הוסר מקבוצת ווטסאפ ותבע 150 אלף שקל; מה קבע בית המשפט?

עידן הרשתות החברתיות שינה לחלוטין את תחום תביעות לשון, היום כבר לא צריך כתבה בעיתון בשביל תביעת לשון הרע, מספיק ציוץ בטוויטר, סטורי באינסטגרם, סרטון בטיקטוק או פוסט בפייסבוק, והדרך לבית המשפט פתוחה בפני המתלוננים והתובעים. אבל מה קורה בווטאספ, ואני לא מתכוון לפרסום הודעת ווטסאפ אלא בהוצאה מקבוצה. האם גם הפעולה הזו יכולה להיחשב כלשון הרע? בית משפט השלום ברחובות דן לאחרונה בשאלה הזו, האם ניתן לראות בפעולה של הסרת חבר מקבוצת ווטסאפ  לכדי 'פרסום' כמובנו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע.

תחילתו של הסיפור בבני זוג שהשתתפו באימוני קבוצת ספינינג, יחד עם כ-60 חברים אחרים. את האימונים העבירה מאמנת הכושר ומקימת הקבוצה, קרן רוזנבלט-אהרונוביץ' בסניף הוד השרון של מועדון הכושר והבריאות מרשת הולמס פלייס.

חברי קבוצת הספינינג התאמנו בעבר בספורטן ובהמשך במועדון ה-JOY, ולאחר שזה נרכש ע"י רשת 'הולמס פלייס', הם מתאמנים במסגרת זו, מדובר על קבוצת משתתפים שמשתתפת בקבוצת הספינינג שנים רבות.

מאמנת הכושר הקימה ומנהלת את קבוצת הווטסאפ 'ספינינג JOY VIP' אשר בה מעבירים הודעות ומסרים, תמונות, מסמכים, קבצים בין חברי קבוצת הספינינג, אחת מהמשתתפות בקבוצה מסייעת לה ומנהלת את הקבוצה מטעמה. מאמנת הכושר הייתה זו שצירפה את בני הזוג לקבוצה.

לטענת התובע, עורך דין במשרתו בחלוף כשנה ומחצה ממועד צירופו יחד עם בת זוגו לקבוצה, בשנת 2022 הסירה מנהלת הקבוצה אותו ואת בת זוגו מהקבוצה. לטענתו, הפעולה נעשתה שלא כדין, שלא בסמכות ושלא ברשות של מאמנת הכושר רוזנבלט-אהרונוביץ'.
 

 מחלוקת חריפה בין משתתפי הקבוצה

 
מכתבי הטענות של הצדדים עולה כי בין התובע לבין מקצת מחברי קבוצת הספינינג וחברי קבוצת הווטסאפ התגלעה מחלוקת באשר לציונם של מועדים שונים, ובכלל זה, חגי ישראל וימי הולדת, בחגיגות המלוות באכילה ובשתיה, במסגרת קבוצת הספינינג, כאשר לטענת הנתבעת וחברים נוספים, זו התנהלה בהתאם למסורת של שנים בקבוצה וללא כל פגיעה בשיעורים ובאימונים עצמם.

לטענת התובע, הדברים נעשו תוך שילוב של שתיית אלכוהול, ובמהלך האימונים. נקודת השבר התרחשה כאשר מאמנת הכושר יצאה לחופשת לידה ומדריך אחר החליף אותה באימון חברי הקבוצה. באחד המקרים, הגיש התובע מכתב תלונה להנהלת מועדון הכושר ביחס להתנהלות המדריך המחליף, שאפשר ניהול חגיגות כאלו, לטענתו, בזמן שיעור הספינינג עצמו. מנגד, התנגדה קבוצת חברים, ובכללם הנתבעת, למעשיו של התובע. והנתבעת תוך התייעצות עם חבר בקבוצה, בשם עודד ישראלי, פעלה להסרת חברותו של התובע מקבוצת הווטסאפ. 

לקראת חג הפורים באותה שנה פורסמה הודעה בקבוצה שלפיה חברי הקבוצה מוזמנים לבוא מחופשים, ובמצב רוח שמח ולהביא עמם רעשנים, אביזרים, משקאות בריאות וחטיפי אנרגיה. סמוך לכך, הוצאה בת זוגו דאז של התובע, מהקבוצה, ולאחר מכן הוצא התובע עצמו מהקבוצה.

התובע ציין כי  ווטסאפ עשו אז שינוי. אם מישהו עוזב קבוצה רק מנהל הקבוצה רואה את זה. לטענתו הודעת ההסרה שקיבל איננה מטעם המסיר אלא מדובר בהודעה אוטומטית של מערכת הווטסאפ. בנוסף, ההודעה איננה אמור להגיע לעיונו של איש לבד ממנהל הקבוצה. אלא  שבמועד ההסרה, קיבלה הודעת ההסרה תפוצה בין חברי הקבוצה, ומכאן לשיטתו קמה לו עילת התביעה.
 

