לקחו מיליוני שקלים מהירושה - בלי לספר לאח שלהם, שגילה רק אחרי עשר שנים; מה פסק בית המשפט?
לאחרונה הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה סכסוך ירושה מתמשך בין שלושה אחים. אח תבע את אחיו לאחר שגילה כי ניצלו את מצבה של אמם המנוחה ומשכו מיליוני שקלים מחשבון הבנק של הוריו.
תחילתו של הסיפור לפני עשרים שנה, בשנת 2003 אז נפטר אביהם של האחים. בחודש אפריל בשנת 2004 ניתן צו קיום לצוואה של המנוח, על פי הוראות הצוואה, כספי עזבון המנוח שמצויים בישראל, יחולקו בחלקים שווים לאם המנוחה ולשלושת הבנים. עוד נקבע שם כי לאחר פטירתה של האם המנוחה, יונחלו הכספים לשלושת הבנים בחלקים שווים.
האם נפטרה בשנת 2014. בחודש יוני 2014 ניתן צו ירושה בביה"ד הפטריארכלי הלטיני בנצרת ולפיו 3 הצדדים יורשים את עִזבונה בחלקים שווים (אח רביעי הסתלק מהעיזבון).
- כל הכותרות
התובע טען כי לאחר פטירת האב המנוח, הנתבעים לקחו כספים השייכים לעִזבון האב המנוח מבלי שהתובע קיבל את חלקו בעִזבון, והדבר נודע לו רק לאחר שהאם המנוחה הלכה לעולמה. לטענתו אחיו העבירו לעצמם מחשבונות הבנק שלא כדין כ-4.5 מיליון שקל, וניצלו את מצבהּ של אמם המנוחה, אשר הייתה עקרת בית פשוטה ולא התמצאה בעניינים כספיים וסבלה מבעיות בריאותיות שהגבילו את תפקודהּ.
התובע טען כאמור כי אחיו ניצלו את אמם ומשכו מיליוני שקלים מחשבון עזבון האב, וחילקו ביניהם את כספים מאחורי גבו של התובע ללא ידיעתו. התובע פירט כי בעִזבון האב המנוח נכללו שני חשבונות בנק: האחד בבנק "לאומי, והשני בבנק "ערבי ישראלי.
התובע טען כי כל הכספים בחשבונות הבנק מקורם בעִזבון האב המנוח, למעט כספי קצבת ביטוח לאומי של אמם. התובע ציין כי אחיו הנתבעים משכו מחשבונות הבנק של האב ושל האם המנוחים סכומים העולים על חלקם בעִזבון ההורים המנוחים, ועתר בכדי לחייב את הנתבעים להשלים לתובע את ההפרש, כך שכל אחד מהצדדים יזכה לסכום שווה – כפי חלקם על פי צו קיום הצוואה שניתן אחר עזבון האב וצו הירושה שניתן אחר עזבון האם.
כל אח זכאי רק לשמינית מהכסף
האחים טענו כי עזבון המנוח במועד פטירתו כלל רק מחצית מהכספים וזאת מכוח הלכת שיתוף בין בני זוג, מכוחה אמם המנוחה הייתה זכאית למחצית מהרכוש שנצבר בעִזבון המנוח מאחר והייתה בעלת זכויות בנכסים שנצברו על שם המנוח אשר נרשמו על שמו רק מטעמי נוחות, ולכן לאמם המנוחה היה 5/8 מהכספים ולכל אחד מהבנים 1/8.
האחים טענו כי אמם יכלה לעשות ב-5/8 מהכספים המהווים את חלקה, כרצונה, לרבות חלוקתם בין מי מהבנים. בנוסף טענו כי יחד עם אמם מכרו נכס לאחר פטירת אביהם כאשר חלקה של האם היה מיליון שקל.
האחים טענו כי חלק מהכסף מהעסקה הועבר לאחיהם התובע, יחד עם חלקו בשיעור 1/8 מעִזבון המנוח, בנוסף לכספים שקיבל מחשבונות המנוח ועל כן יש לדחות תביעתו. בנוסף טענו כי התובע קיבל מהאב המנוח הלוואה בסך 62,000 דולר שלא הוחזרה, ואחד מהאחים דרש כי התובע יחזיר לו 1/3 מההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משנת 1993.
