בית המשפט נגד דיסקונט: "גבה סכום גבוה עבור עמלת ברוקר זר"
השופט שמואל בורנשטין מבית המשפט המחוזי מרכז בלוד אישר היום תביעה ייצוגית שהוגשה כנגד בנק דיסקונט. השופט בורנשטין קבע כי הבנק הפר את חובתו וגבה מלקוחותיו תשלום מוגזם עבור עמלת ברוקר זר בגין עסקה בניירות ערך זרים. כאשר הסכום שנגבה עלה על ההוצאה הממשית שהייתה לבנק ובניגוד לקבוע בתעריפון.
השופט קבע כי על פי סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא "לקוחות בנק דיסקונט שביצעו פעולות בניירות ערך הנסחרים בחו"ל ואשר נגבו מהם הוצאות צד ג' (ברוקר סיטי) העולות על ההוצאות הממשיות בהן נשא הבנק, וזאת כפועל יוצא מהטבות שהתקבלו על ידו בקשר לאותן פעולות מצד ג'. כל זאת, במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה ועד ליום מתן פסק דין סופי בתובענה".
מנגד- התביעה כנגד בנק הפועלים, בנק מזרחי טפחות ובנק אגוד נדחתה. השופט קבע כי "בנוגע לבנק דיסקונט הגעתי לכלל המסקנה הלכאורית לפיה קיימת כנגדו עילת תביעה שעניינה בגבייה העולה על ההוצאה הממשית המשולמת על ידי הבנק לברוקר הזר וזאת נוכח ההטבות לכאורה להן זוכה הבנק. עילת תביעה זו נמנית עם העילות המוזכרות בחוק תובענות ייצוגית, ומתקיימות לגבי הבקשה הדרישות הנוספות הקבועות בחוק תובענות ייצוגיות. בעקבות דחיית הבקשה, התובעים יצטרכו לשלם את הוצאות המשפט של הבנקים, בסכום של 40 אלף שקל לכל אחד משלושת הבנקים, ובסה"כ 120 אלף שקל.
"גבה סכום מופרז"
הבקשה לתביעה ייצוגית הוגשה לאחר שהתובעים טענו שהבנקים גבו סכום גבוה עבור עמלת ברוקר זר באופן משמעותי מהסכום האמיתי. התובעים טענו כי הבנקים רשאים לגבות הוצאה רק בכפוף לפרסום וגילוי אודותיה, פירוט סכומה, ובתנאי שמדובר בהוצאה ממשית ביחס ללקוח הספציפי ולשירות המסוים.
- כל הכותרות
כשמדובר בעסקאות בניירות ערך זרים, כגון רכישה או מכירה של ניירות ערך הנסחרים בחו"ל, נוהגים הבנקים לפנות לקבלת שירותיו של צד שלישי, ברוקר או קסטודיאן זר, הרשום כחבר באותן בורסות בהן מתבצעות העסקאות.
תפקיד הברוקר הזר הוא לבצע את הפעולות בניירות הערך הזרים בעבור לקוחות הבנק. גורם נוסף, הנפרד מהברוקר הזר, הוא הקסטודיאן הזר, האמון על ביצוע פעולת הסליקה, שמהותה "שמירת" נייר הערך עבור לקוחות הבנק, באופן שמתעד את זכויות הבעלות עבור הלקוחות. פעולת הסליקה מבוצעת לאחר פעולת הקנייה או המכירה של נייר הערך בשוק הרלוונטי.
קבלת שירותים מצדדים שלישיים כרוכה, מטבע הדברים, בתשלום. הבנק מגלגל את ההוצאות שהוציא לצורך כך על לקוחותיו, דהיינו משלם לצדדים השלישיים תמורה עבור שירותיהם, ובד בבד גובה הוצאותיו אלו מלקחותיו, מבצעי העסקאות.
המבקשים טענו כי תעריפוני הבנקים אינם כוללים את פירוט סכום ההוצאה או סכומה המירבי ביחס לעמלת הברוקר או עמלת הסליקה. בנוסף, בחלק מהמקרים כלל לא פורסם שמה של ההוצאה שנגבית הלקוח, או שהפרסום נעשה בשם אחר. המבקשים טענו גם כי הבנקים לא יכולים לטעון כי מונח הסל "הוצאות צד ג' בניירות ערך" הוא זה שמפורסם, משום שהפרסום והגילוי צריכים להיות מפורשים. לאור זאת טענו המבקשים כי מדובר בגבייה שלא כדין.
בנוסף טענו כי על פי החוק, החיוב של הבנק צריך להתבצע בהתאם להוצאה הממשית, דהיינו לפי התשלום ששולם בפועל לצד השלישי בו נעזר הבנק, ובזיקה לשירות וללקוח הספציפיים. גם קבלת החזרים כספיים מאותם צדדים שלישיים אסורה.
7.5 דולר עמלה
בנוגע לבנק דיסקונט, טענו המבקשים כי הבנק גובה הוצאה המכונה "עמלת סוכננו בחו"ל" בסך של 7.5 דולר, שלא מופיעה בתעריפון המלא ואף לא בחלק 11 לתעריפון הבנק. שיעור ההוצאה אינו מצוין, ואף לא הערה לפיה העמלה היא "בהתאם להוצאה הממשית".בנוסף, טענו כי העמלה המדוברת היא בשיעור מופרז, כאשר את ההפרש בין התשלום המשולם על ידי הבנק בפועל לצד שלישי, הברוקר, לבין העמלה שהלקוח משלם, גורף הבנק לכיסו, ובכך מתעשר שלא כדין.
