הסתבכה עם פושעים, נטלה הלוואות חוץ בנקאיות לשלם להם ואלו גבו ריבית ועמלה של עמלה של 75% - תזהרו!

גופים חוץ בנקאיים צצו כמו פטריות אחרי הגשם בעשור האחרון והם מציעים לכם אשראי מהיר ונוח. לרבים זה פתרון טוב, במיוחד כאלו שניצלו את המסגרת בבנק וגם בכרטיסי האשראי. לפעמים הגופים האלו מסוכנים לכם - ולא דווקא בהיבט העברייני, אלא בהיבט הריבית שהם גובים מכם. הנה סיפור שהגיע לבית המשפט. 

המקרה הזה מעלה שאלות על מהן הגבולות של הסכם לנטילת הלוואה, מה הסכום שמתווך יכול לגבות עבור תיווך בהלוואה והאם החברה אחראית על פעולות המתווך? בית המשפט השלום בתל אביב עסק לאחרונה במקרה בו אישה ואמה הקשישה בת ה-90 נטלו הלוואות של מאות אלפי שקלים לשם ניסיון יציאה מהסתבכות כלכלית כבדה שכללה איומים קשים מהשוק האפור. מעבר לשאלה - איך גוררים קשישה בת 90 לקחת הלוואה, יש כאן התפתחות מדהימה בעלילה. 

בעקבות הסתבכותה הכלכלית של אישה בת 60, היא נטלה יחד עם אמה, בת כ-90  הלוואות מחברת אובליגו, חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות, בסך כולל של 560,000 שקל. ההלוואות ניתנו בתיווכה של אשת קשר, מתווכת שקישרה בין החברה לתובעות. התובעות קיבלו בפועל רק כ-400,000 שקל בלבד, ונדרשו לשלם סך כולל של כ-713,000 שקל בחלוף שנה ושלושה חודשים. מדובר על ריבית שעולה על 75% לתקופה הזו, סדר גודל של 60% בשנה. זו הלוואה רצחנית. האישה ואמה עתרו לבית המשפט בדרישה כי יורה לחברה ולמתווכת  להחזיר להן  244,149 שקל.  

כותרת ראשית

אנבידיה מאבדת גובה - דיווחים על בעיות בשרתים המכילים שבבי Blackwell

גלובל | אדיר בן עמי | 21:01

- כל הכותרות

אנבידיה מאבדת גובה - דיווחים על בעיות בשרתים המכילים שבבי Blackwell

הנאסד"ק עולה ב-0.5%; סופר מיקרו מזנקת ב-20%, הנפט קופץ ב-3%

ספיריט איירליינס הגישה בקשה לפשיטת רגל

מה קורה ב-SP500 ומה צפוי בטווח הקצר?

טראמפ מדיה OUT, זהב IN - במה להשקיע תחת ממשל טראמפ?

הבנקים ירדו ב-1.2%; קדימהסטם קפצה ב-12%, אנרג'יקס נפלה ב-8%

"חזרת הטיסות פחות תשפיע על דלתא; אנחנו ממשיכים לחפש רכישות"

שי אהרונוביץ': "לבטל את הפטור ממס על הכנסות משכירות"

מורגן סטנלי בתחזית חיובית ל-SP 500 - יעלה ב-12% עד סוף 2025

הממשל יקדם חקיקה בתחום הרכבים האוטונומיים? טסלה ומובילאיי קופצות

משבר חברות התעופה: איך הגענו למצב הזה ומה עושים עכשיו?

