רכשו נחלה במיליוני שקלים בניגוד לחוק וסירבו לשלם את כל הסכום. מה קבע בית המשפט?
מה קורה כשמוכרים שטח שלא שייך לך? לכאורה התשובה ברורה, אתה לא יכול למכור שטח או נחלה או בית שלא שייך לך, אבל מקרה למכירת זכויות בנחלה במושב בצת שנערך לפני חמש שנים, ונדון לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, מצביע דווקא על מקרה אחר.
תחילתו של הסיפור, בשנת 2018 אז נחתם הסכם למכירת זכויות בנחלה 215 במושב בצת ששטחה 21 דונם תמורת 3.1 מיליון שקל. למעשה, התמורה שנקבעה בהסכם היתה בעבור המלצתם של בני זוג התובעים בפני הנהלת מושב בצת, להעביר את הזכויות בנחלה 215 לנתבעים.
הסיבה לחתימת חוזה זה הייתה משום נוהל של האגודה השיתופית בצת, שקבע כי בעלי נחלות ותיקות במושב – כמו בני הזוג המוכרים – יוכלו להמליץ על שמות לאיוש נחלות שפוצלו מאלה הוותיקות. רק לאחר שהאדם עליו הומלץ יקבל את אישור האסיפה הכללית ומתקבל, שמו מועבר על ידי האגודה לרשות מקרקעי ישראל וזו פועלת לאשרו כמתיישב. בהתאם לנהלי רמ"י, אסור לממליץ לגבות כספים כלשהם עבור המלצתו.
- כל הכותרות
הנתבעים שלמו לתובע שני מיליון שקל על חשבון התמורה, לאחר מכן עלו יחסי הצדדים על שרטון. התובע טען כי הנתבעים נמנעו לשלם את היתרה בעסקה של 1.1 מיליון שקל, והפרו את ההסכם הפרה יסודית. הנתבעים מצדם טענו כי התובע הוא זה שהפר את ההסכם בכך שעקר מטע עצי אבוקדו שהיה בשטח הנחלה, ששוויו נאמד בסך של מיליון שקל. בהמשך, טענו כי כיוון שמדובר בחוזה פסול, יש להורות לתובע להשיב להם את הכספים שקיבלו במסגרת העסקה.
תביעות הדדיות
שני הצדדים הגישו תביעות הדדיות. התובעים עתרו בתביעתם להכריז על החוזה כבטל ולהורות על השבה הדדית. הנתבעים מצדם תבעו להורות על החזרת הכספים אותם שילמו לתובעים וכן לפצותם בגין מטע עצי האבוקדו שנעקר שלא כדין.
בכדי להבין את מהות התביעה יש להבין מה קורה במושב בצת. רמ"י היא הבעלים של המקרקעין, בהתאם לחוק רשות מקרקעי ישראל, פועלת רמ"י בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל שתפקידה לקבוע את המדיניות הקרקעית לפיה תפעל הרשות לניהולם של מקרקעי ישראל. הקרקע במושב בצת, מושכרת בחוזה שנכרת בין רשות מקרקעי ישראל לבין האגודה במושב. מדובר בחוזה מתחדש בו נאמר, בין היתר, כי רמ"י מעוניינת שהאגודה תמשיך לנהל את ענייני היישוב החקלאי במשבצת ולשם כך תהיינה לה זכויות השכירות במקרקעין במשבצת.
בני הזוג התובעים הם בעלי הזכויות בנחלה 47 המהווה חלק ממשבצת הקרקע אותה משכירה רמ"י למושב. בשנת 2001 קיבלה הנהלת רמ"י את המלצת משרד החקלאות להכפיל את מספר הנחלות במושב. אותה הכפלה נעשתה על ידי פיצול הנחלות הוותיקות לשתיים ויצירת נחלות חדשות.
במסגרת אותה תוכנית נוצרה נחלה חדשה שמספרה 215 ששטחה היווה בעבר חלק מנחלה 47. נחלה חדשה זו , בה לתובעים אין כל זכות קניין בה היא הנחה אותה רצו לרכוש הנתבעים במסגרת העסקה. על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל, נחלות פנויות באזור הנגב והגליל משווקות למומלצים של האגודה שהאסיפה הכללית אישרה להם לקבל נחלה.