המבקשים טענו כי הבנק הודה במסגרת ההליך כי הוא מקבל הטבות כאלה ואחרות כאשר הוא עובד עם "סיטי בנק" כקסטודיאן וכברוקר, וזאת במסגרת ההתחשבנות הכוללת ביניהם.
על פי חוות דעת המומחה, עלות ההוצאה הנגבית, בה אמור הלקוח להיות מחויב, היא בגובה של 0.75 דולר, אם בכלל, כך שהנזק לכל פעולה עומד על סך של 6.75 דולר. הבנק לא צירף חוות דעת נגדית ולא סתר את האמור בחוות דעת המומחה באמצעות ראיות.
המבקשים טענו גם כי העובדה כי על פי עדות נציגת הבנק, במהלך תקופת הקורונה החל הבנק לפעול מול הברוקר בשיטה נוספת וזולה יותר, יש לראות כהודאה התומכת בטענה כי עמלת הבנק הייתה מופרזת במשך שנים רבות. ניכר שהשינוי בהוצאה המשולמת, שבא לעולם בעקבות הגשת הבקשה, נועד לטשטש כשל זה.
בנוגע לבנק הפועלים טענו המבקשים כי לעמלת ברוקר בסך 3 דולר בה חויב המבקש בגין מספר פעולות של רכישה או מכירה של מניות הנסחרות מחוץ לארץ, אין זכר בחלק 4 לתעריפון הבנק, וגם לא בחלק 11 לתעריפון הבנק. קיים אזכור ל"הוצאת ברוקר", אלא שעל פי דין על רכיב ההוצאה להופיע בשמו המדויק, ובשיעור ההוצאה המדויק. אף הסכום המקסימלי אינו מצוין, בניגוד לדרישה.
בנוסף טענו כי על פי חוות דעת מומחה המבקשים, ההערכה היא שהתשלום לצד שלישי בעניינו של הבנק בקשר עם ביצוע פעולה בנייר ערך זר, לא אמורה לעלות על סכום של 0.30 דולר, כך שהנזק ללקוח הוא בסכום של 2.70 דולר. לטענתם העובדה שההסכם עליו חותם הלקוח מול הבנק כולל סעיף סל ובו הרשאה גורפת לשינוי שיעורי העמלות וההוצאות, תומכת במסקנה בדבר גבייה שלא כדין.
בנוסף טענו כי לבנק הפועלים חברת בת בניו יורק שהיא בעצמה ברוקר בארה"ב, כך ששימוש בשירותיה היה מפחית את שיעור ההוצאה עבור לקוחות הבנק באופן ניכר ומיטיב עמם. בנוסף, לעיתים הבנק עצמו משמש כצד לעסקה, ואזי הוא כלל לא נדרש לשירותי ברוקר.
לגבי בנק המזרחי, נטען כי הבנק גובה הוצאה בדמות "עמלה" שאינה מופיעה בתעריפון המלא בסך 3.05 דולר. רכיב זה כולל "עמלת קרוספ'" ו"הוצאה סליקה", בעוד שבסעיף 11 לתעריפון הבנק לא מופיעים מונחים אלה. הבנק אף לא נוקב בשיעור ההוצאה, בניגוד לנדרש.
בנוסף נטען כי בהסכם שעניינו ניהול חשבון הבנק מצוין, בין היתר, כי ידוע ללקוח שבין הבנק לקסטודיאן עשויים להיות הסדרים כלכליים מסוגים שונים, לרבות קבלת תשלומים. בכך יש כדי ללמד כי הבנק גובה עמלה מעבר לעלות הממשית המשולמת על ידו לצד השלישי. מחוות דעת המומחה ומהסקירה השוואתית עולה, כי העמלה הסבירה בגין הוצאות הסליקה היא בשיעור נמוך משמעותית, כדי סנטים בודדים, כך שמדובר בעמלה מופרזת.
בנוגע לבנק אגוד, נטען כי הבנק גבה מהמבקשת עבור "הוצאות סליקת קסטודיאן" סכום של 5.01 דולר וסכום של 5.02 דולר בקשר עם פעולה של רכישה-מכירה של מניות הנסחרות מחוץ לארץ. מונח זה כלל אינו מופיע בתעריפון המלא וגם לא בתעריפון הבנק. הבנק הפר את הכלל המחייב לנקוב בשם המדויק של ההוצאה, ואף לא נקט בשיעורה המדויק, לכל הפחות בסכומה המירבי.
המבקשים טענו כי העובדה כי בהסכמי ההתקשרות עם הלקוחות כללו הבנקים סעיפים המתיימרים להכשיר את הגבייה מעבר להוצאה הממשית, וכן סעיפים הפוטרים אותם מאחריות, תומכת בטענה לפיה גביית ההוצאה אינה כדין. לטענתם קיימת שורה של אינדיקציות תומכות בטענה לפיה כל אחד מהבנקים גובה מלקוחותיו הוצאה בשיעור מופרז, החורגת מההוצאה הממשית הנגבית מהבנק על ידי הצד השלישי בגין השירות שניתן ללקוח.
לא עמדו בנטל ההוכחה
הבנקים מנגד טענו כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכחת טענתם כי המשיבים גבו הוצאות החורגות מהעלות הממשית הנגבית מהבנקים על ידי הצדדים השלישיים. לטענתם, במסגרת ההליך הוכיחו הבנקים כי הם מעבירים את ההוצאה הנגבית מלקוחותיהם בגין שירותי הברוקר או הקסטודיאן במישרין אל הצדדים השלישיים במלואה, בעוד שהמבקשים לא הצליחו להביא, ולו ראייה אחת, לפער הנטען על ידם. אין לתת יד לניסיון המבקשים בסיכומיהם להפוך את נטל הראייה.
