מלחמת הירושה: האם הורישה את רכושה לאחד מבניה; האחים האחרים טענו שהסית אותה. מה קבע השופט?
סכסוכי ירושה בישראל הם תזכורת עצובה לכך שיש אנשים שיעשו הרבה ואפילו הכל בשביל כסף, גם אם זה אומר שהם צריכים להילחם עם בני משפחתם לשם כך. סכסוך ירושה בין שלושה אחים על רכושה של אימם המנוחה, שנדון לאחרונה בבית המשפט בפתח תקווה הביא לסיומו סכסוך ארוך שנים בין שלושה אחים. היורש טען כי טיפל באימו במסירות וכי זהו היה רצונה להוריש לו את רכושה. מנגד, האחים טענו כי אימם לא היתה כשירה וכי אחיהם ניצל את מצבה בכדי להשתלט על רכושה.
תחילתו של הסיפור בשנת 2013, אז ערכה אימם של שלושת האחים את צוואתה האחרונה בה החליטה להוריש את כל רכושה לאחד מבניה, וזאת בכפוף לכך שיתחייב לטפל בה בצורה טובה, ראויה ומכובדת. צוואה זו ביטלה צוואה מוקדמת מ-2005 בה ציוותה המנוחה את דירתה לבתה. לאחר מספר שנים נפטרה האם בשנת ב-2016 כשהיא בת 81. בעלה, אביהם של הצדדים, נפטר בשנת 2011.
ואם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר? זה משום שהוא מתחבר לסיפורים דומים וקשים של סכסוכי ירושות שהבאנו בביזפורטל בחודשים האחרונים, כך היה במקרה בו אב הוריש לבתו דירה בתל אביב אך אחיה התנגד. בתיק בו דן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בני זוג ערכו צוואה הדדית בה קבעו כי לאחר מותם רכושם יחולק לילדיהם שווה בשווה. האם נפטרה ובעלה הכין צוואה חדשה בה הדיר את בנו והוריש את כלל הנכסים לבתו ובנותיה.
מקרה נוסף בו האם נפטרה והותירה את רוב הדירה לאחד מהאחים וכתוצאה מכך פרצה מלחמת אחים, בתיק זה דן בית המשפט בסכסוך ירושה בו אם הותירה בצוואתה 75% מהדירה לאחד מהילדים. אחיו ניסו לתבוע את קיום הצוואה הקודמת, ובמקביל אחד האחים חתם על הסכם לחלוקה שונה של הירושה
מקרה נוסף בו עסקנו היה של אמא הורישה לבתה את כל רכושה ולבן לא הורישה דבר מקרה נוסף בו חלק מהאחים התנחלו בדירת ההורים וטענו כי הנכס שלהם
- כל הכותרות
מקרה אחר שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה עסק באחים שדרשו מאחיהם לפנות את דירת הוריהם לאחר פטירתם וזאת למרות שהאח התגורר עם הוריהם במשך כחמישים שנה.
סכסוכי ירושה על נדל"ן. צילום דורון סהר
מתנגדים לצוואה
ונחזור לסכסוך הנוכחי, ההורים של הצדדים נישאו בשנות החמישים והתגוררו בבית פרטי. במהלך השנים התובע בנה ברשות ההורים את ביתו סמוך לביתם שם מתגורר עם משפחתו. אחיו לאחריו בנה ברשות ההורים את ביתו סמוך לביתם.אימם המנוחה ערכה בחייה שתי צוואות: צוואה מאוחרת ב-20.6.13, היא הצוואה שבמחלוקת בעניינו. הצוואה נערכה בפני עדים, עו"ד עזורי שרוני אשר ערך את הצוואה ואחיה של המנוחה, דודם של הצדדים. בצוואה זו ביטלה המנוחה צוואה מוקדמת מ-6.7.05.
