עובד נפצע באצבע וקיבל פיצוי של 1.8 מיליון שקל

פיצוי בהיקף של כ-1.8 מיליון שקל נפסק באחרונה בבית המשפט המחוזי בלוד לעובד לשעבר במפעל לעיבוד מזון עקב תאונת עבודה שעבר. התאונה, שבמהלכה נחתך האיש באגודלו מסכין במהלך תיקון תקלה במדפסת, הצטרפה לתאונה קודמת שבה נפגעו יתר אצבעותיו באותה כף יד, ולמעשה השביתה אותה לחלוטין. בעקבות האירוע החל העובד לסבול מפוסט טראומה ורתיעה מסכינים. השופט אבי פורג קבע כי החברה שהעסיקה אותו התרשלה בשמירה על הביטחון שלו, וכי עליה לפצות אותו.

התובע, בן 60, החל לעבוד בחברה הנתבעת, שמתמחה בעיבוד של מזון, כבר ב-1997. כעשור לפני תחילת עבודתו, הוא עבר תאונה שבה הקמיצה, האמה והזרת שלו נקטעו, כשהאצבע המורה נהפכה ל"אצבע פטיש" (מקובעת בצורת ר'). בעקבות כך האגודל נהפכה לאצבע המתפקדת היחידה בכף היד שלו.

תאונת העבודה התרחשה ביולי 2017 - 20 שנה אחרי שהתובע החל לעבוד בחברה, שבה שימש אחראי משמרת אריזה. הוא הבחין כי המדפסת הפסיקה לעבוד בגלל מדבקות שנותרו תקועות בתוכה, ולכן הוא גירד אותן באמצעות סכין. ברגע של חוסר תשומת לב, החליקה הסכין ופגעה באגודל שלו.

בעקבות אותה תאונה פונה העובד לבית החולים הלל יפה שבחדרה, שבו הוא אובחן כסובל מקרע של הגיד באצבע. באותו היום הוא עבר ניתוח בבית החולים לתיקון ותפירה של הגיד, והיד שלוו גובסה. למחרת הוא כבר שוחרר, אבל כעבור פחות משנה לאחר התאונה והאשפוז בעקבותיה - הוא פוטר מעבודתו ועד היום לא הצליח להשתלב בעבודה חדשה.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט, סיפר העובד לשעבר שכתוצאה מהתאונה נגרמה לו נכות אורתופדית ונפשית. בנוסף, הוא החל לפתח רתיעה מסכינים, הוא מתקשה לישון בלילות, סובל מדיכאון ומחוסר מצב רוח, ויחסיו עם אשתו הידרדרו והמצב ביניהם הגיע לכדי מחשבות על גירושים.

עוד סיפר התובע כי מאז התאונה הוא מתקשה לבצע פעולות פשוטות הדורשות שתי ידיים, כמו לגרוב גרביים, לחתוך שניצל, לפתוח בקבוק וללבוש בגד שכולל רוכסן. לטענתו, שיטת קילוף המדבקות באמצעות סכין היתה מקובלת במפעל, ומכאן שהיעדר השמירה על הבטיחות שלו הגיעה לכדי רשלנות.

מנגד, טענה החברה כי התובע היה עובד ותיק ומנוסה במועד התאונה, וכי הכיר היטב את עבודת המדפסת ואת הפעולות הכרוכות בתחזוקתה. לדבריה, היה עליו להשתמש במספריים לצורך קילוף המדבקות ולא בסכין, כך שהתאונה אירעה באשמתו הבלעדית.

ואולם השופט פורג דחה את העמדה שהציגה החברה. הוא הדגיש כי ממסכת העדויות שהוצגו בפניו עלה כי קילוף המדבקות מהמיכל של המדפסת בסכין נהפך לשיטת עבודה מקובלת במפעל, שאפילו מנהל מחלקת האריזה בכבודו ובעצמו נקט אותה.

