מנקה מאוקראינה הפכה לבת זוג של חולה סרטן וירשה את נכסיו

הסיפורים שמגיעים לבית המשפט עולים על כל דמיון - במרכז העלילה אישה, אזרחית אוקראינה שהפכה במהלך השנים ממנקה לבת זוגו וידועה בציבור של אדם מבוגר שחלה במחלה קשה ונפטר. מספר חודשים לפני פטירתו כתב צוואה חדשה בה הוריש לה את כל רכושו. האם היא ניצלה את מצבו החמור לשם השגת נכסים בערמה?

בית המשפט המחוזי בתל אביב  דן לאחרונה בערעור שהגישה האישה על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, שדחה את בקשתה לקיים צוואה מ-2018 בה הוריש לה בן זוגה את דירתו ואת נכסיו.

השופטת תמר סנונית דחתה בשנת 2022, את תביעת בת הזוג לקיום צוואתו האחרונה של המנוח והורתה על קיום צוואתו הקודמת של המנוח בה הוריש את נכסיו לאחייניותיו.

בפסיקתה קבעה כי כי בת הזוג הייתה מעורבת בעריכת הצוואה, באמצעות שיחות רבות לנוטריונית אותה היא עצמה הביאה. וכן הייתה לה השפעה בלתי הוגנת על המנוח שהיה חולה סיעודי ותלוי בה לגמרי. 

המנוח, יליד 1949, נפטר בפברואר 2019  בגיל 70 לאחר מחלה קשה, בלא שהותיר אחריו ילדים. כמה שנים לפני מותו הוא היה בקשר עם בת זוג, מנקה מאוקראינה שהפכה בהדרגה לבת הזוג שלו והייתה בקשר איתו ואף חיה עימו עד שהלך לעולמו.

בשנת 2015 ערך המנוח צוואה בפני עדים שבמסגרתה הוריש את כל עיזבונו לשתי אחייניותיו. בסוף שנת 2018 הוא ערך צוואה חדשה בפני הנוטריונית עו"ד ילנה סוחוי, במסגרתה ביטל את הצוואה הראשונה והעניק לבת הזוג את דירתו, חפציו ומכוניתו. בחודש ינואר 2020 הכיר הביטוח הלאומי  כידועה בציבור של המנוח מחודש ינואר 2015 ועד לפטירתו.

בת הזוג הגישה בקשה לקיום הצוואה והאחייניות התנגדו לקיומה ועתרו לקיים את הצוואה הראשונה. לטענתן יש לבטל את הצוואה מאחר שהמנוח היה בלתי כשיר לערוך צוואה באותה עת כמו כן טענו, כי בת הזוג נטלה חלק בעריכת הצוואה והשפיעה על המנוח בהשפעה בלתי הוגנת להעניק לה את עיזבונו.

בת הזוג של המנוח טענה כי הייתה בת זוגו של המנוח, וכי הוא היה כשיר ועצמאי לחלוטין, היא לא הייתה מעורבת בהכנת הצוואה, אחייניותיו לא היו בקשר עם המנוח והוא רצה לדאוג לה ולעתידה.

לא היה כשיר

פרופ' שלמה נוי שמונה למומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון את כשירות המנוח במועד עריכת הצוואה, טען כי קיימת הסתברות גבוהה ביותר שהמנוח לא היה כשיר לכתוב את הצוואה.

לדבריו, למנוח היו "גרורות במוח הגורמות לסירוגין למצבים של פרכוס, התנתקות ואף מצבי בלבול חריפים. מצב גופני ירוד, כאבים ממושכים ונטילת תרופות רבות כמו סטרואידים ונוגדי כאב שהן בעלות השפעה ניכרת על מצב קוגניטיבי". בנוסף לבית המשפט הוגשו הקלטות של שיחה עם פקידי הבנק אליהם הגיעו המנוח עם בת זוגו כמה ימים לפני פטירתו, שתיארו אירוע שבו המנוח הגיע לסניף עם בת זוגו והיא ביקשה לצרפה כמיופת כוח בחשבונו ולמשוך כסף והמנוח לא דיבר ולא הגיב כלל.

מנהלת תחום בסניף הבנק העידה שהמנוח הגיע לסניף באמבולנס, על כיסא גלגלים והוא "לא הניד עפעף. לא עם העיניים, לא עם הידיים, לא כלום, הוא לא הגיב. הוא הסתכל ישר לקיר וזהו. והגברת כל הזמן דרשה לקבל כסף".