קודמה התוכנית להסדרת שטחי נמל חיפה

סוכני ביטוח יצטרכו רישיון יעוץ השקעות כדי לשווק השקעות אלטרנטיביות

פשרת בג"ץ: סבסוד מעונות לחרדים חייבי גיוס נמשך – לפחות עד פברואר

גל בר דעה מנכ"ל וואן זירו פורש מתפקידו

שעתם הרעה של הבנקים - שעתן הטובה של מניות הבנקים

אושרה התכנית להקמת קריית הממשלה בעכו

מג'יק מעלה תחזית לשנה כולה; ההכנסות ברבעון עלו על הצפי

ישרס: קפיצה ברווח מנדל"ן למגורים - 22.4 מיליון שקל; יציבות בהכנסות

הראל חתמה הסכם עם חברת ביטוח בינלאומית נוספת

עוד תכניות

תחילתו של הסיפור בשנת 2017, אישה בת 60 נקלעה למשבר כלכלי, נפתחו נגדה תיקי הוצאה לפועל וגורמי שוק אפור איימו עליה. במצוקתה, ונוכח העדר אפשרות לקבל הלוואה ממוסדות בנקאיים, היא ביקשה לקבל הלוואה מגופים חוץ בנקאיים. בעקבות המלצה של חברה, היא פנתה טלפונית לאשת קשר שמתווכת בהלוואת וביקשה ממנה הלוואה של 200,000 שקל.
 

הלוואה עם עמלה

בחודש אוקטובר בשנת 2017  פגשה המתווכת את הבת ואמה, והסיעה אותן למשרדו של עו"ד לצורך חתימה על מסמכי ההלוואה. בפגישה נכחו התובעות, עו"ד והמתווכת. התובעות לא היו מיוצגות על ידי עורך דין מטעמן.

התובעות הוחתמו על ידי המתווכת על מספר מסמכים, על טופס בקשה להלוואה של 250,000 שקל, וכן על  הסכם הלוואה, שטר משכון משכנתא, שטר חוב, ייפוי כוח בלתי חוזר, וכן הסכם התקשרות בין המתווכת לתובעות שלפיו הן מזמינות ממנה שירות גיוס כספים תמורתו תשלמנה מקדמה של של 50,000 שקל. בטופס הבקשה להלוואה שעליו הוחתמו מופיעה הוראה שלפיה אובליגו תעביר ישירות למתווכת, מתוך סכום ההלוואה, 50,000 שקל.

לאחר שבוע הועברו 80,000 שקל לחשבונה של האישה וסכום זהה לחשבון של אמה. כעבור מספר ימים הועבר לה יתרת סכום ההלוואה בגובה של 40,000 שקל. סך הכל קיבלו האישה ואמה 200 אלף שקל, למרות שהוחתמו על הלוואה של 250 אלף משום ש-50 אלף שקל הועברו למתווכת.

לאחר חודשיים, בחודש ינואר 2018 פנתה האישה למתווכת לקבלת הלוואה נוספת של 150,000 שקל. לאחר מכן נערכה פגישה במשרדי אובליגו ברמת גן, והאישה ואמה הוחתמו שוב על מסמכי הלוואה של 200,000 שקל שכללו, גם הפעם, הנחייה להעביר סך של 50 אלף שקל מסכום ההלוואה למתווכת. גם בפעם זו צורף נספח בו חתמו השתיים כי הן שוכרות את שירותיה של המתווכת לשם קבלת ההלוואה.

לאחר חצי שנה פנתה האישה שוב למתווכת בבקשה להלוואה של 100 אלף שקל.  לאחר מכן הודיעו לה כי ההלוואה הנוספת אושרה אך היא תאוחד עם ההלוואות הקודמות ותעמוד על סכום של 570 אלף שקל. כאשר מתוך סכום זה 459,0000 שקל נועד לפירעון ההלוואות הקודמות (קרן וריביות שטרם שולמו) ו-110,822 שקל יועבר להן כהלוואה. הפעם, הסכם ההלוואה לא כלל הוראה להעברת תשלום לידי המתווכת.

אובליגו העבירה לאישה 70,000 שקל לחשבונה של הבת. מייד לאחר מכן התקשרה המתווכת והודיעה לה שעליה להעביר לה 58,500 שקל. יום לאחר מכן הועברו לה  40,000 שקל נוספים.
 

בפעם הרביעית אין אישור

לטענת האישה ואמה, חברת אובליגו והמתווכת ניצלו את מצבן הנפשי והכלכלי הקשה על מנת להוציא מהן סכומי כסף לא מבוטלים והן קיבלו בפרק זמן של שמונה חודשים, שלוש הלוואות של 402,322 שקל ושילמו בתום תקופה של שנה ושלושה חודשים,  711,349 שקל.

