קרב האחים: עזבה את הארץ ונושלה מהירושה; מה קבע בית המשפט?
כלל ידוע בהליכי חדלות פירעון הוא שאם לפושט הרגל ישנם נכסים, הרי שהוא ייאלץ לשלם חלק גדול יותר מחובותיו, משום שבידו האפשרות למכור את נכסיו, כדי לפרוע את החובות. אבל מה קורה במקרה בו אדם נכנס לחובות, ואין לו נכסים לפרוע את חובותיו, במקרה שכזה בית המשפט יקבע על סמך המשכורת של אותו אדם (או יכולת ההשתכרות) וההרכב המשפחתי שלו מהן יכולות ההחזר החודשי שלו עבור החובות. באם במהלך ההליך החייב יירש סכום כסף או נכסים הרי שסכום זה ישמש לכיסוי החוב.
עניין זה הוא מה שעמד במרכזו של משפט שהתנהל לאחרונה בבית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת, בו נדון סכסוך ירושה בין 2 אחים, אח ואחות, לאחר שאביהם נפטר והוריש את דירתו לבן. האחות עתרה לבית המשפט ואענה כי מגיעה לה חצי מהדירה, ותמורתה תוכל להחזיר את חובותיה במסגרת הליכי חדלות פירעון אליהם נקלעה.
תחילתו של הסיפור, בשנת 2017 אז נכנסה התובעת להליכי חדלות פירעון לאחר שקיבלה צו כינוס לנכסיה.
- כל הכותרות
במהלך ההליך נחשף כי החייבת מנהלת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה, לביטול צו קיום צוואת אביה המנוח שנפטר בשנת 2015, ארבעה חודשים בלבד לאחר שכתב צוואה, והוריש את כל נכסיו, לבנו, לאחיה החורג, של החייבת. בצוואתו כתב אביהם המנוח של הצדדים כי "הנני מצווה בזאת בשלמות את דירת המגורים הרשומה על שמי, על כל המיטלטלין, שימצאו בה ביום פקודתי, לבני יקירי".
החייבת טענה טענות שונות ובהן כי אביה המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה נוכח מצבו הבריאותי אותה עת, וכי הצוואה "בושלה" על ידי אחרים, תוך השפעה בלתי הוגנת, כשהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה. עוד נטען כי אמו של אחיה (השניים אחים רק מאותו אב) או אחיה הביאו לצורך כך עורך דין שיטפל בעריכת הצוואה עבור המנוח.
צילום דורון סהר
אם תקבל את הדירה - תוכל להחזיר את החובות
אביהם המנוח של הצדדים נפטר כאמור בסוף שנת 2015, בחודש אפריל בשנת 2016 ניתן צו קיום צוואה, כאשר רק בחודש אוגוסט 2017 התנגדה החייבת לצוואה לאחר שנכנסה להליך חדלות פירעון.
בשנת 2018 פנתה החייבת לבית המשפט במסגרת הליכי חדלות הפירעון וטענה כי ניהול ההליך בדבר זכויותיה בעזבון אביה המנוח, יש בו כדי להביא תועלת רבה לנושים. החייבת טענה כי בעזבון אביה המנוח ישנה דירת מגורים, אשר לשיטתה זכאית היא למחצית ממנה, והדבר יסייע בעדה להסדיר את חובותיה ולהגדיל את שיעור הדיבידנד שיקבלו הנושים.
החייבת ביקשה כי תביעתה תתברר בבית המשפט המחוזי יחד עם הליכי חדלות הפירעון שלה, אחיה התנגד לכך. בתחילת 2019 החליטה השופטת נסים שי מבית המשפט לענייני משפחה כי הבקשה לביטול צוואה תידון בבית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל.
החייבת טענה כי צוואת אביה המנוח פסולה. לשיטתה מי שערך את הצוואה זמן קצר לאחר שחרור אביה המנוח מאשפוזו, הייתה אמו של אחיה החורג, אשר באותה העת היה קטין. החייבת היא בתו של המנוח ושל אשתו הראשונה. לאחר גירושי המנוח מאמה של החייבת, חי הוא עם אמו של אחיה.
