קיבלה פנטהאוז בירושה, הלכה לרקוד בשבעה של אמה ותבעה את דודתה שסעדה את הוריה

בת יחידה להורים מאמצים קיבלה מהוריה לפני פטירתם במתנה פנטהאוז בשווי של מיליוני שקלים. הבת לא סעדה את הוריה בימי זקנתם, והמשיכה להתגורר הרחק מהם בארצות הברית יחד עם בעלה וילדיה.

לאחר 3 שנים של מחלה אמה נפטרה ובמהלך השבעה הבת טסה לארה"ב, כדי לחגוג את בת המצווה של בתה. דודתה שסעדה את אביה קיבלה ממנו לפני פטירתו כמיליון וחצי שקלים לשם רכישת דירה עבורה. אך הבת לא הכירה תודה לדודה שטיפלה בהוריה כאשר היא התגוררה בארה"ב ועתרה לבית המשפט בתביעה כי על הדודה להעביר את הכסף אליה. לטענתה  דודתה ניצלה את אביה לפני מותו. 

בית המשפט לענייני משפחה באשדוד עסק לאחרונה בתביעה של אישה, אזרחית ארצות הברית כנגד דודתה בנוגע למחלוקת על ירושה. האישה טענה כי דודתה קיבלה מאחיה שהוא אביה של התובעת, לפני מותו מיליון וחצי שקלים עבור רכישת דירה, ולטענתה היא קיבלה אותם שלא כדין לאחר שניצלה אותו ולכן עליה להחזיר לה את הכסף.

תחילתו של הסיפור בשני בני זוג שנפטרו, שאימצו את התובעת שהייתה בתם היחידה, בגיל 6. אביה המנוח היה אח בכור לשישה אחים ואחיות. לאחר שבתם גדלה היא התחתנה ועזבה את הארץ בכדי להתגורר בארצות הברית, שם הקימה משפחה וקבעה את ביתה. כאשר מספר פעמים בשנה נהגה לפגוש את הוריה. בשנת 2014 חלתה אמה של התובעת והייתה במשך שלוש שנים במצב של "צמח".

• סמוך למותו ביקש מאחיו לנשל את ילדיו מצוואתו. מה קבע בית המשפט?
• האם הורישה לבן שקל אחד בצוואה, הוא התנגד - מה קבע בית המשפט?

לפני שחלתה, העניקו בני הזוג לבתם היחידה דירת פנטהאוז. בנוסף, ערכו צוואה משותפת לפיה הם מורישים את נכסיהם זה לזו ולאחר מכן לבתם.

כל משך התקופה סייעה האחות לאחיה ולגיסתה. בסוף שנת 2014 צירף המנוח את אחותו לחשבון הבנק שלו. בשנת 2017 נפטרה האם. הבת החלה לשבת שבעה עם שאר בני המשפחה, אך טרם סיומם טסה חזרה לחו"ל, לכבוד מסיבת בת המצווה של בתה.    לאחר מספר חודשים, העביר האב המנוח לאחותו 1.5 מיליון שקל. הוא  איתר עבורה דירה, אותה רכשה בסכום זה. לאחר שהעביר את הכספים לאחותו טס המנוח לחו"ל לבקר את בתו היחידה (התובעת) ובחלוף כשבועיים בלבד שב ארצה, למרות שתכנן שם שהיה ארוכה יותר. לאחר שחזר ערך יפוי כח מתמשך לטובת אחותו הנתבעת.

בחודש יוני 2018 נתגלה בגופו של המנוח גידול ממאיר ואגרסיבי, אשר התפשט במהירות. בסוף חודש אוגוסט באותה שנה  נפטר בגיל 83, כאשר אחותו לצידו. הבת היתה בדרכה מארצות הברית אך לא הספיקה להגיע ללוויה ונכחה בשבעת ימי האבל, חלקם בבית המנוח וחלקם בבית אחיו.     

רוצה גם את הכסף שקיבלה הדודה

בתחילת שנת 2019 הגישה בתו של המנוח כתב תביעה בו טענה כי דודתה, אחותו של אביה המנוח, גרמה למנוח להעביר לה כספים באמצעותם רכשה דירה, תוך ניצול חולשתו בתקופה הסמוכה לפטירת אימה, בה לא היה כשיר לקבל החלטות.