בצוואה הורישה המנוחה את כל רכושה לתובע, בכפוף לכך שיטפל בה בצורה טובה, ראויה ומכובדת ולצורך כך נדרש תצהיר חתום על ידי אחיה. ככל שאחיה לא יחתום על תצהיר שכזה, יחולק העיזבון בין שלושת ילדיה בחלקים שווים.
לבקשת התובע לקיום צוואת 2013 צורף תצהיר חתום על ידי הדוד מתאריך 1.6.16 ובו הצהיר הדוד כי התובע טיפל במנוחה בצורה ראויה ומכובדת.
הבת הגישה התנגדות לצוואה המאוחרת, ואחיה הצטרף לעמדתה. היא דרשה כי הצוואה משנת 2005 תקויים, בצוואה זו אמה הורישה לה את הבית שלה. כמו כן נקבע בצוואה כי היא לא תוכל למכור את הנכס טרם נתנה זכות סירוב ראשונה לאחיה אשר בנו את ביתם צמוד לבית ההורים.
לטענתה, לאחר פטירת אביה היא עברה לגור עם אימה ודאגה לצרכיה. בסוף שנת 2012 היא יצאה מבית האם ואחיה, התובע, החל לבקר את האם בתדירות גדולה. בדיעבד הסתבר לה כי הוא החתים את האם על צוואה אחרת.
לטענתה, אחיה הפעיל על האם השפעה בלתי הוגנת, תוך שבודד אותה מיתר ילדיה, נכדיה וניניה וכן השתלט על התנהלותה הכלכלית וחשבון הבנק שלה. לדבריה נוצרה תלות בין אחיה לבין האם, שחששה שיפסיק לטפל בה ולכן חתמה על הצוואה.
הבת הוסיפה שהמנוחה הוחתמה על הצוואה כשהיא בת 78, חולה בגופה ובנפשה שלא יודעת קרוא וכתוב, וכי היא לא הייתה כשירה.
לטענתה, הצוואה משנת 2005 הייתה צוואה הדדית שערכו הוריה ובה ציוו לה את מלוא זכויותיהם שנותרו במגרש, בהינתן החלקים שנתנו לתובע ולנתבע בחייהם. בכל השנים אחיה, התובע נמנע מלבקר את הוריו בביתם ולא ארח את ההורים בביתו, בנוסף הוא בנה חומה בין הבתים ולא אפשר לילדיו ליצור קשר עם הסבים. לטענתה, לא היה קשר בין התובע ומשפחתו להורים. מנגד היא נהגה להגיע בקביעות עם בנותיה לבקר את ההורים בשבתות וחגים. לאחר פטירת אביה בשנת 2011 היא עברה להתגורר עם אימה ודאגה לכל צרכיה. בסוף שנת 2012 יצאה מבית המגורים ואחיה הנתבע השני ומשפחתו המשיכו לארח חברה לאם.
לא הודיע
ממועד יציאתה התובע והדוד החלו לבקר את האם בתדירות גדולה ובדיעבד התברר לה כי הם החתימו את אימה על צוואה. מאז דאג אחיה התובע לבודד את אימה מיתר ילדיה, נכדיה וניניה, השתלט על התנהלותה הכלכלית וחשבון הבנק שלה. חודשיים קודם חתימת הצוואה גרמו התובע והדוד לאימה המנוחה להגיש נגדה בקשה לצו הגנה בבית המשפט למשפחה בחדרה. בקשה שלא היה בה דבר.
לטענתה בזמן שהחתימו את אימה על הצוואה היא הייתה בת 78, חולה בגופה ובנפשה, אנאלפבתית שלא יודעת קרוא וכתוב. לאחר החתמתה על הצוואה המאוחרת בתו של אחיה הנתבע ארחה לה חברה, סעדה אותה, קילחה אותה וטיילה עמה.
לטענתה, התובע נמנע מלהודיע לה ולאחיה על אשפוזה של אימם המנוחה, כשנודע להם הגיעו מיד. בלוויה אחיה התובע לקח בעלות על בית אימה המנוחה ונעל את חדרה, התפתחה מהומה והוזמנה משטרה. התובע עשה שימוש בכספי המנוחה למימון הוצאות השבעה ומנע כניסה של הנתבעים לאוהל האבלים.
