קרב הירושה על המיליונים: הידועה בציבור נגד הילדים. מה קבע השופט?
סכסוכי ירושה בין בני משפחה הם עניין שבשגרה, אבל לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריות דן בעתירה בה אישה שלא הייתה כלל חלק מהמשפחה, הגישה התנגדות לצוואה של מנוח, וטענה כי היא הייתה הידועה בציבור שלו, ולכן למרות שלא הוריש לה דבר היא זכאית למחצית מירושתו.
תחילתו של הסיפור, בשנת 2018 אז נפטר המנוח, שהיה פנסיונר. הוא הניח אחריו 4 ילדים, 2 מנישואיו הראשונים ו-2 מנישואיו השניים. בשנת 2017 פנה המנוח לעו"ד וביקש שיערוך עבורו צוואה. המנוח איש בעל נכסים, חתם על הצוואה בנוכחות עדים, כאשר מהלך החתימה הוסרט בווידאו. בצוואתו, הורה "הנני מצווה בזה כל רכושי מכל סוג, מקרקעין (דירה) ניירות ערך וכספים, ביטוח חיים וזכויות, מכל סוג ומין שהוא לבתי היקרה".
המנוח ציין בצוואתו כי "המונח רכוש בצוואתי זו יכלול את כל רכושי ונכסיי עלי אדמות מכל סוג ומין שהוא לרבות נכסי ניידי ודלא ניידי, מטלטלין, חשבונות בנק, תוכניות חיסכון, כספים במזומן, עו"ש נכסים או מזומנים וכן זכויות מכל סוג שהוא הנמצאים בבעלותי ושיגיעו לי או לעזבוני בעקבות מותי או לאחריו".
- כל הכותרות
המנוח הוריש את כל רכושו לאחת מבנותיו מנישואיו הראשונים, כאשר ליתר ילדיו לא הוריש דבר. בתו עתרה לקיום הצוואה לפני רשמת הירושה. אך אחותה ואישה שטענה כי הייתה הידועה בציבור שלו, הגישו התנגדות לביצועה, ובמקביל עתרה האישה התובעת בבקשה למתן צו ירושה בטענה שהיא ידועה בציבור של מנוח, ויורשת על פי דין.
דירה. צילום PEXEL
17 שנים של קשר זוגי
התובעת טענה שהייתה בת הזוג של המנוח והצדדים היו ידועים בציבור החל מחודש מרץ 2001 ועד ליום פטירתו בתחילת שנת 2018. לטענתה, מערכת היחסים עם המנוח התאפיינה בניהול משק בית משותף, בשותפות מלאה ברכוש, בטיולים משותפים ברחבי הארץ וכן במפגשים ואירועים משפחתיים אצל בני משפחה וחברים.
לתמיכה, צירפה לתצהירה תמונות מהן ניתן ללמוד לגרסתה על כך שהתגוררה עם המנוח תחת קורת גג אחת במשך שנים רבות. בנוסף, צירפה תצהירי עדים שם הצהירו שהמנוח היה בן זוגה משך כ-17 עד 20 שנה, וכן שבמהלך תקופה זו אף רכשו רכב ודירה חדשה וצברו כספים משותפים בחשבונות בנק. עוד טענה כי היא והמנוח הוצגו במפגשים חברתיים ומשפחתיים כזוג, והמנוח נהג לבקר דרך קבע בדירת מגוריה השנייה בה סעדה את אמה בשנותיה האחרונות, ורכש עבורה מוצרי אוכל וחשמל לצורך מגורים משותפים. בנוסף, היא סייעה למנוח עת היה על ערש דווי.
לדבריה, סייעה למנוח בשיפוץ ורכישת דירת המגורים אותה רכש באמצעות העברת כספים במזומן בסכום כולל של 62,000 שקל. כמו כן, השתתפה ברכישת מוצרי חשמל לדירתו, לטענתה התנהגות זו מצביעה על כך שמעולם לא נהגו בהפרדה רכושית.