לטענתן, יש לראות בסכומים שנגבו מהם כ"תוספת" כמשמעותה בחוק אשראי הוגן ולפיכך, עלות האשראי הממשי  היא בשיעור של 72.5% וחורגת בהרבה מהריבית המותרת ומזו שנקבעה בהסכם ההלוואה ומהווה ריבית נשך.

לטענת התובעות, המתווכת היתה הגורם שעימו עמדו בקשר במהלך כל התקופה, והיא הציגה עצמה כנציגה של אובליגו. רק במהלך הפגישה לחתימה על הסכם ההלוואה, הודיעה להן לראשונה כי עליהן לשאת בתשלום דמי טיפול של 50,000 שקל שיתווסף לקרן ההלוואה והן נאלצו להסכים לכך בלית ברירה.

לטענתן, במהלך הפגישה הן הוחתמו על אסופת המסמכים "באופן עיוור" תוך מתן אמון מלא במתווכת. בנוסף  טענו כי המסמכים לא הועברו לעיונן לפני הפגישה, וכי גם לאחר הפגישה לא נמסר להן העתק המסמכים שעליהם חתמו. זאת, בניגוד לחובות המוטלות על מלווה חוץ בנקאי הקבועות בחוק אשראי הוגן.

התובעות טענו להפרת עילות מכוח חוק אשראי הוגן, חוק החוזים, הפרת חובות חקוקות, עשיית עושר ולא במשפט, חוסר תום לב, עושק והשפעה בלתי הוגנת. ודרשו כי יוחזרו להן 244,149 שקל שהוא הסכום שמגלם את הפער שבין עלות האשראי הממשית המוסכמת לבין עלות האשראי הממשית בפועל.

לחלופין עתרו להשבת 241,777 שקל בגין סכומים שנגבו ביתר. 158,500 שקל ששולמו בגין "דמי תיווך", 23,524 שקל שנגבו ביתר בגין ריביות, ו-59,753 שקל בגין עמלת פירעון מוקדם.
 

לא קשור להלוואה

לגבי מכתבי הכוונות נטען כי נפלה טעות בסכום שננקב במכתב הראשון שתוקנה במכתב השני וכי הסכום שננקב שם כולל את יתרות הקרן, הפרשי ריבית ועמלת פירעון מוקדם (560,822 שקל בגין קרן ההלוואה, 35,744 שקל בגין ריביות שלא שולמו, 59,753 שקל בגין עמלת פירעון מוקדם).

עוד טענה אובליגו כי התובעות חתמו על שלושה הסכמי ההלוואה בפער של חודשים ספורים ביניהם, וכי הייתה להן אפשרות לבדוק את תנאי ההסכם ורכיבי ההלוואות, אך הן לא העלו טענות בזמן אמת ופעלו ללא ליווי וייצוג של עורך דין מאחר שרצו לקבל את כספי ההלוואה בהקדם האפשרי. 

המתווכת  טענה כי יש לסלק את התביעה נגדה מחמת היעדר עילה והעדר יריבות הואיל וההתקשרות של התובעות הייתה מול החברה. עוד טענה כי אינה צד להסכמי ההלוואה ואינה נציגה, שותפה או עובדת של אובליגו ואף מטעם זה יש להורות על דחיית התביעה כנגדה על הסף.

לדבריה היא משמשת כמתווכת חיצונית, המתווכת בין לווים שונים למלווים שונים, אינה חלק מהסכם ההלוואה, תפקידה הסתיים במועד החתימה על הסכם ההלוואה והתשלום ששולם לה הוא בגין שירות התיווך שסיפקה. לטענתה, גילתה אחריות כלפי התובעות והסבירה להן את הסיכונים בלקיחת הלוואות נוספות ואף סירבה לגייס הלוואה נוספת (רביעית) מתוך הגינות ואחריות כלפיהן, אף על פי שהייתה מפיקה מכך רווח כלכלי ניכר.
 