בנוסף לטענתה, בצוואה משנת 2013 יש פגמים צורניים המעבירים את נטל ההוכחה לתובע – הצוואה אינה חתומה על ידי המנוחה בעמוד הראשון המהותי; מספר הזהות על גבי הצוואה אינו של המנוחה; יש טעות בציון תאריך צוואתה הראשונה; לא צויין בצוואה כי המנוחה אינה יודעת קרוא וכתוב. וכן לטענתה אימה המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה במועד חתימתה ולא ידעה להבחין בטיבה של צוואה. המנוחה היתה תמימה, חרדתית, תלותית, אושפזה בבי"ח שלוותה, סבלה מדיכאון, נטלה כדורי הרגעה, סבלה גם מבעיות בריאותיות בלב, בכבד, בברכיים ומעודף משקל.
לטענתה, הצוואה נחתמה בהשפעה בלתי הוגנת של התובע והדוד, בכוונה להשתלט על רכושה. הם ויתר אחיה של המנוחה הסיתו את המנוחה נגד הנתבעים, ניצלו את מצוקתה הנפשית וחרדתה וגרמו לה להאמין כי אם תחתום על הצוואה התובע יטפל בה ואם לא תשאר לבד.
לחלופין טענה הבת כי אם לא יימצא לבטל את הצוואה יש לקבוע כי לא התקיים התנאי בה ויש לחלק את עזבון המנוחה על פי סעיף 4 בצוואה בין שלושת ילדיה בחלקים שווים. התובע לא טיפל במנוחה בצורה טובה ראויה ומכובדת, והמנוחה היתה חרדה מהתובע עד יום מותה.
לקיים את הצוואה כלשונה
הבן התובע שביקש את קיום הצוואה טען כי אחותו הנתבעת ידעה על רצון אימם המנוחה להוריש את רכושה לו כמפורט בצוואת 2013 ואף התעמתה עם האם על כך בחייה. האם המנוחה העדיפה את הקשר הטוב שהיה לה עם התובע ורעייתו, היחס שקיבלה מהם והטיפול בה על הדרך הקשה שנהגה הנתבעת עם ההורים.
לטענתו, אחותו הנתבעת קיבלה מההורים תשלום על התחייבותה לטפל באב המנוח ואף קיבלה את חלקו של האב המנוח בבית בתמורה להתחייבותה. לטענתו אחותו ביזתה את ההורים והזניחה אותם בצורה קיצונית. הנתבעת התנהגה באופן מחפיר כלפי האם והאם סבלה ופחדה ממנה. התנהגות הנתבעת הקצינה לאחר שקיבלה את חלקו של האב והפכה לשותפה עם האם בבית תוך שהיא סוחטת את האם להעביר לה את כל רכושה בחיים. הנתבעים רבו ביניהם מי יחזיק בכרטיס האשראי של האם והשתמשו בו לצרכיהם. מנגד לא טיפלו באם ולא דאגו לה. האם פחדה להתעמת עם הנתבעת.
לטענת התובע, מספר שנים טרם פטירת האם אחיו הנתבע ניתק לאימם את החשמל בבית לאחר ויכוח על כספים וכי הוא היה זה שחיבר את האם לחשמל מביתו. לטענתו אימם היתה חסרת אונים עד שהוא ורעייתו קיבלו על עצמם את הטיפול באם, דאגו לצרכיה, לטיפול אישי ורפואי בה. אימו החלה לקבל ביטחון ולומר את רצונה מה שלא העזה לעשות עם הנתבעת, אימו הייתה זו שפנתה לעו"ד וערכה צוואה לטובתו כפוף לטיפול בה. אחותו לחצה על האם לשנות צוואתה לטובתה בצעקות ופרובוקציות והאם פנתה למשטרה ולבית המשפט.