רוצה חצי מהרכוש
לטענתה זכאותה למחצית מרכושו של המנוח נובעת מעקרונות הלכת השיתוף, ונישולה מהצוואה נבע מכך שסמוך לפטירתו בתו השפיעה עליו באופן בלתי הוגן על אף שבפועל כמעט ולא שמרה עמו על כל קשר. לדבריה, במהלך השנים 2006, 2011, 2014 ו – 2016 המנוח פנה בכתב ארבע פעמים למחלקת הגמלאים של עבודתו, בבקשה להעניק לה את הזכויות המגיעות לה על פי דין כבת זוג.
עוד טענה כי בתו התגוררה במשך שנים רבות רחוק מאביה, וביקרה אותו רק לעיתים רחוקות, וזאת בניגוד לאחותה שדווקא הרבתה לבקרו ביחד עם ילדיה.
הבת היורשת טענה כי התובעת והמנוח מעולם לא היו ידועים בציבור, ואין להכיר בה ככזו ולהעניק לה זכויות כספיות וקנייניות בעיזבונו. לטענתה, נסיבות המקרה אינן מקיימות את דרישת הוראות סעיף 55 לחוק הירושה שעה שמעדות התובעת עלה כי היא והמנוח חיו בשתי דירות מגורים נפרדות, ולכן לא ניהלו משק בית משותף, אלא נשאו בנפרד בהוצאות אחזקת דירותיהם.
לטענתה גם עלה בבירור מעדות התובעת שהמנוח ציין בפניה שיש בכוונתו להוריש את הדירה אותה רכש לילדיו. לטענת הבת, המנוח והתובעת ניהלו קשר זוגי שהופסק מעת לעת והתאפיין במגורים בשתי דירות נפרדות ללא שיתוף כלכלי או רכושי, ומבלי שהשניים ניהלו חשבון בנק משותף, כאשר כל אחד מהם נשא בתשלומים נפרדים עבור הוצאות אחזקת מדור. למעט בילויים ולינות משותפות מעת לעת, ולכן לא ניתן לקבוע שהשניים התנהלו כידועים בציבור.
קיבלה שכר כמנקה
לטענת הבת, התובעת קיבלה שכר בתמורה לניקוי דירת המנוח, ונהגה להתארח בביתו כאורחת ארעית ולא כבת זוג מן המניין. וכי חוץ מההפרדה הרכושית והכספית המוחלטת שהייתה נהוגה בין הצדדים, התובעת הרבתה לנסוע לחופשות ללא המנוח, דבר המלמד על כך שלא ניהלו משק בית משותף.
במענה להתנגדות למתן צו קיום צוואה מצד אחותה, טענה הבת היורשת כי אביה המנוח ניתק את הקשר עם אחותה ובני משפחתה, וזאת לאחר ששמע שיחה שהתקיימה בינה לבין בעלה בעת שהתארח בביתם. במהלכה השניים תכננו להוליך אותו שולל ולממן מכספו הפרטי את צרכיהם האישיים ובכלל זה טיסה לחו"ל, כיסוי חובות לנושים ומימון ניתוח פלסטי. לגרסתה, היא ניסתה לפייס בין המנוח לבין אחותה, אולם המנוח סירב לסלוח לה.
האחות ניצלה את הסכסוך לנשל את יתר האחים
אחותה של היורשת לפי הצוואה (מנישואיו הראשונים) טענה כי הצוואה אשר נערכה כשנה לפני מותו של אביה המנוח רוויה בפגמים. שמו של אביה אמנם מופיע על הצוואה, אך בפועל הוא לא חתם על גבי הצוואה בחתימת ידו, מה גם שהחתימה לא התבצעה בפני העדים. בנוסף, עורך הצוואה, חתם עליה בנוסף לשני העדים וכן חתימתו של אביה לא הופיעה במקום המיועד לכך. כן לא מצוינים פרטיהם האישיים העדים וכן שנוסח הצהרתם ערוך בלשון לא ברורה, פגמים אלה מעידים לטענתה על חוסר האותנטיות של הצוואה ומצריכים את ביטולה.