באסיפה הכללית של האגודה הוחלט אז על אישור נוהל, לפיו תחליט האגודה על שמות המומלצים לאיוש הנחלות החדשות שנוצרו כתוצאה מהליך פיצול הנחלות הוותיקות. בנוהל נקבע כי שם המומלץ שיועבר על ידי האגודה לרמ"י יהיה השם שיופנה לאגודה על ידי בעל הנחלה הוותיקה שממנה פוצלו השטחים ליצירת הנחלה החדשה, בכפוף לאישור האסיפה הכללית של האגודה לגבי אותו מומלץ ובכפוף לכך שאותו מומלץ יעבור את הליך הקבלה לחברות באגודה כתנאי לאותה המלצה.
ההמלצה מועברת להנהלת האגודה מבעל הנחלה הוותיקה, ולאחר שהמומלץ מקבל את אישור האסיפה הכללית של האגודה ומתקבל לשורותיה, שמו מועבר על ידי האגודה לרמ"י. לטענת האגודה, הרציונל העומד בבסיס אותו נוהל נעוץ בכך שהנחלות החדשות נוצרו למעשה מפיצול נחלות קיימות בבעלות חברי האגודה. לכן, נקבע כי מן הצדק לאפשר לבעלי הנחלות להפנות בני משפחה לאגודה על מנת שיוכרו כמומלצי האגודה, בכפוף להשלמת יתר ההליכים הנדרשים.
בשנת 2013 בישיבת האסיפה הכללית של האגודה בבצת אושר נוהל לפיו ההוצאות הכרוכות בביצוע עבודות פיתוח ותשתיות, לצורך הקצאת הנחלות המפוצלות, יחולו על בעלי הזכויות בנחלה המקורית או המועמד מטעמם. במסגרת זו שילמו התובעים לאגודה הוצאות פיתוח בסך 750 אלף שקל ובעקבות כך מסרה להם האגודה בשנת 2017 אישור על היותם בעלי הזכות להמליץ על מועמד מטעמם לקבלת הזכויות לגבי נחלה 215.
לאחר שהצדדים ניהלו משא ומתן וחתמו על זיכרון דברים, נחתם בתחילת שנת 2018 הסכם מכר בין בני הזוג התובעים לנתבעים, במסגרתו הצהיר התובע כי הוא בעל הזכויות הבלעדי במשק 47 שעתיד להתפצל לשני משקים – האחד יוותר מספרו 47 והאחר בשטח של 21 דונם יכונה מספר 215 וכי הוא רשאי למכור את זכויותיו לנתבעים.
התובע התחייב למכור לנתבעים את זכויותיו בממכר והנתבעים התחייבו לקנות מהמוכר את מלוא זכויותיו. התמורה שסוכמה עמדה על 3.1 מיליון שקל, מתוכה שילמו הנתבעים 2 מיליון שקל ואילו היתרה הייתה אמורה להיות משולמת תוך 45 ימים ממועד רישום הזכויות אצל רמ"י.
המליצו עליהם בהתאם להסכם
בהתאם להתחייבותם בחוזה, הודיעו התובעים לאגודה כי הם ממליצים על הנתבעים כמי שיאיישו את הנחלה 215 ומבקשים להעביר את זכויותיהם בנחלה לנתבעים. לאחר שההמלצה אושרה על ידי האגודה ונשלחה לרמ"י, ולאחר שהנתבעים התקבלו כחברים באגודה, המציאה רמ"י לנתבעים הודעה המעגנת את זכויותיהם כמתיישבים. בהתאם להסכם, היה על הנתבעים לשלם לתובעים את יתרת התמורה תוך 45 ימים ממועד רישום זכויותיהם אצל רמ"י. אלא שבשלב זה עלו יחסי הצדדים על שרטון.
בחודש אוקטובר באותה שנה 2018 הודיעו הנתבעים כי לאחר שהתובעים עקרו, בניגוד להסכם ושלא כדין, את עצי האבוקדו שהיו נטועים בשטח הממכר, נגרם להם נזק של מיליון שקל ועל כן הם מקזזים נזק זה מיתרת התשלום.
