מגדלי האגסים הגישו עתירה לפיצויים של כ-7 מיליון; באוצר טענו כי רק עשו את עבודתם
התובעים טענו כי החלטת שר האוצר התקבלה ללא איסוף נתונים ותוך התעלמות מכמות האגסים שגודלו בישראל. על כן הם עתרו לחייב את המדינה לפצותם בגין ההפסדים והנזקים שנגרמו להם בשל ההחלטות למתן ההיתרים ליבוא. התובעים העריכו את הנזקים בכמעט 7 מיליון שקל.
כידוע, המושבים רמות נפתלי, דישון ועלמה מצויים בגליל העליון ושוכנים סביב עמק קדש. חלק ניכר מחברי המושבים עוסקים בחקלאות. בין היתר, עוסקים חברי מושבים רבים בגידול מטעי אגסים. בסך הכל מגדלים בשלושת המושבים כ-200 דונם של אגסים.
- כל הכותרות
לטענת התובעים, באזור זה בגליל שוררים תנאי אקלים וקרקע המאפשרים גידול אגסים איכותיים. התובעים הם רק חלק ממגדלי האגסים במושבים. לפי הנתונים שהוצגו במשפט, צריכת האגסים בישראל מוערכת בין 30,000-25,000 טון בשנה.
לשם הבנת עילת התביעה, התובעים הסבירו לבית המשפט את הליך השיווק של האגסים בארץ. את האגסים קוטפים מחודש יוני בכל שנה ועד חודש אוגוסט. בתחילה קוטפים אגסים מהזנים ז'נטיל וקוסטה, ומחודש יולי מתחיל קטיף האגסים מהזן ספדונה, שהוא הזן העיקרי שבמוקד התביעה. אגסים שנקטפים בתחילת העונה משווקים ישירות לשוק המקומי. האגסים שנקטפים מחודש יולי נשלחים לאיסום בבתי קירור בשני שלבים; את האגסים שנקטפים בשלב הראשון נהוג לאסם לתקופה ארוכה, עד עשרה חודשים, כלומר עד בערך חודש מאי בשנה העוקבת, ואת האגסים שנקטפים בשלב השני, המאוחר יותר, מאסמים בבתי הקירור לתקופות קצרות יותר של עד חמישה חודשים.
הפרי שמאוסם בבתי הקירור מוכנס לחדרי קירור, לתהליך המאט את הבשלת הפרי, כ-200 טון בכל חדר. הפרי מוכנס למיכלים, כאשר בכל מיכל כ-480 ק"ג. בחדרי הקירור מאוסמים אגסים של מגדלים שונים. בתי הקירור פותחים את חדרי הקירור על פי דרישות המשווקים ולפי הצפי לשיווק. עם פתיחת חדר קירור מתחילה הפשרה של הפרי, ועל כן יש צורך בשיווקו המיידי, אחרת איכות הפרי יורדת. ההחלטות כמה חדרי קירור לפתוח ומהו היקף השיווק, הן החלטות של המשווקים ושל בתי הקירור והאחסנה, אם כי על פי העדויות במשפט החלטות אלו נעשות גם בהתייעצות עם החקלאים.
עוד עלה במשפט כי חלק מהחקלאים משווקים את הפרי שנקטף באמצעות גורם משווק, שמקבל מהם את הפרי ומחליט היכן לאסם אותו ומתי לשווק אותו. חלק מהחקלאים פועלים ישירות אל מול בתי האחסנה והקירור ועוסקים בעצמם גם בשיווק.
הפגנת חקלאים נגד יבוא. צילום התאחדות חקלאי ישראל
מכסות קבועות ליבוא של 3,500 טון כל שנה
<
פרט לאגסים מייצור מקומי, משווקים בישראל גם אגסים מייבוא. בהתאם להסכמי סחר בינלאומי עליהם חתומה מדינת ישראל, קיימות שתי מכסות קבועות לייבוא אגסים בפטור ממכס: האחת בהיקף של 2,140 טון מאירופה והשנייה בהיקף של 1,364 טון מארצות הברית.
בתקופות שונות בהן היה קיים צפי למחסור באגסים, הוענקו על ידי שר האוצר פטורים נוספים, דהיינו ניתנו החלטות המאפשרות ייבוא נוסף בפטור ממכס. החלטות שר האוצר ניתנות בדרך כלל על פי בקשות שמועברות אליו על ידי משרד החקלאות.