כמו כן טענו כי בניגוד לטענות המבקשים, הם לא מקבלים כל החזר כספי מהצדדים השלישיים הזרים. עצם העובדה שגובה העמלה שמשלמים הבנקים לברוקר או לקסטודיאן הוא פרי של סיכום מסחרי ביניהם, אינה הופכת אותה ללא לגיטימית, או מעידה על כך שאין זו ההוצאה הממשית שמעביר הבנק לצד השלישי.
בנוסף טענו כי אין להם כל אינטרס להשיא את גובה הוצאת הברוקר או הקסטודיאן שעל הלקוחות לשלם, שכן סכומים אלו אינם מגיעים לכיסם. להפך, מאחר שמדובר בשוק חופשי, והלקוחות יכולים לבצע פעולות מסחר בבורסות זרות באמצעות גופים אחרים, המשיבים מנסים במסגרת משא ומתן מסחרי לגבש תנאים אטרקטיביים ככל הניתן, תוך הקפדה על בחירת ברוקר או קסטודיאן אמין מקצועי ושירותי.
הבנקים הסבירו כי קיימים מספר שיקולים בבחירת ברוקר, בהם – זמינות, יציבות איתנות פיננסית, כאשר אטרקטיביות העמלה היא רק אחד מהם.
בנוסף טענו כי למבקשים לא נגרם כל נזק בר פיצוי שכן הם היו חופשיים לבצע מסחר בניירות ערך זרים באמצעות שירותים של בנקים או מוסדות פיננסיים אחרים.
הבנקים טענו גם כי התנהלות המבקשים מלמדת כי הם אינם ראויים לשמש כתובעים ייצוגיים. המבקשים משתייכים ל"קבוצת סמוחה", המופעלת על ידי מר סמוחה בעשרות הליכים ועושה שימוש לרעה בהליכי משפט. הקבוצה מבצעת פעולות שיטתיות מכוונות כדי לייצר בקשות לאישור נגד תאגידים בנקאיים בישראל, תוך שהיא מסתירה את ההסדרים בין סמוחה לאחרים, שמהווים אך "אנשי קש" ואפילו לא מבינים את הטענות בהליכים שמוגשים בשמם. פעולות המבקשים אף נעדרות כל היגיון כלכלי, ולא ניתן לבסס תביעה אישית ייצוגית על פעולות מלאכותיות.
שיעור קבוע ללא קשר למספר המניות
בנוסף טען בנק דיסקונט כי פעולות המבקש נעדרו כל היגיון כלכלי והוא אף הודה כי ביקש "לייצר" עילת תביעה. בהקשר זה יש לתת את הדעת לכך כי עמלת ברוקר זר שגובה בנק דיסקונט מלקוחותיו, היא בשיעור קבוע ללא קשר למספר המניות. ביחס לעסקאות רכישה מניות שביצע המבקש במניות "טבע" באמצעות אתר האינטרנט של הבנק, התקבל מידע אודות סכום ההוצאה עוד טרם ביצוע הפעולה.
הבנק טען כי לא הוצגה כל ראיה שסותרת את טענת הבנק כי הוא גובה את הוצאות הברוקר הזר בהתאם להוצאה הממשית. כמו כן טען הבנק כי הוא לא "הודה" בקבלת החזר שאינו קיים, וודאי שאינו משיא רווחיו בחסות הוצאות צד שלישי. הוצאות צד שלישי מועברות לצד השלישי במלואן, בהתאם להוצאה הממשית, והבנק אינו מרוויח מכך.
בנק הפועלים טען כי המבקשים לא הוכיחו פער בין ההוצאה הנגבית מהלקוח לסכום המשולם לברוקר הזר, ואף אין בסיס לטענה בדבר מופרזות ההוצאה.
בנוסף נטען על ידי הבנק כי וודאי שאין בחוות הדעת המומחה, המביאה בחשבון את העמלות של שני בנקים ישראלים אחרים, אצלם עמלת הברוקר הזר נמוכה יותר, כדי להעיד על מופרזת עמלת ברוקר זר בבנק הפועלים.
בנק המזרחי טען כי הבנק גובה מהלקוחות הוצאות צדדים שלישיים בהתאם לעלות הממשית שנגבתה ממנו, ומספק להם גילוי מלא בעניין. הבנק לא מקבל כל החזר מהברוקר או הקסטודיאן, לא מבצע קיזוזים ואין לקבל את טענת המבקש בדבר מופרזות המחיר שגובה הבנק. במסגרת התקשרותו של הבנק עם הצדדים השלישיים הרלוונטיים לעניין, הוא שוקל מגוון שיקולים, בהם – חוסנם הפיננסי, יכולתם לספק רמת שירות נאותה, מומחיותם, ניסיונם, ועוד.
בנוסף טען הבנק כי העמלה שנדרש הבנק לשלם לברוקר נגזרת במידה רבה מכמות המניות בעסקה; ככל שכמות המניות המבוקשת גדולה יותר, כך עמלת הברוקר גבוהה יותר. ישנם ברוקרים עמם עובד הבנק שגובים עמלת מינימום, וישנם כאלה שאינם גובים עמלה כאמור. ככלל, בנק המזרחי עושה מאמץ להוזיל את העלויות הנלוות לביצוע פעילות בניירות ערך זרים.
כמו כן נטען כי באשר להוצאות הקסטודיאן, לאחרונה, בעקבות משא ומתן אינטנסיבי, הצליח הבנק להפחית את גובה עמלת הסליקה. למען הסר ספק, בניגוד לטענת המבקשים, לבקשה לאישור לא היה כל קשר לכך. טרם ביצוע הפעולה בניירות ערך זרים, מוצגת בפני הלקוח הערכה של ההוצאות השונות שייגבו ממנו בעסקה ספציפית שהוא עומד לבצע, ושאותה נדרש לאשר.
