צעירה והוריה יפוצו על ידי בית החולים רמב"ם ביותר מ-12 מיליון שקל
הצעירה נולדה עם כמה נכויות ובעיות רפואיות, שבעקבותיהם היא לא תוכל ללמוד ולעבוד כל חייה. מומחים שמונו לבחינת המקרה, קבעו כי בית החולים התרשל בהולדה בעוולה, ובית המשפט אימץ את מסקנותיהם
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע באחרונה כי המדינה, כבעלים של בית החולים רמב"ם, תפצה צעירה הסובלת משלל נכויות ביותר מ-12 מיליון שקל. הפסיקה התקבלה כחודש לאחר שבית המשפט פסק כי בית החולים התרשל בהולדתה בעוולה. השופט עודד שחם אימץ את עמדת המומחים של שני הצדדים, שלפיה בעקבות נכותה הקשה, הצעירה לא תוכל לעבוד וללמוד כל חייה, ותזדקק לעזרה משמעותית מהזולת כדי לבצע את המטלות הבסיסיות ביותר ברמה היומיומית.
בסוף 1999 אושפזה אמה של הצעירה בבית החולים רמב"ם, בזמן שהיא בשבוע ה-24 להריונה, עקב חשד לירידת מים ומיעוט של מי שפיר. כשהמיעוט הלך והקצין, ההורים של העוברית דאז (הצעירה כיום), החליטו שלא לקחת סיכון ולבצע הפסקה של ההיריון. ואולם אף שבקשתם להפסיק את ההיריון כבר אושרה על ידי הגורמים הרלוונטיים, הצוות הרפואי גילה ברגע האחרון כי חל שיפור בכמות מי השפיר ברחם של האשה - וההפלה עוכבה.
העיכוב הזמני הגיע לבסוף ללידה. התינוקת לא נולדה בריאה והתגלו בגופה כמה בעיות רפואיות, כמו מום בלב ופגיעה נוירולוגית הכוללת, בין היתר, רמת אינטליגנציה נמוכה וקשיים בדיבור וביכולות הלימודיות. בשלב מסוים הגישו ההורים שלה תביעת רשלנות רפואית, ובפברואר האחרון התקבלה התביעה ברמת האחריות של בית החולים.
השופט שחם קבע בהחלטה מפברואר כי אם בית החולים היה פועל באופן סביר, הוא היה מפנה את ההורים לייעוץ גנטי, שבמסגרתו ניתן היה לגלות את המום הלבבי שקיים אצל התינוקת, ולהביא להפסקת ההיריון. בשל כך, הוא קבע כי בית החולים התרשל, וכי עליו לפצות את הצעירה ואת הוריה, כשההחלטה על גובה הפיצוי האמורה להינתן במועד אחר.
חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לבית המשפט בדיון על הפיצוי, היו תמימות דעים לגבי כך שעקב נכותה, הצעירה היא חסרת יכולת להתפרנס בכוחות עצמה. השופט שחם כתב כי, "מעדויות שני המומחים עולה בבירור כי לקותה של התובעת מפריעה באופן חמור לתפקוד בעבודה ולהקשרים חברתיים. לתובעת יש חוסר יכולת לתפקודים חברתיים בסיסיים. היא לא תוכל לעבוד וללמוד. היא אף זקוקה לעזרה משמעותית של הזולת לצורך תפקוד בסיסי".
בקשר לכך, הוסיף המומחה שמונה מטעם התובעים כי הצעירה במצבה כיום זקוקה להשגחה וטיפול בכל שעות היממה. לדבריו, היא זקוקה לסיוע במילוי מטלות יומיומיות בסיסיות כמו רחצה, היגינה אישית, הכנת אוכל, התארגנות לפעילות יומיומית והתארגנות לשינה.