התובעים מיהרו להעביר מכתב בו הודיעו על ביטול ההסכם עקב הפרתו הפרה יסודית, שהתבטאה בהימנעות הנתבעים מתשלום יתרת התמורה, בניגוד להסכם. הנתבעים מצדם טענו כי התובעים הפרו את ההסכם בכך שעקרו את מטע האבוקדו. בהמשך טענו הנתבעים כי לתובע לא היו כל זכויות בנחלה 215 אותן יכול יכלו למכור להם וכי למעשה מכרו להם זכויות לא להם.
מודים שעשו הסכם לא חוקי בגינו קיבלו מיליוני שקלים
התובעים טענו כי החוזה בין הצדדים נגוע באי חוקיות ונוגד את תקנת הציבור. זאת, משום שהוא כולל תשלום של "כספים אסורים" שתשלומם מנוגד להחלטות ונהלי רמ"י ופסיקת בית המשפט העליון.
בנוסף, טענו כי מכירתה של נחלה 215 נעשתה בניגוד להחלטת משרד החקלאות שכן נחלה זו פוצלה מנחלה 47 לגביה התובע הנו במעמד של בר רשות. נאמר כי הן החלטת משרד החקלאות והן החלטת רמ"י המיישמת החלטת משרד החקלאות אוסרת את מכירת נחלה 215 לנתבעים.
עוד טענו כי החוזה שנחתם עם הנתבעים נוגד את תקנת הציבור בכל הנוגע לעסקאות במקרקעי המדינה, ועל כן הוא בבחינת חוזה פסול ומשכך הריהו בטל. בטלות זו גוררת אחריה, לשיטתם, השבה הדדית של כלל הזכויות בממכר, היינו השבת הזכויות בנחלה 215 לידי התובעים ובמקביל השבת הכספים ששולמו על ידי הנתבעים חזרה לידיהם. לחילופין טענו התובעים כי במידה ובית המשפט ימצא שלא להורות על השבה, הרי שמן הצדק לחייב את הנתבעים בתשלום יתרת התמורה החוזית, בהינתן העובדה שהתובעים קיימו את מלוא חיוביהם על פי העסקה.
לטענתם, במועד חתימת החוזה הם היו מיוצגים על ידי עורך דין וסברו כי אין כל מניעה חוקית להתקשר בחוזה כפי שעשו בפועל. הם למדו לראשונה על אי חוקיות החוזה כאשר פנו לבא כוחם הנוכחי על מנת שינקוט בשמם בפעולות הנדרשות לביטול החוזה עקב הפרתו על ידי הנתבעים.
הנתבעים מצדם טענו תחילה כי ההסכם אינו נגוע באי חוקיות וכי מדובר בעסקה כשרה שבוצעה כדין. בהמשך, בכתב ההגנה המתוקן, חזרו בהם הנתבעים מעמדתם זו וטענו כי לאור טענות רמ"י כי הזכויות בנחלה 215 אינן ומעולם לא היו שייכות לתובעים, יש להורת על ביטולו. בהקשר זה טענו הנתבעים כי נחלה 215 אינה שייכת לתובעים וכי הם ידעו זאת היטב ופעלו בחוסר תום לב כשמכרו את הנחלה והתעשרו על גבם של אחרים בניגוד לדין. לחילופין טענו כי חובה על כל אדם לדעת מה הוא מוכר והאם הממכר שייך לו מלכתחילה. ולכן, היה על התובעים לדעת כי נחלה 215 אינה שייכת להם. לטענתם התובעים הסתירו זאת מהם.
לטענתם הם תכננו להעביר את סכום הכסף הנותר וליטול משכנתא עבורו אך אז גילו כי קיים חוב לאגודה של התובעים. בנוסף טענו כי התובעים עקרו 13 דונם מטע עצי אבוקדו ואת התשתיות לגידולם שהיו בתוך נחלה 215 והשאירו את גזם העצים בשטח הנחלה, וכי הם מקזזים סכום זה מהיתרה המגיעה מהם בהתאם להסכם.
רמ"י טענה בדיון בבית המשפט כי לאחר שהתקבלה המלצת האסיפה הכללית של האגודה, הוקצתה נחלה 215 לנתבעים, בהתאם לנהלים הנהוגים. בין יתר המסמכים עליהם חתמו הנתבעים לצורך קבלת הזכויות בנחלה, נכלל תצהיר בו הצהירו הנתבעים כי הם לא נדרשו לשלם לאגודה או לכל גורם אחר בגין קבלת הזכויות.