לפיכך דרשה הבת כי יושבו לה הנכסים שהיו בבעלות אביה בעת פטירתו, לרבות הסכום שהעביר לאחותו, הכספים שנותרו בחשבון הבנק שלו, המכונית שהיתה שלו ועברה לבעלות ביתה של הדודה והתכשיטים שהותירה אימה המנוחה.

• הנחלה שונתה, היורשים תבעו את האגודה - מה קבע השופט?
• רכישת הדירה בוטלה - הקונים ישלמו בכל זאת דמי תיווך
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הדודה טענה כי אחיה המנוח התאכזב עד מאוד מכך שבתו היחידה לא סעדה את רעייתו ואותו לעת זקנתם ומחלתם, ואף היה מעוניין לבטל את הענקת דירת הפנטהאוז שרכש עבורה, אך עורך הדין שלו יעץ לו שלא לעשות כן. לדבריה אחיה המנוח היה זה שביקש להעביר לה כספים, הוא זה שיזם את רכישת הדירה עבורה, והוא זה שהורה לה להחזיק בכספים שבחשבון הבנק שלו ולפעול על פי הנחיותיו.

 

כל הרכוש שייך לבת?

הבת טענה כי רצונם המובהק של הוריה משך כל ימי חייהם, היה להעניק לה את מלוא רכושם, כבתם היחידה, כפי שהורו בצוואתם המשותפת. עוד טענה כי לאחר פטירת אימה, אביה נקלע למצב רגשי קשה ביותר, היה מדוכא ומבולבל, כפי שמעידים המסמכים הרפואיים ואף חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

בנוסף טענה כי כאשר הגיע אליה לארה"ב, היה נתון בכיסא גלגלים, מצב רוחו היה ירוד וקשה היה לעודד אותו. לדבריה, דודתה אומנם סייעה לאביה במהלך השנים, אך ניצלה את מצב החולשה בו היה נתון, וגרמה לו להעביר אליה כספים למרות העובדה שלא היה מודע למעשיו. בנוסף לקחה את תעודת הזהות שלו כאשר הוא על ערש דווי וביצעה העברת בעלות במכוניתו לבתה, ואף חילקה חלק מהכספים בחשבונות לארבע אחייניותיו. זאת, נוסף על כך שהעלימה את תכשיטיה של אימה המנוחה.

לטענתה, הדודה גם הסיתה את בני המשפחה שלא להמתין להגעתה של הבת ללוויית אביה, כאשר גם במהלך ימי השבעה התנהגו אליה האחים באופן מחפיר. לגבי עדות עורך הדין שערך את הסכם המתנה, טענה הבת כי קשה לסמוך עליו בשל קרבתו לדודתה ובשל כך שערך את ההסכם בבית המנוח. עוד טענה כי נמצאה סתירה בעדותו, כאשר פעם טען כי העברת הכספים קדמה להסכם ופעם טען כי ההסכם קדם להעברת הכספים. 

כמו כן טענה כי דודתה הסתירה ממנה את דבר המתנה ולמעשה הדבר נודע לה רק במהלך שבעת ימי האבל, דבר שיש בו משום חוסר תום לב. הבת טענה כי העברת הכספים, המכונית והתכשיטים היא חסרת תוקף הואיל ואביה המנוח לא היה כשיר לצוות ולהעניק מתנות, דודתה, אחותו השפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת, כאשר אביה המנוח היה תלוי בה ובסיוע שהעניקה לו, כאשר היא מנסה להרחיק ממנו את בתו היחידה, לה רצה להעניק את כל שיש לו.

 

כיבדה את רצון אחיה

הדודה טענה מנגד כי אחיה המנוח החליט להעניק לה את הכספים, בין השאר בשל היותה מסורה לו ולרעייתו, להם סייעה כאשר חלו והזדקנו. לדבריה מדובר ברצונו וביזמתו של אחיה המנוח, ללא כל מעורבות או עידוד מצידה. לדבריה אחיה המנוח היה צלול לחלוטין וחרף מחלתו ואבל בו היה נתון, נשאר חד ודעתן.