האחים טענו כי אחיהם התובע קיבל מעִזבון האב למעלה מחלקו. בנוסף טענו כי העברות כספים מאמם, בוצעו בתפקידהּ כמנהלת עִזבון האב או מכספים שהיו בבעלותהּ ולפי רצונה ולא בגין חלקם של הנתבעים בעִזבון האב. לטענתם התובע חייב לעִזבון האב המנוח החזר הלוואה ומחצית הנכסים שנצברו על שם האב המנוח בארה"ב, שכן הם שייכים לעִזבון האם המנוחה לאור הלכת השיתוף ולכן לא הונחלו לתובע כחלק מרכוש שהונחל לתובע על פי צוואת האב המנוח (שהנחיל לתובע את כל רכושו בארה"ב).
לא הסכימו לגישור
על פי חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט האחים משכו מחשבון הוריהם 6.1 מיליון שקל, כאשר מתוך סכום זה העבירו 1.1 מיליון שקל לתובע. כמעט 4 מיליון שקל הועברו לאחד מהאחים כאשר לאח השני הועברו 900 אלף בלבד. השופטת הילה גורביץ עובדיה ציינה כי ניסתה להביא את הצדדים לגישור, אך הוא לא צלח.
כמו כן טרם הדיונים, אחד מהאחים הגיש תביעה כנגד התובע וטען כי בשנים 1993-1996 הלווה האב המנוח לתובע 262 אלף דולר. לטענתו, התובע לא השיב את ההלוואה. האח טען כי הוא זכאי לשליש מהחזר ההלוואה, בסכום של 87,333 דולר שערכם בשקלים נכון לשנת 1996, שהוא המועד בו הועבר התשלום האחרון של ההלוואה, סך 270,645 שקל, שעומד על 864 אלף נכון לתאריך הגשת התביעה.
התובע טען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. בנוסף טען כי מדובר בתביעה שנועדה לשמש ניסיון נואל למנוע מהתובע לקבל כספים וכמשקל נגד לתביעת התובע. לטענתו ההלוואה לכאורה הייתה במסגרת הליכי גירושין בין התובע ובין גרושתו ונועדה להבטיח כי לגרושתו של התובע לא יהיה חלק בנכסי נדל"ן שנרכשו בעזרת עזרה כספית מהאב המנוח.
האם לא מונתה למנהלת העזבון
השופטת הילה גורביץ עובדיה ציינה האם המנוחה לא מונתה כמנהלת עִזבון המנוח שהרי לא ניתן צו מינוי למינויה. אמנם צוואת המנוח כללה הוראה כי האם המנוחה תמונֶה כמנהלת עזבון – אך לא התבקש צו למינויה וזה לא קרה. השופטת טענה כי לאור זאת "טענות הנתבעים בנוגע לפעולות שביצעה האם המנוחה, אם ביצעה, בתור מנהלת עזבון – דינן דחייה".
השופטת ציינה כי החליטה לדחות את טענות האחים כי לאמם המנוחה היה מחצית מכל הרכוש שנצבר על שם האב המנוח, מכוח הלכת שיתוף ועל כך חלקו של התובע בעִזבון האב המנוח נמוך מהסכומים שקיבל". השופטת הסבירה כי "לעניין הכספים בחשבונות הבנק, לשאלת תחולת השיתוף אין משמעות מאחר והאם הייתה רשומה כבעלים במשותף עם האב בחשבונות. ואילו ביחס לרכוש אחר שנטען כי האם היא בלעת מחציתו ועל כן אינו חלק ממסת נכסי עיזבון האב (מקרקעין וכספים הארה"ב).
השופטת גורביץ עובדיה קבעה כי על פי הפסיקה "לבן-זוג שאינו רשום והלך לעולמו הייתה אפשרות סבירה לממש זכותו לשיתוף נטען בנכסים או לבחור לטעון לשיתוף בנכסים, ובן הזוג שאינו רשום נמנע מלעשות כן - יש לראות את בן הזוג שאינו רשום כמי שוויתר על זכותו. בהתאמה, ויורשיו מנועים מכוח ויתורו לטעון לשיתוף.
בנוסף פסקה השופטת כי זהו המקרה כאן. "לאם המנוחה הזדמנות סבירה לפעול למימוש זכותה והיא לא עשתה כן. לא זו אף זו אלא שבפועל, הצדדים עצמם, יחד עם האם המנוחה, הביעו דעתם כי אמם המנוחה ויתרה על זכותה לתבוע החלה של הלכת השיתוף".
כמו כן קבעה כי במקרה שלפנינו בו האם המנוחה נפטרה כ-10 וחצי שנים לאחר פטירת האב המנוח. ובמהלך כל השנים הללו לא עמדה בפניה מניעה לתבוע חלקה בנכסי העזבון מכוח הלכת השיתוף. אך היא בחרה שלא לעשות כן ומעת שבחרה כך – ויתרה, ועל כן גם יורשיה מנועים מלטעון את הטענה.