האגודה במושב מצדה טענה כי ההסכם מעולם לא הובא לידיעתה כמו גם העובדה שהנתבעים שלמו כספים לתובעים כנגד העברת שמותיהם כמועמדים להמלצת האגודה. באגודה טענו כי הם מעולם לא גבו כל תשלום מהנתבעים כתנאי להמלצתם לרמ"י.
הסכם שנולד בחטא
השופט אמיר טובי קבע כי מדובר בהסכם שלידתו בחטא, שכן אסור היה לתובע לגבות כספים כלשהם בעבור אותה המלצה, מה גם שאין ולא היו לו זכויות קניין בנחלה, אותן יכול היה להעביר לנתבעים. שני הצדדים ידעו כי ההמלצה ותשלום התמורה בגינה עומדים בבסיסו של ההסכם, הגם שאסור היה להם להתקשר בחוזה מעין זה בהיותו נוגד את הדין ואת תקנת הציבור.
"אין חולק כי דינו של ההסכם שנכרת בין הצדדים להתבטל שכן מדובר בהסכם בלתי חוקי הנוגד את תקנת הציבור. על אף המחלוקות העמוקות שהתגלעו בין הצדדים, דומה כי בנקודה זו הם היו בסופו של דבר תמימי דעים. יצוין כי בניגוד לתובעים שהודו מיד כי מדובר בהסכם בלתי חוקי שדינו להתבטל, הרי שהנתבעים עמדו תחילה על טענתם כי ההסכם כשר ואינו נגוע באי חוקיות. רק בהמשך, לאחר שחתמו על הסכם פשרה עם רמ"י, שינו הנתבעים את עמדתם והצטרפו לטענת רמ"י כי מדובר בהסכם פסול שדינו להתבטל".
השופט קבע כי הוא "דוחה את טענת הנתבעים לפיה הם הופתעו לגלות כי לתובע אין זכויות בנחלה 215 וכי עובדה זו לא היתה ידועה להם וכי אילו ידעו זאת, הם לא היו מתקשרים כלל בהסכם. לדעתי, מדובר בטענת סרק חסרת בסיס".
השופט טובי קבע כי "למקרא הוראות ההסכם נהיר וברור כי המלצת התובע בפני האגודה ורמ"י על העברת הזכויות בנחלה החדשה לנתבעים, היא זו שעמדה בלב ההתקשרות החוזית בין הצדדים".
לראיה ציין השופט טובי כי במקביל לחתימת ההסכם בין הצדדים, חתמה התובעת, כחלק ממסמכי המכר, על תצהיר לפיו היא מסכימה להמלצה על הנתבעים לאיושה של נחלת הבת המפוצלת. תצהיר זה נדרש נוכח העובדה שהזכויות לגבי נחלת האם, ממנה התפצלה נחלה 215, נרשמו בזמנו על שם התובע לבדו.
בנוסף קבע השופט כי חזקה על הנתבעים, וביתר שאת על הנתבעת שהיא עורכת דין במקצועה, שבדקו את הזכויות של התובע בממכר בטרם התקשרו בהסכם והעבירו לו סכום משמעותי של שני מיליון שקל. בדיקה פשוטה מעין זו היתה מעלה כי אין לתובע זכויות קניין בנחלה החדשה וממילא אינו זכאי להעביר זכויות שאין לו. טענתם של הנתבעים כאילו הופתעו לגלות זאת, הנה טענה מיתממת אותה אני דוחה בשתי ידיים.
כמו כן קבע השופט כי "לא זו בלבד שהנתבעים ידעו שהם רוכשים מהתובע את זכות ההמלצה בלבד ולא כל זכות קניין, אלא שהם ידעו היטב כי רכישת הזכות כאמור, בתמורה כספית, מנוגדת לדין ולהחלטות ונהלי רמ"י. עדות ישירה ומובהקת לידיעתם זו מצויה בתצהיר עליו חתמו הנתבעים לבקשת רמ"י בו הצהירו כי לא שילמו לאגודה או לכל גורם אחר כל סכום תמורת קבלתם לאגודה או קבלת הזכויות בנחלה. מדובר במעשה חמור של הצהרה שקרית אותה הגישו הנתבעים לרמ"י ביודעין, תוך שהם מעלימים את העובדה כי הם שילמו לתובעים לא פחות משני מיליון שקל עד לאותו שלב".
