ערעור על משפט ירושה של ידועים בציבור כלל ראיה מ-1998 – מה קבע השופט?
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה על הסף תביעה לביטול של פסק דין שהכיר בגבר כידוע בציבור של עורכת דין, וכמי שזכאי לרשת אותה לאחר מותה. התובעת, שהיא אלמנתו של אחיה של עורכת הדין, טענה כי פסק הדין התקבל במרמה, שכן לדבריה הגבר הודה ב-1998 כי הוא לא ידוע בציבור של המנוחה. סגן הנשיאה השופט יהורם שקד קבע כי אלמנתו של האח לא עומדת בתנאים הנוקשים לקיומו של משפט חוזר, ומתח ביקורת נוקבת על עצם הגשת התביעה.
למנוחה, שהייתה כאמור עורכת דין, לא היו ילדים משלה. לאחר מותה פנה אחיה - בעלה של התובעת, לרשם הירושה בבקשה לצו ירושה, בטענה כי היורשים הם אחיה של המנוחה בלבד. הנתבע מיהר להגיש התנגדות, בטענה שהוא היה בן הזוג שלה ב-20 השנים שקדמו לפטירתה. במהלך ההליך המשפטי נפטר גם אחיה של המנוחה ואשתו לקחה את מקומו בתביעה.
במרץ 2022 פסק בית המשפט כי הנתבע היה ידוע בציבור של המנוחה, ולכן הוא זכאי לרשת אותה. אלמנתו של האח הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, אך הוא נדחה. האשה לא הייתה מוכנה לוותר, ובספטמבר 2023 היא הגישה לבית המשפט תביעה בדרישה לבטל את פסק הדין.
- כל הכותרות
לטענתה, הנתבע הסתיר מבית המשפט את העובדה שב-1998 הוא חתם על תצהיר שלפיו הוא לא בן הזוג של המנוחה, אלא מכר שלה. לשיטתה, ראיה שכזו מצדיקה את הדרישה לבטל את פסק הדין, ולהורות על קיומו של משפט חוזר בסוגיית זהות היורשים. מנגד, הנתבע טען כי הראיות שהוגשו אינן מצדיקות את ביטול פסק הדין, וביקש לסלק את התביעה על הסף.
השופט שקד הסביר כי פסק דינו, שהכיר בנתבע כידוע בציבור של המנוחה, נשען על "צבר ראיות מסיבי ואמין", בדבר מגוריו עמה באותה דירה וקיום חיי זוגיות במשך כשני עשורים עד לפטירתה. כך למשל, אחד מהאחים של המנוחה (לא בעלה של התובעת) העיד באותו הליך כי היא והנתבע "חיו ביחד, חלקו מיטה זוגית ואהבו זה את זו". האח הנ"ל אף סיפר שכשאחותו אושפזה בבית החולים איכילוב, הוא ראה שהנתבע לא מש ממיטתה וסעד אותה מבוקר עד ערב.
עד נוסף, שהוא אחיין של המנוחה, סיפר כי הוא ביקר בביתם של הנתבע ושל אחותו, וראה שהם חיים בזוגיות. האחיין שיתף שהם הוזמנו יחד לחתונתו, השתתפו בה, ישבו יחד בשולחן ואף כתבו לו ולרעייתו ברכה משותפת. עוד צוין בפסק הדין כי הנתבע הוכר כידוע בציבור של המנוחה בביטוח הלאומי.
ראיה נוספת שהובילה את השופט להכיר בזמנו בנתבע כיורש של המנוחה הייתה טיוטת צוואה שעורכת הדין המנוחה החלה לכתוב, שבה רצתה להוריש לו את רכושה. השופט הזכיר כי מדובר בעורכת דין שמלאכת עריכת הצוואה לא הייתה זרה לה, ולכן יש למסמך הזה השלכה ראייתית משמעותית.
השופט קבע שבכל מקרה התצהיר מ-1998 לא מוכיח כלום, מכיוון שייתכן שבאותה השנה הנתבע והמנוחה עדיין לא היו בזוגיות, אך הם כן היו בני זוג בשעת פטירתה - יותר משני עשורים לאחר שהמסמך הנ"ל נכתב.
לדברי השופט שקד, "כדי להצביע על ריקנותה של התביעה", גם לא מתקיים כאן התנאי הנוסף לביטול פסק דין, לדבריו, והוא שלא ניתן היה להשיג את הראיות החדשות בשקידה סבירה לפני שהוא ניתן. זאת מכיוון שעורכת הדין של התובעת הודתה כי הלקוחה שלה הייתה יכולה להשיג את התצהיר הנ"ל גם במהלך המשפט הקודם שהתנהל בנושא.
"על מנת להוסיף ולהראות את אפסותה של התביעה", הדגיש השופט כי התובעת כלל לא מסרה גירסה כלשהי ביחס לטיב היחסים שהיו בין המנוחה לבין נתבע. בנסיבות אלה, החליט השופט שקד למחוק את התביעה על הסף, והוא חייב את התובעת בהוצאות משפט בסכום של 25 אלף שקל.
ידועים בציבור הם בני זוג שאינם נשואים, אך יש ביניהם מערכת יחסים זוגית. בדומה לבני זוג נשואים, בני זוג יכולים לבחור במעמד של ידועים בציבור מרצון, או משום שאינם יכולים להתחתן בישראל - כך למשל במקרים של בני זוג מאותו המין, או פסולי חיתון. זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים ונרשמו בארץ הם נשואים לכל דבר, ולא נמצאים במעמד של ידועים בציבור. לידועים בציבור יש חלק גדול מהזכויות שלהן זכאים זוגות נשואים.
ההגדרה לידועים בציבור לא מופיעה בחוק. בני זוג שנרשמו בביטוח לאומי כידועים בציבור, או שמחזיקים בתעודת תצהיר כי הם ידועים בציבור, יתקבלו ברוב המקרים כידועים בציבור ללא צורך בהוכחה של תנאים נוספים. אם בני הזוג לא נרשמו ואין להם תעודה כאמור, השאלה אם הם ידועים בציבור או לא תוכרע בהתאם לנסיבות חייהם.
לרוב, תעודת זוגיות של ארגון משפחה חדשה, או תעודת חיים משותפים מטעם ארגון הויה, או תעודת חופה וזוגיות מטעם התנועה הרפורמית, יכולות לשמש ראיה לכך שמדובר בבני זוג שהם ידועים בציבור. התעודה לא מוכיחה שמדובר בידועים בציבור, אלא מהווה תצהיר רגיל שבו מצהירים בני הזוג על חייהם המשותפים. בנוסף, בני הזוג יכולים כאמור גם להירשם כידועים בציבור במוסד לביטוח לאומי.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