העבירו 6 מיליון שקל
השופטת גורביץ עובדיה ציינה כי יש לבחון את העברות הכספים משעה שאין מדובר במקרה שלפנינו על הלכת שיתוף בין ההורים לאור ויתורה של האם. על פי חוות דעת המומחה המעודכנת עליה הצדדים לא חלקו, בתקופה הרלוונטית נמשך מחשבונות הבנקים של ההורים המנוחים סך 6,134,444 שקל, מתוך סכום זה 924 אלף שקל הועברו לתובע, כ-4 מיליון שקל לאחד מהאחים ועוד 900 אלף שקל לאח נוסף, ו-124 אלף שקל לשונות. בנוסף הועברו לתובע 200 אלף שקל.
השופטת קבעה כי חלקו של כל יורש, כולל חלקו במקרקעין שנמכרו, עומד על 2 מיליון שקל.
כמו כן קבעה כי על פי אחד מהעדים שהעידו במשפט, מבחינת המנוחה, העיקר הכסף בחשבון מבחינתה היו כספי הביטוח הלאומי וכי לשם השימוש בהם ומשיכתם במזומן מדי חודש לידי המנוחה, צורף אחד מהאחים כבעלים בחשבונות.
נמצא כי לאחר העברות הכספים שביצעו האחים, נותרה אמם המנוחה עם יתרת חשבון בסך כ-40,000 שקל בלבד. השופטת קבעה כי "הדעת נותנת כי אדם, בערוב ימיו, לא יחלק את כל כספו וישאר ללא בטוחה כספית נזילה, שמא יזדקק לפתע לטיפול רפואי או אִשפוז. אדם בערוב ימיו אינו מותיר עצמו נתון לחסדי מקבל מתנה".
על כן, ובהעדר הסבר מיוחד להעברות אלו כהעברות מחוץ לחלוקת כספי עיזבון או טענה לתחולת חזקת המתנה, עדיפה בעיני הגרסה כי ההעברות נעשו כחלק מהעברות שהעבירו לעצמם הנתבעים - "כי מגיע לנו" ויש להחשיבם על חשבון חלקם בעיזבון.
השופטת קבעה כי "יש לדחות טענת הנתבעים כי העברות הכספים אליהם נעשו על ידי המנוחה על-מנת להשוות את הסכומים שקיבל התובע מהאב המנוח לסכומים שהתקבלו ויתקבלו בידם".
כ-2 מיליון שקל לכל אחד מהאחים
לפי הסיכום נמצא כי הועבר מחשבונות העזבון סך 5,927,532 שקל. כאשר שיעור חלקו של כל אחד מהיורשים הוא 1/3, היְינו סך 1,975,844 שקל. מכאן, יתרת חלקו של התובע היא ההפרש בין החלק שאמור היה לקבל (1,975,844 שקל) ובין מה שקיבל בפועל (1,336,620 שקל), דהיינו סך 639,224 שקל.
מאחר ובידי האח השני סך 1,918,574 שקל שהוא נמוך מסכום חלקו (1,975,844 שקל) הרי שהחיוב כולו חל האח הראשון.
השופטת דחתה את הטענות כי יש לקזז מסכומים שייפסקו לתובע בגין החזר הלוואה שיקבל מהאב המנוח וכן עקב קבלת מחצית מרכוש האב בארה"ב.
השופטת גורביץ עובדיה פסקה כי "אשר לקיזוז, גם בעניין זה מדובר בטענה שלא נטענה בכתב ההגנה המקורי שהוגש מטעם שני הנתבעים והיא הוספה לאחר הפרדת הייצוג ותיקון כתב ההגנה. האח השני לא ידע להסביר מדוע הטענה לא נטענה, והשיב לכך באופן מתחמק.
בנוגע לבעלות במחצית הרכוש, משדחיתי טענת הנתבעים להחלת הלכת השיתוף, הרי שהאם המנוחה לא הייתה בעלים של מחצית הרכוש הנ"ל.
בנוסף ציינה כי היא מקבלת את טענת התובע. "מקובלת עלי טענת התובע כי מעת שהעביר על שם האב המנוח את המקרקעין שנרכשו בכספי אותה הלוואה, כפי פסה"ד שניתן בארה"ב, הרי שיש לראותו כמי שפרע את ההלוואה".
השופטת פסקה כי היא מקבלת את התביעה ומחייבת את האח הראשון לשלם לתובע 639 אלף שקל. בנוסף ל-75 אלף שקל הוצאות משפט.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