עמדת הנתבעים גובלת בחוסר תום לב
באשר לטענת הנתבעים כי חתמו על התצהיר מבלי משים, במהירות ובהיסח הדעת, כאשר הם סבורים כי מדובר בכספים לאגודה בלבד, קבע השופט טובי כי הוא "דוחה טענה זו בשתי ידיים. מדובר בטענה ממין "לא נעשה דבר", שלא על נקלה תתקבל על ידי בית המשפט שכן חזקה על אדם החותם על מסמך שהוא עושה כן כשהוא מבין את תוכנו ואת משמעותו של המסמך וכאשר חתימתו נעשית לאות הסכמתו לדברים המועלים בו".
השופט ציין כי הוא "לא שולל את האפשרות שגם התובעים ידעו בזמן אמת כי הם מתקשרים בחוזה פסול. אלא שלהבדיל מהנתבעים, הודו התובעים למן תחילת ההליך כי מדובר בהסכם בלתי חוקי שדינו להתבטל. הנתבעים לעומת זאת התעטפו באדרת של צדקנות בטענה כי הופתעו לגלות שהתובע מכר להם זכויות בנחלה אף שהוא נעדר כל זכויות קניין בה. גישתם הצדקנית של הנתבעים המשיכה גם כאשר ניאותו בסופו של דבר להודות בכך שמדובר בחוזה פסול שדינו להתבטל, אך טענו כי התוצאה של הביטול היא שהתובעים ישיבו להם את כספם, שכן מדובר בכספים אסורים, בעוד הם ימשיכו ליהנות מפירותיו של אותו הסכם פסול.
"עמדתם זו של הנתבעים גובלת בחוסר תום לב. לאחר שהם קיבלו את הזכויות בנחלה, בהסתמך על המלצתם של התובעים אשר ניתנה בהתאם להסכם בין הצדדים, הם נזכרו לפתע כי מדובר בהסכם פסול ובכספים אסורים. לכן לא זו בלבד שלא קיימו את התחייבותם החוזית ולא העבירו לתובעים את יתרת הסכום אותו התחייבו לשלם, אלא דרשו כי התובעים ישיבו להם את הסכום שכבר שולם על ידם. כל זאת, לאחר שקיבלו את הזכויות בנחלה מאת רמ"י בהסתמך על אותו הסכם פסול ולאחר שהתובעים קיימו את חלקם בחוזה והעבירו את ההמלצה הנדרשת שבלעדיה לא היו הנתבעים זכאים לקבל הזכויות בנחלה".
ממיליון נשאר רק 350 אלף שקל
בנוסף תמה השופט מדוע הנתבעים טענו תחילה כי הפרת ההסכם מצד התובעים נעוצה בכך שאלה עקרו את מטע עצי האבוקדו. שווי הנזק שנגרם הוערך על ידם בסך של מיליון שקל, אותם קיזזו מיתרת הסכום אותו התחייבו לשלם לתובעים. אבל לפי חוות דעת המומחה מטעמם הנזק שנגרם כעומד רק על 350 אלף שקל. מדוע אם כן ראו לקזז סך של מיליון שקל? לנתבעים הפתרונים.
השופט ציין כי "התנהלות הנתבעים מלמדת כי לאחר שהם קיבלו את הזכויות בנחלה 215 מאת רמ"י והחזיקו בה בפועל, הם חיפשו כל דרך להתנער מחובתם החוזית לשלם לתובעים את המחיר המוסכם. לכן טענו תחילה לנזקים שנגרמו כתוצאה מעקירת מטע האבוקדו המגיעים לכדי מיליון שקל, סכום שהסתבר כמנופח ומופרז אף על פי המומחה מטעמם. בהמשך, טענו כי התובעים סיכלו את האפשרות שתוענק להם הלוואת משכנתא, משום שלא סילקו חוב כספי לאגודה בסך 150,000 שקל. לבסוף טענו הנתבעים כי אינם חייבים לשלם לתובעים את יתרת התמורה משום שמדובר בחוזה פסול ובכספים אסורים. הדרך הפתלתלה בה הילכו הנתבעים מלמדת על כוונתם להתנער בכל דרך אפשרית מתשלום התמורה הכספית לה התחייבו".