החליפו שופטת

השופטת בנימיני ציינה כי בנוגע לטענת התובעות לפיה 158,500 שקל נגבו מהן שלא כדין. אין חולק כי סכום זה מורכב למעשה משלושה סכומים עבור תיווך שנגבו מהן בשלושת ההלוואות. סך הכול שילמו התובעות 158,500 שקל כדמי תיווך להלוואות בסך של 560,000 שקל; כך שקיבלו בפועל כ-401,500 שקל בלבד.

התובעות טענו כי המתווכת עשקה אותן. בסעיף 18 לחוק החוזים, המעגן עילה זו, נכתב כי "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

על פי הפסיקה, הזכות לבטל הסכם מחמת עושק מותנית בהתקיימות ארבעה יסודות מצטברים: הוכחת מצוקה, חולשה שכלית או גופנית של המתקשר, או חוסר ניסיון כבדי משקל חמורים וקיצוניים; הוכחת ניצול מודע של מצב זה על-ידי הצד השני; קיומו של קשר סיבתי המלמד שהניצול הביא, על-פי מבחן סובייקטיבי, להתקשרות בחוזה, והוכחת יסוד אובייקטיבי-חיצוני לפיו תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

השופטת בנימיני לא קיבלה את ניסיונות ההתחמקות והשלכת האחריות של המתווכת וחברת אובליגו אחת על השנייה וקבעה כי  "מתקיימים בענייננו יסודות עילת העושק. היסוד הראשון: מצוקה, חולשה שכלית או חוסר ניסיון. שתי התובעות בת 90 ובתה, בת 60 טוענות למצוקה כלכלית ונפשית לאחר הפעלת לחצים מצד גורמים מ"השוק האפור". לטענתן נסיבות אלו עולות כדי מצוקה כדרישת סעיף 18 לחוק החוזים. 

השופטת ציינה כי התובעות לא תמכו את טענת המצוקה בראיות אובייקטיביות בעלות משקל ממשי, אך במקרה זה, העובדות שאינן שנויות במחלוקת ונסיבות העניין, מבססות, כשלעצמן, מצב של מצוקה גלויה ומובנית". במהלך חקירתה טענה האישה כי  "רדפו אחרי מהשוק האפור. עברתי עוקץ, הפסדתי דירה וכל זאת לפני שהגעתי אליהם הייתי במצב שהייתי חייבת, חייבת, לא היה לי משכורת למחייה ושום דבר. אני שלחתי את הילדים לאבא שלהם כי היה מעקב אחריהם מטעם הנושים ולא מצאתי את נפשי. הייתי במצוקה מאוד גדולה. כולם רדפו אחרי כי הייתי חייבת לכולם".

בחקירתה תיארה התובעת כי כל סכום כסף שקיבלה במסגרת ההלוואה, מיד העבירה הלאה וכל מה שעמד לנגד עיניה היה הפחד מהנושים והצורך בכסף זמין באופן מידי: "כשהוצמד לי אקדח לרקה לא היה לי חשוב כלום חוץ מאשר לקבל את הכסף. הייתי מאוימת".

השופטת ציינה כי "נסיבות אלו מבססות את יסוד המצוקה אף ביחס לאם, בת ה-90 של הבת, שמצאה את עצמה במצוקה גלויה וברורה נוכח ההסתבכות הכלכלית של ביתה וההשפעה שהיתה לכך אף על בני ביתה".
 

ניצלו אותן

המתווכת אישרה בעדותה כי ידעה שהתובעות "במצב קטסטרופה" ותיארה כיצד האם שיתפה אותה בהסתבכות של בתה ואמרה "שתעשה הכל למענה". המתווכת אישרה בעדותה שהתובעות לא היו מיוצגות על ידי עורך דין והבת הייתה לחוצה לקבל את הכסף "בכאן ועכשיו ולא עניין אותה, העיקר לחתום".

השופטת ציינה גם כי "אין להתעלם מהעלייה באחוזי שכר הטרחה שנגבו מהלוואה להלוואה. כך, בעוד שבהלוואה הראשונה נגבו 20% בגין שכר הטרחה, בהלוואה השלישית שכר הטרחה עמד על 52.7% מסכום הלוואה. נתון זה מלמד שככל שהלך והסתבך מצבן הכלכלי של התובעות והן נאלצו ליטול עוד הלוואות, גובהו היחסי של שכר הטרחה עלה בשיעור דרמטי. נתון זה מלמד על ניצול מצב המצוקה בו היו שרויות התובעות לצורך ההתקשרות".