במסגרת סמכויותיו אלו של שר האוצר, ניתנו על ידי השר לשעבר כחלון בשנים 2015 ו-2016 שתי החלטות המאפשרות ייבוא כמות נוספת של אגסים בפטור ממכס, מעבר למכסות הקבועות.
החלטות אלו הן שעמדו במוקד התביעה. ההחלטה הראשונה משנת 2015 כללה מתן אישור לייבוא נוסף (מעבר לכמות השנתית הקבועה) של 3,000 טון אגסים בפטור ממכס במחצית השניה של 2015. שנה לאחר מכן פורסמה החלטה נוספת של שר האוצר, שכללה מתן פטור ממכס לייבוא 500 טון נוספים של אגסים למחצית השניה של 2016.
בכתב התביעה טענו התובעים כי בעקבות שתי ההחלטות למתן היתר לייבוא אגסים בפטור ממכס, גדל היצע האגסים בשוק ונוצר עודף של אגסים. במצב זה, נדחה שיווק האגסים מתוצרת מקומית, מחיר הפרי ירד, ובסופו של יום חלק מהאגסים הושמדו.
התובעים טענו כי ההחלטות התקבלו תוך "שימוש שרירותי, רשלני ובלתי זהיר בסמכויות המוקנות למשרד האוצר ולמשרד החקלאות, באופן אשר הסב לתובעים נזקים משמעותיים". לטענתם, ההחלטות התקבלו בסמוך למועד תחילת קטיף האגסים בשנת 2015, ובמצב זה, לא יכלו לעמוד בפני מקבלי ההחלטות נתונים אודות מחסור צפוי בפרי. יתרה מזאת, בשנים 2016-2015 עלה יבול האגסים בשוק המקומי על הממוצע, ועל כן פתיחת השוק ליבוא אגסים ללא מכס הייתה בלתי סבירה. עוד נטען כי גם על פי הנתונים שעמדו לפני משרד החקלאות במועד מתן ההמלצות, לא הייתה כל הצדקה להתיר ייבוא אגסים ללא מכס וכי היקף הייבוא שהותר היה בלתי סביר.
בית המשפט לא צריך להתערב
מנגד, הנתבעת, מדינת ישראל, הגישה כתב הגנה בו ביקשה לסלק את התביעה על הסף. המדינה טענה כי החלטות המצויות בשיקול הדעת השלטוני של הרשות בכלל, והחלטות שעניינן חקיקה בפרט, מצויות בלב הסמכות השלטונית ועל כן בית המשפט לא יתערב בהן.
בנוסף נטען כי על פי הפסיקה, לא ניתן לתבוע את המדינה בשל נזק שנגרם כתוצאה ממעשה חקיקה. עוד נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר שהתובעים לא מיצו את זכויותיהם ונמנעו מלתקוף בתקיפה ישירה את ההחלטות מיד ובסמוך לפרסום הצווים.
לטענת נציגי המדינה ההחלטה של שר האוצר התקבלה בעקבות שנת השמיטה. במהלך השנים 2015-2014 הייתה שנת שמיטה בישראל, ובתקופה זו חלק ניכר מהצרכנים לא צורכים פירות שגודלו בישראל, ולכן התעורר צורך להתיר ייבוא אגסים. ההחלטה להתיר יבוא בפטור ממכס נועדה לאפשר אספקת אגסים לכלל הציבור, כולל הציבור שאינו צורך תוצרת מקומית בשנת שמיטה, במחיר סביר. בנוסף לטענתם, המדינה אמונה על שקילת שיקולים ציבוריים רחבים וכי עליה לקבל החלטות רבות בתנאים של אי ודאות. הפרקליטות ציינה כי אם פתיחת השוק לייבוא פגעה במגדלים המקומיים, הרי שצפוי היה כי הנזק וההפסד ייגרמו לכלל המגדלים בישראל ולא רק לקבוצה הקטנה של התובעים שמגדלת כ 10% משוק האגזים בארץ.
אין למנוע מהם להגיש תביעה
בקדם המשפט קבע השופט רון סוקל כי הוא דוחה את טענת המדינה לסילוק על הסף. השופט סוקול קבע כי "בנסיבות המקרה, ומאחר שבזמן אמת, כלומר במהלך עונות שיווק האגסים, לא ידעו התובעים על ההחלטות ונימוקיהן, אין למנוע מהם להגיש תביעה לפיצויים רק בשל כך שנמנעו מתקיפה ישירה של ההחלטות. ובנוסף, מאחר שהתובעים מבקשים למקד טענותיהם רק בטענה כי המדינה התרשלה באיסוף הנתונים והעובדות קודם לקבלת ההחלטות, יש לאפשר להם להמשיך בתביעה רק בכל הנוגע לטענה זו".