לטענתו, ביום ההלוויה אחותו פרצה את דלת חדרה של המנוחה ובזזה תכולתו, סרבה לאפשר למנחמים להיכנס לבית, הקימה מהומה וצעקות עד שהוזמנה משטרה. השבעה הועברה לבית התובע.
לטענתו, הוא ורעייתו היו היחידים שטיפלו באימם המנוחה מבין ילדיה עד יום מותה, לא מתוך כוונה לזכות ברכושה אלא מתוך דאגה, אהבה ומצוות כיבוד הורים. המנוחה, צלולה לחלוטין, הוקירה תודה לתובע ולרעייתו.
לטענתו אימו המנוחה היתה צלולה, כשירה לצוות, הבינה טיבה של צוואה ובחרה לצוות רכושה לתובע. לא היתה כל מגבלה המונעת מהמנוחה לערוך צוואה. הצוואה משקפת את רצון המנוחה אותו הביעה גם בפני הנתבעת ואנשים אחרים לאחר הצוואה.
הצוואה נערכה כדין בפני שני עדים ללא כל מעורבות של התובע, משכך יש לדחות את הטענה לפסילת הצוואה לטענתו, אין כל בסיס לטענות הנתבעת בדבר מצב נפשי ובריאותי של האם והעדר יכולת לערוך צוואה, והובאו עדויות רבות בהליך שלא נסתרו.
כמו כן לטענתו יש לחייב את הנתבעת בהוצאות ריאליות לרבות שכ"ט מומחה, דיונים, שליחים, שכר עדים, שכ"ט עו"ד של 46,402 שקל וכן יש להשית הוצאות על אחיו הנתבע לנוכח התנהלותו וגרירת רגליים בהליך.
השופטת עידית בן דב ג'וליאן. צילום הרשות השופטת
משקף את רצון האם
השופטת עידית בן-דב ג'וליאן מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה שוכנעה כי הצוואה האחרונה משקפת את רצון האם. השופטת קבעה כי טענת הנתבעת לפגמים צורניים בצוואה - נדחית. צוואת 2013 מחזיקה שני עמודים, המנוחה חתומה בעמוד השני לצוואה, במקום המסומן לחתימתה מעל שמה ולפני אישור העדים על הצוואה.השופטת קבעה כי לפי הפסיקה המצווה יוצא ידי החוק לפיו הצוואה "תחתם בידי המצווה", שעה שהוא חותם על הדף האחרון המיועד לחתימתו, ואין לדרוש ממנו כי יחתום על כל עמוד בצוואה. עוד נקבע שם, כי העדר חתימה של המצווה על כל עמוד ועמוד מדפי הצוואה אינו מטיל כשלעצמו פגם בצוואה. הדבר עשוי להטיל ספק באמיתות הצוואה בהצטרף לשאר הנסיבות העובדתיות של כל מקרה.
השופטת קבעה כי כלל הנסיבות אינו מטיל ספק באמיתות הצוואה. בנוסף קבעה השופטת כי גם לגבי הטענה כי ישנה טעות במפר תעודת הזהות של המנוחה לא מהווה משום פגם בצוואה ובאמיתותה.
לגבי הטענה כי יש פגם בצוואה משום שלא צוין בה שהמנוחה אינה יודעת קרוא וכתוב, קבעה השופטת כי אין שום פגם בצוואה ובאמינותה בשל כך. השופטת קבעה כי "אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב, וגם התובע לא הכחיש זאת".
השופטת הוסיפה כי למרות שהדבר לא נרשם במפורש בצוואה, נרשם בסעיף 10 לצוואת 2013: "הנני מבהירה ומצהירה, כי עו"ד שרוני עזורי הקריא לי את האמור בצוואתי זו, וכי אני בשיקול דעת, ובדעה צלולה ובכושר גמור להבחין בטיבה של צוואה, הנני חותמת עליה בדעה מוגמרת וללא כל לחץ וכפיה, אינוס, הכרח או השפעה בלתי הוגנת עלי מצד כלשהו".