בנוסף קבעה השופטת כי האישה העידה שנתנה אמון מלא במתווכת ושילמה לה כל מה שדרשה באופן עיוור. "אני לא התווכחתי ולא שאלתי, זה לא עלה בדיונים ביננו. מה שהמתווכת אמרה לי אני ביצעתי. היא הכניסה לי את הכסף, ביקשה והחזרתי, לא שאלתי שאלות". השופטת קבעה כי "המתווכת היתה מודעת למצבן הקשה של התובעות, ניצלה מצב זה ואת האמון שהן רכשו לה כמי שהייתה עבורן בבחינת "מושיעה", לצורך ההתקשרות".

האם ההסכם היה גרוע מהמקובל?

"כלומר, האם הוכח שבמכלול הנסיבות העסקה קיפחה את התובעות והייתה בלתי הוגנת כלפיהן באופן שמצדיק לבטלה בדיעבד, ומה עוצמת התקיימותו של תנאי זה. ככל שתנאי העסקה בלתי הוגנים ומקפחים יותר, כך תיטה הכף לסבור שהתובעות התקשרו בה משום מצבן הכלכלי והנפשי. וההיפך: ככל שתנאי העסקה לא היו גרועים מן המקובל, כך תיטה הכף לדרוש מידה רבה יותר של מצוקה כדי לקבוע שעילת העושק מתקיימת".

במקרה שלפנינו נגבה סכום כולל של 158,500 שקל כשכר טרחה עבור הלוואות בסך של 560,000 שקל (28.3%). כך בהלוואה הראשונה נגבה 50,000 שקל בגין 250,000 שקל (20%); בהלוואה השנייה נגבה 50,000 שקל בגין 200,000 שקל (25%); בהלוואה השלישית נגבה 58,500 שקל בגין 110,000 ₪ (52.7%).

השופטת ציינה כי מבחן השכל הישר מלמד, כי "גביית שכר טרחה של כ-30%  כאשר לא הוכח כי המתווכת נקטה בפעולות תיווך של ממש – הוא לא הוגן ומקפח". המתווכת לא ביססה במהלך המשפט מה היה היקף הפעולות שביצעה ואף לא נטען כי פעלה לגיוס כספים עבור התובעות ממקורות שונים או כי בחנה והציעה להן מספר אפשרויות ובחירה מתוכן או שהתמקחה עבורן עם אובליגו על תנאי ההלוואה.

השופטת צינה כי מהמכלול העובדתי עולה כי תפקידה של המתווכת התמצה ביצירת הקשר בין התובעות לאובליגו, העברת מסמכים, הסעתן למשרדי החברה והשתתפות בשלוש הפגישות שהתקיימו לצורך החתימה על ההסכם. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף ביחס להסכם ההלוואה השני והשלישי, שם לכאורה אף לא היה כל צורך בשולי ליצירת הקשר ופעולת ה"תיווך" בין הצדדים.
 

30% עמלה

על חוסר הסבירות הקיצוני בגובה שכר הטרחה ניתן ללמוד אף מהוראות חוק אשראי הוגן המגבילות באופן קוגנטי את גובה הריבית ההסכמית המותרת וקובעות כי כל תוספת שנגבית בקשר להסכם ההלוואה צריכה להיכלל כחלק מהעלות הממשית של האשראי שנגבה בפועל.

במקרה זה גובה הריבית ההסכמית המקסימלית עומד על 15% (חוק אשראי הוגן קובע תקרת ריבית דומה). השתת תשלום נוסף בגין "דמי תיווך" בשיעור של כ-30% מסכום ההלוואה, המתווספים על הריבית המרבית שמוטלת על התובעות מכוח ההסכם, מובילה כמו מעצמה למסקנה כי תנאי ההסכם גרועים באופן בלתי סביר מהמקובל.

השופטת קבעה כי "תנאיו של ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל ויסודות עילת העושק מתקיימים במקרה זה".