השופט גם הביע תמיהה על עמדת רמ"י שבחרה להכשיר את התנהלותם של הצדדים בכך שהעבירה לנתבעים את הזכויות בנחלה ואפשרה להם לתפוס בה חזקה, גם לאחר שגילתה כי אלה המציאו לה תצהיר שקרי ופעלו להטעותה. בסיכומיה, טענה רמ"י כי היא עשתה כן על מנת שלא לעודד את תופעת הכספים האסורים שהיא תופעה ידועה לדאבון הלב. נאמר כי ביטול הסכם החכירה עם הנתבעים עלול להוביל לפרקטיקה שבה כאשר נחשפת עסקה בה הועברו כספים אסורים, יוכלו הצדדים להשתחרר מההסכם ולחזור לנקודת ההתחלה. לטענת רמ"י אסור ליתן לכך יד.
"אלא שרמ"י יכולה היתה לבטל את ההסכם עם הנתבעים, לאחר שאלה נתפסו בקלקלתם והגישו לה תצהיר שקרי במסגרת קבלת הזכויות בנחלה, ומנגד לשלול את זכותם של התובעים להמליץ על המועמדים הבאים לקבלת הזכויות בה. במקרה שכזה שני הצדדים היו יוצאים מופסדים - מהתובעים היתה נשללת הזכות להמליץ על מי שיקבל את הזכויות בנחלה ומהנתבעים היו נשללות הזכויות שקיבלו תוך נקיטת דרכי רמיה. בכך היה מועבר מסר תקיף וחד משמעי לציבור לבל יסתכן בחוזים אסורים מסוג זה. אלא שרמ"י בחרה לפעול אחרת תוך שהכשירה בסופו של דבר את העברת הזכויות לנתבעים חרף התנהלותם הקלוקלת".
חוזה לא חוקי דינו בטלות
סעיף 30 לחוק החוזים קובע כי "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל". סעיף 21 לחוק החוזים קובע כי "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויו של מה שקיבל". לצד זאת, קובע סעיף 31 לחוק החוזים כי בבטלותו של חוזה לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מחובת ההשבה, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו.השופט ציין כי נקודת המוצא היא כי חוזה בטל גורר השבה, והחריג לכלל זה הוא מתן פטור, חלקי או מלא, מהשבה, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. בענייננו השבה אינה ברת ביצוע משום שהתובעים העניקו לנתבעים את המלצתם לאיוש המקרקעין, ואלה קיבלו את הזכויות לגביהם מאת המנהל, תפסו בהם חזקה ועברו להתגורר בנחלה. ולכן, לא ניתן לבצע השבה בעין הן משום שהדבר כרוך בפינוי הנתבעים מבית מגוריהם והן משום עמדת המנהל שבחר להכשיר את תפיסת המקרקעין על ידי הנתבעים ולהחכיר להם את הנחלה.
לפי סעיף 21 לחוק החוזים במקום שההשבה בלתי אפשרית או בלתי סבירה, ניתן לחייב את הצד המקבל להשיב את שוויו של מה שקיבל. התובעים בתביעתם עותרים להורות על השבה בשווי, וזאת כסעד חלופי, ככל שהסעד העיקרי שנתבע על ידם של השבה בעין, יידחה על ידי בית המשפט.
לא מקבל את התביעה להשבה
השופט קבע כי הוא לא מקבל את תביעתם זו של התובעים ולו בשל העובדה שאין דרך לאמוד את שווי ההמלצה שניתנה על ידם לנתבעים. הרי לפי הדין ועל פי נוהלי רמ"י המלצה זו צריכה היתה להינתן חינם אין כסף.
השופט טובי ציין כי "מבין האפשרויות המנויות בחוק החוזים, התוצאה המעשית והצודקת של ביטול החוזה בענייננו, צריכה להיות חיוב הנתבעים בקיום חיוביהם במלואם, לאחר שהתובעים מלאו את חלקם, על מנת "שלא יצא חוטא אחד מלפני בית-המשפט וזר קוצים על ראשו, ואילו חוטא אחר, חוטא כמותו, יצא וזר דפנה על ראשו".