לטענתה העובדה שאחיה טס לחו"ל על מנת להתארח אצל בתו ואף עסק בארגון הנסיעה, מלמדת על מידת עצמאותו. בנוסף, לאחר חצי שנה מביקורו בארצות הברית, טס לטיול בחו"ל עם אחיו, דבר ששיפר מאור את מצב רוחו.

לדבריה אחיה המנוח גם ניסה למצוא דרכים לביטול הענקת הדירה לבתו, הלך מחשבה אשר כשלעצמו מלמד על כשירותו. גם כאשר נשאל אם רצונו לתרום כסף, אמר שלא יתרום שקל מפני שהוא זקוק לכסף, תשובה שאף היא מעידה על צלילותו.

עוד טענה כי הדבר מתיישב גם עם עדות עו"ד, אשר פגש במנוח בביתו וכיבד רצון המנוח שלא לשתף איש בהחלטתו להעביר כספים לאחותו. לדבריה הצטרפותה לחשבון הבנק של אחיה נעשתה עוד בשנת 2014, דבר המנטרל כל טענה לגבי השפעה עליו בימי חוליו. באשר להעברת הכספים לאחייניות, טענה כי הדבר נעשה על פי בקשתו של המנוח, ובוודאי אינו מלמד על בצע כסף מצידה.

באשר לטענה כי הסיתה את בני המשפחה כנגד הבת, טענה כי ההיפך הוא הנכון. אחיה המנוח אכן היה מאוכזב מבתו, אשר לא כיבדה את זכר אימה כאשר לא נשארה עד לתום ימי השבעה וטסה לחו"ל לכבוד חגיגית בת המצווה של בתה, וצילמה עצמה רוקדת ושרה במועד בו חלה אזכרה בתום שבעת ימי האבל של אמה המנוחה.

למרות זאת טענה הדודה כי עודדה את אחיה לטוס לחו"ל ולפגוש את בתו, למרות מורכבות מערכת היחסים ביניהם ועל מנת לשפרה. בנוסף, שיתפה אותה בכל מידע רלוונטי, ושלחה לה מסרונים עם עדכונים שוטפים על אביה.

 

ניתן להבין את ההיגיון

השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד קבעה כי "דין התביעה להידחות, משני טעמים עיקריים: האחד הוא מפני שחזקת הכשירות של המנוח לביצוע פעולות לא נסתרה בפועל, והשני הוא מפני שניתן להבין את ההיגיון שמאחורי בחירת המנוח לפעול כפי שפעל"

כידוע כל אדם יכול לעשות ברכושו כרצונו. על פי  חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו. כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט"

השופטת ציינה כי "קיים הגיון בהתנהלות המנוח. הוריה של התובעת העניקו לבתם התובעת, בחייה, דירת פנטהאוז בעיר מגוריהם. הואיל והתגוררה בארה"ב פגשו בה מפעם לפעם. כאשר חלו והזדקנו אחותו של המנוח היא שטיפלה בו וברעייתו ומטעם זה בחר להעניק לה מתנה כספית משמעותית לשם רכישת דירה".

העו"ד שטיפל בענייניהם של בני המשפחה העיד כי "בזמנו העברנו על שמה של הבת המאומצת של המנוחים זכויות בדירת ההורים וגם הכנו צוואה להורים, שלפיה הורישו את כל נכסיהם לבתם. קודם האמא נפטרה וכשנפטר האבא היא הגיעה אלינו למשרד וביקשה לקיים את הצוואה".

לדבריו "באוקטובר 2017 הגיע המנוח יחד עם אחותו וביקש לעשות יפוי כוח מתמשך במידה והוא לא יוכל לתפקד, והוא מינה אותה כמיופת כוח. היא אחותו"

לגבי הכספים של המנוח, העיד העו"ד כי "לאחר פטירת רעייתו המנוחה כשנה לפניו הוא בא למשרד ביולי או אוגוסט, ראיתי אותו לבוש יפה והוא סיפר שטס לבקר את הבת  בארה"ב, הוא היה מאוד מרוצה מעצמו. אחרי כחודש חזר מארה"ב, היה שם פחות מחודש, קצת בדכדוך כיוון שחשב בתום לב כי בגלל שנתן לבת דירה מאוד יפה בעיר  מגוריו , פנטהאוז, יוכל להתארח שם לתקופה ממושכת, אבל זה לא קרה והוא חזר לפני הזמן לארץ, קצת מאוכזב. אמרתי לו שבארה"ב עובדים קשה ואין הרבה זמן לארח. בכל זאת ראיתי שהוא מצוברח ומאוכזב".