בית המשפט לענייני משפחה קבע בפסק דינו כי לאור מצבו הפיזי של המנוח, "היו אמורות להידלק לנוטריונית נורות אדומות וסימנים אשר העיד כי היה עליה לבקש מהמנוח חוות דעת רפואית מתאימה באשר לכשירותו. המנוח הגיע אליה פחות מחודש לאחר שעבר ניתוח לכריתת חלק מהלסת, מוגבל ומתקשה מאוד. הוא היה תחת טיפול בכדורים חזקים. באותה תקופה מצבו החל להתדרדר".

המסמך הרפואי שעליו הסתמכה הנוטריונית היה אישור רפואי גנרי מטעם רופא המשפחה של המנוח ד"ר אריאל לוי. מיותר לציין כי מסמך זה אינו בגדר תעודה רפואית המעידה על כשירותו לצוות. ד"ר לוי לא בדק בצורה מעמיקה את המנוח ואת יכולתו להבחין בטיבה של צוואה והנוטריונית לא הייתה צריכה להסתפק במסמך זה. מכל הראיות והעדויות עולה שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה.

 
מעורבות פסולה

בנוסף נקבע כי הייתה גם מעורבות פסולה מצד בת הזוג בעריכת הצוואה. "התקיימו בעניינינו נסיבות חריגות ביותר המטילות צל על אופן עריכת הצוואה ועל חופש בחירתו של המנוח לערוך את הצוואה. חקירתה של התובעת השאירה רושם בלתי אמין. תשובותיה היו מהוססות ומבולבלות, לא מדויקות ואף תמוהות". בית המשפט העלה תמיהה - מדוע המנוח פנה לנוטריונית דוברת רוסית מאור יהודה, מקום המרוחק מביתו שבבת ים, שעה שהוא כלל לא ידע רוסית. התברר שהנוטריונית הייתה עורכת דינה של בת הזוג בכמה נושאים בעבר. בנוסף, הנוטריונית העידה שבת הזוג היא זו שהפנתה אליה את המנוח בניגוד לטענת בת הזוג. הדבר אף הוכח מאיכון שיחות הטלפון שנבדקו. 

השופטת תמר סנונית פסקה כי "שילוב של כלל הראיות מותיר תחושה קשה לפיה עריכת הצוואה לא הייתה נקייה ממעורבותה של בת הזוג, שהייתה לקוחה של הנוטריונית והכירה אותה היטב. היא הייתה זו שקישרה בין המנוח לבין הנוטריונית, דרכה ובאמצעותה נעשו השיחות ביניהם. אין ולו ראיה אחד בודדת ממנה ניתן ללמוד בזמן אמת כי המנוח הוא שהביע את רצונו העצמאי ללא מעורבות של התובעת בקביעתו בצוואה. בנוסף לכך, באופן תמוה, שלחה בת הזוג את המכשיר הנייד של המנוח לאוקראינה לאחר פטירתו, באופן שלא מאפשר לגשת לראיות חשובות ביותר בתיק. השופטת קבעה כי "שוכנעתי כי לתובעת הייתה מעורבות פסולה בעריכת הצוואה השנייה".

בנוסף נקבע כי האחייניות עמדו בנטל להוכיח קיומם של כל המרכיבים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. המנוח סבל מהתדרדרות בשל מחלת הסרטן והחל לפתח תלות בבת הזוג שסייעה לו באותה תקופה. הוא איבד את עצמאותו ובת זוגו התגאתה כי היא טיפלה במנוח לבדה ובני משפחתו לא סייעו לו. האירוע בבנק מוכיח על התלות שפיתח המנוח כלפיה כשהיא הביאה אותו לסניף באמבולנס ומכאן שהיא זו "שביקשה לשלוט בסיטואציה כפי שעולה בצורה ברורה מן הראיות".

כמו כן קבעה כי "הספקות והצל שהוטל על אופן עריכת הצוואה והסתירות וההתחמקות של בת הזוג הותירו רושם כי הצוואה אינה משקפת את רצונו של המנוח אלא היא תוצאה של התערבות ברצונו. יתרה מכך, המקרה המתואר מהביקור בסניף הבנק, רק מראה עד כמה בת הזוג הייתה הרוח החיה מאחורי פעולותיו של המנוח". הפקידה בבנק אמרה לחוקרת הפרטית כי כשהמנוח עצמו נשאל מה רצונו, הוא סירב לצרף את בת הזוג לחשבונו. מצבו החלש של המנוח נוצל לצורך עריכת הצוואה.

בית המשפט לענייני משפחה פסק כי "האחייניות הוכיחו את כל עילות ההתנגדות שטענו: אי כשירות המנוח, מעורבותה של המערערת בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת על המנוח לעריכת הצוואה. הוכח גם שהיה קשר משמעותי בין האחייניות למנוח והן סייעו לו ככל יכולתן. התנגדותן לקיום הצוואה התקבלה, וניתן צו לקיום הצוואה הראשונה.
 

