת. אלמנה חמדנית. (ל"ת)אלי תל אביב 13/06/2023 16:21הגב לתגובה זו4 0סגור