השופט ציין כי טענות התובעים לנזק התייחסו אך ורק לנזקים בעונת קטיף 2015 וכי אין ראיות לגבי הפסדים או נזקים בקטיף 2016. התובעים טענו כי המדינה התרשלה בכך שלא קיימה דיון מקדים בטרם קבלת ההחלטה הראשונה וכי העדים שהתייצבו בבית המשפט כלל לא היו מעורבים בקבלת ההחלטות.
התובעים טענו בנוסף כי ההחלטה הראשונה התקבלה ללא קבלת המלצה של משרד החקלאות וללא התייעצות עם מועצת הצמחים. לדבריהם, ההחלטה התקבלה ללא נתונים עדכניים לגבי מלאי האגסים שהיו באיסום ומלאי האגסים הצפוי, וכי היא התקבלה בחופזה בטרם זמנה ובטרם התברר היקף היבול של האגסים מייצור מקומי ובלחצם של היבואנים ועל סמך נתונים בלתי מדויקים שהובאו על מנת לאפשר ליבואנים לקבל פטור ממכס ביבוא.
התובעים שללו את הטענה כי ההחלטה התקבלה בשל צרכים הנובעים משנת השמיטה, והציגו חוות דעת של רו"ח לוגסי שהעריך את ההפסדים שנגרמו להם בתקופת קטיף 2015 על 2.3 מיליון שקל בגין הפרשי תמורה, וזאת בנוסף לנזק של פחת שנגרם כתוצאה מהצפת השוק באגסים מיובאים והעיכוב בשיווק האגסים. הנזק הכולל עמד על פי חוות הדעת על 5.6 מיליון שקל. בנוסף, המומחה עומרי עתריה הגיע להערכת נזק לתובעים של 6.6 מיליון שקל.
פעל לפי סמכותו
נציגי המדינה חזרו וטענו במשפט כי דין התביעה לסילוק על הסף, וכי מהראיות עולה שלא נפל כל פגם בקבלת ההחלטות.
השופט רון סוקול קבע כי "החלטות שר האוצר לפטור את ייבוא האגסים מתשלום מכס, התקבלו מכוח סמכותו של השר, הקבועה בחוק. החוק לא כולל הוראות בדבר דרך קבלת החלטת השר, אינו קובע חובת היוועצות כלשהי, חובת שימוע וכדומה. בכך אין די כדי להסיק ששר האוצר יכול לקבל כל החלטה ללא קיום הליכים מקדמיים".
השופט סייג את הדברים ואמר כי "כידוע, על כל רשות לבסס החלטתה על תשתית עובדתית ראויה. היקף התשתית הנדרשת לצורך קבלת החלטה של הרשות משתנה לפי טיבה של ההחלטה, וכי היקף הנתונים הדרושים לרשות והיקף המשאבים שהושקעו באיסוף נתונים צריכים לעמוד במבחני סבירות".
השופט קבע כי שר האוצר נדרש לשקול בבואו להחליט על מכסות הייבוא של אגסים בפטור ממכס, שיקולים שונים, ובהם הגנה על הייצור המקומי, כלומר על החקלאים המגדלים אגסים בישראל, שמירה על מחיר הוגן וסביר של התוצרת עבור הצרכנים, הגנה על עסקיהם של כל העוסקים בענף, לרבות בתי האריזה, וכמובן את זכותם של היבואנים ואת הסכמי הסחר של מדינת ישראל.
מעדותה של יוליה אונגר, כלכלנית ברשות המסים, עלה כי במשרד האוצר אין נוהל כתוב לגבי קבלות החלטות בדבר הגדלת מכסות ליבוא פרי בפטור ממכס. עם זאת, ישנו נוהג שלפיו פועלים. לגרסתה, "למשרד מגיעות בקשות לעניין המכסות, בין ממשרד החקלאות ובין מגורמים אחרים העוסקים בחקלאות, ולעתים אף מגיעה פנייה מלשכת השר. משאר העדויות עולה כי לעתים המעוניינים בפתיחת המכסות הם יבואני הפירות, הפונים גם הם למשרד האוצר או למשרד החקלאות".
עוד עלה במשפט כי משרד האוצר מקבל החלטות לעניין פתיחת השוק לייבוא וקביעת מכסות לייבוא בפטור רק לאחר התייעצות עם משרד החקלאות. לדברי העדה, משרד החקלאות הוא ש"מחלק את המכסות בהתאם למה שקורה בשוק".
