הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?

המלחמה בעזה משפיעה על כל המערכות בישראל ובכללן גם לא מעט על בתי המשפט. בית המשפט המחוזי בתל אביב כשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים דן לאחרונה בהחלטה שקבעה כי אזרחית רוסיה, אישה בת 63, סבתא לחמישה נכדים אשר בכור נכדיה משרת כלוחם בגולני, השוהה בישראל שלא כדין, תגורש מהארץ. 

תחילתו של הסיפור, לפני שש שנים. האישה, אזרחית רוסיה, אלמנה בת 63, לה שתי בנות וחמישה נכדים בארץ, אשר כולם בעלי אזרחות ישראלית, הגיעה בשנת 2017 לבקר את משפחתה בישראל באשרת תייר למשך 3 חודשים, ומאז נשארה להתגורר בארץ עם משפחתה, אך מעולם לא פעלה כדי להסדיר את מעמדה החוקי ובכך עברה על החוק, והיא שוהה מאז בישראל בניגוד לחוק.

בתחילת השנה החליטה האישה, כי ברצונה להסדיר את מעמדה בארץ והיא פנתה לרשות האוכלוסין וההגירה בהתאם לנוהל 'הורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי'.  האישה טענה כי הגיעה לארץ בכדי לסייע לבתה החולה בגידול ילדיה. ברשות האוכלוסין לא קיבלו את פנייתה ודחו אותה בנימוק שהמבקשת שוהה בישראל שלא כדין מאז שנת 2017 וכן מהטעם שלא צורפו לבקשה באותה עת מלוא המסמכים הנדרשים.

ברשות טענו כי היא לא יכולה להגיש בקשה שכזו כעת לאחר שהיא מתגוררת בארץ כבר מעל 6 שנים באופן לא חוקי, ולכן נקבע כי עליה לעזוב את הארץ, ברשות האוכלוסין טענו כי כאשר תהיה האישה ברוסיה היא תוכל לנסות ולפנות שוב להסדרת מעמדה. האישה הגישה ערר על ההחלטה שנדחתה ונקבע כי עליה לצאת את הארץ תוך 14 ימים.

בצר לה, פנתה האישה בחודש מרץ האחרון לבית הדין לעררים בעתירה לסעד זמני, לצו ביניים למניעת צעדי אכיפה והרחקה שימנע את גירושה מהארץ, אך עתירתה נדחתה על ידי הדיין איתיאל גבעון, מחמת סיכויים נמוכים לקבלת הערר ומשיקולי מאזן הנוחות, וחבל הגירוש מהארץ התנוסס מעל צווארה מאז. בחודש מאי הגישה האישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט.

הנכד לוחם בצבא

לטענת הסבתא, אשר נכדה הבכור משרת בגולני. היא זכאית למעמד בישראל משום נוהל הורה קשיש,  משום שהיא מטפלת בנכדיה לאור מצבה הבריאותי הקשה של בתה. ולכן היא זכאית לרשיון ישיבה כהורה קשיש ואף לרישיון קבע ולאזרחות בהמשך, ובנסיבות אלה, טוענת הסבתא כי ההחלטה שלפיה עליה לצאת מהארץ טרם החלטה בבקשתה היא שגויה.

בנוסף טענה כי במציאות הנוכחית והעומס הרב בלשכות הרשות, הטיפול עד מתן החלטה בבקשה עלול להימשך למעלה משנה, ובמצב הדברים הנוכחי כאשר למבקשת אין בית, קרובי משפחה או הכנסה כלשהי ברוסיה היא בלתי מידתית ומנוגדת להלכה הפסוקה, במיוחד שאין מחלוקת כי היא זכאית למעמד לפי הנוהל ובקשתה לא נדונה רק בשל שהייתה בארץ מעל חצי שנה שלא כדין. לטענתה האישה ובנותיה  הסעד הזמני המבוקש נועד לשמר את המצב הקיים וכי הפקדת הערובה שהציעו מבטיחה כי לא ינוצל לרעה על ידן.

לטענתה ולטענת בנותיה, בקשת רשות הערעור מעלה סוגיה משפטית עקרונית, שעניינה אי מתן סעד ביניים המונע נקיטת הליכי אכיפה עד לשמיעת הערר לגופו, על אף הצעת בנותיה כי יפקידו ערובה, וקביעה שגויה וחסרת סבירות כי הערר יימחק אם האישה לא תעזוב את הארץ. לטענת הסבתא, החלטה זו פוגעת בזכות היסוד שלה לגישה לערכאות. לטענתה ההחלטה שלפיה עליה לעזוב את הארץ חורגת מההלכה הפסוקה שביטלה את דרישת היציאה מהארץ לצורך טיפול בבקשה למעמד.

הגירוש סביר ועל פי הדין

ברשות האוכלוסין וההגירה טענו כי התיק נוהל על פי כל הכללים וההחלטה על גירושה של האישה היא סבירה ועל פי הדין. הרשות טענה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף בשל שהות בישראל שלא כדין, וכן בשל אי עמידת המבקשת בתנאי הנוהל. בנוסף נטען כי מדובר באישה שהיא לא קשישה, בת 63 אשר ביכולתה לחזור לרוסיה ולנהל משם את בקשתה להסדרת מעמדה בישראל, מבלי שתישקף לה סכנה כלשהי מכך.