לטענתה, מצפייה בקלטת ניתן ללמוד שאביה המנוח היה מבולבל מאוד ולא הבין את תוכן הצוואה שאותה קרא מן הכתב. לדבריה, הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת מצדה של אחותה, על אף שמערכת היחסים בינה לבין המנוח הייתה בעייתית מאז ומעולם, והתאפיינה ביחס קר ומנוכר מצידה כלפיו.
לטענתה, הדרתה מהצוואה נעוצה בהתנהלותה המניפולטיבית של אחותה ובעובדה שניצלה לרעה את הסכסוך שהתגלע בינה לבין המנוח, וזאת על אף שמערכת היחסים ביניהם השתפרה מאוד מהלך שלושת החודשים שקדמו למותו. לטענתה כשאביה היה חולה אחותה ביקרה אותו בבית החולים פעם אחת, ולאחר מותו, היא נמנעה מלשבת עליו שבעה, ומיד לאחר טקס הקבורה בחרה לצפות במשחק כדורגל באצטדיון כדורגל, ואף ללוות את אחיה (מהנישואים השניים) לתחרות ספורט בעיר אילת.
האחות הוסיפה כי צוואת אביה המנוח אינה משקפת את רצונו, שכן התחייב לחלק את רכושו באופן שווה בין ארבעת ילדיו.
לטענתה, אחותה ניצלה לרעה את הסכסוך אשר התגלע בינה לבין המנוח טרם עריכת הצוואה והשפיעה עליו לערוך צוואה שמטיבה עמה באופן מוחלט. כמו כן, ניצלה לרעה את הבעיות הגופניות והנפשיות מהן סבל המנוח, ופקדה את ביתו באופן תכוף במהלך החודשים האחרונים לחייו וכך השפיעה עליו לרעה והפעילה עליו לחץ נפשי, ובכך הפך המנוח תלוי בה לחלוטין.
דירה. צילום shutterstock
האם התובעת והמנוח היו ידועים בציבור?
השופטת ליאת דהן חיון קבעה כי הגיעה לכלל מסקנה שהתובעת והמנוח ניהלו מערכת יחסים חברית שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 55 לחוק הירושה, ואינה מביאה לכדי הכרה בהם כמי שניהלו מערכת יחסים במעמד משפטי של ידועים בציבור. ולכן היא דוחה את התנגדותה של התובעת למתן צו קיום צוואת המנוח, בקשתה למתן צו ירושה, ותביעתה למתן סעד הצהרתי לפיו זכאית למחצית מרכושו.
השופטת ציינה כי כידוע, בנוסף להסדר הירושה של בני זוג נשואים מכוח הוראת סעיף 10 לחוק הירושה, קבע המחוקק הסדר כמפורט בהוראת סעיף 55 לחוק, לפיה, "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".
השופטת ליאת דהן חיון ציינה כי המחוקק בחר שלא להשתמש במושג "ידוע בציבור" ביחס לבן זוג שאינו נשוי, אולם הפסיקה וספרות המלומדים עשתה שימוש במונח בהתייחס למקרים בהם נדרש יישום של הוראת סעיף 55 לחוק, המעניקה זכויות ירושה גם לידועים בציבור. בפסיקה נקבעו ארבעה יסודות מצטברים בעת בחינת הוראת סעיף 55 לחוק הירושה; "חיי משפחה" במשך תקופת חיים משמעותית; "משק בית משותף", דהיינו, ניהול כלכלי של יחידת מגורים משותפת; הצדדים אינם נשואים זה לזה או לאחר; והיעדר צוואה.
הוראת סעיף 55 לחוק הירושה אינה קובעת מה פרק הזמן הנדרש כדי שחייהם של בני הזוג יוכרו כחיי משפחה במשק בית משותף, אולם נפסק שלצורך כך יש לבחון האם תנאי הסעיף התקיימו במהלך התקופה הסמוכה למות בן הזוג המוריש, וכן באם בן הזוג הנהנה היה מבקש מבן הזוג המוריש במהלך ימי חייו לצוות לו את כל נכסיו או חלקם חלק מנכסיו, האחרון היה נענה לכך.