"אין לחברה להלין אלא על עצמה"

השופט כתב כי אם החברה היתה מעוניינת שהתובע ישתמש באמצעי תיקון אלטרנטיבי, "היה עליה לספק לו מספריים מתאימים, ולהדריך כי זוהי שיטת העבודה הרצויה. משלא עשתה כן, ובפועל נהגו עובדיה להשתמש לצורך כך בסכין, כשלא נאמר להם אחרת, ולא הובהר מהי שיטת העבודה הנדרשת, אין לה להלין אלא על עצמה".

לפיכך, קבע השופט כי החברה התרשלה כלפי התובע ומחויבת לשאת בנזקים שנגרמו לו, שהוערכו ב-1.787 מיליון שקל. כחלק מכך, קבע מומחה שמונה על ידי בית המשפט כי נגרמה לאיש נכות פסיכיאטרית קבועה בשל פוסט טראומה. נימוק נוסף לפיצוי הניכר היה שהתובע למעשה איבד כליל את יכולתו להשתמש באצבעות ידו הדומיננטית, בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל", לדברי השופט.

השופט קבע כי כמחצית מהערכת הנזק תוקפא עד לאחר שהתובע ימצה הליכים בביטוח הלאומי כנפגע עבודה, וכי לפיצוי הסופי שתשלם החברה יתווסף שכר טרחת עורך דין של 23.4%.

במקרה אחר, שפסק הדין שלו פורסם בספטמבר 2023, עובד ותיק בקונדיטוריה, שעבד כמנהל מחלקת בצקים במפעל מגדנית מרציפן, החליק במהלך העבודה לפני החנוכה על שמן ושבר את קרסולו. כתוצאה מהפציעה העובד שבר את הקרסול שלו ונעדר מהעבודה במשך ארבעה חודשים. לאחר שחזר לעבודתו הוא תבע מאות אלפי שקלים פיצוי על פציעתו. מעסיקו טען כי מדובר בעובד ותיק שהיה צריך לדעת כי יש סכנת החלקה, וכי העובד התרשל ולכן יש לדחות את התביעה.

השופטת ודאד יונס גנאים מבית המשפט השלום בבית שאן קבעה אז כי הן התובע והן מנהל המפעל העידו כי כל עובד אחראי על הניקיון והסדר בסביבת עבודתו, ובמקרה שצריך ניתן היה להזמין את עובדי הניקיון שהועסקו במפעל. אף שהתובע לא הבחין בכתם השמן על הרצפה, אך משום שהוא עובד ותיק ומנוסה במחלקה והאחראי על העובדים במחלקה, בתקופת החנוכה שבה יש שימוש מוגבר בשמן - היה עליו לצפות את קיומו של שמן על רצפת המחלקה ולדרוש מהעובדים להקפיד יותר על הניקיון. היא כתבה כי "מודעת התובע לאפשרות קיומה של סכנת החלקה בשל השימוש המוגבר בשמן מעידה על אשם תורם מצדו, שכן כאמור היה זה מתפקידו של התובע, לנקות או לקרוא אנשי ניקיון על מנת שינקו את המקום ולנקוט זהירות מירבית. לפיכך, אני קובעת כי התובע חב באשם תורם בשיעור של 20%".  

היא הוסיפה כי לפי נתוני הביטוח הלאומי, שכרו הממוצע של התובע לפני התאונה היה כ-13 אלף שקל בחודש. כששב התובע לעבודה שכרו היה 5,700 שקל לחודש. השופטת ציינה כי "לא שוכנעתי כי אלמלא הפגיעה שכרו היה עולה". השופטת פסקה פיצויים בגין הפסד שכר לעבר של 246,183 שקל. בנוסף, היא פסקה פיצויים בגין הפסד השכר לעתיד בהיקף של 841,911 שקל, כולל הפסדי פנסיה. כמו כן, קבעה השופטת גנאים כי בהתחשב בתקופת ההחלמה ואי הכושר וקביעת המומחה כי התובע לא יזדקק לטיפולים רפואיים נוספים בעתיד, יקבל התובע פיצויים של 5,000 שקל עבור הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד.