30 שנה אחרי ההכרה - משרד הפנים רצה לשלול יהדותן של עולות מרוסיה
שתי אחיות - האחת קצינה בצה"ל, השנייה מסורתית – ואמן, נמחקו ממרשם האוכלוסין כיהודיות, על ידי רשות האוכלוסין. המקרה הגיע להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, אחרי שלושה עשורים מהרגע שבו הוכרו כיהודיות בבית הדין הרבני, בסמוך לעלייתן ארצה מברית המועצות. נוכח השיהוי הכבד ופסק הדין הרבני שהיה ברור, הורתה השופטת הבכירה שושנה ברגר על דחיית התביעה.
תחילת הפרשה בספטמבר 1990, אז עלו ארצה זוג ושתי בנותיהם מברית המועצות, מכוח זכאותו של האב שהוא יהודי. מעט אחרי עליית המשפחה, בינואר 1991, הכיר בית הדין הרבני גם ביהדותן של האם והבנות. במסגרת אותו הליך סיפרה האם, בין היתר, כי בפסח היא ובני משפחתה אכלו מצות וביום כיפור הם צמו. בית הדין שוכנע מהעדויות ואישר, כאמור, כי מדובר ביהודיות כשרות.
עשר שנים חלפו כשלפתע, בינואר 2001, שלחה רשות האוכלוסין לאם ולבנותיה מכתב שבו נכתב כי עליהן להגיע למשרד הפנים עם תעודות הלידה המקוריות שלהן. בתגובה לחשד שהתעורר לגבי יהדותן, פנו השלוש במכתבים משלהן, שבהם הביעו תרעומת על עצם הטלת הספק בזהותן הדתית. במכתבים צוין כי הרישום בתעודות הלידה כרוסיות נעשה בשל החשש מפני הפוגרומים והאנטישמיות שהופנו כלפי יהודים בברית המועצות. הן טענו כי בפועל המשפחה היא יהודייה למהדרין – אחת הבנות התחתנה ברבנות והקימה משפחה שומרת מסורת, ובנה הבכור לומד בבית ספר דתי; ואילו הבת האחרת משרתת כקצינה בצה"ל ונישאה לגבר רק אחרי שווידאה כי התגייר על פי ההלכה.
- כל הכותרות
אלא שהנימוקים השונים כנראה לא התקבלו. בתביעה שהגישה רשות האוכלוסין לבית המשפט בפברואר 2021, היא עתרה לתקן את המרשם כך שהאם, הבנות והנכדים לא יירשמו כיהודים.
בראשית דבריה, ציינה השופטת ברגר כי פסק הדין הרבני מ-1991, שלפיו האם ובנותיה יהודיות, מעולם לא בוטל. כך שהאמת המשפטית היא שהן ויתר הצאצאים שלהן כולם אכן יהודים.
סיבה נוספת לדחיית התביעה נעוצה, לדברי השופטת, בגירסה העקבית שהציגו האם ובנותיה לאורך 30 השנים שקדמו לתביעה, שלפיה הן יהודיות. השופטת הדגישה בקשר לכך כי הרשות לא יכולה ליהנות מהמחדל שלה לגבי בחינה לעומק של טענת השלוש, שלפיה רישומן בתעודות הלידה כרוסיות נבע מהחשש שלהן להזדהות כיהודיות במדינת מוצאן, על רקע האנטישמיות העזה ששררה שם.
"בפועל, משרד הפנים החליט על הצורך בשינוי הרישום והגיש את תביעתו ללא שבירר וללא שבחן את טענותיהן, וסבר כי די בתעודות הלידה בלבד. אין מנוס מלקבוע שהוא לא הרים את נטל ההוכחה ולא עמד ברף הנדרש להוכחת שינוי הרישום המבוקש על ידו", כתבה השופטת ברגר.
גם ההתמהמהות הרבה בהגשת התביעה – בחלוף שלושה עשורים ממועד ההכרה בסבתא ובנותיה כיהודיות – שיחק לרעתה של הרשות. השופטת הדגישה בקשר לכך כי במהלך השנים שחלפו, נוצרה אצל בני המשפחה הסתמכות משמעותית המצדיקה שלא להיעתר כיום לדרישה של הרשות.
לשם המחשת ההסתמכות, ציינה השופטת את דרישת אחת הבנות מבן הזוג שלה לעבור גיור לפני נישואיהם; ואת הצהרת אחותה, שלפיה ילדיה המסורתיים אינם מודעים לכך שמפקפקים ביהדותם, ובמידה שיידעו עולמם ייחרב עליהם. בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה, כך שרישום בני המשפחה כיהודים יישאר על כנו.
הליך בירור יהדות נועד לברר ולבדוק לגבי יהדותה של אם הפונה, ולהוציא לפונה אישור יהדות. לשם בירור היהדות יש לפתוח תיק בירור יהדות בבית הדין הרבני האזורי הקרוב למקום המגורים. אדם עשוי להיות פטור מההליך כולו אם מישהו מקרובי משפחתו מקרבה ראשונה כבר נישא בישראל ועבר בשעתו בירור יהדות בבית דין רבני. מומלץ לברר בלשכת הנישואין אם ניתן להציג אישור יהדות מרב הקהילה או בית הדין מחו"ל כתחליף. יש מדינות מוצא שבהן אישור זה יכול להחליף את תהליך בירור היהדות (למשל, מדינות בצפון אמריקה).
חוק השבות מעניק לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל את הזכות לעלות לארץ ולקבל תעודת עולה, אלא "אם נוכח שר הפנים שהמבקש – פועל נגד העם היהודי; או עלול לסכן בריאות הציבור או ביטחון המדינה; או בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". בהתאם לחוק האזרחות הישראלי, תעודת עולה מזכה מיידית באזרחות ישראלית. החוק התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950, בעקבות יוזמה של חבר הכנסת זרח ורהפטיג ממפלגת הפועל המזרחי, והיה במשך שנים רבות הביטוי החוקי המרכזי להיותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. ב-2018 קיבל רעיון השבות מעמד חוקתי בסעיף 5 של חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.
החוק מגדיר מי זכאי לעלות לישראל ולקבל תעודת עולה. ב-2014 היו בעולם כ-23 מיליון זכאי חוק השבות, מתוכם כ-9 מיליון שאינם יהודים על פי ההלכה האורתודוקסית. על פי נתוני משרד הקליטה, נכון ל-2008 חיו בישראל כ-320 אלף עולים שהגיעו לארץ מכוח חוק השבות אך אינם יהודים על פי ההלכה.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