לטענתה, הסיבה שלקח לה זמן להתנגד לצוואה היא משום שנודע לה רק באקראי על דבר קיומה של הצוואה, ולדבריה אחיה גם פעל להסתיר אותה ממנה. כמו כן, טענה כי אשתו השניה של אביה המנוח ידעה שהיא לא תוכל להגיע אל אביה באותו שבוע, שכן שהתה עם אמה בבית החולים שם אושפזה בשל מחלת הסרטן, ולכן ניצלה זאת ובעריכת הצוואה רשמה את החייבת כמי שזכאית אך ורק לכספים.
החייבת טענה גם כי לא היה קשר חברי בין אשתו השניה לאביה המנוח, וכאשר נודע לאמו על מצבו הבריאותי של המנוח, פעלה כדי להשתלט על נכסיו. לטענתה היא הקפידה על קשרים עם אביה, וכי היו ביניהם קשרים חמים ונעימים וכן ליוותה אותו לטיפולים רפואיים.
ידעה ולא התנגדה בזמן
האח מצדו טען, כי כבר בתחילת 2016 ידעה אחותו החורגת על דבר קיום הצוואה וזאת עוד בטרם הגיש אותה לרשם לענייני ירושה, משום מה בחרה להשתהות שנה וחצי עד שהגישה את התנגדותה לקיום הצוואה. בנוסף טען כי אביו המנוח בחייו נפגע מספר פעמים מאחותו אשר עזבה את הארץ למשך שנים רבות, ואף באחת הפעמים הפנתה כלפיו מכתב איומים, תוך הוצאת כספים ממנו במרמה. האח טען כי אחותו לא דאגה לאביו מנוח, אלא חפצה בנכסיו בלבד. לטענתו אביו המנוח כתב את צוואתו כשהיה כשיר, וכי לא היה נתון ללחצים כלשהם ולא היה מושפע מאלה.
השופט ציין כי מספר בקשות הוגשו ונערכו דיונים שמטרתם הייתה לבחון מה עלה בגורל דירת המנוח שעומדת במרכז התיק שלנו. נכס המקרקעין מושא צו קיום הצוואה. האח טען כי מכר את הדירה לצד ג' בהתאם לחוזה מכר מתחילת 2018, וכי כספי המכר נכנסו לחשבון בנק על שמו ומחשבון הבנק שלו יצאו לחשבון של צד ג' וכיום אין לו כל מידע היכן הכספים והם אינם שלו. מאוחר יותר בסוף 2019 נעתר בית משפט המחוזי למתן צווי עיקול על כספי סבתו של האח בחברות ותאגידים בנקאיים שונים. לאחר מכן טען האח כי נודע לו שכספי המכר הועברו לסבתו וכי הוא לא היה קשור כלל בפרטי עסקת המכר וכי מי שביצע את עסקת המכר והעברות הכספים היו עורך דין מקריית גת וסבתו.
לשם בירור המחלוקת בין האחים על כשירותו של אביהם המנוח, מינה בית המשפט את ד"ר גיורא הידש בכדי לבדוק את כשירותו של המנוח בעת כתיבת צוואתו.
המומחה סקר את המסמכים הרפואיים ומצא כי במחצית הראשונה של שנת 2015 החלה אצל המנוח ירידה קוגניטיבית משמעותית עם מצבים של בלבול, הזיות ומחשבות שווא של רדיפה, וזאת כעולה מבדיקתה של ד"ר מיה שפר. המומחה נסמך בעיקרו של דבר על מסמך רפואי מאוגוסט 2015 מאת ד"ר שפר בשל ביקורו של המנוח במרפאה לבריאות הנפש. "החולה שרוי במצב בלבולי עם רכיבים פסיכוטיים (מגלה מחשבות שווא של רדיפה ותכנים פסאודו-פיליולסופיים פסיכוטיים בלתי מאורגנים כמו גם סובל מהלוצינציות ראיה). התרשמתי כי החולה אינו מבין לאשורו את מצבו (הגם שמביע תובנה חלקית לכך שההלוצינציות אינן מציאותיות וחוזר בו ממחשבות שווא שהביע לאחר שנמצאו חפציו".