הטענה כאילו הוצאות סליקת הקסטודיאן אינה מופיעה בתעריפון המלא היא שגויה, שכן רשימת ההוצאות בחלק 11 לתעריפון המלא היא "רשימה פתוחה".
לא יודעים מראש מה העלות
השופט בורנשטין קבע כי לעניין סכום ההוצאה בתעריפון "מקובלת עליי טענת המשיבים לפיה מאחר שכלל אין להם ידיעה מראש בנוגע לסכום המדויק של הוצאות הצדדים השלישיים הסופיות שייגבו מהלקוחות, שכן אלו משתנות בהתאם לסוג נייר הערך, הסוכן, זהות השוק בו נסחר נייר הערך וסוג הפעולה, אין זה סביר לדרוש מהם לפרט את סכומי ההוצאות בתעריפון". בנוסף קבע השופט כי הוא לא מקבל את הטענה כי המשיבים פעלו שלא כדין בכך שלא פירטו במסגרת תעריפוניהם, את סכומי ההוצאות בהן עסקינן משעה שאלו אינן קבועות, ואף לנוכח הגילוי הנאות המוצג ללקוחות בסמוך לביצוע הפעולה ולאחריה.
השופט קבע כי במסגרת ההסכמים עליהם חותמים הלקוחות בעת פתיחת חשבונותיהם בבנקים, מצוינת במפורש האפשרות לפיה הבנק ייעזר בשירותיהם של צדדים שלישיים לצורך ביצוע עסקה בניירות ערך, וכי הלקוחות יידרשו לשאת בהוצאות בהן יידרש הבנק בקשר עם האמור. בנוסף, מהראיות עלה כי טרם ביצוע פעולה בנייר ערך, כדוגמת קנייה או מכירה של ניירות ערך זרים, מופנים הלקוחות למידע קונקרטי אודות סכומי ההוצאות לצדדים השלישיים שייגבו מהם ביחס לעסקאות הספציפיות.
בנוגע לטענה למחיר המופרז ציין השופט בורנשטין כי הוא לא סבור כי יש בחוות דעת המומחה ד"ר לוי לתמוך בטענת המבקשים. "המומחה ביסס את הטענה בדבר מופרזות עמלות המשיבים על השערות, שלא גובו בראיות. מנגד, עומדים הסבריהם של נציגי הבנקים לגבי הפרמטרים השונים המובאים על ידם בחשבון, והמשפיעים על סכום ההוצאה המשולמת על ידם לצדדים השלישיים בתמורה לשירותיהם".
נציג בנק המזרחי עמד על כך שקיימת מדיניות ברורה הנוגעת לבחירת קסטודיאן על ידי הבנק, ובין היתר נשקלים שיקולי יציבות, חוסן פיננסי, רמת שירות נאותה, הסדר האחריות המשפטית, ועוד, כאשר מדיניות זו מפורסמת באתר הבנק. נציג בנק המזרחי הוסיף בעדותו כי בעקבות משא ומתן שקיים הבנק מול הקסטודיאן, הופחת שיעור הוצאת סליקת הקסטודיאן במניות ארה"ב מסך של 3 דולר לסך של 2.5 דולר.
בדומה לבנק המזרחי, אף בנק אגוד הצהיר כי קיימות אצלו מדיניות סדורה לעניין הבחירה וההתקשרות עם הקסטודיאן, תוך התייחסות לחוסנן הפיננסי, מומחיותו, ניסיונו, יכולתן לספק רמת שירות נאותה, סוגי השירותים שהם מספק, אופן המענה ללקוחות, אחריות משפטית ועוד. אף מעדות נציגת בנק הפועלים עלה כי לבנק מגוון רחב של שיקולים בהתקשרותו עם הצדדים השלישיים, כאשר שיעור העמלה הוא אחד מהם, ובעניין זה נוהג הבנק לבצע משא ומתן מסחרי.
השופט ציין כי "משהסתבר מתוך עדויות נציגי הבנקים, שלא נסתרו ואף עולות בקנה אחד עם שורת ההיגיון והשכל הישר, כי הבנקים שוקלים מגוון פרמטרים בהתקשרותם עם צדדים שלישיים, ואף מנהלים מעקב ובקרה אחרי תנאי ההתקשרות, קשה לקבל את מסקנתו של המומחה, הנסמכת על השערות גרידא, לפיה שיעור ההוצאות שגובים הבנקים הוא מופרז".
בנוסף קבע השופט בורנשטין כי "לאחר שמצאתי כי הבנקים מקיימים הליך של גילוי נאות בשלב ביצוע הפעולה בניירות הערך הזרים, קשה לבסס טענה לקיומו של נזק בהסתמך על הטענה כי מדובר במחיר מופרז. משעה שהלקוח מיודע אודות העלות בטרם ביצוע הפעולה, בידיו הברירה לקבל את השירות מגורם אחר במחיר נמוך יותר".
טענת הקיזוז הופרכה
השופט ציין כי לגבי הטענה כי הבנקים יכולים לפעול להוזלת הוצאות צדדים שלישיים באמצעות עיכוב עסקאות, קיזוז או איחוד. בעניין זה העיד המומחה כי לפי מיטב ידיעתו, לבנק יש מאגר מניות והוא יכול להעביר מניות בין לקוח אחד לשני, מבלי לערב את הברוקר, או "לחבר" יחד עסקאות רבות ולהציג פעולה אחת מול הברוקר.