השופט הוסיף כי על מנת להורות על קיום חיוב מתוך החוזה הפסול, מציב סעיף 31 לחוק החוזים תנאי סף לפיו "צד אחד ביצע את חיוביו לפי החוזה". ברי כי מבלי שאחד הצדדים לחוזה הפסול קיים את חיוביו, אין מקום להורות לצד האחר לקיימם. הפסיקה הסתפקה גם בביצועו של חלק ממשי מן החיוב. לצד זאת יש לומר כי ככל שהחלק שקוים גדול יותר, כך תטה הכף לעבר חיובו של הצד האחר בקיום חיוביו גם כן, לא כל שכן כאשר הצד המקיים קיים את חיוביו במלואם בעוד הצד השני טוען לאי חוקיות החוזה. "וודאי שמבקרה כזה, כאשר טוען אי החוקיות מחזיק את מלוא טרפו בידיו, אין לשחררו מלבצע את החיוב המוטל עליו. מידת הצדק מתקוממת מול תוצאה שכזו".
השופט קבע כי "התובעים מלאו את חיוביהם במלואם עם העברת המלצתם להנהלת האגודה. זו ההתחייבות שעמדה בבסיסה של ההתקשרות בין הצדדים והיא קוימה במלואה על ידי התובעים. שני הצדדים חטאו בהתקשרותם בחוזה הפסול. התובעים בקשו למכור את הזכות להמליץ על הנתבעים כמי שיאיישו את הנחלה החדשה שהתפצלה מנחלתם הוותיקה, תמורת סכום נכבד, ואילו הנתבעים בקשו לרכוש זכויות באותה נחלה והיו נכונים לשלם לתובעים אותו סכום נכבד בעבור המלצתם. רמ"י הודתה בסיכומיה כי התופעה של כספים אסורים בנסיבות בהן נעשתה העסקה בין הצדדים בענייננו, הנה תופעה ידועה ומוכרת. אין בכך כדי להקהות מהאיסור שדבק במעשיהם של הצדדים, אם כי יש לציין שהם לא "המציאו" את השיטה הפסולה".
עננה כבדה
השופט קבע כי למרות זאת העננה המרחפת מעל תום לבם של הנתבעים היא כבדה יותר. הם חתמו על תצהיר שקרי אותו המציאו לרמ"י ולפיו הם לא שלמו לכל גורם תמורת קבלת ההמלצה לאיוש הנחלה. שנית, בניגוד לתובעים שהודו למן כתב התביעה הראשון שהוגש על ידם, עוד בטרם תיקונו, כי מדובר בהסכם פסול, התעקשו הנתבעים לאחוז בטענה כי מדובר בהסכם כשר וחוקי שלא דבק בו רבב. רק בכתב ההגנה המתוקן, ניאותו הנתבעים להודות בכך שהתקשרו בהסכם פסול. שלישית, חוסר תום לבם של הנתבעים בולט וצורם במיוחד נוכח העיתוי שבו בחרו להתנער מהתחייבותם החוזית.
לאור העבודה כי מומחה מטעמם קבע כי הנזק בעקירת העצים הוא של 350 אלף שקל, הרי שלא היתה כל הצדקה למשלח הודעת הקיזוז ע"ס מיליון שקל. לכל היותר רשאים היו הנתבעים לקזז את הסכום הריאלי של הנזק שנגרם להם לשיטתם, ולהעביר את היתרה לתובעים.
"עמדתם זו של הנתבעים מצביעה על חוסר תום לב מובהק. הנתבעים ניצלו את העובדה שהזכויות לגבי הנחלה הועברו לשמם, ובחרו שלא לשלם לתובעים את היתרה המוסכמת. לא ניתן להשתחרר מהרושם שהנתבעים סברו כי עם העברת הזכויות על שמם ונוכח העובדה שמדובר בכספים אסורים, לא יעלה בידי התובעים לחייבם בתשלום יתרת המחיר שסוכמה בחוזה ביניהם.
השופט קבע כי "התנהלותם של הנתבעים שפורטה לעיל וחוסר תום הלב שדבק בה, מטים את הכף לעבר חיובם בקיום התחייבותם החוזית כלפי התובעים. זאת, מתוך שיקולי צדק ועל מנת שלא ייצא חוטא נשכר".