"כעבור מספר חדשים הוא בא ואמר לי: אני חושב שעשיתי טעות שנתתי את הבית לבת. זה כאב לי, כי ישבתי גם איתו וגם עם אשתו המנוחה בשעתו. אמרתי לו בכל זאת זו הבת שלכם, גידלתם וחינכתם אותה. הוא שאל אין אפשר להחזיר את הדירה בחזרה אליו. אמרתי לו שאי אפשר, הוא נתן וזה גם היה רצון אשתו המנוחה. נתת מכל הלב, זה הסתיים. ואז הוא אמר לי: אולי אקח ממנה יפוי כוח שאוכל להשכיר את הדירה ואז אוכל להשתמש ביפוי הכוח עדי להחזיר את הדירה על השם שלי. לא הסכמתי לזה, ואמרתי שאני מציע לא לעשות כזה דבר, כבר נתת ועכשיו לרמות אותה במשחק הזה, הדבר לא מקובל עלי. יכול להיות שהוא נפגע ממני אבל לא הסכמתי לכך בשום פנים ואופן".

"כשהגיעה הבת לארץ לשבעה היא הגיעה למשרדי לשאלה מה קורה. הסברנו לה שאפשר לקיים את הצוואה, הכנו את המסמכים ואמרנו לה שתשלים עם מה שיש, היא כבר קיבלה את הדירה. היא אמרה שהיא חושבת שלקחו את כל הכסף שלו. אמרתי לה שאני לא נכנס לעניינים הכספים שלו אבל בכל זאת קיבלת נכס מכובד, פנטהאוז ששווה הרבה מאוד כסף".

השופטת אלפסי קבעה כי "עדותו של העו"ד מהימנה על בית המשפט, דווקא בשל העצה הערכית והמוסרית שנתן למנוח, שלא לשנות דבר ממה שעשה ולא לבטל את ההענקה לביתו, מתוך ניסיון להבין את נקודת המבט שלה. הדרך בה פעל עורך הדין כדי להפיס דעתם של האב ושל הבת גם יחד, מלמד על עמדתו הניטרלית, אשר במרכזה שלום המשפחה".  

 לא הוכח כי אב היה לא כשיר 

השופטת ציינה כי לגבי התקופה הסמוכה למועד הענקת המתנה לאחות (ספטמבר 2017) "לא קיימים מסמכים קונקרטיים המעידים על ירידה קוגניטיבית, אלא על מצב רוח ירוד, לאחר פטירת רעייתו, ואף על רמת המוגלובין נמוכה. המומחה ציין כי לא ניתן להסיק מסקנות חד משמעיות מן המסמכים שלפניו, אך נראה כי המנוח נתון היה במצב הדרגתי ומתמשך של הידרדרות קוגניטיבית, שרוי באבל, סבל מדמנציה ולכן אפשר כי במועד הענקת המתנה לא היה כשיר לקבל החלטה מושכלת בעניינו".

השופטת ציינה כי עמדת המומחה היא מסקנות נסיבתיות מתוך המסמכים הרפואיים, ללא ממצא ישיר לעניין המצב הקוגניטיבי בעת הענקת המתנה.

ביחס למועדים המאוחרים למועד הענקת המתנה, המומחה ציין כי סבור כי מדובר בתהליך הדרגתי של הידרדרות, חרף העובדה שבאף מסמך לא צוין כי המנוח חסר יכולת קוגניטיבית. כך, למשל, במכתבה של ד"ר אווה צייטלין מתחילת שנת 2018 טרם אשפוזו נכתב כי "היה עצמאי בכל תפקודי היום יום ואף נהג ברכב. בנוסף, נכתב במסמכי המוסד לביטוח לאומי מסוף 2017  כי 'אין עדות לירידה קוגניטיבית, המנוח עונה לעניין, מתמצא, מבין הנחיות ואף חתם על טפסי הסכמה לפעולות רפואיות. בתעודת השחרור מבית החולים תל השומר ביולי 2018 ציין הרופא כי מדובר  ב"בן 83, צלול ועצמאי, עצמאי לצרכיו, הגיע לבד".