טענה זו הופרכה על ידי הבנקים, בהדגישם כי מצב דברים זה, לא רק בלתי אפשרי, אלא הוא אף בלתי חוקי. נציגת בנק דיסקונט הבהירה כי בעסקאות מהסוג בו עסקינן, הבנק משמש כמעין מתווך, כצינור להעברת הוראות, מבלי שיהיה צד לעסקה החשוף לתנודות השוק, ובנסיבות אלו האפשרות לקיזוז העסקאות מול הלקוחות אינה קיימת ואף לא מתבצעת. בדומה לכך העידה נציגת בנק הפועלים. השופט קבע כי הוא לא מקבל את טענת המבקשים לעניין הקיזוז.
לגבי הטענה לגבייה מעבר לעלות הממשית השופט קבע כי הנטל להוכיח כי הבנקים גובים הוצאות שלא כדין, מוטל על כתפיהם של המבקשים, וזאת לכל הפחות במידת ההוכחה הנדרשת לשלב זה של ההליך.
בנוסף פסק השופט כי הטענה לגבייה מעבר לעלות הממשית ביחס להוצאת הברוקר שגובה בנק הפועלים, כלל לא הוכחה על ידי המבקשים, אף לא במידה הנדרשת לצורך שלב זה של ההליך. בהתווסף לאי הוכחת מופרזות העמלה, אי הפרת חובת הגילוי מצד הבנק, וכן הפגמים שנפלו בהתנהלות המבקשים, התוצאה היא כי לא קמה בנסיבות העניין עילת תביעה כנגד בנק הפועלים ואפשרות סבירה שהסוגיות שהועלו תוכרענה בסופו של יום לטובת הקבוצה.
השופט קבע כי לגבי טענתם של המבקשים שבנקים גבו מלקוחותיהם הוצאות צדדים שלישיים – הוצאות ברוקר והוצאות קסטודיאן – בסכומים העולים על הסכומים המשולמים על ידם לאותם צדדים השלישיים, ואת הפער בין סכומים אלה משלשלים הבנקים לכיסם, היה על המבקשים להוכיח במידה הנדרשת לשלב זה. השופט קבע אין בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקשים כדי לתמוך בטענתם.
כמו כן ציין השופט כי "נציגת בנק הפועלים, העידה, ועדותה לא נסתרה, כי העמלה שנגבית על ידי הבנק היא ההוצאה הממשית המשולמת לברוקר הזר". השופט קבע כי לגבי טענת המבקש, כי יש טעם לפגם בכך שבמקום "עמלת ברוקר" נכתב בתעריפון בנק הפועלים "הוצאת ברוקר", מקובלת עליי עמדת הבנק כי לא סביר שהלקוח לא יבין כי הכוונה לאותה ההוצאה.
השופט קבע כי הוא לא מקבל את טענתו הנוספת של המבקש, כי מאחר שלבנק הפועלים חברת בת בניו יורק המספקת שירותי ברוקר בארה"ב, היה עליו להתקשר עמה על מנת להפחית עלויות עבור לקוחותיו. מלבד העובדה כי טענה זו מהווה, על פניה, משום הרחבת חזית, הרי שאף לגוף העניין, משלא הובאה, ולו ראשית ראייה, לגבייה עודפת מצד הבנק, ממילא לא קמה הצדקה להתערבות בפררוגטיבה הניהולית שלו בבחירת הברוקר.
לא הוכיחו את טענתם
בהתייחס לבנק המזרחי ולבנק אגוד, ציין השופט בורנשטין כי עיקר טענת המבקשים הייתה ממוקדת בגביית הוצאת סליקת קסטודיאן. בדומה לטענה הנוגעת להוצאת הברוקר, אף בהתייחס להוצאת סליקת קסטודיאן, הטענה כי הגבייה מהלקוחות הבנקים חרגה מהעלות הממשית שנגבתה מהם על ידי צד ג', לא הוכחה מצד המבקשים, ואף לא במידה הנדרשת לצורך שלב זה של ההליך.
נציג בנק המזרחי, מר טישלר, העיד, ועדותו זו לא נסתרה, כי הבנק גובה מהלקוחות את שווי העסקה בתוספת הוצאות צד ג', כי ההוצאה מגולמת בדיוק כמו שהיא , וכי ככל שהבנק מצליח להפחית את שיעורה של ההוצאה, הוא "מגלגל" הפחתה זו באופן ישיר אל הלקוחות.
השופט ציין כי נציג הבנק אף תיאר את הבקרה הפנימית הנערכת על פי נהלי הבנק, ובאופן שוטף, בנוגע להתחשבנות הכספית שבין הבנק ובין הקסטודיאן, ואף דחה את התזה שהעלו המבקשים, אך בלא שהציגו לתמיכה בה כל ראיה, לפיה הבנק מקבל חזרה, במסגרת מערכת היחסים הנמשכת שיש לו עם הצדדים השלישיים, כספים או טובות הנאה כלשהן על חשבון ההוצאות המשולמות להם עבור שירותיהם.
המצהיר מטעמו של בנק איגוד, מר קופר, ציין בתצהירו כי הבנק גובה מלקוחותיו הוצאות צדדים שלישיים בהתאם להוצאות הממשיות בהן הבנק נושא בפועל, והדגיש כי הבנק אינו מקבל מאותם צדדים שלישיים כל החזרים. האמור בתצהירו של מר קופר לא נסתר.
טענה נוספת בפי המבקשים בהתייחס לבנק המזרחי ובנק אגוד היא, כי הוצאת סליקת הקסטודיאן כבר כלולה בעמלת דמי ניהול פיקדון ניירות ערך, שהבנק גובה מלקוחותיו אחת לרבעון בגין שירותי המשמורת שניתנים על ידי הקסטודיאן, ולפיכך כי מדובר בכפל גבייה.