 ניהלו דיון מאחורי גבו 

 
לטענת התובע, לאחר הסרתו מהקבוצה החלו חברי הקבוצה במסע רינונים באשר לנסיבות הוצאתו מהקבוצה, אשר נתמך ולובה ע"י גורם אחר בקבוצה. התובע טען כי אינו יודע מה נכתב עליו ומהי חרושת השמועות לגביו לאחר מעשה. לטענתו  בעקבות המעשה הפך ללעג וקלס בעיני חברי הקבוצה. 

בשל הסרתו מהקבוצה החליט התובע להגיש תביעה בדרישה לפיצוי העומד על הסך של 100,000 שקל בעילת לשון הרע. לדבריו, סכום התביעה הועמד על ידו משיקוליו שלו, באשר לשיטתו, משענייננו בלשון הרע במטרה לפגוע הרי שניתן להעמיד את סכום התביעה ללא הוכחת נזק על סכום הכפול מסכום הפיצוי הרגיל, העומד על הסך של 50,000 שקל, כאשר כפל פיצוי עומד על הסך של 100,000 שקל, וכאשר סכום זה מוצמד נכון למועד הגשת התביעה הוא אמור לעמוד על 148,038 שקל.
 

תביעת השתקה

מנגד, טענה הנתבעת כי התביעה היא תביעת השתקה. לשיטתה, כתב התביעה איננו מגלה כלל עילת תביעה. עיקר טענתה היא שהתובע איננו יכול להצביע על קיומו של "פרסום" במסגרת מעשה "ההסרה", לא היה פרסום ומעשה ההסרה לא מהווה לשון הרע. הנתבעת, טענה כי הוציאה את התובע מהקבוצה לאחר התנהגות לא הולמת. עוד הוסיפה הנתבעת, כי היא ויתר חברי הקבוצה נהגו לחגוג ימי הולדת ואירועים שונים, כאמור, במסגרת האימונים. התובע התלונן בפני הנהלת מועדון הכושר על המדריך שאפשר וכן דרש כי לא יתאפשר לחברי הקבוצה לחגוג את חג הפורים במסגרת קבוצת הספינינג, וזו אכן נדחתה חרף רצונם של כלל חברי הקבוצה. באותו היום היא הסירה את התובע מהקבוצה. לדבריה ההוצאה נבעה מניסיונו של התובע לפגוע במרקם הקבוצתי וההווי החברתי על ידי איומים על המדריך שיתלונן עליו בפני הנהלת מועדון הכושר אם יפעל על פי מנהגי הקבוצה.

לטענתה, התובע הטריד, שיבש ומנע מהחברים בקבוצה לחגוג. וכי הוא אינו חייב להיות חבר בקבוצת הספינינג ובקבוצת הווטסאפ והוא יכול להתאמן עם אנשים אחרים. הוא בחר להתאמן יחד עם אנשים שאינם מעוניינים בחברתו, וזאת, נוכח התנהגותו, ואינו יכול כעת להכריח להשיבו לקבוצה ולאפשר לו להמשיך להטריד אחרים. בנוסף , טענה הנתבעת כי גם אם תתקבל הטענה כי ענייננו ב"פרסום של לשון הרע" הרי שהפרסום הוא בגדר אמת לאמיתה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע רשאי ויכול היה להקים קבוצה חלופית.
 

 לא הוכיח כוונה לפגיעה 

 
השופט ישראל פת ציין כי על פי הפסיקה, בפסק דין של השופטת אילה פרוקצ'יה מהלך הניתוח של טענת הפגיעה בשם הטוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, כולל ארבעה שלבים. "ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר, כאשר בעניין זה נבחנת גם אמירה "בין השורות". שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב שלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות על הפרסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק. ולבסוף, בשלב הרביעי, אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים, נבחנת שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע. השופטת פרוקצ'יה מדגישה כי על כלל השלבים חולש עקרון האיזון החוקתי בין הזכות לשם טוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש ביטוי".

השופט פת קבע כי במקרה שלפנינו "לא הוכחה כל אמירה, אפילו לא בין השורות, לא מצאתי כי נאמר או נכתב ע"י הנתבעת איזשהו "ביטוי", וודאי שלא הוכח "פרסום". משכך, התביעה איננה עוברת את שתי המשוכות הראשונות לבחינת עוולה בנזיקין המזכה בפיצוי".

 
השופט ציין כי אין התייחסות בערכאות השונות לתביעת לשון הרע בגין הסרה מקבוצת ווטסאפ. ולכן, לא נותר לו ברירה אלא לחפש בין ההלכות השונות שנקבעו ביחס לפרסומים שונים וללמוד מהן לענייננו על דרך ההיקש.