עוד נקבע בפסיקה כי "חיי משפחה במשק בית משותף" יבחנו על פי קריטריונים סובייקטיביים, כלומר כיצד ראו בני הזוג את עצמם ואת מערכת היחסים ביניהם, כאשר כל מקרה יבחן לגופו.
לא הצליחה להוכיח
השופטת ליאת דהן חיון קבעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את קיומם של התנאים המצטברים הקבועים בפסיקה, ובכלל זה שהייתה בת זוגו של המנוח בעת פטירתו, או בסמוך למועד זה. על גבי חלק גדול מהתמונות מהמפגשים החברתיים והמשפחתיים אשר צורפו לתיק לא מוטבע מועד צילום. השופטת ציינה גם כי בעדותה לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא מפורטים התאריכים בהם התקיימו אותם מפגשים, ובאם צולמו בשלהי שנת 2017 או בתחילת שנת 2018.
השופטת קבעה כי גם בשאר הראיות לא היה בכדי ללמד על זוגיות בסמוך למועד פטירת המנוח. "פתקי האהבה" אשר צורפו לתצהירה, נערכו על ידי המנוח בשנים 2006 , 2007 ו-2013. פוליסות ביטוח הרכב אשר צורפו לתצהירה נערכה בשנת 2004 ו-2006, העתקי חשבוניות מוצרי החשמל מלמדות על רכישות שבוצעו בין השנים 2013 ועד 2015, פניית המנוח למדור הגמלאים נעשתה בשנת 2006, וגם נדחתה.
לגבי טענתה של התובעת כי בשנה האחרונה לחיי המנוח היא התגוררה בדירתו באופן קבוע, קבעה השופטת כי טענה זו הופרכה לאחר שבחקירתה הנגדית הציגה גרסה שונה לפיה בין השנים 2017-2018 התגוררה לסירוגין הן בדירת המנוח והן בדירת אימה שנפטרה שנה לפני שהמנוח הלך לבית עולמו. כמו כן עדות זו נסתרה על ידי העדים שהיא עצמה הביאה, אשר הצהירו שהשניים התגוררו בנפרד.
השופטת הוסיפה כי "מעדותה של התובעת וכך גם מגרסאות עדיה עולה שהיא והמנוח נהגו להתארח לסירוגין האחד בדירת האחר, כאשר התובעת התגוררה בדירת אמה אותה סעדה בשל גילה ומצבה הרפואי, בעוד שהמנוח התגורר בדירת מגוריו. לא מצאתי לקבל וליתן אמון בגרסת התובעת לפיה התגוררה יחד עם המנוח במהלך שנת חייו האחרונה. כמו כן, מהעדויות שהובאו עולה שהמנוח נשא בהוצאות המחייה בדירתו מכספו ללא השתתפות מצד התובעת ואף סבר שמן הראוי שילדיו יירשו אותו על פני התובעת, חרף יחסיו הבעייתיים עימם".
כמו כן הוכח כי התובעת והמנוח ניהלו חשבונות בנק נפרדים, והיא אף התקשתה להסביר מדוע לא ביקשה מהמנוח להירשם כבעלים במשותף בזכויות בדירת המגורים, על אף שלטענתה זו נרכשה על ידי הצדדים במשותף. עוד התקשתה להסביר מדוע העדיף המנוח להוריש לבתו את נכסיו, חרף כך שבין השניים הייתה מערכת יחסים בעייתית.
השופטת קבעה כי "לא עלה בידי התובעת לעמוד במבחנים שנקבעו ולהוכיח שהצדדים קיימו חיי משפחה ומשק בית משותף משך תקופה משמעותית, ובסמוך למועד פטירתו. כן לא עלה בידי התובעת להוכיח שהצדדים ניהלו יחידה כלכלית אחת. עוד אין חולק שהמנוח השאיר אחריו צוואה. השופטת קבעה כי "הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית-חברית, התגוררו בנפרד וניהלו שני משקי בית אגב לינה משותפת מידי פעם, החזיקו בחשבונות בנק נפרדים בלבד, ומערכת היחסים התאפיינה בהפרדה רכושית מוחלטת. מכאן, אין מקום ליישום הוראות סעיף 55 לחוק הירושה, ולכן, יש לדחות את תביעת התובעת למתן צו ירושה, וכן את התנגדותה למתן צו קיום צוואת המנוח".