השופטת ציינה כי "אדם המתפקד באופן זה כחודש וחצי טרם פטירתו, הוא בסבירות גבוהה אדם עצמאי ויש להניח כי טרם מועד זה היה עצמאי עוד יותר".

  טס לבד  

השופטת לא קיבלה את חוות דעת המומחה וציינה כי "העובדה שהמנוח מסוגל היה לטוס לבקר את בתו בארה"ב יום לאחר העברת הכספים לאחותו, מלמדת על כך שמצבו הקוגניטיבי היה תקין. הטענה לפיה הסתייע בכיסא גלגלים ובדיילת מלווה בנמל התעופה, אינה אינדיקציה להעדר מסוגלות, נהפוך הוא. הדבר מלמד על בוחן מציאות תקין, לפיו בשל מצבו הפיסי השימוש בכיסא גלגלים הוא בטוח יותר, כמו גם קבלת ליווי של דיילת. התובעת עצמה הודתה כי כאשר נסע במכוניתה לא הסתייע בכיסא גלגלים".

השופטת אלפסי קבעה בנוסף כי "העובדה שהמנוח היה עסוק בארגון הנסיעה כאשר נמצא במשרדו של עו"ד , כפי שהעיד עוה"ד, היינו מסוגל לטפל בשני עניינים בו זמנית, תומכת במסקנה כי היה כשיר לביצוע פעולות".

השופטת הוסיפה כי "העובדה כי המנוח תיפקד היטב באופן עצמאי בביתה של הבת, מצב רוחו השתפר, הוא הכין לעצמו מזון וכיוצא באלה, אף היא תומכת במסקנה כי מצבו היה תקין. בעת ביקור המנוח אצל ביתו בארה"ב כותבת הבת לאחות את הדברים הבאים: "הוא מרגיש בסדר, עשה סלט, סידר את המקרר וניקה את השיש", כל בוקר הולך ברגל ק"מ והרגלים לא כואבות"

בנוסף ציינה השופטת כי התברר כי הבת ידעה שאביה המנוח החליט שלא להעביר לה נכסים נוספים, כפי שהודתה בחקירתה הנגדית וכפי שעולה במסרון ששלחה לדודתה: "אבא שלי אומר שלא צריך... הוא אומר שלבת לא מגיע ירושה, משהו כזה... אין לי מושג!"

 

בחירתו של המנוח

השופטת ציינה גם כי לפי העדויות, "מצבו של המנוח במחצית השנה שלאחר פטירת רעייתו אף הוא היה סביר. התובעת עצמה הודתה כי בילה זמנו בטיולים, לרבות טיול לח"ל עם אחיו כחצי שנה לפני מותו. מצבו של המנוח בערוב ימיו אמנם היה מורכב בשל הגידול הממאיר שהתגלה בבטנו. עם זאת, עולה מן העדויות כי היה בשכלו והביע רצונו בבירור". התובעת עצמה הודתה כי כאשר באה ארצה כדי לבקר את אביה ביולי 2018, נסעה במכוניתו וכאשר אירעה תקלה במכונית התקשרה לאביה כדי לקבל את עזרתו, חרף העובדה שהיה בבית החולים. הדבר מלמד כי גם התובעת עצמה סבורה היתה כי אביה עודנו בשכלו.

הבת הודתה במשפט כי "במהלך השנים הוריה הרעיפו עליה מכל טוב ואף רכשו לה דירה. "בחייו קיבלתי ממנו המון. אבא שלי וגם אמא שלי, כל החיים חסכו, לא יצאו למסעדות, לא קנו בגדים. את כל מה שהם חסכו הם תמיד נתנו לי ולבנות שלי, כל הזדמנות הוא שלח לי כספים והוא אמר לי תמיד, כל החיים שהוא רוצה הכל לתת לי, וגם אמא שלי תמיד אמרה את זה. הוא תמיד היה אומר לי שהאחים שלו רוצים את הכסף שלו, גם אמא שלו אמרה לי ואמרתי זה לא הגיוני".