המומחה ציין כי המנוח אושפז במחלקה הנוירולוגית ובהינתן מצבים של בלבול וחוסר המצאות עם תנודות, אבחנו מצב של דמנציה, ככל הנראה מסוג Lewy Body. באשר לדמנציה הסביר המומחה בחוות דעתו, כי זו כהגדרתה הינה מחלה ניוונית ההולכת ומחמירה עם הזמן כאשר הסימפטומים שלה הינם ירידה קוגניטיבית בזיכרון ובריכוז אך עם מודע צלול.
מחלת Lewy Body, לפי חוות הדעת מתאפיינת בדמנציה (ירידה קוגניטיבית), וייתכנו בנוסף תופעות כגון הזיות שמיעה וראיה, והפרעה בשיפוט המציאות, כן עלולות להיות תנודות במצבו הנפשי של החולה, כאשר לעתים הוא עשוי להיות מבולבל לחלוטין, ולעתים ישנו שיפור במצבו. המומחה ציין כי מספר חודשים טרם האבחנה, (אוגוסט 2015), החלה להתפתח אצל המנוח ירידה קוגניטיבית עם מצבים של בלבול, הזנחה עצמית ומחשבות שווא והזיות (הלוצינציות).
לא היה כשיר, אך המסקנה לא מוחלטת
המומחה מציין בחוות דעתו, כי מוסכם על הרופאים שהמנוח סבל מדמנציה עם ירידה קוגניטיבית בזיכרון ובריכוז בחומרה בינונית, ועל כך אובחן באוגוסט 2015, לפני עריכת הצוואה. לשיטתו התיאור המפורט והמבוסס על הפרעה קשה בשיפוט המציאות עם מחשבות שווא של רדיפה והזיות שמיעה וראיה מתאימה לדמנציה מסוג Lewy Body. משום כך, לדעת המומחה, נכון למועד עריכת הצוואה, לא היה המנוח כשיר לצוות, לא היה מסוגל להיות מודע לכך שהוא עורך צוואה, ולא היה מסוגל לדעת את היקף רכושו, ולא הייתה לו גם מודעות באשר לתוצאות עשיית הצוואה על היורשים. עוד קבע המומחה, כי המנוח לא היה בדעה צלולה בעת עריכת הצוואה, לא היה ביכולתו לפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו ודעתו לא הייתה משוחררת מלחצי נפש חולניים ומחשבות שווא.
מצד שני, מציין המומחה, כי הואיל ועסקינן בדמנציה שיש בה גם תנודתיות, הרי שלא ניתן לשלול באופן מוחלט את יכולתו של המנוח אותה עת להבחין בטיבה של הצוואה ולהיות בדעה צלולה בעת החתימה, כפי שהיה בבדיקתו בבית החולים 'שלוותה' ביום 10.09.2015. בסיכומו של דבר, מסקנת המומחה היא שהמנוח לא היה כשיר לצוות בסבירות גבוהה מאוד, אך בשל התנודתיות, המסקנה איננה מוחלטת.
דין התביעה להידחות
השופט אסף זמיר קבע כי "הגעתי לכלל דעה כי דין ההתנגדות להידחות ולכן פועל יוצא הוא הותרת צו קיום הצוואה על כנו באופן שלא מאפשר לייחס כספי מכירת תמורת דירת המגורים לקופת הכינוס.