שילמה 62 אלף לרכישת דירה
התובעת עתרה גם לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית מהזכויות בדירת המגורים של המנוח, ולחילופין, החזר השקעותיה בדירה. בשנת 2012 חתם המנוח על תצהיר בו הצהיר כי קיבל 62,000 שקל מהתובעת לצורך רכישת דירה וכי הוא מתחייב להעביר לה 50% מהזכויות מהדירה במתנה לאחר העברת זכויות בדירה על שמו. בתצהיר גם נכתב כי במידה ולא יחתום על חוזה מתנה מסיבה כלשהי אז הוא מתחייב להחזיר סכום זה לתובעת תוך חודש ימים מיום דרישתה.
השופטת ליאת דהן חיון ציינה כי בתצהיר שנחתם חמש וחצי שנים לפני עריכת הצוואה, המנוח הגדיר שתי חלופות ביחס לסכום אותו קיבל מהתובעת. האחת, הענקת מחצית מזכויותיו במתנה לתובעת, והשנייה, השבת הסכום לידיה תוך חודש ימים למן המועד בו תדרוש ממנו לעשות כן.
בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק המתנה וכאשר מדובר בהענקת זכויות במקרקעין אז גם לפי סעיף 7 לחוק המקרקעין נקבע כי עסקה במקרקעין טעונה רישום וכי עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה.
השופטת דהן חיון קבעה כי לא נחתם הסכם מתנה כדרישת החוק. השופטת ציינה כי היא רואה בתצהיר כהסכם מתנה, אך בהתאם לסעיף 5 לחוק המתנה, מדובר בהתחייבות להענקת מתנה ממנה היה המנוח רשאי לחזור שעה שטרם הושלמה ברישום. "מצאתי לקבוע שהמנוח היה רשאי לחזור מהצהרתו להעניק את זכויותיו בנכס, בין בחייו, ובין לאחר מותו, לכל אדם. בהתאמה לכך, דין טענת התובעת לפיה יש ליתן סעד הצהרתי הקובע שהיא זכאית למחצית מהזכויות בדירה, להידחות". השופטת קיבלה את טענת התובעת כי הכסף שהעבירה למנוח לא הוחזר לה. וקבעה כי תקבל 62,000 אלף שקל מעיזבונו, עם הפרשי ריבית והצמדה.
האם הצוואה תקינה?
השופטת ציינה כי כידוע עקרון העל בדיני ירושה וצוואה הינו כיבוד רצון המצווה והאוטונומיה שלו לקבוע את תוכן צוואתו, ובכלל זה מה יעשה בהון אותו צבר בחייו, לאחר מותו. עקרון זה הינו הלכה למעשה מימוש זכות חוקתית הקבועה בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מכאן, קיום הוראת המצווה בצוואתו, היא הכלל, וסטייה ממנה, ולבטח, הכרזה על בטלותה, תהא מעשה כבד משקל.
לפי סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, חזקה על אדם שבחייו היה כשיר לבצע פעולות משפטיות, ובכלל זה, לערוך צוואה. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה."
השופטת דהן חיון ציינה כי "המנוח חתם על הצוואה כ-11 חודשים טרם פטירתו, ולטענתה של הבת שהגישה את ההתנגדות לצוואה, באותה העת סבל ממחלות רקע רבות ונאלץ ליטול תרופות אשר תופעות הלוואי שלהן השפיעו על צלילותו וגרמו לכך שהיה תשוש ונתון להשפעה. השופטת קבעה כי האחות לא הצליחה להוכיח טענה זו. לא הוצג כל מסמך רפואי ממנו עולה ולו חשד לכאורי המלמד על פגיעה ביכולתו הקוגניטיבית של המנוח, אי הבנה והתמצאות או כל אינדיקציה אשר יש בה בכדי ללמד על היעדר כשרות".