בהצהרה העדים נרשם: "כמו כן הננו מעידים שחתמנו בתור עדים בנוכחות המצווה, ושכל אחד מאיתנו חתום בנוכחות העד השני, לאחר שהמצווה הצהירה בפנינו כי זוהי צוואתה והאמור בה הוא רצונה".
השופטת ציינה גם כי "גם אם מסקנתי היתה אחרת, הוכחה ושוכנעתי באמיתות הצוואה וכי האמור בה משקף את רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה".
הייתה כשירה
בנוסף דחתה השופטת את טענת הנתבעת להעדר כשירות המנוחה. השופטת קבעה כי המנוחה היתה כשירה לעשות פעולות משפטיות, ביניהן חתימה על צוואה, במועד חתימתה על צוואת 2013. השופטת קבעה כי אין כל הוכחה להיעדר כשירות של המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה ב-2013. זו גם הייתה מסקנתו של מומחה בית המשפט, פרופ' שלמה נוי, שזומן למתן חוות דעתו בשאלה האם המנוחה היתה כשירה לערוך צוואה בשנת 2013, ומסקנתו הייתה כי המנוחה היתה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות במועד הרלוונטי.
בנוסף קבעה השופטת כי הנתבעים לא הוכיחו השפעה בלתי הוגנת, וכי ניכר שהמנוחה היתה צלולה קוגניטיבית, הבינה היטב את הנסיבות, מצבה והיחסים בין ילדיה ובמשפחה.
בנוסף קבעה השופטת כי הנתבעת עצמה בחקירתה אמרה כי אימה הייתה כשירה. "אמא שלי היתה ערה וצלולה אך גם ערה לפחד. ידעתי מה אמא שלי עוברת מבחינה נפשית. לא מבחינה כספית". השופטת דחתה גם את טענת הנתבעת להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה לערוך צוואה של התובע ושל אחיה של המנוחה הדוד.
הבן סייע רבות לאימו
השופטת ציינה כי "התרשמתי כי התובע סייע רבות למנוחה לאחר עריכת הצוואה, טיפל בה היטב ובמסירות ודאג לצרכיה. הסיוע והטיפול של התובע ואשתו במנוחה היה בדאגה לארוחות, לקיחה לטיפולים, הגעה מדי יום לבדוק ש"הכל בסדר" ושהמנוחה אינה זקוקה לדבר, לא מצאתי במכלול הראיות שהונחו לפני כי המנוחה היתה תלויה בו באופן המשליך על כשירות הצוואה. התרשמתי כי התובע דאג וטיפל באמו, המתגוררת בבית סמוך לביתו, במסירות ובכבוד. התרשמתי כי מעבר לתובע גם אחיה של המנוחה, אחיינים ובתו של הנתבע היו בקשר עמה ודאגו לה ככל שנדרש".השופטת קבעה כי "מהראיות והעדויות שהונחו לפני והעדויות שוכנעתי כי המנוחה היתה בקשר עם אחרים ועם הסביבה. היא לא נותקה על ידי התובע מהנתבעים, ממשפחתה המורחבת ומהסביבה".
השופטת קבעה כי עדות עו"ד עזורי שרוני – עורך הצוואה מהימנה עליה. בתצהירו - הצהיר העו"ד כי סמוך למועד עריכת הצוואה התקשר אליו אחיה של המנוחה, ואמר שאחותו רוצה לערוך צוואה וביקש שיגיע לביתה לפגישה לשמוע את רצונה.
עו"ד שרוני הגיע לביתה ושוחח עמה, שמע ממנה על הקשיים שיש לה עם הנתבע שמתגורר לידה וכעסה על הנתבעת. המנוחה סיפרה לו שבעבר ערכה צוואה קודמת לטובת הנתבעת אך הנתבעת לא מטפלת בה ולכן אמרה לילדיה שתוריש את רכושה למי שיטפל בה וכי התובע הסכים לטפל בה.