השופט קבע כי בעניין זה "מקובל עליי ההסבר שניתן על ידי הבנקים, ולפיו עמלת ניהול הפיקדון, המשולמת בגין הפעולות שמבצע הבנק עצמו בקשר עם ניהול ניירות הערך, אינה כוללת את אותם השירותים שמספק הצד השלישי, ובמקרה זה - שירותי סליקת הקסטודיאן.
על פי בנק המזרחי, השירותים הכלולים בעמלה הנגבית מהלקוח בגין ניהול תיק ניירות הערך, כוללים, בין היתר, תפעול מערכות טכנולוגיות ואבטחת מידע, הקמה ותחזוקה של מערכות מחשב בנושא רגולציה בתחום ניירות ערך, משלוח הודעות ללקוחות, הצגת מידע שוטף וכיוצא באלה. לעומת זאת, עמלת הסליקה משולמת כחלק מהליך המכירה או הקנייה של ניירות הערך".
דיסקונט - שיתוף פעולה עם סיטי בנק
השופט ציין כי בנוגע לטענה על גבייה עודפת, בנק דיסקונט הבהיר בתשובתו כי הבנק פועל לביצוע פעולות בניירות ערך זרים במרבית מדינות העולם בשיתוף פעולה עם בנק ההשקעות הבינלאומי סיטי בנק וחברות בנות שלו.
הבנק הסביר, כי ניתן מבחינתו לבצע שירותי מסחר לסליקה מול שירותי המשמורת של סיטי בנק באמצעות שני אופנים שונים: האחד, באמצעות ברוקר מקבוצת סיטי בנק, השני, באמצעות ברוקר שאינו חלק מקבוצת סיטי בנק, מתוך הברוקרים הזרים הנוספים מולם עובד הבנק, שהינם בעלי גישה לבורסה הספציפית בה מבוקש לבצע את הפעולה.
אשר לעלות השירות, הבנק הבהיר בתשובתו כי שיעור העמלה עשוי להשתנות שכן הוא תלוי במספר גורמים והדגיש כי בכל מקרה הבנק גובה מהלקוח את עמלת הברוקר אותה גבה הברוקר הזר. הבנק אף ציין כי הוא "אינו מקבל מהברוקר הזר "החזר"".
השופט בורנשטין ציין כי לצד האמור, בכתב התשובה ציין הבנק כי "למען שלמות התמונה יובהר כי סיטי מציע לבנקים המקיימים עמו יחסי שיתוף פעולה, במסגרת ההתחשבנות החודשית ביניהם ביחס למכלול הפעולות שבוצעו דרכו אותו החודש, הטבות כאלה ואחרות.
וכי בהתאם לכך, "במצבים בהם פעולת המסחר מבוצעת כפעולת E2C, דהיינו כאשר הברוקר הזר הינו סיטי ברוקר והקסטודיאן הוא סיטי עצמה, ייהנה הבנק המשיב מהטבה בגין עלות עמלת הקסטודיאן (או חלק ממנה) בה אמור היה הבנק לשאת באותו החודש, זאת בשל הקלות היחסית לתפעול וניהול עסקאות מסוג זה ביחס לאלטרנטיבה של ביצוע פעולת מסחר באמצעות ברוקר שאינו מקבוצת סיטי".
בנוסף כתב הבנק "כיוצא בזאת, במקרים בהם הברוקר המבצע את פעולת המסחר אינו נמנה על הברוקרים מקבוצת סיטי, הבנק אינו זכאי להטבה האמורה. כך למשל, בנוגע לפעולות מסחר בניירות ערך זרים בארה"ב (כגון פעולות המסחר שתוארו בבקשת האישור) גובה סיטי מהבנק עמלה נפרדת בסך 2.5 דולר בגין מתן שירותי הקסטודיאן. ודוק, הטבות אלו ניתנות (ככל שניתנות) כחלק ממערכת היחסים העסקית השוטפת בין הבנק לסיטי, בכובעו כקסטודיאן, זאת בהתאם לשיקוליו העסקיים - מסחריים."
השופט ציין כי לטענת הבנק, אין מקום להתייחס להטבות אותן הוא מקבל במסגרת יחסיו העסקיים-מסחריים עם בנק סיטי בכובעו כקסטודיאן, כ"החזרים" או "קיק-בק" מתוך כספי הלקוחות, אלא מדובר בהטבות שאינן מעניינם של לקוחות הבנק כלל ועיקר.
השופט קבע כי הוא מתקשה לקבל את הטענה הזו של הבנק. "נראה לי כי הטבות אלו הן מעניינם של הלקוחות, והאנלוגיה אותה ביקש הבנק לעשות בהמשך תשובתו, בין לקוח המפקיד כספו בבנק וטוען כי הוא זכאי לחלק כלשהו בתשואה אותה השיא הבנק כתוצאה משימוש בכספים אלה, אינה ממין העניין".
השופט ציין כי "כשמדובר בהוצאות צד שלישי, מורה חלק 11 לתעריפון המלא באופן מפורש כי הגבייה תיעשה "בהתאם להוצאות הממשיות". סבורני כי ככל שהבנק, בנסיבות כאלו או אחרות, מקבל מצד שלישי איזו הטבה בגין פעולות שביצעו לקוחותיו בניירות ערך, ובקשר לתמורה ששולמה על ידו לצד שלישי בגין שירותיו, גם אם מדובר בהטבה שהיא חלק מהתחשבנות כוללת, הרי שעל פני הדברים התוצאה הסופית והמעשית היא, שהבנק גובה מהלקוחות כספים העולים על הוצאותיו הממשיות. למצער, עניין זה מחייב בירור ובדיקה תוך מתן הזדמנות לצדדים להציג ראיותיהם בעניין זה".
