נפגע בתאונה עם חזיר בר בדרך לעבודה - הפך לבעל נכות ותבע מיליון שקל פיצויים; מה קבע בית המשפט?

צעיר נסע לעבודתו בתחנת דלק בשעת לילה ולהפתעתו חזיר בר התפרץ לכביש ופגע ברכבו. כתוצאה מכך הוא נפגע וסבל מחבלות וכאבים בגב ובצוואר לאורך שנים. ביטוח לאומי הכיר בו כנפגע תאונת עבודה, ובכבעל נכות קבועה אך חברת הביטוח סירב לשלם לו פיצויים. הצעיר עתר לבית המשפט השלום בחיפה ותבע את שלמה חברה לביטוח בדרישה לקבלת פיצויים של מעל מיליון שקל וזאת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

תחילתו של הסיפור לפני ארבע שנים. התובע, כיום בן 29 נפגע בתאונת דרכים בשנת 2019. הוא נהג ברכבו מסוג פולקסווגן פולו אשר בוטח על ידי חברת הביטוח - שלמה חברה לביטוח הנתבעת, בדרכו לעבודתו בתחנת דלק בכרמיאל, לצורך ביצוע משמרת לילה. בזמן שנסע בקטע כביש חשוך בגליל (כביש 854), סמוך לזמן בו היה אמור להתחיל את המשמרת שלו במקום עבודתו, התפרץ באופן פתאומי חזיר בר גדול לנתיב נסיעתו ופגע בצד השמאלי-קדמי של הרכב, הרכב הסתחרר, ניזוק באופן משמעותי, צידו השמאלי הקדמי נמעך, והחזיר נהרג במקום.

לטענת התובע, מיד לאחר התאונה הוא יצר קשר טלפוני עם משפחתו, ושני אחיו מיהרו להגיע למקום התאונה. לאחר מכן, הוא פונה על ידי אחיו אל המרכז הרפואי לגליל המערבי בנהריה, ואילו אחיו השני נשאר במקום התאונה עם רכבו עד שנגרר. לפי התיעוד הרפואי, נרשם כי התובע נקלט בחדר המיון בבית החולים בשעה 00:23, וכי התובע נבדק לראשונה בידי רופא בשעה 00:36. התובע עבר בדיקת CT ראש וכן צילומי רנטגן, אשר לא העידו על ממצא גרמי חריף. בדוח סיכום הביקור של המחלקה לרפואה דחופה נכתב כי "לדבריו היה מעורב בתאונת דרכים, נחבל בראש צוואר וגב. ללא איבוד הכרה, הקיא פעמיים. זוכר את פרטי האירוע. כעת מתלונן על כאבים בראש, סחרחורת. בנוסף כאבים בצוואר וגב". לאחר שנבדק וטופל, הוא שוחרר לביתו באותו לילה.

היה במעקב רפואי

 
התובע היה במעקב רפואי לאחר התאונה והמשיך להתלונן על כאבים בגבו. בסיכום ביקור שלו  אצל רופא אורתופד, כשנה לאחר התאונה צויין כי יש "החמרה בכאבים בצוואר וכאבים בגב תחתון. נתפס לו צוואר וגב תחתון בתדירות גבוהה, לא ישן בלילות מרוב הכאב, נוטל כדורים לשיכוך כאב ומשתמש במשחות וגם עבר פיזיותרפיה ללא שום תועלת".

במהלך הדיון בתביעה, ובטרם נדונה תביעת התובע בביטוח הלאומי לקביעת דרגת נכות מעבודה, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר דוד אנג'ל. בחוות דעתו ציין ד"ר אנג'ל כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלה בתנועות הגב תחתון. עם זאת, ציין, מהתיעוד הרפואי עולה שכשנה וחצי לפני התאונה ישנם מספר רישומים בודדים בהם התובע התלונן על כאבי גב, ובהתחשב בכך, ראה לנכון לייחס 1% מהנכות הכוללת שנקבעה לתובע, למצבו הקודם. לפיכך, קבע ד"ר אנג'ל בחוות דעתו, בעקבות התאונה התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 14%. 

 

ביטוח לאומי הכיר בתאונה

מאחר והתאונה התרחשה בדרכו של התובע לעבודתו, התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי  להכרה בתאונה כתאונת עבודה ותביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. הביטוח הלאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. וקבע לו  תקופת אי כושר מלאה למשך 3 חודשים שלאחר מועד התאונה. הוועדה הרפואית קבעה כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 20%, ממנו הורתה על ניכוי שיעור של 5% נכות בגין מצב קודם.