לאחר הפגישה פנה אליו אחיה של המנוחה ואמר לו שאחותו חוששת שלאחר שתערוך צוואה לטובת התובע הוא יחדל מהטיפול בה ולכן הציע להוסיף סעיף בצוואה שהתובע יזכה על פי הצוואה רק אם יתקבל אישור ממי שהמנוחה סומכת עליו שאכן התובע טיפל בה. להצהרתו המנוחה אמרה לו שסומכת על אחיה, ושהוא זה שיוכל לאמת את הטיפול בה בפועל על ידי התובע.
עו"ד שרוני תאם פגישה נוספת עם המנוחה בביתה. בפגישה השניה ביקש מהמנוחה לחזור על בקשותיה בעניין וכך עשתה, היא ביקשה לוודא שמר ב. הוא שיעיד לאחר 120 אם התובע טיפל בה כנדרש. הוא הקריא למנוחה את הצוואה, המנוחה אישרה שהצוואה תואמת את רצונה וחתמה עליה בנוכחות עו"ד שרוני ואחיה כעדים.
השופטת קבעה כי "מהעדויות שוכנעתי כי הצוואה נערכה על יסוד דברים שאמרה המנוחה עצמה ומיוזמתה לעו"ד שרוני עזורי, עליהם חזרה באזניו בשתי הפגישות שנערכו, ללא כל השפעה בלתי הוגנת. עדות עו"ד שרוני עוזרי וכן עדות אחיה של המנוחה אינן סותרות ומהימנות עלי".
רצו שיטפלו בהם בכבוד עד סוף ימיהם
השופטת קבעה כי "הדבר שהיה חשוב להורים המנוחים שיטופלו בכבוד עד סוף ימיהם ושילדיהם או מי מהם ידאגו למחסורם והטיפול בהם. בצוואתם ההדדית העניקו לנתבעת את זכויותיהם בבית בא. בהבטחתה לטפל באב".
בנוסף קבעה כי "הנתבעת לא טיפלה במסירות בהורים, והתנתה את הטיפול באם בקבלת תשלום. הנתבעים היו רבים ביניהם מי ישתמש בכרטיס האשראי של האם. בשנת 2011 נשלח מכתב אנונימי מעובד בנק למנהל הסניף, עם העתק לרווחה "ברצוני להתריע על לחץ שמופעל על הלקוחה שלכם בידי ילדיה להוצאת כרטיס אשראי." בתקופה זו מי שטיפל במנוחה היו הנתבעים. הנתבעת נחקרה על כך ואישרה "הם כנראה חשדו במשהו ודיווחו"
השופטת ציינה כי "כאשר לבסוף המנוחה סרבה לבקשת הנתבע להמשיך להחזיק בכרטיס האשראי שלה ופנתה לבנק לבטלו, הוא ניתק לה את החשמל בבית. אז התערבו ביתר שאת אחיה של המנוחה והעבירו הטיפול בה לתובע ורעייתו אשר קיבלו על עצמם את הטיפול במנוחה.
השופטת ציינה כי "כי לאורך השנים רצונה של המנוחה, אשר היתה צלולה, להוריש לילד אשר ידאג לטפל בה. שוכנעתי כי המנוחה סבלה בשל התנהלות ילדיה, בפרט הנתבעים אשר שמו עיניהם על רכושה וניצלו את מצבה של המנוחה לשימוש בכספיה. שוכנעתי כי לאורך השנים התובע בחר שלא להתערב ביחסים בין המנוחה והנתבעים, וגם שידע כי המנוחה אינה מטופלת על ידם ונזקקת להתערבות בחייה לטובתה, בחר שלא להתערב כאשר נוכחים הנתבעים בסביבתה של המנוחה. שוכנעתי כי מהמועד שהתובע נטל על עצמו יחד עם רעייתו את הטיפול באם, טיפל בה במסירות בכבוד וכראוי עד פטירתה.