בית המשפט התעלם מראיות 

בערעור לבית המשפט המחוזי טענה בת הזוג כי בית המשפט לענייני משפחה התעלם מראיות שהצביעו על כך שהמנוח הצהיר לגורמים רשמיים כי רצונו הוא להוריש לה את רכושו. לטענתה, פסק הדין קיפח אותה באופן בולט, מאחר שבית המשפט התעלם מראיות כבדות משקל שהיא הציגה שמלמדות שהמנוח שב והצהיר בפני גורמים רשמיים בדבר רצונו בצוואה ואודות יחסיו הזוגיים עמה, והוא אף צירף עותק מהצוואה לבקשה שהגיש לבית הדין למשמורת.

לטענתה בית המשפט  לא התייחס לסטטוס הזוגי ולמכתבים רבים שהופנו לערכאה שיפוטית ולמשרד הפנים, אשר תמכו בכך שהייתה בת זוגו של המנוח ואף התעלם משתי חוות דעת פסיכיאטריות שנערכו למנוח בשנים 2017 ו– 2019 ושבהן פירט את קשריו עמה.

לטענתה הייתה התעלמות  גם משני אישורים רפואיים שבהם נאמר שהמנוח היה צלול וכן מחוות דעתה של הרופאה האונקולוגית שטיפלה בו וקבעה שהמנוח היה צלול בדעתו ורשאי לקבל החלטות. בנוסף טענה כי הייתה התעלמות גם מכך שהמנוח והיא חיפשו יחדיו עו"ד להסדיר את מעמדה בארץ והגישו מסמכים לצורך הכרה בזוגיותם. שניהם אף פתחו יחד בבית המשפט לענייני משפחה בקשה להכרזה על מותו של נעדר ביחס לבעלה, על מנת שיוכלו להינשא והמנוח מילא את פרטי הבקשה ורשם את כתובת המערערת ככתובת של שניהם. לטענתה ניהלה עם המנוח מערכת יחסים זוגית כארבע שנים לפחות טרם פטירת המנוח.

בנוסף טענה כי מהחלטת בית הדין למשמורת בחודש ינואר 2019 לאחר מעצרה ע"י המשטרה חודש לפני בשל חוסר מעמדה בארץ שכר המנוח עבורה עורכי דין לייצוגה ולשחרורה וכי היה עצמאי ובא לדיונים. 

שמשה כמטפלת סיעודית

האחייניות טענו כי האישה היא אזרחית אוקראינית שנכנסה לארץ בערמה והתגוררה כאן שנים רבות על מנת לחבור לאזרח ישראלי ולקבל מעמד. היא שמשה כמנקה בדירת המנוח ולאחר מכן הפכה לבת לוויה והעניקה לו שירותים אינטימיים וחברתיים תמורת כסף. בערוב ימיו שמשה כמטפלת סיעודית של המנוח. היא התגוררה עם המנוח תקופה קצרה טרם פטירתו וזאת מחודש דצמבר 2018 ועד לפטירתו בפברואר 2019. היא עשתה הכול על מנת להשתלט על נכסי המנוח ובחודשים האחרונים לחייו, המנוח היה תלוי במערערת באופן מוחלט ונזקק לסיועה.

לטענתן, פקידת הבנק העידה שהמנוח הציג את בת הזוג לכאורה כמטפלת שלו ואף היא אישרה זאת. לדבריהם, הוכח שהמנוח לא רצה לתת לה הרשאה בחשבונו כאשר פקיד הבנק שוחח עמו בנפרד. והיא אף ניסתה למשוך כספים מחשבונו תוך שהיא הביאה אותו לבנק באמבולנס כשהוא במצב רפואי קשה, ואינו מגיב כלל, והמנוח אף סירב לחתום על טופס משיכת הכספים בבנק.

לטענתן, בסמוך למועד עריכת הצוואה היא גרמה לניתוקו המוחלט של המנוח ממשפחתו וזאת על מנת להכשיר את הקרקע לחתימה על הצוואה. הוכח שהמערערת הייתה מעורבת בהכנת הצוואה והיא זו שניהלה את כל הקשר הטלפוני עם העורכת דין.

השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הערעור והותיר את פסיקת הבית המשפט לענייני משפחה על כנה. "אין הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר בחן לעומק את עדויות העדים והגיע למסקנה שמהימנות המערערת והנוטריונית נמוכה וקשה לתת אמון בגרסתן ומאידך, יש לתת אמון באחייניות ובעדים מטעמן". יחד עם זאת, ציין השופט שלה כי במסמכים שהציגה האישה עולות אינדיקציות לכך שהמנוח כן היה כשיר לערוך את הצוואה. אך אין בסיס להתערב במסקנה של בית המשפט כי בת הזוג לקחה חלק בעריכת הצוואה והשפיעה על המנוח בהשפעה בלתי הוגנת.
 