הרשות טענה כי בית הדין לעררים הוא טריבונל מנהלי מקצועי בעל ידע, ניסיון ומומחיות בתחום עיסוקו, וכי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעתו. הרשות טוענת כי הנחת המוצא בדבר אי התערבות בהחלטות הערכאה הדיונית, נכונה אף יותר כאשר מדובר בבקשות למתן רשות ערעור לגבי החלטות בעניין סעדים זמניים.

בנוסף טענו ברשות כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת עשיית דין עצמי והעדר נקיון כפיים משום שהאישה שהתה בישראל שלא כדין טרם הגשת הבקשה. בנוסף, לטענתה דין בקשת רשות הערעור להידחות גם לגופה, משום שלא נמצא טעם להתערבות בה, משום שהמבקשת אינה עומדת בתנאי הנוהל ובעיקר בתנאי המקדמי הבסיסי לאור שהייתה בישראל חמש שנים ללא שנקטה צעדים להסדרת מעמדה, פרק זמן ארוך בהרבה מששה החודשים הקבועים בו. ברשות טענו כי האישה תהיה רשאית להגיש בקשה חדשה לאחר שתצא מהארץ.

 
לעניין מאזן הנוחות טענו ברשות כי הנוהל מהווה חריג מטעמים הומניטריים למדיניות משרד הפנים כלפי אשרות לזרים, והוא נבחן ונקבע כסביר שמידת ההתערבות בו מוגבלת. לפיכך, העמידה על כך שהאישה תצא מישראל כתנאי לטיפול בבקשתה אינה דווקנית, משום שאין מדובר בנזק בלתי הפיך.
 

סיכויי הערר טובים

השופטת מיכל אגמון גונן קבעה כי בקשה לסעד זמני מחייבת דיון בסיכויי הערר ובמאזן הנוחות.השופטת ציינה כי באשר לסיכויי הערר, לא ניתן לקבוע עמדה בעניין בשלב זה, בעיקר לאור העובדה שבית הדין ביקש מהמבקשת להבהיר מדוע שהתה בארץ ללא מעמד, אך משום העובדה כי האישה שהתה בארץ לשם טיפול בבתה החולה ובנכדיה, נותנת סיכוי ממשי לערעור, למרות שאינה עומדת בהוראות הנוהל כלשונן.

אשר למאזן הנוחות קבעה השופטת כי זה נוטה במובהק לטובת האישה ובנותיה. "המלחמה בעיצומה אנו שרויים, מעמידה באור מיוחד את נסיבות המקרה של האישה, הן בישראל, הן ברוסיה. במצב הקיים נוכחותה של האישה בביתה של בתה החולה, ובעזרה בטיפול בה ובנכדיה היא ממשית. בנוסף, היכולת שלה להתקיים בבטחה ברוסיה בימים אלה, כמו גם היכולת לנהל משם הליך לקבלת מעמד בישראל במצב שבו אנו נמצאים כיום, ואשר צפוי להימשך זמן ארוך, מוטלים בספק רב".

השופטת קבעה כי ציינה כי לעומת זאת, הנזק הצפוי מהישארותה בישראל בנסיבות הקיימות זניח, אם קיים בכלל. "במובן זה יכולתה להשפיע לטובה על משפחתה ולסייע להם היא משמעותית".

השופטת אגמון גונן הוסיפה כי "במציאות הקשה שאנחנו מתמודדים עמה בימים אלה יש להעניק לחיילים וחיילות הנלחמים על קיומה של המדינה, בין בסדיר ובין במילואים, את כל התמיכה לה הם נזקקים ממשפחותיהם, וודאי שלא להוסיף ולהכביד עליהם במניעת סיוע אלה לאלה בתוך המשפחה. כפי שמצוין בבקשה נכדה של המבקשת הוא חייל בגולני.

השופטת אגמון גונן סיכמה כי לכך יש השפעה מכרעת על מאזן הנוחות, ולחשיבות קיבוע המצב הקיים עד למתן החלטה בערר. לפיכך ובמסגרת מאזן הנוחות בנסיבות החריגות המתקיימות עתה, ראוי לקבל את בקשת רשות הערעור.

השופטת קבעה כי בקשת רשות הערעור מתקבלת. וכי היא נותנת צו המונע צעדי אכיפה ואת הגירוש מהארץ של האישה, לרבות השמתה במשמורת או הרחקתה מישראל, עד חלוף 60 ימים מיום ההכרעה בערר, או בהליך אחר שיוגש בעניינה, ככל שיידחו, לפי המאוחר, כדי לאפשר לה להגיש ערעור ובמסגרתו בקשה לסעד ארעי, ככל שיידרש.

בנוסף קבעה כי הרשות תישא בהוצאות ושכר טרחה בסכום כולל של 7,500 שקל.