השופט ציין כי "מתן בכורה לרצונו של המצווה הוא עקרון בסיסי בדיני הירושה. משמעותו היא כי יש לקיים את דבר המת, וזאת כביטוי לאוטונומיה של הפרט. עקרון זה מעניק למצווה את החופש לקבוע תוכן צוואתו, ויש בו מן ההגינות והמוסר. מאחר ומרבית המצווים עשו את הונם בעצמם, זכותם לעשות בהון זה ברצונם ומימוש זכות זו הינה בבחינת מימוש זכות חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
השופט ציין כי "קיומן של הוראות הצוואה הינו הכלל, ואילו הסטייה מהן הינו החריג; הכרזה על בטלותה של צוואה עשוי להיתפס כ"מעשה חמור וכבד משקל", בהיותה נוגדת את דבריו האחרונים של המנוח".
השופט אסף זגורי. צילום הרשות השופטת
כמו כן הוסיף השופט כי המחוקק אך קבע הנחיה כללית שמטרתה לבחון, אם המצווה היה מודע למהות מעשיו ותוצאותיהם. בהקשר זה ניתן לקחת בחשבון את מודעתו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה, את ידיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו, ואת מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו.
השופט זמיר צין כי על פי הפסיקה "גם אם מסתבר בדיעבד שאדם, בנקודות זמן שונות לפני עריכת הצוואה או בנקודות זמן שונות אחרי עריכת הצוואה, לא עמד בתנאים אלה (לדוגמה, אדם שמצבו הנפשי משתנה בעקבות מחלה, לעתים הוא צלול, אך לעתים הוא מבולבל או סובל מהזיות או פראנויה), אם ועד כמה שבמועד ההכנה והחתימה על הצוואה הוא עמד בתנאים הנדרשים – הצוואה תקפה"
מכאן, שכל עוד לא הוגבלה כשרותו של אדם בחוק או בפסק דין, חזקה עליו כי בעת עשיית צוואתו ידע להבחין בטיבה של צוואה. מכוח חזקת הכשירות גם מתהפך נטל ההוכחה. הנטל להוכיח כי בעת עשיית הצוואה לא ידע המצווה להבחין בטיבה של צוואה הינו על הטוען לכך.
אחת הראיות המרכזיות בגינן בחר השופט שלא לקבל את מסקנת המומחה, הייתה סרטון שצילמה העדה לצוואה, עורכת דין בת 82, בו נראה אביהם המנוח של הצדדים מקריא את צוואתו במשך שלוש דקות תמימות ומגלה סממנים של כשירות. המנוח הישיר את מבטו למצלמה, שאל שאלות, ועוד.
העדה ציינה גם כי המנוח ביקש ממנה לערוך את צוואתו משום שבתו "לקחה אותי לבית חולים בכוח והפכה אותי למטורלל כדי שאתן לה כסף".
חוות הדעת אינה מוחלטת
השופט ציין כי חוות דעת רפואית שכזו לאחר פטירתו של המנוח שונה מחוות דעת רפואית "רגילה" שכן לא דומה חוות דעת רפואית קלינית של רופא שהתרשם ממטופל או חולה לחוות דעת של רופא שמתרשם רק ממסמכים אודות המטופל לאחר שזה הלך לעולמו.
"חסרונה של חוות דעת רפואית במקרה זה נעוץ בהיותה ניתנת על ידי מומחה שלא ראה את המנוח, אלא היא נסמכת על מסמכים רפואיים וככזו הינה בבחינת "ניתוח לאחר המוות", ואין לראות בה בבחינת "כזה ראה וקדש".
השופט ציין כי בית המשפט יכול ויסתייע בראיות נוספות, כגון עדויות של עורכי הצוואה, רופאים שטיפלו במצווה בעת עריכתה, מכרים שהכירו את המצווה וכיוצא בזה, וכי בית המשפט רשאי העדיף עדויות אלו על פני עדות המומחה הרפואי.
השופט זמיר קבע כי "בחינת חוות דעת המומחה ובפרט, בחינתי המעמיקה של עדותו המקיפה לפניי לרבות במענה לשאלות בית המשפט, לצד המסמכים הרפואיים ויתר הראיות, הביאוני לכלל מסקנה כי אף המומחה איננו עומד באופן נחרץ על קביעתו כי המנוח לא היה כשיר לצוות. למצער ניתן לומר במידה רבה של וודאות, כי עיקרו של דבר, המסקנה לפיה המנוח לא היה כשיר לצוות איננה עדיפה על המסקנה לפיה היה כשיר לצוות.