כמו כן ציין השופט כי החשש בדבר גבייה עודפת מלקוחות אף גובר נוכח האמור במסמכי ההתקשרות של הלקוח עם הבנק. בהם נכתב "הלקוחות מאשרים, כי נמסר להם על ידי הבנק, שבהתאם להסדרים שבין הבנק לבין הברוקר הבנק עשוי לקבל מהברוקר החזר, מלא או חלקי, של העמלה המשולמת לברוקר על חשבון הלקוחות בקשר עם ביצוע הוראותיהם. הלקוחות מסכימים בזה, כי הבנק יהיה רשאי לקבל מהברוקר את כל ההחזרים כאמור, והלקוחות מסכימים לכל הסדרים שיעשה הבנק עם הברוקר לפי שיקול דעתו הבלעדי של הבנק, בקשר עם קבלת החזרים כאלה".
השופט קבע כי האמור לעיל עשוי ללמד כי הבנק מקבל, או מצפה לקבל, החזרים כאלה או אחרים מהברוקר "על חשבון" הלקוחות, ומטעם זה הוא מיידע אותם מראש על כך. כלום ניתן בנסיבות אלו לאמץ את גרסת הבנק לפיה ההטבות שהוא מקבל מהברוקר אינן קשורות להוצאות שהוא גובה מהלקוחות לשם העברתן לברוקר.
השופט ציין כי דברי נציגת הבנק, הגב' אשר, במעמד הדיון, חיזקו את הרושם כי יש לבחון האם הטבות אלו שמקבל הבנק משמען כי הבנק גובה מלקוחותיו סכומים העולים על הוצאותיו הממשיות. כך למשל הסתבר כי כאשר הלקוחות מבצעים פעולות בניירות ערך באמצעות ברוקרים אחרים, שאינם סיטי בנק, נגבית עמלת סליקה, ואילו כאשר הפעולות מבוצעות באמצעות סיטי בנק, הבנק זכאי לפטור מעמלת סליקה.
נציגת הבנק אמנם הקפידה לציין כי אין מדובר ב"החזר" אלא ב"הטבה", אולם ברור הוא כי העובדה שהבנק חוסך בתשלום עמלה לברוקר, טעונה, לכל הפחות, בדיקה האם, ועד כמה, חסכון זה נובע מהתשלומים המשולמים על ידו לברוקר, תשלומים הנגבים מלקוחותיו כהחזר הוצאות.
כך הדבר, גם אם אקבל את הסבר נציגת הבנק כי הבנק נהנה מהטבות מסוגים שונים בפעילותו מול סיטי בנק. בסופו של יום נראה כי כפועל יוצא מאותה הטבה בעמלה שמקבל הבנק בקשר לעסקאותיו בניירות ערך, חלקו בעמלות גדול יותר כשמדובר בעסקה המתבצעת באמצעות סיטי בנק, לעומת זו המתבצעת באמצעות ברוקרים אחרים.
בסיכומיו טען הבנק כי "לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהבנק רשאי לבחור לשאת בהוצאות צדדים שלישיים אשר את הוצאותיהם הוא רשאי לגבות ולא יכולה להיות מחלוקת על כך שהבנק רשאי להפחית את ההוצאות בהן הוא נשא.
מכך שאין כל פסול בעצם קבלת הפטור מעמלת הסליקה בה נושא הבנק, ולא ניתן לראות בחסכון תשומות בתור החזר או מקור רווח נוסף לבנק". ועוד נטען כי "אין מניעה שהבנק יזכה לפטור ו/או הנחה מההוצאה המשולמת לצד שלישי כאשר זו אינה נגבית מהלקוח".
יש תשתית לתביעה ייצוגית
השופט קבע כי "אין בידי לקבל טענות אלו. העובדה כי הבנק יכול היה לגבות מלקוחותיו את ההוצאה אלמלא קיבל בגינה הנחה, אין פירושה כי הנחה זו אינה מגדילה את רווחיו. הבנק ביקש להשוות את קבלת ההטבות מסיטי בנק, להנחה בארנונה בגין משרדיו, בהדגישו כי כעסק יש לו עלויות רבות, הממומנות מכספי הלקוחות, ואין כל מניעה כי יזכה להנחות כאלו ואחרות מצדדים שלישיים, מקום בו אותן עלויות אינן נגבות מהלקוח".
השופט בורנשטין פסק כי "אין הנדון דומה לראייה. כפי שהובהר לעיל, קבלת ההטבות מסיטי בנק קשורה לעסקאות שמבצעים הלקוחות בניירות ערך זרים ולתמורה המשולמת על ידם, באמצעות הבנק, לסיטי בנק. לעומת זאת, הוצאות ארנונה, כמו הוצאות רבות אחרות המשולמות על ידי הבנק באופן שוטף, ולפיכך אף הנחות שניתנות לו מצדדים שלישיים בקשר אליהן, אינן בזיקה קונקרטית לעסקאות המבוצעות על ידי הלקוחות ולתשלומים המשולמים על ידם.
זאת ועוד, להבדיל מהוצאות אחרות, הרי שבכל הנוגע להוצאות צד שלישי הנוגעות לעסקאות בניירות ערך, כמו הוצאות הברוקר, חל התעריפון המלא ותעריפון הבנק וקיימת הדרישה המפורשת כי ההוצאה שתגבה מהלקוח תהא בהתאם להוצאה הממשית ולא מעבר לכך. קבלת הטבה "על חשבון" הלקוח ו"על חשבון" תשלום ששולם על ידו, מביאה לכך כי ההוצאה שנגבית מהלקוח היא מעבר להוצאה הממשית של הבנק.
