בית המשפט המחוזי הכריע: המדינה תוכל להרוס מבנים לא חוקיים בקלנסואה לשם הקמת קו חשמל חדש, לאחר דיון נוסף בתוקף התוכנית

השופט עידו דרויאן-גמליאל, מבית המשפט המחוזי מרכז קיבל את ערעור הפרקליטות לבטל את החלטת בית משפט השלום בנתניה שלא התיר את הריסתם של מספר מבנים לא-חוקיים בקלנסואה, שמונעים את הפעלת קו חשמל חדש שכבר הוקם וטרם חושמל.

תחילתו של ההליך לפני כשנתיים, המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועמ"ש בפרקליטות המדינה, הגישה בקשה להוצאת צווי הריסה ללא הרשעה, לפי חוק התכנון והבניה, ביחס למספר רב של מבנים המצויים בסמוך לקו החשמל החדש המתוכנן בקלנסואה.

מבנים אלה, אשר נבנו בניגוד לחוק, מונעים את הפעלתו של קו החשמל החדש שהוקם זה מכבר, בהתאם לתמ"א 10, ולכן קיים אינטרס ציבורי בהריסתם. התביעה הוגשה כנגד 28 משפחות להם מבנים בלתי חוקיים. בדיון במחוזי נכח גם ח"כ וואליד טאהא, יו"ר ועדת הפנים של הכנסת.

המדינה, אשר יוצגה על ידי עו"ד משה שמיר מהמחלקה להנחיית תובעים, טענה בפני בית המשפט כי ההשקעה הרבה שכבר הושקעה בתכנון והוצאה לפועל של קו החשמל החדש, המוערכת בסכומי עתק, עלולה לרדת לטמיון.

בנוסף הבהירה המדינה  כי קו החשמל כבר הונח ואף נמתחו התיילים, ואילו המניעה היחידה הקיימת לחשמולו הינה קיומם של המבנים הלא חוקיים.

לפיכך, הדגישה המדינה, קיימת דחיפות רבה לדיון והכרעה במהירות המרבית. המדינה תמכה את בקשתה במכתב שכתב מ"מ סמנכ"ל לתכנון ומנהל אגף מערכת החשמל בחברת החשמל, אשר פירט את הצורך החיוני בהקמת הקו וההשלכות הצפויות באם תימנע הקמתו.

"חוסר יכולת לחבר במערכת את תחנות מתקני האגירה השאובה במנרה ובכוכב הירדן וכן פרויקטי ייצור נוספים בצפון", "פגיעה חמורה בשרידות ואמינות מערכת החשמל הארצית" ואף "פגיעה ביכולת אספקת חשמל ליישוב הסביבה ולהתפתחות שלהם, וכלל זה גם קלנסואה".

המבנים, לטענת המדינה, מסכלים הקמת של פרויקט תשתיות לאומי, בעל חשיבות לאומית וחיונית מן המעלה הראשונה למדינה ולציבור, שבכוחו להשפיע באופן משמעותי מבחינה תשתיתית, כלכלית וסביבתית – לטווח הקצר והארוך יותר.
 

תוקפה של תמ"א 10

כזכור, ערעור ראשון שהוגש על החלטת בית משפט השלום מטעם המדינה התקבל במחוזי והדיון הוחזר לבית משפט השלום להכרעה בנושא תוקפה של תמ"א 10. בפרקליטות טענו כי בהחלטתו השנייה, חרג בית משפט השלום פעם נוספת מההסכמות הדיוניות שבין הצדדים, והכריע שוב בבקשה כולה ללא שמיעת ראיות ודחה את הבקשות למתן צווים.

לאחר מכן הוגש הערעור נוסף שנדון והוכרע כעת על ידי השופט עידו דרויאן גמליאל בבית המשפט המחוזי. השופט קיבל את הערעור שהגישה המדינה וביטל את פסק הדין של בית משפט השלום בנתניה.