בתוך כך, נמצא שהן צה"ל והן ביטוח לאומי הגדירו את הצעירה כבלתי כשירה לשירות ביטחון או לעיסוק בעבודה מפרנסת, בהתאמה. בהקשר הזה, סיפרו ההורים כי ניסו בזמנו לשלב את בתם בשירות צבאי התנדבותי במסגרת תוכנית שילוב מנצח, וכי בתם עברה תהליך של כמעט שנה לצורך הצבתה כמתנדבת בבסיס של חיל הים או של חיל האוויר. אלא שבסופו של דבר היא חוותה חרדות ופחדים מעצם המחשבה על נסיעה לבד בתחבורה ציבורית או על כניסה לבד לבסיס, שנדרשו לצורך כך, והנושא ירד מהפרק.
מסקנת השופט היתה כי בעקבות מצבה הרפואי המורכב, הצעירה סובלת מאובדן כושר עבודה מלא. "מבחינה קוגניטיבית, מצבה כילדה בגוף של אדם בוגר, היא זקוקה להשגחה מתמדת, אינה יודעת לדאוג לצרכיה הבסיסיים ותלויה בעזרת הזולת", כתב.
בנסיבות אלה, ולאחר ניכוי הקצבאות שמגיעות למשפחה מביטוח לאומי, קבע השופט כי המדינה תפצה את התובעים ב-10.2 מיליון שקל עבור נזקיהם, בכללם הפסדי השתכרות של הצעירה, עזרת צד שלישי, התאמת דיור ועוד. בנוסף, נפסקו לצעירה ולהורים שלה שכר טרחת עורך דין בהיקף של כ-2 מיליון שקל, וכן הוצאות משפט.
תביעה בטענה להולדה בעוולה היא תביעת רשלנות רפואית של ילד שנולד עם מום מולד או מוגבלות מולדת, כנגד רופא או צד ג', שגרם לילד, ברשלנות שלו, להיוולד. העילה יכולה להגיע ממצבים שונים: ייעוץ רשלני, כישלון באבחנה, פענוח רשלני של בדיקות במהלך ההיריון או בכלל, כך שלא אותרה מחלת העובר או האם, היעדר הפניה לבדיקות רלוונטיות שיכולות להוביל לגילוי מוקדם, השתלת עובר פגום כחלק מהליך של הפריה מלאכותית וכו'.
הורים שנולד להם ילד עם נכות בעקבות כשל באבחון במהלך ההיריון, יכולים להגיש תביעה נזיקית לבית המשפט בטענה של רשלנות רפואית. התביעה מוגשת בעילה המכונה כאמור "הולדה בעוולה", על ידי ההורים שהרשלנות מנעה מהם את זכותם לבחור אם ברצונם להמשיך את ההיריון, או לבצע הפלה חוקית ומותרת בשלב שבו ילדם היה עובר.
- כל הכותרות
במסגרת התביעה, בית המשפט עשוי לפסוק לטובת ההורים פיצויים שיכללו את ההוצאות של גידולו ומלוא צרכיו של הילד למשך כל חייו. גובה הפיצויים נפסק בהתאם לנסיבות של כל מקרה בפני עצמו, והם עשויים לכלול: הוצאות רפואיות, עזרה של צד שלישי, הוצאות שיקום, הוצאות חינוך לרבות הוצאות נלוות, הוצאות דיור והוצאות ניידות, יכולת השתכרות, ועוד.
בעבר, מלבד עילת התביעה של ההורים, ניתן היה להגיש תביעה נפרדת בשם הילד עצמו, בעילה המכונה "חיים בעוולה". תביעה בגין עילה זו, ניתן היה להגיש עד שהילד הגיע לגיל 25. מי שהיה יכול להגיש את התביעה במקרה זה הוא הילד (או הוריו, אם הם מונו לאפוטרופוסים שלו.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
1.מערכת המשפט לא רואה את טובת המדינה לנגד עיניהאמונחטאפ 13/04/2024 20:52הגב לתגובה זו1 0פסק דין הזוי בלשון המעטהסגור
