הוסיף קומות ובריכה לבניין שיש לו זכויות בו - ודרש מהשכנים לשלם
היתר בניה
יזם בנייה שבבעלותו כמחצית מבניין בתל אביב קיבל היתר להוסיף לו שתי קומות ובריכת שחייה. אף שלתוכנית הוגשו התנגדויות רבות, הוא סיים את הבנייה ובסופה הגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד דיירים שבבעלותם כרבע מהבניין, בדרישה לשלם לו 2 מיליון שקל כהשתתפות בהוצאות. השופטת הבכירה רונית פינצ'וק אלט דחתה את התביעה, האשימה את היזם בחוסר תום לב וחייבה אותו לשלם לנתבעים הוצאות ניכרות.
התובע, יזם נדל"ן והבעלים של חברת הבנייה פנדה, הוא הבעלים של כ-45% מזכויות הבניין שברחוב בלפור בתל אביב. שלושת הנתבעים הם הבעלים של כ-28% הזכויות בבניין. ביוני 2010 הורה בית המשפט על פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של רישום הבניין כבית משותף. במסגרת זו ניתנה לתובע דירת הגג וזכויות בנייה נוספות.
בשלב מסוים היזם הגיש בקשה להיתר בנייה, לצורך מימוש זכויות הבנייה שהוענקו לו. נגד הבקשה הוגשו לא פחות משבע התנגדויות, ואולם בסופו של דבר הותר ליזם לבנות שתי קומות הכוללות ארבע דירות, וכן בריכת שחייה על הגג.
- כל הכותרות
בתביעה שהוגשה לבית המשפט ביוני 2019, טען היזם כי הנתבעים למעשה הסכימו בפועל לבנייה וכי הם נהנים מהשקעתו, שכן בזכותה ערך נכסיהם – ודמי השכירות שהם מקבלים עבורם – עלו באופן משמעותי. לדבריו, כתוצאה מדיני עשיית עושר ולא במשפט, הנתבעים צריכים להשתתף בעלויות הבנייה שביצע ולשלם לו 2 מיליון שקל.
מנגד, טענו הנתבעים כי אין חוק שמחייב אותם, כבעלי זכויות בבניין, להשתתף בעלויות חיזוק או עבודות שנעשו מכוח היתר בנייה שקיבל אחד הדיירים. בנוסף לכך, נטען כי הנהנה הבלעדי מהשיפוץ הוא היזם עצמו, כך שאין הצדקה לחייב אותם להשתתף בהוצאות שלו.
השופטת פינצ'וק אלט דחתה באופן מוחלט את טענת היזם, שלפיה הנתבעים הסכימו לשיפוץ. לדבריה, מלבד עדותו של היזם אין ראיה כלשהי שלפיה הנתבעים הסכימו להשתתף בעלויות השיפוץ. היא קבעה כי היזם מעולם לא שיתף את הנתבעים בתוכנית שלו לפני שהחל בביצוע של העבודות, הוא לא שיתף אותם בעלויות ולא אפשר להם לנסות להקטין את העלויות, וביצע את העבודות באמצעות חברה שנמצאת בבעלותו.
עוד הבהירה השופטת כי אילו סבר היזם כי הנתבעים יסכימו להשתתף בעלויות השיפוץ, היה עליו להודיע להם עליו מראש, לבקש את ההסכמה שלם ולהתייעץ עמם ביחס לעלויות הנדרשות. הדברים קיבלו חיזוק מכך שאמם המנוחה של שניים מהנתבעים – שממנה הם ירשו את הזכויות שלהם בבניין – היתה אחת מהמתנגדות בזמן אמת לביצוע תוספת הבנייה הנ"ל.
"התנהלותו של התובע כמתואר לעיל, ותוך התעלמות מהנתבעים ביחד עם דרישתו כעת 'להגיש לנתבעים את החשבון', מהווה התנהלות שבחוסר תום לב וממילא שומטת את היסוד לתביעתו מכוח דיני עשיית עושר. בפועל התובע כפה את העבודות כפי שבוצעו ובעלויות שבוצעו למרות שהנתבעים התנגדו לכך ומבלי שניתנה להם הזדמנות כלשהי להשפיע על העלויות, וכאשר את העבודה ביצעה כאמור (באמצעות קבלני משנה) חברה בבעלות התובע", כתבה השופטת פינצ'וק אלט.
בעקבות כל זה הורתה השופטת על דחיית התביעה של היזם ועל חיוב שלו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 80 אלף שקל.
בית משותף הוא בית שיש בו שתי דירות או יותר, והוא נרשם בפנקס הבתים המשותפים הרשמי. לכל דירה בבית משותף יש בעלות נפרדת, ושאר חלקי הבניין, חוץ מהחלקים שרשומים כדירות, נחשבים רכוש משותף, והם נמצאים בבעלות משותפת של כל בעלי הדירות בבניין. כך למשל גג הבית, הקירות החיצוניים, חדרי המדרגות, המעליות, המקלט, מתקני הסקה או מים, וכן כל מתקן שמיועד לשמש את כל בעלי הדירות או את מרביתם. הבית המשותף מנוהל בהתאם להחלטות האסיפה הכללית של הדיירים. האסיפה הכללית קובעת את תקנון הבית המשותף, המחייב את כל דיירי הבניין. אם האסיפה לא קובעת תקנון, יחול על הבניין ועל דייריו התקנון שנקבע בחוק המקרקעין.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
1.בור כרה ויפול בוא.ש 17/05/2024 13:52הגב לתגובה זו1 0פסיקה מצוינת .סגור