השופטת קבעה כי בנוסף לעילת העושק גם עילת ההטעיה התקיימה במקרה שלפנינו. סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה"

תשלום דמי התיווך הוצג לתובעות כתשלום חובה לצורך נטילת ההלוואה, וכך הן הבינו זאת,  אחרת אין הסבר מניח את הדעת מדוע התובעות הוסיפו ושילמו את דמי התיווך גם לצורך נטילת הסכם ההלוואה השני והשלישי, אלא אם הבינו כי הוא מהווה תשלום חובה כחלק מההלוואה. התובעות לא הבינו את מהות העסקה. המתווכת הטעתה  אותן במחדל משום שהפרה את חובת הגילוי שמוטלת עליה. היא לא העבירה לעיונן מבעוד מועד את הסכם שכר הטרחה ולא הסבירה להן טרם ההתקשרות מהות הסכם התיווך ושמדובר בהתקשרות נפרדת ובתשלום נפרד מהסכם ההלוואה.

השופטת בנימיני קבעה כי "בהסכמי שכר הטרחה נפלו פגמים בכריתה מסוג של עושק והטעייה ולכן יש להורות על ביטול ההסכמים מכוחם נגבה שכר הטרחה ועל השבת התמורה ששולמה בסך של 158,500 שקל.
 

לא הסבירו למה לוקחים מהן יותר כסף

התובעות דרשו גם כי יושב להן הסכום שנגבה מהן בגין עמלת פירעון מוקדם של 59,753 שקל. לטענתן, עמלת הפירעון המוקדם נגבתה תוך הפרה של הוראות חוק אשראי הוגן, ויש לבטלה.

השופטת בנימיני קבעה כי "במכתב הכוונות לא היה פירוט של רכיבי היתרה שנדרשו התובעות לשלם וממילא אף לא נכתב בו כי הוא כולל עמלת פירעון מוקדם או מידע ביחס לסכומה. בנוסף, בהסכמי ההלוואה נכללה הוראה ביחס לפירעון מוקדם. השופטת בחנה האם הפרה חברת אובליגו את הוראות חוק אשראי הוגן?

כידוע, חוק אשראי הוגן נחקק לפני כשלושה עשורים ותוקן מספר פעמים במרוצת השנים. החוק ביקש להסדיר את תחום ההלוואות החוץ בנקאיות. בהתאם לדברי ההסבר לחוק, תכליתו המרכזית למנוע ממלווים שאינם חלק מהמערכת הפיננסית הממוסדת לנצל את מצוקתם של לווים משוללי כוח מיקוח, שלרוב סורבו במערכת הבנקאית, ולהתקשר איתם בהסכמי הלוואה בתנאים בלתי סבירים. למרות זאת, בדברי ההסבר לחוק, ובפסיקה שלאחריו ישנה הכרה בכך שתחום ההלוואות החוץ בנקאיות עונה על צורך חיוני בשוק, לקבלת הלוואות בסיכון גבוה ובריבית המשקפת סיכון זה, עבור אלו שאינם יכולים לקבל אשראי במערכת הבנקאית 

בניסיון לאזן בין הצורך השוקי בהלוואות אלו ובין החששות שתוארו לעיל, קבע המחוקק בחוק אשראי הוגן שורה של הגנות ללווה: הוטלו על מלווה חובות גילוי קוגנטיות מקיפות; קביעה של שיעור ריבית מקסימלי; נקבעו סדרי דין ודיני ראיות מקלים ללווה; ניתן לבית המשפט שיקול דעת רחב במתן סעד.
 

איך בכל זאת מותר לפי החוק לגבות בפרעון מוקדם?

השופטת בנימיני קבעה כי עמלת הפירעון המוקדם של ה-59 אלף שקל נגבתה מהלוות מבלי שעצם קיומה הובא לידיעתן. בכך הפרה חברת אובליגו את חובת הגילוי המוטלת עליה מכוח חוק אשראי הוגן, ומשכך עליה להשיב ללוות את הסכום שנגבה.

בסופו של דבר, הורתה השופטת לחברת אובליגו ולמתווכת להחזיר לתובעות סכום כולל של 218,253 שקל, בתוספת הוצאות של 40,000 שקל.