שיקול נוסף שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לחייב את אחד הצדדים לחוזה פסול לקיים את חיובו, הוא מידת אי החוקיות שדבקה בהסכם הפסול. מדובר אמנם בהעברת כספים אסורה, אך מידת החומרה של אי החוקיות אינה ברף החומרה הגבוה ביותר של חוזים פסולים.
המלצה על הנתבעים כמי שיאיישו את הנחלה החדשה וכמי שיקבלו את הזכויות לגביה, אינה בלתי חוקית. אי החוקיות נעוצה בקבלת תמורה בגין אותה המלצה. אין בכך כמובן כדי להכשיר את החוזה הפסול או להקל ראש בחומרת התנהלותם של הצדדים. יחד עם זאת, במסגרת השיקולים הנדרשים להכרעה בשאלת חיובו של הצד המפר לקיים את חיוביו החוזיים כלפי הצד המקיים, אין לומר כי אי החוקיות של החוזה הנה במידת חומרה כזו המסכלת כל אפשרות לקיימו.
השופט קבע כי בחינת מכלול השיקולים הנדרשים ואיזון הולם ביניהם מוביל לתוצאה כי יש לחייב את הנתבעים לקיים את חיוביהם החוזיים ולשלם לתובעים את יתרת הסכום אותו התחייבו לשלם.
השופט קבע כי על הנתבעים לשלם את יתרת התשלום על הנחלה לפי ההסכם של 1.1 מיליון שקל בניכוי 202 אלף שקל על עקירת מטע האבוקדו. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות משפט בסך 6,000 שקל וכן שכר טרחת עו"ד של 175,500 שקל.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
6.לא העכבר גנב, אלא החור גנבמני 28/09/2023 02:33הגב לתגובה זו0 0לתת לאנשים זכות המלצה ששווה מליונים אבל לאסור עליהם לגבות עבורה את המליונים שהיא שווה... נו, באמת.סגור
-
5.כולם יודעיםאמנון דדון 21/09/2023 13:12הגב לתגובה זו0 0העברינות ידועה לכולם והרשויות הן הנושאות באשמה השופט השתדל לעשות צדק עד כמה שניתן היה ראוי שרמי תבטל את הזכויות של שני הצדדים וראוי כי ילמד הלקח לדוגמא ניתן לקבוע פיצוי חוקי לאלה שמהם פוצלה החלקה ראוי ונכון שמציאות לא חוקית שמתרחשת וידועה לכולם כאשר גם רשות המסים נפגעת והאינטרס הציבורי הרי ברור שברגע שניתנה זכות ההמלצה הרי שיש לה ערך לכן ראוי שהרשויות יסדירו את העניןסגור
-
4.כולם מרמיםשחץ 21/09/2023 09:02הגב לתגובה זו0 0בהרבה מושבים נעשה פיצול נחלות והפיצולים נמכרו בדיוק בדרך הזו .סגור
-
3.הזכות לנסותמאיר 20/09/2023 19:52הגב לתגובה זו2 0שוב הוכחה ששווה להפר חוזים, אין ספק שהנתבעים והתובעים עבריינים, אבל נתעלם מזה, בית המשפט ניהל משפט, 14 שנים בסוף התהליך הניתבע שהיה צריך לשלם 1.5 במקרה הרע, 1.3 במקרה הטוב, לא שילם המסכן יקבל את הכסף שלו היום, מה הוא יעשה איתו, דירה בחיפה הוא לא קונה, שליש משק בבצת שווה יותר מכפול, זו הוכחה שבשיטה הקיימת לא שווה לקיים חוזה, שווה להפר אותו, ובסוף נתפשר ...סגור
-
2.כל המעורבים - נבלות , העו"ד שרמוטה. (ל"ת)שכן שלה 20/09/2023 13:00הגב לתגובה זו5 1סגור
- טען עוד
-
1.פשוט מדינה רקובה שבמשך 14 שנה השחיתו אותה ברמות על (ל"ת)רונן 20/09/2023 12:56הגב לתגובה זו5 2סגור
-
שופטיםבנט 20/09/2023 20:26הגב לתגובה זו0 0עיסקה לא חוקית . שופט אנרכיסט שצריך לתלות אותו על חבל כביסה ליומיים שהעורבים יוציאו לו את העיניים.. הכלב מקבל כסף מהמדינהסגור
