המלחמה על האופציות: האם הבעל צריך להעביר מחצית לגרושתו למרות שטרם הבשילו?

סכסוכים בין בני זוג על הדירה או על הדירות הם הליך רגיל בסכסוכי הגירושין בבתי המשפט ובבתי הדין בישראל, אבל מה קורה כשלבעל יש אופציות שקיבל במסגרת עבודתו האם הן צריכות להתחלק שווה בשווה או שמא הם שייכות לבעל?

בית הדין הרבני האזורי בחיפה הכריע לאחרונה בסכסוך גירושין בין בני זוג על האופציות שקיבל הבעל במסגרת עבודתו. האישה טענה כי היא זכאית לקבל חצי משווי כלל האופציות שקיבל הבעל כשנה וחודש לפני שפירקו את התא המשפחתי. לטענתה היא זכאית לחצי מ-200 אלף האופציות שבעלה קיבל מעבודתו. האישה טענה כי על בית הדין להעריך את שווי האופציות בעת הזמן שיהיה ניתן לממש אותן ולא לפי ערכן במועד פירוק התא המשותף בינה לבין בעלה.

הבעל מצידו טען כי הוא החל לעבוד בעבודתו בסך הכל כשנה וחודש לפני שיחסיו עם אשתו עלו על שרטון. לטענתו, 50 אלף מהאופציות הבשילו אחרי כשנה ואילו 150 אלף האופציות הנוספות יבשילו ב-12 פעימות כל שלושה חודשים. משכך טען הבעל כי האישה זכאית רק ל-25 אלף אופציות בלבד, שכן רק הם הבשילו במהלך נישואיהם.

בנוסף דרש כי האישה תשלם לו דמי שימוש עבור השימוש הבלעדי שעשתה בדירה המשותפת.

האישה טענה מנגד כי על בית הדין לדחות את דרישת הבעל לחייב אותה בדמי שימוש, שכן לטענתה בעלה עזב את הבית מרצונו. כמו כן דרשה האישה לחייב את בעלה לשעבר בתשלום בגין פערי השתכרות ומוניטין אישי.

הבעל מצדו טען כי בית הדין לא יכול לחייבו בפערי השתכרות ומוניטין שכן לא מדובר על צד שוויתר על הקריירה האישית שלו על מנת לאפשר לצד השני להתפתח. לטענתו אשתו ניהלה קריירה מלאה.  
 

 אין בסיס לטענה

הדיינים הרב יוסף יגודה, הרב סיני לוי והרב יעקב שרעבי קבעו "שאין כל בסיס לקבל את עמדת האישה". הדיינים ציינו כי "פסקי הדין אשר ציטטה האישה מלמדים כי יש לבחון באופן ספציפי, האם האופציות אשר מבשילות לאחר מועד הקרע, ניתנו בגין התקופה שטרם מועד הקרע בתמורה לעבודת העבר, או שניתנו כתמריץ לעבודה העתידית". 

הדיינים קבעו כי "האופציות ניתנו לבעל עם התחלת עבודתו בחברה, ולפיכך אין כל אפשרות שניתנו בגין עבודתו בעבר. כל כולן של האופציות צופה פני עתיד. הטענה שהאופציות ניתנו בשל יכולות אישיות שפותחו בעבר, אינה רלוונטית ואין לה כל יסוד בפסיקה".

הדיינים יגודה, לוי ושרעבי פסקו כי "בנוגע להיקף האופציות להם זכאית האישה לא דייק האיש בטענתו". הדיינים קבעו כי ברור הדבר שחייב האיש במחצית האופציות שהבשילו עד מועד הקרע. אך בנוסף לזאת, יש לזכות את האישה גם בחלק מן האופציות העתידיות, שכן בכפוף לכך שאכן יזכה בהן בעתיד הרי חלפה במהלך הנישואין חלק מן התקופה של הבשלת האופציות". הדיינים קבעו כי יש לחשב באופן יחסי את זמן ההבשלה של האופציות ולפי זה לזכות את האישה. הדיינים קבעו כי בנוסף ל-25 אלף האופציות אשר להם זכאית האישה יינתנו לה בנוסף 36.5 אלף אופציות.
 

שני הצדדים פיתחו קריירה

בעניין המוניטין קבעו הדיינים כי הם מקבלים את טענות הבעל כי "אין מדובר על מצב בו האישה נמנעה מפיתוח קריירה עצמאית, בשל התפתחותו המקצועית של הבעל, שני הצדדים פיתחו קריירה כל אחד לפי מקצועו". הדיינים קבעו כי אומנם יש פער בי הכנסות בני הזוג של הבעל 21 אלף שקל לחודש ושל האישה בתוספת המזונות כ-16 אלף שקל ולכן דחו את תביעת האישה לפיצוי בגין מוניטין אישי.

כמו כן  קבעו הדיינים כי "יש לחייב את האישה בדמי שימוש מיום הגשת תביעת הגירושין. הדיינים ציינו במענה לתביעת הגירושין האישה טענה לשלום בית אך טענותיה לא היו כנות ובמהלך הדיונים היא הכחישה עובדות ברורות שאינן משתמעות לשתי פנים.

בנוסף האישה אף זימנה לעדות עד שלא דבק באמת, בלשון המעטה. הדיינים קבעו כי כל המהלכים הללו נועדו למשוך את ההליך בדרך לא לגיטימית, וכי ההוכחות שהוגשו לבית הדין גררו מצב בו אין סיכוי לשלום בית ועל פניו הצדדים אסורים לגור תחת קורת גג אחת.

ובמצב זה האיש פטור ממזונותיה ומדורה של האישה.  הדיינים קבעו כי על האישה לשלם לבעל דמי שימוש של 46,375 שקל. לאחר קיזוזים קבעו הדיינים כי האישה תעביר 18 אלף שקל לבעל עבור דמי השימוש שכן הבעל צריך היה להעביר לה מחצית מקרן ההשתלמות שלו שעמדה על 57 אלף שקל וכן סכום של עוד 4 אלף שקל. הדיינים קבעו כי לא יינתן צו להוצאות וכל צד ישלם את הוצאותיו.