הבנק ביקש להבהיר כי בחירתו לקיים מערכת יחסים עסקית עם סיטי בנק, אינה מושפעת מהטבה זו או אחרת הניתנת לו, וכי ההתקשרות נובעת אך ורק משיקולים עניינים. עם זאת ברור הוא, כי גם להתקשרות עם סיטי בנק קיימים יתרונות רבים, אין בכך כדי להצדיק גבייה עודפת מעבר להוצאה הממשית.
סבורני כי די בכל האמור, כדי לבסס תשתית ראשונית ולכאורית לטענה - תשתית המצדיקה מעבר מ"הפרוזדור" ל"טרקלין" – לפיה בנק דיסקונט גבה מלקוחותיו, ובכלל זאת מהמבקש, סכומים שהם מעבר להוצאות הממשיות שהיו לו אל מול הברוקר הזר. גבייה זו אסורה בהיותה מנוגדת לתעריפון המלא ולתעריפון הבנק.
השופט קבע כי בכל הנוגע לבנק הפועלים, בנק מזרחי ובנק איגוד, לא עמדו המבקשים הרלוונטיים ברף הראיה הנדרש לצורך שלב זה של ההליך, ולא הצליחו לבסס תשתית לכאורית לטענה לפיה בנקים אלה גבו גבייה עודפת. ממילא אין עוד צורך לדון ביתר התנאים הנדרשים לשם אישור תובענה כייצוגית.
באשר לבנק דיסקונט, השופט קבע כי "הגעתי למסקנה לפיה קיימת למבקש עילת תביעה אישית כנגדו. בקשת האישור נסמכת על פרט 3 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות שעניינה בתביעה נגד תאגיד בנקאי בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו. יתר על כן, התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.
אזכיר, כי בשלב מקדמי זה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, די בכך שהמבקש יוכיח כי לכאורה נגרם לו נזק. סבורני כי המבקש עמד בנטל זה, שכן ככל שיימצא כי הבנק זוכה להטבות מהברוקר הזר, וככל שיימצא כי הטבות אלו מתקבלות בזיקה לעסקאות שמבצעים לקוחותיו בניירות ערך ובקשר לתשלומים המשולמים על ידם, כך שהלכה למעשה הבנק גבה מהלקוחות סכומים העולים על הוצאותיו הממשיות, מדובר בגביית יתר המזכה את המבקש, ואת חברי הקבוצה הנטענת, להשבה.
השופט בורנשטין קבע כי "הגעתי בסופו של יום למסקנה כי התובענה כנגד בנק דיסקונט מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי קיימת אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. בנסיבות אלה, ובשים לב לצורך לבחון את העניין בראי של "מינון ומידתיות", אין בידי לקבל את עתירת הבנק לדחות את בקשת האישור בשל הקושי הנוגע להתנהלותו של המבקש. בוודאי שאין מדובר בהתנהלות העולה כדי חוסר תום לב קיצוני, ומנגד, נראה לי קיים צורך לקדם את האינטרס הציבורי העומד בבסיס בקשת האישור, קרי – גביית הוצאות שלא כדין מחברי הקבוצה.
בנוסף קבע השופט כי אין מקום להורות על החלפת התובע המייצג, אלא יש לתת ביטוי להתנהלותו בכל הקשור והמתייחס להליך דנן וזאת במסגרת פסיקת הגמול בתום ההליך, אם וככל שהתובענה תתקבל.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
4.דיסקונטdave921 07/07/2023 16:02הגב לתגובה זו1 0הכל בשושו ובשקט ולוקחים עמלות יקרות ללא הצדקה עם תשתית נ"ע גרועה ביותרסגור
-
בית המשפט נגד בנק דיסקונטעמרם שורץ 09/07/2023 12:37הגב לתגובה זו0 01. שנים שאני מדבר וכותב לבנק , בין היתר , בנושא העמלות ואפילו שלחתי לכם ולנציב תלונות הציבור בבנק דיסקונט חלק מההתכתבות של עם הבנק . 2. אני מבקש לדעת האם ניתן לצרף אותי לקבוצה שהגישה את התביעה הייצוגית ומה המשמעויות . 3. מה המשמעויות של פסיקה סופית ככול שתהייה לגבי גם אם לא אוכל / לא ארצה / אעזוב הבנק ? מה יקרה / מה המשמעויות של פסיקה סופית לגבי אם אעזוב את הבנק בתקופה הקרובה .סגור
-
בית המשפט נגד דיסקונט: "גבה סכום גבוה עבור עמלת ברוקר זעמרם 08/07/2023 16:01הגב לתגובה זו1 0שלום רב, 1. אני מבקש לדעת האם ניתן לצרף אותי לקבוצה שהגישה התביעה הייצוגית ומה המשמעויות . 2. מה המשמעויות של פסיקה סופית ככול שתהייה לגבי גם אם לא אוכל / לא ארצה / אעזוב הבנק ? דבר משמעותי , לא קיבלתי אתרעות שחברה עומדת " להעלם " , לא היה סיוע בנושא אירועים . בברכה , עמרםסגור
-
3.בנק בינלאומיאנונימי 07/07/2023 09:03הגב לתגובה זו1 0גם בנק בינלאומי גובה עמלות צד ג גבוהות. למי אפשר לפנות?סגור
-
2.הבנק הכי רע בשוק דסקונט. (ל"ת)שחף 06/07/2023 18:58הגב לתגובה זו1 0סגור
- טען עוד
-
1.בנק דיסקונט זה בנק של גנביםאורן 06/07/2023 18:57הגב לתגובה זו2 0שנים אני רב איתם על עמחת הסוכן והם טוענים בפני שזה העלויות שהוא גובה והם לא משאירים אצלם רווח. ממש.סגור
