גירושים
בני זוג התחתנו כשלכל אחד מהם היתה דירה על שמו. הזוג התגרש והאישה טוענת לזכאות על מחצית הדירה של הבעל מלפני הנישואים. היא קיבלה צו עיקול במעמד צד אחד. אבל, הרשמ ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים ביטלה את צו העיקול וקבעה כפי שניתן היה לחשוב מלכתחילה שדירת הבעל היא נכס שלא משתתף בחלוקה בין בני הזוג מכיוון שהוא נרכש לפני החתונה.
נכס כזה נקרא נכס חיצוני, ואם האישה סבורה שיש להכניסו לנכסים של שני בני הזוג היא צריכה להוכיח שהוא משותף. רק כדי להדגים - יכול להיות שנכס נרכש לפני החתונה, אבל המימון עליו נלקח או התחדש אחרי החתונה ואז יש מקום להתייחס אליו כנס משותף. יש כמובן סיבות נוספות שיכולות לגרום לבית המשפט להתייחס לנכס כזה כנכס משותף.
בית המשפט קבע מבחנים לנכס משותף, לרבות מבחנים כמו מתי נרכשה הדירה ביחס לנישואין , מה מקור המימון והאם מדובר במימון מתחדש, האם היה שיפוץ בנכס, כמה שנים גרו הזוג בנכס האמור ועוד.
- כל הכותרות
במקרה הנדון, נקבע שמשך זמן הנישואים, כ–6 שנים, לא מצדיק שיתוף בדירה וזאת למרות שחלק מהזמן הזוג גר בדירה זו. כלומר, למרות שבבסיס עלולים לחשוב שנכסים לפני הנישואים אינם שייכים לזוג, אם הזוג חי בנכס תקופה ממושכת לשני הצדדים יש סוג של החזקה בנכס.
במקרה הנדון, לזוג יש ילד והאישה טענה שהבעל אלים כלפיהם. מנגד, בית המשפט גער על כך שלא מסרה לו כי יש לה דירה שנרכשה לפני הנישואים.
הדירה של הבעל נרכשה 8 חודשים לפני החתונה והושקעו בה חצי מיליון שקל לצד מימון של כ-700 אלף שקל. הוזג גר בדירה שנתיים, ובית המשפט קבע שלאור משך הזמן שגרו בדירה, האישה אם כבר זכאית לתשלומי המשכנתא בלבד ולא למחצית מהנכס.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
1.חצופהצדק 17/03/2024 21:27הגב לתגובה זו6 0ברירת המחדל צריכה להיות שרכוש שנצבר לפני הנישואים יהיה בבעלות של מי שהיה אצלו הרכוש. גם אם עברו 30 שנה.סגור