השופטת קבעה כי "קיים הגיון בבחירת המנוח להעניק כספיו לאחותו אשר סעדה את המנוח ואת רעייתו לעת זקנתם וחוליים, מקום בו התובעת עצמה לא עשתה כן בשל מחויבויותיה כלפי בעלה לילדיה.

לא מודר

בנוסף קבעה השופטת כי טענת הבת לפיה דודתה מידרה אותה מקבלת מידע לגבי מצבו של המנוח, אינה מבוססת. לגבי חלוקת הכספים לאחייניות על ידי הדודה, על פי בקשתו של המנוח, קבעה השופטת כי "הדבר אינו מעורר כל קושי, אלא מעיד כי פעלה על פי הנחיותיו. אף התובעת עצמה, בחקירתה הנגדית, העידה כי אביה אמר לה מפורשות שהוא 'רוצה להשאיר כסף לנכדות'". 

השופטת קבעה כי היא מקבלת את עדותה של הדודה כי עשתה את הדברים ברגע האחרון ממש מפני שרצתה לשמור על כספיו – לטובתו. את הכספים הללו לא נטלה לעצמה ולכן אין מקום לכל טענה כלפיה בעניין זה.

באשר לכספים שנותרו בקופת העזבון בגובה כ- 170,000 שקל. עוד בישיבת קדם המשפט העידה הדודה כי היא שומרת אותם על מנת לקרוא לבניין ציבורי על שמם הואיל והיו חשוכי ילדים.  מדובר במחשבה ראויה המצריכה הסכמתה של הבת כיורשת, אך מכל מקום עצם שמירת הכספים מלמדת על כך שלא היתה לנתבעת כל כוונה לשלשל הכספים לכיסה.

לגבי העברת מכוניתו של המנוח לבעלות בתה של הדודה, בכתב ההגנה נטען כי הדבר נעשה על פי רצון המנוח. הואיל והיתה עסוקה בטיפול בו עשה זאת רק ברגע האחרון. השופטת קבעה כי בעקבות כך שהדודה לא נשאלה על עניין זה בחקירתה הנגדית, יש לקבל את האמור בכתב ההגנה, הנתמך בתצהיר".

אשר להעברת התכשיטים שהיו שייכות לאימה המנוחה של התובעת, הדודה ציינה כי העבירה את התכשיטים לאחיותיה של האם, על פי הנחיות המנוח. השופטת קבעה כי "העובדה שהבת לא העלתה טענה זו בסמוך לפטירת אימה ואף לא הציגה אסמכתא לגבי פניותיה לנתבעת בעניין זה, מלמדת כי הלכה למעשה זנחה טענה זו".

 אין יסוד משפטי לטענות

השופטת קבעה כי "לא נמצא יסוד משפטי לטענות התובעת. "טענת התובעת בדבר העדר כשרות המנוח לצוות ולהעניק מתנות – נדחית בזאת, שעה שהוכח כי המנוח היה בעל כשרות מלאה ליתן הוראות לגבי רכושו". לגבי הטענה כי הנתבעת השפיעה על המנוח השפעה בלתי הוגנת, קבעה השופטת כי היא דוחה גם טענה זו. "השפעתה המרכזית של הנתבעת על המנוח היתה שיפור איכות חייו חרף המחלה שפקדה אותו".

לגבי טענת התובעת לגבי תלות המנוח בנתבעת, וצמצום קשרי המנוח עם אחרים ביזמת הנתבעת, השופטת קבעה כי טענות אלו נדחות. "הנתבעת אמנם סייעה למנוח, אך המנוח לא היה תלוי בה, ועל כך יעיד הטיול שערך המנוח לביתה של התובעת בארה"ב". השופטת קבעה גם כי "נמצא כי המנוח היה כשיר לקבלת החלטות וקיים הגיון רב בבחירתו להעביר כספיו לאחות אשר סעדה אותו, לאחר שלביתו העביר דירת פנטהאוז קודם לכן"

סיכומו של דבר, השופטת קבעה כי התביעה נדחית. "פעולות המנוח בחייו תקפות הן". הבת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.