הייתה פנייה למשרד החקלאות
השופט קבע כי למרות שהעדה גב' אונגר לא הייתה מעורבת בהחלטות בהליך הנוכחי נמצא כי גם בטרם קבלת ההחלטות הללו נעשתה פנייה למשרד החקלאות. במהלך המשפט העיד גלעד אלירז ששימש כיועץ למנהל משרד החקלאות. לדבריו, הוא ליווה את הדיון בבקשות לקביעת מכסות לייבוא בפטור ממכס. העד סיפר כי "בטרם קבלת ההחלטה הראשונה נערכה בדיקה במשרד החקלאות עד שלבסוף התקבלה החלטה להמליץ על מתן פטור ממכס בייבוא למכסה של 3,000 טון אגסים".
הוא הבהיר כי ההחלטה התקבלה, כמו החלטות דומות בנושאים שכאלו, בתנאים של אי ודאות. לדבריו, "ישנם מצבים רבים בהם יש צורך בקבלת החלטה זמן מספיק מראש, ובטרם יהיו לפני מקבלי ההחלטה מלוא הנתונים. בטרם ההחלטה הראשונה, היו ידועים נתוני היבול בשנה החולפת ונתוני המלאים המאוסמים בחדרי הקירור. עם זאת, לא היו ולא יכולים היו להיות נתונים לגבי היבול בפועל בשנת 2015 אלא ניתן היה לבסס החלטה רק על הערכה צפויה של כמות היבול". בנוסף העיד כי "בטרם קבלת ההחלטה על פתיחת מכסות לייבוא בפטור, נהג להתייעץ עם צבי אלון, שהיה מנכ"ל מועצת הצמחים".
צבי אלון אישר בעדותו את הדברים. לדבריו "גלעד אלירז פנה אליו וביקש ממנו לבדוק את הצורך בהגדלת מכסות הייבוא בפטור. הוא אינו זוכר האם הוא הציע לו את הכמות של 3,000 טון או לא, אך זכור לו שהוא התבקש לבדוק את הנתונים". עוד העיד כי "לאחר שבדק את הנתונים, ייעץ כי פתיחת השוק לייבוא בפטור של 3,000 טון נראה לו סביר".
התביעה נדחית
השופט ציין כי התובעים טענו כי מועד קבלת ההחלטה הראשונה היה מוקדם, ואילו משרד האוצר היה ממתין, היה יכול לדעת מהו היבול שנקטף בפועל. לפי דברי העד אלירז גם ליבואנים נדרש זמן התארגנות. ןלכן עיכוב ההחלטה עד לאחר שמתבררים כל הנתונים, היה עלול למנוע מציאת פתרון לייבוא פרי במחיר ובכמות מספקת לענות על הביקוש.
השופט רון סוקול קבע כי "מכל האמור לעיל עולה, שהתובעים לא הוכיחו שההחלטות לפתיחת מכסות הייבוא בפטור ממכס התקבלו בהליך רשלני".
השופט ציין כי אומנם ייתכן שהיה ניתן לשפר את ההליך ולקבוע אמות מידה ברורות יותר לקבלת החלטות, אולם גם בהיעדרן, נעשו פעולות רבות בטרם קבלת החלטה. השופט צין כי "ראינו כי לפני מקבלי ההחלטות עמדו נתונים בדבר מלאים נמוכים לינואר 2015, בדבר צפי ליבול נמוך, ובדבר היקף הצריכה הצפוי. הגורמים המחליטים פעלו על פי ייעוץ שהתקבל ממשרד החקלאות, שמצדו פנה גם למנהל מועצת הצמחים. ההחלטה על פתיחת מכסות הייבוא היתה סבירה בנסיבות העניין וגם עיתוי ההחלטה היה סביר ועל כן אין ליחס למדינה רשלנות בקבלת ההחלטה".
סגן נשיא המחוזי בחיפה השופט רון סוקול קיבל את טיעוני הפרקליטות ודחה את התביעה וחייב את התובעים בהוצאות המדינה בסך 50,000 שקל. "התובעים לא השכילו להוכיח כי המדינה התרשלה בעת שהתקבלו ההחלטות לאפשר ייבוא אגסים בפטור ממכס. התובעים אף לא הוכיחו שנגרמו להם נזק או הפסד בשל הגדלת מכסות הייבוא בפטור ממכס. על כן, אני דוחה את התביעה".
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