הצוואה תקפה
השופט קבע כי "קיים קושי של ממש לגזור את המסקנה לפיה המנוח לא היה כשיר לצוות במועד עריכת צוואתו, מסקנה מהוססת אליה הגיע המומחה בעיקרו של דבר, בהתבסס על מסמכים רפואיים. בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שלפניי יש לקבוע כי אין לבכר סברה זו על פני גרסתו המהימנה של עד הקיום לצוואה ואין לבכרה על פני התרשמות בלתי אמצעית של בית-המשפט ממכלול הראיות שלפניו, לרבות המסמכים הרפואיים ובכלל זה התרשמותו מן המנוח כפי שזו עולה מהסרטון אותנטי שהוצג".
השופט ציין כי מהסרטון של כתיבת הצוואה על ידי המנוח, הראיה המרכזית בתיק ניתן להסיק כי "הסבירות שאכן היה שיפור במצבו באופן שאפשר לו לקבל החלטה אודות רכושו, עולה על הסבירות כי היה שרוי במצב פסיכוטי באותה נקודת זמן".
השופט הוסיף כאמור כי "הדברים נכונים במיוחד שעה שהמומחה איננו נחרץ במסקנתו ואף לשיטתו שלו, אפשר ובמועד עריכת הצוואה דווקא, מצבו של המצווה איפשר לו לבטא את רצונותיו".
השופט קבע כי "באתי לכלל מסקנה כי צוואתו של המנוח הינה תקפה, והיא נעשתה שעה שהמנוח היה כשיר לצוות, ובהתאם התנגדותה של החייבת נדחית. כפועל יוצא, נדחית דרישתם של המנהל המיוחד והחייבת לייחס את כספי התמורה מדירת המגורים לקופת הכינוס.
השופט ציין כי הייתי אמור להשית הוצאות משפט משמעותיות על המנהל המיוחד, אך איני יכול להתעלם מהתנהלותו חסרת תם הלב של האח במהלך ההליך, העלמת כספי מכר הדירה, אי שיתוף פעולה והתחמקות מלמסור מידע בהקשר זה. בשיקול הכולל אני רואה לנכון לחייב את הנאמן לשלם לאח הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
7.לפי דעתי הכתובת בכלל בשבילmor 21/01/2024 13:37הגב לתגובה זו0 0להמנע מתשלום לנושים בהליך פשיטת הרגל וכך בעצם לא לגעת בכסף ריב ירושה או עבודה בעיניים ? חחחחסגור
-
6.המשפטאנונימי 20/01/2024 07:30הגב לתגובה זו0 0היות והאבא היה דמנטי, צוואה כזאת לא רלונטית.סגור
-
5.צדק לא היה פהאנונימי 20/01/2024 07:27הגב לתגובה זו0 0אם האבא היה עם מדמנציהאז ברור שהוא לא ידע מה הוא עושה.סגור
-
4.עו"ד זקנהזקנה 19/01/2024 16:28הגב לתגובה זו0 0עורכת הדין הזקנה היתה כשירה?סגור
-
3.מה שבא לו - ממילא השופטים מתעלמים מהחוק (ל"ת)כלכלן 19/01/2024 10:29הגב לתגובה זו0 0סגור
- טען עוד
-
2.זה כמומשפחה 19/01/2024 10:10הגב לתגובה זו0 0חברה בע"מ לכן הדור שאינו דור המייסדים-בעיותסגור
-
1.כולם מגעילים בסיפור הזה.123 19/01/2024 09:54הגב לתגובה זו2 0כולם מגעילים בסיפור הזה. האחות מגעילה. וגם האח. וגם האמא של האח. וגם הסבתא. וגם השופט.סגור