הייתה צלולה במודעות מלאה
בנוסף קבעה כי "המנוחה ביקשה לשנות מצוואת 2005 בצלילות ובמודעות מלאה לטובת התובע, כפוף להמשך הטיפול בה. שוכנעתי כי זה היה רצונה החופשי וכי היתה כשירה להחליט ולבצע פעולות משפטיות. שוכנעתי כי המנוחה בחרה לצוות לתובע ללא השפעה בלתי הוגנת מצידו עליה. במועד עריכת הצוואה למנוחה היו קשרים עם אחרים, עם אחיה, עם הנתבעים וילדיהם ועם התובע. גם עו"ס הרווחה היתה בקשר עם המנוחה. המנוחה היתה עצמאית ולא היתה תלויה בתובע באופן שיש בו כדי להשפיע באופן לא הוגן על רצונה החופשי.
כמו כן קבעה השופטת כי "רצונה של המנוחה היה שיטפלו בה ככל שתזקק לעת זקנתה, ורצונה החופשי היה שהיורש שלה יהא מי שטיפל בה עד יום מותה – התובע. עוד שוכנעתי כאמור כי התובע טיפל במנוחה במסירות עד יום מותה, ללא תנאי".
השופטת ציינה כי "הגם שאחי המנוחה היה מעורב בעריכת הצוואה ועד לה, הוא אינו זוכה על פיה ולא מצאתי במעורבותו כפי שהיתה ובאופן שהיתה כדי לפגום בצוואה שהתרשמתי שנערכה מרצונה המלא והחופשי של המנוחה. שוכנעתי כי המנוחה אמרה את רצונה המפורש לעו"ד שרוני עזורי עורך הצוואה וכי הצוואה נוסחה על פי רצונה המלא והחופשי, הצוואה הוקראה למנוחה והמנוחה אישרה שזה רצונה".
"הנתבעת ידעה שהמנוחה שינתה את צוואתה הקודמת לטובתה, לטובת התובע, ומרגע זה עשתה מאמצים לשכנע את המנוחה לשנות את צוואתה האחרונה. יש במאמציה אלו כדי להעיד שהנתבעת ידעה שהמנוחה כשירה, צלולה ובידיה בלבד לשנות מצוואתה, דבר שהמנוחה בחרה שלא לעשות עד מועד פטירתה. גם הנתבע הצהיר כי שנה לאחר עריכת הצוואה אמו הסבירה לו מדוע ציוותה לתובע".
השופטת קבעה כי היא דוחה את כל טענות הנתבעים וכי צוואת המנוחה מיום 20.6.2013 משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
הצוואה משנת 2013 בה הורישה את רכושה לבנה שטיפל בה תקוים ובנוסף הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליכים ושכ"ט עו"ד, של 46,402 שקל וכן הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
4.תמיד פוגשת אח/ות שחושב שהוא הנבחרנורית 25/11/2023 22:27הגב לתגובה זו2 1והוא זה שהורס משפחות בגלל שרוצה הכל לעצמו בתור עו"ד מציעה לכל מחרחרי הירושות לחשוב להתקרר ולהבין שזה לא שווה את זה . נקודה למחשבהסגור
-
3.השופטים מרחמים על העברייניםלימור 24/11/2023 01:25הגב לתגובה זו6 0למה השופטת לא נתנה לנתבעים בראש כולל קנס של 200 אלף ש"ח? למה ריחמה על הנתבעים ? אבל אם זה היה מישהו ממשפחת השופטת היתה מענישה כהוגןסגור
-
2.מדוע הוצאות כה דלות?גדי 24/11/2023 01:24הגב לתגובה זו5 0למה לא לתת הוצאות של 100 אלף לפחות שיכסה מעט את הוצאות העו"ד של התובע ? ישראל גן עדן לעבריינים השופטים אשמיםסגור
-
1.שופטת רשלנית מהירות עריכת הצוואה שעשה הנתבע בהיכנסו למששחף 23/11/2023 18:10הגב לתגובה זו1 7למשמרת וללא אישור פסיכיאטור דיי בה כדי להגיש ערעור .מה עוד שהדוד יתכן ובעל אינטרס עקיף.סגור