שלטה במנוח

השופט ציין כי האישה צודקת בטענתה כי בית המשפט לענייני משפחה לא נתן דעתו בפסק דינו על מסמכים וראיות שהיא הגישה ואשר מתייחסים לתקופה הסמוכה למועד חתימת הצוואה וקשורים למאמציו של המנוח לשחרר את המערערת ממעצרה. 

השופט ציין כי לו הטענה היחידה שהיו האחייניות טוענות כנגד הצוואה הייתה טענת העדר כשרות, ייתכן בהחלט שהיה מקום לקבוע שלא הוכח שהמנוח היה בלתי כשיר. אולם, מסקנתו של בית המשפט לפיה המערערת נטלה חלק בעריכת הצוואה ואף השפיעה עליו בהשפעה בלתי הוגנת, מבוססים על ממצאי עובדה וקביעות מהימנות רבים ומשכנעים שאין הצדקה להתערב בהם.

השופט שילה קבע כי "מעורבותה של האשה בעריכת הצוואה באה לידי ביטוי בין היתר בפעולות אלו: שיחות טלפון רבות בינה לבין הנוטריונית סמוך לפני עריכת הצוואה, העדר כל שיחות מהטלפון של המנוח לנוטריונית, בחירה בנוטריונית דוברת רוסית שטיפלה בה בעבר כשהיא מתגוררת במקום מרוחק בעוד המנוח חולה בסרטן גרורתי והיה מצופה שלא יטולטל ואי העמדת הטלפון הנייד של המנוח לבדיקה על פי צו בית המשפט, תוך טענה תמוהה ביותר לפיה הטלפון נשלח לאוקראינה לאחר פטירת המנוח ולא נודע מה עלה בגורלו.

כמו כן ציין השופט כי "העלמתו" של הטלפון הנייד של המנוח נעשתה כנראה בכוונת מכוון על מנת שלא ידלה ממנו מידע חשוב ומהותי שכנראה פועל לרעתה. מדובר בגרימה של נזק ראייתי משמעותי שבוצע על ידה. בנוסף, התברר שהיא שהתה למשך זמן ארוך עם המנוח במשרדה של הנוטריונית ומשום מה, דווקא ביום זה, התקלקל הטלפון הנייד של המנוח ונטען שהוא היה בתיקון, כשלא הובאה כל ראייה לכך שהטלפון היה במעבדת תיקונים ביום זה.

כמו כן, היא השאירה על בית המשפט קמא רושם בלתי אמין ותשובותיה היו "מהוססות ומבולבלות, לא מדויקות ואף תמוהות".

השופט סיכם "המערערת "פיקחה" מקרוב על כל שלבי הכנת הצוואה ולא מדובר בפעולה אוטונומית, עצמאית וחופשית של המנוח. המערערת בחרה את זהות הנוטריונית שהייתה עורכת דינה בעבר והיא דוברת רוסית, מדובר בעורכת דין שמשרדה בעיר אחרת והמנוח על אף שהיה חולה מאוד, לא פנה שוב לעורך דינו המוכר שהכין לו את הצוואה הראשונה רק כמה שנים לפני כן, המערערת שוחחה עם הנוטריונית רבות לפני עריכת הצוואה, היא לא אפשרה למנוח לדבר בפרטיות עם הנוטריונית טרם עריכת הצוואה והאזינה לשיחתו עמה, היא נסעה עם המנוח לנוטריונית, שהתה עם המנוח במשרדה של הנוטריונית ודאגה שבאותו יום למנוח לא יהיה עמו הטלפון הנייד שלו, כך שהוא לא יכול היה להתקשר לאף אחד ללא ידיעתה. לפיכך, אין להתערב במסקנתו של בית המשפט שקבע שמכלול הנתונים מצביעים על כך שהמערערת נטלה חלק בעריכת הצוואה והמשיבות הרימו את הנטל להוכחת טענתן זו.

עוד הוכח כי המנוח היה חולה מאוד באותה תקופה ותלוי באישה שטיפלה בו במסירות. "המערערת שלטה במנוח, תמרנה אותו והייתה הרוח החיה מאחורי פעולותיו", כתב השופט שילה שחה את ערעורה וקבע כי הצוואה בה הוריש המנוח לאחייניותיו את כל רכושו תקוים. האישה חויבה בהוצאות של 20 אלף שקל. סגן הנשיא השופט שאול שוחט והשופטת עינת רביד הצטרפו לפסק הדין.