חברת הביטוח שלמה לא הכחישה את העובדה שבמועד התאונה, רכבו של התובע בוטח על ידה בביטוח חובה. אולם, הכחישה את חבותה בפיצוי התובע. השופט אייל דורון קבע כי  "עדות התובע היתה מהימנה, קוהרנטית ומאוזנת". 

השופט דורון הוסיף כי משום מה  לאורך כל הדיון בתביעה הנתבעת חברת הביטוח שלמה הכחישה חבות באופן כללי וסתמי. "זאת היא עשתה מבלי שהניחה ראיה כלשהי שהיה בה להזים ולו במקצת את גרסת התובע וראיותיו". השופט ציין "בחנתי את כל טענותיה כולן, ולטעמי מדובר בטענות המתייחסות לנקודות שוליות וזניחות בגרסת התובע, אשר נעדרות חשיבות אמיתית לשאלת החבות. אין בנקודות אלה כדי לפגוע בעדות התובע וראיותיו, אשר מלמדות בבירור על קרות התאונה ונסיבותיה כנטען על ידו. אף לא קרוב לכך".

השופט דורון קבע כי "גרסת התובע, על פיה בעת שנהג ברכבו במועד התאונה הוא התנגש בחזיר בר שחצה את הכביש, מעוגנת היטב בחומר הראיות. לא זו בלבד שגרסת התובע היא הגרסה המסתברת היחידה מהמארג הראייתי הכולל, ולא זו בלבד שלא הונחה לפניי תשתית עובדתית לאפשרות אחרת כלשהי, שהיה בה כדי לסתור את גרסת התובע או להחלישה, אלא מעבר לכך; לאור כל האמור, הן לאור עדות התובע בה אני נותן אמון מלא והן לאור ראיות אובייקטיביות המתעדות את התאונה בזמן אמת, אני קובע כממצא עובדתי כי התובע נפגע בשנת 2019 בתאונת דרכים שהתרחשה בעת שנהג ברכבו, שבוטח על ידי הנתבעת, והתנגש בחזיר בר שחצה את הכביש".

 

 מהי הנכות הקבועה?

 
השופט קבע כי לגבי חישוב הנזק המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אנג'ל, קבע כי נכותו הקבועה של התובע כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 14%, בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות הגב תחתון (עמוד שדרה מותני). ד"ר אנג'ל קבע נכויות זמניות לתקופה של החצי השנה הראשונה לאחר קרות התאונה. 100% נכות זמנית מיום התאונה למשך שלושה חודשים. וכן 50% נכות זמנית לחודש נוסף. 30% נכות זמנית לחודש שלאחריו, ו- 20% נכות זמנית לחודש, עד סוף שנת 2019.

השופט דורון ציין כי לפי הפסיקה "הנכות התפקודית באה לבטא את מידת הפגיעה שגורמת הנכות הרפואית בתפקודו של הנפגע הספציפי ומידת הגריעה מכושר השתכרותו, וכי היא נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות שהונחו בפניו באשר לכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע, למהות הפגיעה ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו של הנפגע. לצורך כך, הנכות הרפואית מהווה נקודת פתיחה אך אין היא מהווה נקודת סיום". 

התובע ביקש בסיכומיו להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 20%. מנגד, הנתבעת טענה כי הנכות התפקודית של התובע היא, לכל היותר, בשיעור של 7%.

השופט ציין כי מדובר בבחור חרוץ שרכש בשנים שלאחר השחרור מספר הסמכות והכשרות מקצועיות, בקורסים אותם עבר בחריצות ובהתמדה במקביל לעבודתו כמתדלק ובידו תעודות מתאימות - מכונאי רכב, רתך בעבודות מסוג CNC, טכנאי מערכות מיגון ואבטחה, וכן נהג הסעות ברכב ציבורי.

השופט ציין כי עבודת התובע בתחנת הדלק הסתיימה כאמור בחודש אוקטובר בשנת 2021. עבודתו כנהג בחברת הסעות, החלה מספר חודשים לאחר התאונה והסתיימה לאחר מספר חודשים. גם ניסיונו לנהל עסק עצמאי נמשך תקופה לא ארוכה, ולא צלח לאורך זמן. השופט הוסיף כי "ניכר כי התובע עשה מאמצים ניכרים כדי לעבוד ולהשתכר, גם במומו, אך לא תמיד הצליח בכך.  החל מחודש מרץ בשנת 2022 הוא לא עובד ואינו משתכר. לפי התיעוד הרפואי התובע התלונן מאז התאונה ברציפות על כאבים ומגבלות בתנועות הגב התחתון.