עו"ד שמיר טען בדיון כי "נדמה לי ששכחנו את המסגרת בה אנו מצויים. נושא תוקפה של התוכנית להבנתנו הוכרע כבר פעמיים. נכון הוא שבהחלטת מותב זה מיום 3.7 אכן  נקבע כי ביהמ"ש השלום יתייחס לתוקפה של התוכנית, ומשכך, לאחר שהתיק חזר לבימ"ש השלום הוגשו סיכומים נוספים, השלמות סיכומים מטעם הצדדים, שוב, הסכמה דיונית שיש לה תוקף מן הסתם של החלטה לפיה כל צד ישלים את סיכומיו בכתב ולאחר מכן תינתן החלטה לעניין תוקפה של התוכנית. הא ותו לא".

​בנוסף טען כי השופטת בשלום קבעה באופן מפורש שמדובר בתוכנית שאושרה והיא שרירה וקיימת. מבחינתנו מדובר בעיקר בהוכחת האינטרס הציבורי הבאת אותם גורמים  מומחים מטעם משרד האנרגיה וחברת החשמל כדי להראות לביהמ"ש את האינטרס הציבורי שיש כאן ומדובר בסכומי עתק ודמיוניים, שבחלקם ירדו לטמיון".

עו"ד שריפי שמייצג את התושבים טען כי בהחלטה קודמת נאמר כי בית המשפט יחליט כחוכמתו ביחס למוסכם בעניין תוקפה של התוכנית לאחר שמיעת הצדדים.  אין ספק שאם אין תוכנית על המקרקעין המאשרת את קו החשמל הרי אין מקום להרוס את המבנים. הטענות, שהועלו לא שגרתיות במשפט פלילי או מעין פלילי אלא מהדין המנהלי".

כמו כן טען כי בדיון בבית המשפט השלום נאמר שאנשים כאן מסכימים כי במקום שהקו יהיה עילי יהיה הוא מתחת לאדמה. מדוע בת"א הסכימה המדינה שקו החשמל יהיה תחתי, מדוע לתושבי קלאנסווה לא תקף עקרון השוויון".

אפליה לעומת תל אביב

"לא יעלה על הדעת שתוכנית מתא"ר כזו לא התקיים פרוטוקול ולא היתה אפשרות להתנגד לה. ביהמ"ש השלום ציין שיש אפליה לעומת תושבי ת"א והמדינה לא הסבירה מדוע אין אפשרות לקו תחתי  בקלאנסווה כמו בת"א, ודיברנו על כך שהוראות התוכנית סותרות זו את זו. צוין כי גם בנית הנתיב בתמ"א לא סופית ואפשר עדיין לשמוע את התושבים ולהתחשב בהם.

בנוסף אמר כי "אין תוכניות מתא"ר במגזר הערבי וזו בעיה. לא רק שיש גם הטלי בניה, נמצאים כאן בעלים של אולם אירועים שיש להם תב"ע של אולם אירועים מאושרת מתחת לקו החשמל, איך המדינה לא ידעה זאת. העד היחיד מטעם המדינה בנושא התוכנית ואישורה בכלל לא ידע במה מדובר ולא היה מעורב באישורי התוכנית. צוין גם שמדובר כאן בהריסת מבנים בסיטונאית, דבר חסר תקדים במדינה ללא כל הליך ראוי והוגן וזכות התושבים. המדינה מדברת על כך שצריך לטפל דחוף בעניין הזה אך מדובר בהחלטת ממשלה שהתקבלה בשנת 2005 ומאז חיכו 18 או 17 שנה ונזכרו שצריך לטפל בעניין הדחוף הזה ואם אחרי 17 שנה נזכרו אז זה לא כל כך דחוף".

בהסכמת הצדדים, הוחלט כי הדיון יוחזר לבית המשפט השלום, שוב, לשם הכרעה בתוקפה של התוכנית החלה על המקרקעין. ככל שייקבע שהתוכנית שחלה במקרקעין בתוקף, יימשך ההליך וישמעו עדויות בנוגע להוכחת יתר רכיבי הבקשה לצו הריסה ללא הרשעה.