דרשה להכיר בהורות על הבנות של האקסית - זה מה שקבע בית המשפט
שתי נשים ניהלו זוגיות במשך שנים רבות, שבמהלכה אחת מהן הביאה לעולם שלוש בנות באמצעות תרומת זרע. לאחר פרידתן עתרה האשה שאינה האם הביולוגית בדרישה להכיר בה כאם הילדות. זוגתה לשעבר התנגדה, בטענה כי ההחלטה ללדת את הבנות היתה שלה בלבד, ולראיה - התובעת לא הביאה לעולם אף אחת מהילדות בעצמה. השופטת קרן גיל קבעה כי מסכת הראיות מלמדת על כוונה מובהקת להורות משותפת - והעניקה לתובעת צו הורות פסיקתי.
התובעת והנתבעת ניהלו קשר זוגי שנמשך כעשור, שבמהלכו ילדה האחרונה תאומות, כיום בנות שמונה, ובת נוספת, בת חמש, באמצעות תרומת זרע אנונימית. חוץ מהלידות שינו השתיים את שם משפחתן לשם משותף שהן בחרו בעצמן, ושהוענק גם לבנות שנולדו. בנוסף, השתיים פנו לעורכת דין כדי להסדיר את ההורות של התובעת עליהן. אלא שמסיבה מסוימת התהליך של הוצאת צו ההורות לתובעת לא הושלם, ובהמשך בנות הזוג נפרדו.
בעקבות כך, בינואר 2022 הוגשה לבית המשפט התביעה, שבמסגרתה עתרה בת הזוג לשעבר של האם הביולוגית כדי להשלים למעשה את התהליך, ולהכיר בה כאמן של הילדות. לטענתה הילדות הובאו לעולם מתוך כוונת הורות משותפת שלה ושל הנתבעת, כשמאז לידתן היא - התובעת - שימשה להן אם מסורה, אוהבת, דואגת ומעורבת. לטענת התובעת, מתן צווי הורות פסיקתיים שיכירו באמהותה על הילדות, תוך קביעת אחריות הורית משותפת וזמני שהות שוויוניים, הם דבר הכרחי לצורך שימור טובת הקטינות, שרואות בה כאמן לכל דבר.
- כל הכותרות
מנגד, טענה האם הביולוגית שלא הביאה את בנותיה לעולם מתוך כוונה שבת זוגה לשעבר תהיה אמן. העובדה שבניגוד אליה, התובעת לא נכנסה להיריון או תרמה את הביציות שלה למשימה, מוכיחה זאת לשיטתה.
ואולם השופטת גיל דחתה לחלוטין את העמדה שהציגה האם הביולוגית. היא קבעה שמכל הראיות שהוצגו בפניה עולה בבירור כי הילדות הובאו לעולם מתוך כוונה משותפת של הצדדים, ולא כאקט חד צדדי של הנתבעת.
כך, הלידות התקיימו במסגרת של זוגיות ארוכת שנים, שאף כללה שינוי שם משפחה של השתיים ומתן השם הזה לילדות. בנוסף, בזמן אמת האם הביולוגית פנתה מרצונה החופשי עם התובעת לעורכת דין כדי להסדיר את ההורות של בת הזוג שלה דאז על הבנות, והבקשה הזו מציגה את המצב האמתי.
עוד כתבה השופטת גיל בפסק דינה כי התובעת היתה מעורבת לכל אורך הדרך בהבאת הילדות לעולם. כך למשל, היא בחרה, ביחד עם האם הביולוגית, את תרומות הזרע שמהן נכנסה האחרונה להיריון, היא ליוותה אותה לבדיקות ההיריון השונות ואף הזריקה לה את ההורמונים בטיפולי הפוריות. גם אחרי שהבנות נולדו היתה התובעת מעורבת בחייהן, והיא הוצגה כאימן באישורי הלידה ובאינטראקציה מול מוסדות החינוך שלהן.
בתוך כך, השופטת ציינה גם כי עמדתם המובהקת של גורמי המקצוע היא להכיר בתובעת כאם הילדות. גורמים אלה סיפרו, בין היתר, כי הילדות מגדירות עצמן כשלוש אחיות לשתי אמהות, וכי מיום לידתן הן מכנות את התובעת (כמו גם את הנתבעת) "אמא".
לכן השופטת נתנה לתובעת צו הורות פסיקתי, ובכך למעשה הכירה בה כאם הילדות. בהתאם לכך, גם התביעות לאחריות הורית משותפת וזמני שהות שוויוניים עם הבנות התקבלו. בעקבות החלטת השופטת, חויבה האם הביולוגית לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40,950 שקל.
הורות משותפת היא כינוי למערכת יחסים בין בני זוג שמחליטים להביא לעולם ילד, מבלי שהם בזוגיות זה עם זה, זה עם זו, או זו עם זו, ומבלי שהם מנהלים או מתכננים לנהל משק בית משותף. הצדדים יכולים להיות הטרוסקסואלים או חד מיניים, ולשני הצדדים יכולים להיות בני או בנות זוג לפני התהליך, במהלכו, או אחריו. תהליך ההתעברות מתבצע באמצעות הזרעה בבית חולים, במרפאת פוריות או באופן עצמי, הפריה חוץ גופית או יחסי מין.
כשבני זוג מתכוונים להיכנס יחד לתהליך של הורות משותפת, רצוי שיערכו הסכם, בליווי עורך דין. הסכם הורות משותפת הוא חוזה בין שני צדדים, ורצוי לפרט בו ככל הניתן את תנאי ההורות ששני הצדדים מסכימים עליהם, כולל מזונות, זמני שהות עם הילד, החלטות חשובות לגבי גידולו של הילד ועוד. אם ההסכם מפורט יותר, כך יקטן הסיכוי למחלוקות בעתיד. לאחר לידת תינוק ניתן לאשר את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לא מחויב לפסוק על פי מה שכתוב בהסכם, אלא על פי שיקול דעתו וטובת הילד. אם בית המשפט אישר את ההסכם, יכול כל אחד מההורים לפנות בעתיד לבית המשפט בבקשה לשנות את תנאי ההסכם, אך לשם כך יהיה עליו לשכנע את בית המשפט כי חלו שינויי נסיבות המצדיקים את השינוי הזה.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