השופט קבע כי ההכשרות שיש לתובע והמקצועות שפתוחים בפניו, רובם דורשים מאמץ פיזי או עמידה ממושכת, ובין השאר - כיפוף הגב ונשיאת חפצים, ולחילופין ישיבה ממושכת. לצד זאת יש להתחשב בכך שהתובע הצליח במידה מסוימת להסתגל לנכותו הרפואית. מספר חודשים לאחר התאונה, התובע חזר לעבודה כמעט מלאה בתחנת הדלק, ואף ביצע שעות עבודה רבות בכל חודש. זאת, בנוסף לעבודות הנוספות בהן עבד לאחר התאונה. אכן, במכלול השיקולים יש להתחשב בהנחה כי גם בעתיד, יהא בידי התובע להשתלב בעבודה שמתאימה לנכותו הרפואית ובה יוכל להשתכר ולהרוויח שכר הולם.

השופט קבע כי הוא מעמיד את נכותו התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות של התובע על שיעור של 12%.

בחישוב שכרו הממוצע של התובע נלקחו בחשבון משכורותיו לפני התאונה. בשנת 2016, מיד לאחר השחרור מהצבא, שכרו החודשי של התובע עמד על סך של 8,834 שקל. בשנת 2017 שכרו החודשי עמד על סך של 9,783 שקל. בשנת 2018 שכרו החודשי הממוצע עמד על סך של 10,540 שקל. בארבעת החודשים שלפני התאונה,  הרוויח התובע שכר חודשי של 10,265 שקל בממוצע. השופט קבע כי בסיס השכר על פיו יוערכו הפסדי השתכרות של התובע לעבר, ייקבע בהתאם לשכר אליו הגיע התובע ב- 16 החודשים שקדמו לתאונה, ובממוצע משוקלל סך של כ- 10,470 שקל.
 

כמה כסף יקבל?

השופט קבע כי "בהתחשב בכלל השיקולים הרלבנטיים, בדגש על העובדה כי כבר בגיל 25 השתכר התובע שכר בגובה השכר הממוצע במשק, ובדגש על שיעור מס ההכנסה המופחת שיש להביא בחשבון, אני קובע כי את נזקיו של התובע לעתיד יש להעריך בהתאם לבסיס שכר בסך של 15,000 שקל.

התובע טען שיש לחשב את נזקו על אובדו כושר השתכרות לעתיד לפי בסיס שכר של 24,000 שקל, ונכות תפקודית בשיעור 20%. מנגד, הנתבעת טענה כי יש לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום גלובלי בסך של 85,000 שקל, כולל אובדן זכויות סוציאליות.

השופט קבע כי בחישוב על פי בסיס השכר לעתיד (15,000 שקל נטו), שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות כפי שנקבע לעיל (12%), ומקדם היוון מתאים לגילו של התובע, הוא פוסק לתובע בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד פיצוי של 486,000 שקל.

בתוספת הפסדי שכר לעבר של 63 אלף שקל, הפיצוי על הפסדי שכר יעמוד על 549,000 שקל. בנוסף קבע השופט כי התובע יקבל פיצויים על פנסיה של 68,600 שקל. כמו כן יקבל פיצו בגין כאב וסבל של 28,500 שקל. בסעיף עזרת הזולת לעבר ולעתיד, יפוצה התובע ב-10,000 שקל וכן גם עבור הוצאות נסיעות יפוצה בסכום של 10,000 שקל

 
בסך הכל כלל הפיצויים עומדים על  666,100 שקל. מהם ינוכו 74,100 שקל ששולמו לתובע על ידי הביטוח הלאומי.

בנוסף, קבע השופט כי הוא מקבל את טענת התובע כי מכיוון שהנתבעת המשיכה לעמוד על הכחשת החבות עד תום גם לאחר שהוצגו תמונות ברורות אשר אינן מותירות מקום לספק בנוגע להתרחשות התאונה, וגם לאחר שהתברר לנתבעת כי היא זו ששילמה עבור גרירת רכב התובע לאחר התאונה - הרי שהדבר עולה כדי עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט, ולכן הוא מחייב את חברת הביטוח הוצאות לדוגמא בסכום כולל של 10,000 שקל נוספים.

השופט קבע כי הוא מחייב את הנתבעת שלמה חברה לביטוח לשלם לתובע סך של 592,000 שקל, וכן הוצאות משפט של 80 אלף שקל.