השופטת קבעה כי לאחר צפייה בקלטת הווידיאו בה נראה המנוח מקריא את צוואתו, כמו גם מעדותו של העו"ד, "התרשמתי כי המנוח הבין היטב את תוכנה של הצוואה. עוד ניכר שהמנוח הבין את תוכן הדברים אותם הקריא, ולא נראה שהוא מבולבל".
לגבי טענת האחות להשפעה לא הוגנת לאחר שטענה כי אחותה היורשת, פעלה באופן שיטתי ומתוכנן להציג מצג שווא לפיו חל שיפור במערכת היחסים בינה לבין אביה המנוח, וזאת על מנת שיפתח בה תלות מוחלטת ויתנתק מיתר ילדיו, ומתוך כוונה לשכנעו להוריש לה את כל רכושו, קבעה השופטת דהן חיון כי האחות לא הצליחה להוכיח שהמנוח היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת.
בנוסף קבעה השופטת כי "המנוח היה כשיר ובעל יכולת שכלית הכרתית. כך גם מהעדויות שהובאו לפניי, לא הוצגה כל אינדיקציה ולו לכאורית ממנה ניתן ללמוד שהמנוח היה בעל תלות פיסית בזולת או בבתו. מהעדויות, עלה כי המנוח נטל תרופות וסבל מכאבים. ואולם, למנוח לא הייתה כל עזרה או מטפלת, והוא סרב שבנותיו יסייעו בידיו למצות את זכויותיו בקבלת עזרה. עוד עולה שהמנוח נהג לעשות בעצמו את הפעולות אותן יכול היה, ובאלה שהתקשה, קיבל עזרה, כגון בניקיון ורכישת מזון מחוץ לבית, וזאת כפי שטענה האחות בעצמה. מכאן, לא עלה להוכיח שהמנוח היה תלוי בכל אדם, ולבטח בבתו, הזוכה על פי הצוואה".
השופטת ליאת דהן חיון קבעה כי המנוח היה כשיר ובעל יכולת שכלית הכרתית לערוך את צוואתו. ולא היה תלוי בבתו או בכל אדם, ובחייו. בשנותיו האחרונות, 'בתו היורשת לא הייתה עמו בקשר רציף והדוק ואף לא ידעה על קיומה של הצוואה.
השופטת קבעה כי "המנוח ערך את צוואתו מרצון חופשי, לאחר שהבין את הוראותיה ובחר בהן" לאור זאת קבעה כי הצוואה תקפה, ויש לקיימה במלואה.
השופטת פסקה כי היא דוחה את תביעת בת הזוג להכרה כידועה בציבור שזכאית למחצית מהירושה, וכן את ההתנגדויות של ושל האחות לקיום הצוואה, ומעניקה צו לקיום הצוואה במלואה. בנוסף קבעה כי הבת היורשת שתלם לתובעת 62 אלף שקל על ההלוואה לאביה לרכישת הדירה. המתנגדות לקיום הצואה ישלמו 15 אלף שקל הוצאות משפט לבת היורשת.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
2.הגיע הזמן לבטל את ההכרה בידועים בציבור דרך מבחן משפטידודו 25/01/2024 11:18הגב לתגובה זו2 0לא ייתכן מצב שבו עוזרת הבית יכולה לטעון שהיא הייתה בת הזוג של המנוח. צריך לחייב זוגות לחתום על הסכם חיים משותפים, או הסכם ממון, אחרת זה לא נחשב לקשר בעל מעמד חוקי ומחייב.סגור
-
1.מסכנים אנשים, רבים על כסףרוני 25/01/2024 09:22הגב לתגובה זו0 0מתי הורים יבינו לעשות שיחת וידאו מוקלטת משותפת עם כל בני המשפחה, ויגידו שזו הצוואה!! כולם נוכליםסגור