על פי הפסיקה, "פרסום שנעשה ברשת החברתית פייסבוק זוכה ל"שיתוף"  או לסימון הידוע כ"לייק" . באותם מקרים שבהם הפרסום המקורי עלה כדי לשון הרע, האם ה"הדהוד" הנוסף שלו בדרך של שיתוף או סימון לייק משמש בסיס לתביעת נזיקין?  האם פעולות השיתוף והלייק עולות כדי "פרסום" כמובנו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע?

בית המשפט קבע כי יש לראות בפעולת השיתוף ברשתות חברתיות, בשונה מ-לייק כ"פרסום" הבא בגדרי חוק איסור לשון הרע, ואשר עשוי להקים עילת תביעה נגד משתמש המשתף תוכן עוולתי. בפסיקה נקבע כי  אין בלייק משום "פרסום" לנושא זה.

השופט פת ציין כי "פעולת לייק אין בה משום פרסום לשון הרע, הגם שיש בה משום פעולת תמיכה אקטיבית בפרסום, אולם אין לה תהודה והדהוד של הפרסום המקורי לקהלים חדשים. אולם אפילו במקרה זה אין בפרסום לייק משום פרסום. הדברים יפים מקל וחומר לענייננו: ככל שלא היה פרסום אקטיבי ובר קיימא של לשון הרע הרי שאין בכך משום פרסום כהוראת סעיף 2 לחוק. ויודגש: במקרה שלפנינו לא פורסם דבר, לא ברמיזה, לא בין השיטין ולא בכל דרך אחרת".

 הסרה היא לא פרסום

 
בנוסף קבע השופט כי  "דומה כי לא ניתן לומר שיש בפעולת ההסרה אף לא משום פרסום פסיבי, באשר פעולת ההסרה אין בה משום פרסום כלל: אין בה לא הודעה בכתב ולא בעל פה, לא בדפוס, לא בציור, דמות, תנועה, צליל או כל אמצעי אחר".

השופט ציין עוד כי לפי הפסיקה נקבע כי יש אינטרסים שונים שיש להגן עליהם: "כמו האיזון בין הזכות לחופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, שיקולי מדיניות, חשש מפני הצפת בית המשפט, הקמת מחסום דיוני בפני תובע חסר תום לב, העושה שימוש לרעה בהליכי משפט ועוד". השופטת קבעה כי במקרה שלפנינו "עולה כי מכל אחד משיקולים אלו בנפרד ומכולם יחדיו יש להגיע למסקנה כי אין מקום להגשת תביעה בגין הסרת חבר מקבוצה".

השופט קבע כי "אין כאן לא פרסום, לא מעשה אקטיבי, לא מטרה לפגוע, לא מטרה לבזות אדם בעיני הזולת, ולא פרסום לאדם זולת הנפגע. יתירה מכך. משיקולים של מדיניות משפטית אין מקום לקבל הגשת תביעה זו, שיש בה משום שימוש בזכות משפטית שלא בתום לב, כמו גם פגיעה בחופש הביטוי של הרשתות החברתיות. זאת, במיוחד בשים לב לכך שתביעה זו איננה מפרטת את הפרסום שיש בו משום לשון הרע. ויודגש: העובדה שכתוצר לוואי של הליך ההסרה הודיעה המערכת האוטומטית של ווטסאפ לתובע ולחברי הקבוצה על עצם ההסרה, אין בה כשלעצמה להקים עילת תביעה, באשר אין בכך משום פרסום ע"י הנתבעת, וודאי שבפרסום זה אין כל מטרה לפגוע בתובע". השופט ציין כי התובע לא השכיל להצביע על פרסום לשון הרע המקים עילת תביעה.

השופט הוסיף כי מנהלת קבוצה לא פרסמה דבר, ואם היא יקבל את התביעה כנגדה הדבר יהווה פגיעה אדירה בחופש הביטוי, כמו גם ביכולת הניהול של הקבוצה ובפעילותה. השופט ציין בנוסף כי אין מדובר פה בתביעת השתקה.

השופט פסק כי התובע לא הצליח להצביע על עילת תביעה, ובנוסף לא עמד בהוראות ההלכה הפסוקה, ולא השכיל להבהיר כיצד יש בהסרתו מקבוצה משום פרסום המנוגד להוראות סעיף 2 לחוק לשון הרע, וכיצד יש בפרסום זה (ככל שניתן לראות בו משום "פרסום") כוונה לפגוע, או אפילו פגיעה אובייקטיבית".

בנוסף, קבע השופט פת  כי "אין מנוס מלהורות על סילוק תביעתו של התובע כבר בשלב זה. ויודגש: משענייננו בתביעת לשון הרע הרי שעל יסודות התביעה להופיע כבר בשלב של הגשת כתב התביעה. כתב התביעה נעדר כל פירוט וביסוס הנדרשים ובכלל זה, החובה להצביע ולפרט את כל רכיביה של עילת לשון הרע הנטענת. כאמור לעיל, התובע לא עמד בכך. משכך, אני מורה על סילוקה של התביעה על הסף". השופט פסק בנוסף כי התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט של 8,500 שקל.