האב נישל את ילדיו מהצוואה לטובת אשתו השנייה, הילדים ערערו - וזו ההכרעה

בין היתר, טענו ילדיו של האיש מאשתו הראשונה כי אביהם המנוח שכח מדבר צוואתו - כך שאין לקיימה. עוד נטען על ידם כי הוא טעה כשלא כלל בצוואה סעיף מסוג יורש אחר יורש לטובתם, במקרה שאשתו השנייה תמות
 | 
telegram

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה באחרונה התנגדות שהגישו שלושה אחים לצוואת אביהם המנוח, שמנשלת אותם מירושתו לטובת אשתו השנייה. בין היתר, נטען בהתנגדות כי המנוח שכח מצוואתו - כך שאין לקיימה. עוד נטען כי טעה כשלא כלל בצוואה סעיף מסוג יורש אחר יורש לטובת ילדיו. השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה כי מדובר בהשערות בלבד, ללא הוכחה כלשהי שתגבה אותן.

המנוח, שהיה רופא, התחתן עם אשתו הראשונה ב-1967 והביא עמה לעולם שלושה ילדים - שהם המתנגדים לצוואה. כעבור 18 שנות נישואים השניים התגרשו, וב-1993 התחתן האיש שוב, עם רעייתו השנייה, שהיא התובעת, ולה היה נשוי עד יומו האחרון. כעבור כארבע שנים, ב-1997, הוא ערך לטובתה את הצוואה שניצבת במוקד המחלוקת וההליך המשפטי, שמנשלת לחלוטין את ילדיו מאשתו הראשונה. בינואר 2021 הוא הלך לעולמו בגיל 86.

זמן קצר לאחר פטירתו עתרה אשתו לקיים את צוואתו, בזמן שילדיו הביעו התנגדות לכך, והדיון בתיק הועבר מרשם הירושה לבית המשפט. ההתנגדות של הילדים התבססה על שלושה טיעונים: האחד, טענה שלפיה אביהם טעה כשלא הוסיף בצוואתו מנגנון מסוג של יורש אחר יורש לטובתם, כך שהם יהיו אלה שיזכו בנכסים שלו אחרי פטירת אשתו; השנייה, טענה שלפיה המנוח נפל קורבן להשפעה בלתי הוגנת מצד רעייתו השנייה; והשלישית, טענת "צוואה שנשתכחה", כלומר שלאור העובדה שחלפו 24 שנה מאז עריכת הצוואה ועד לפטירתו, אביהם המנוח למעשה שכח מהצוואה ולכן אין לקיימה. בית המשפט דחה את שלושת הטענות.

כותרת ראשית

- כל הכותרות

המכנה המשותף לכל נימוקי הדחייה שהציגה השופטת שביט פינקלשטיין אל מול טענות הילדים של האיש, היה כי טענות ההתנגדות שלהם נשענות על השערות שאינן נתמכות על ידי ראיות כל שהן.

כך למשל, לגבי טענת הטעות בצוואה - כל העדים מצד הילדים אישרו כי המנוח לא שיתף אותם בכוונתו לגבי עריכת צוואה, או מה ייעשה ברכוש שלו לאחר מותו. בנוסף, אין שום ראיה אובייקטיבית שמראה כי נפלה טעות בצוואה.

יתרה מכך, אין מחלוקת סביב סוגיית כשירותו של המנוח במשך השנים הרבות שחלפו מאז עריכת הצוואה ועד למותו. כמו כן, שני הצדדים אישרו כי המנוח היה רופא מעולה ואדם בעל אופי קפדן, יסודי ורציני, כך שלא סביר שהוא סתם ככה השמיט סעיפים מסוימים מן הצוואה שלו.

גם הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת הועלתה, לדברי השופטת שביט פינקלשטיין, "בקול רפה וללא כל ביסוס". בתוך כך, היא הדגישה שגם לפי דברי הילדים, יחסיהם עם אביהם היו חמים לאורך השנים, וממילא נשמט הבסיס שעליו ניצבת הטענה.

לבסוף, דחתה השופטת, כאמור, גם את הטענה שלפיה הצוואה נשתכחה, שכן המסקנה שלה היתה שהמנוח לא שכח מהצוואה שלו בשום שלב. ראיה לכך מצאה השופטת בעדות של התובעת, שלא נסתרה על ידי אף גורם אחר, שלפיה ב-2009 – 12 שנה לאחר שנכתבה הצוואה, בעלה עדכן אותה על קיומה, והראה לה היכן היא נמצאת כדי שתוכל למצוא אותה לאחר מותו. יתר על כן, ב-2012 המנוח מינה את רעייתו כמוטבת בשיעור של 97% בקופות הגמל שלו, כשלכל אחד מילדיו ייעד 1% בלבד.

"סבורני כי יש בפעולה זו כדי להעיד כי המנוח לא שכח את צוואתו אלא לבטא את רצונו להעביר את כל רכושו לידי התובעת", כתבה השופטת שביט פינקלשטיין בפסק הדין שלה. "בעצם העובדה כי המנוח קבע את התובעת כמוטבת עיקרית בשנת 2012, קרי כ-15 שנים לאחר עריכת הצוואה תוך איזכור שמותיהם של ילדיו, להם העניק 1% בלבד, יש כדי לתמוך בטענה לפיה המנוח לא שכח את צוואתו, אלא להיפך, ביקש לבטא בדרך נוספת את רצונו להעניק לתובעת את כל רכושו ללא כל סייג ותנאי". 

העקבות כל אלה, הורתה השופטת על קיום הצוואה, על דחיית ההתנגדות ועל חיוב הילדים בהוצאות משפט בסכום של 20 אלף שקל.

בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע במרץ האחרון במקרה שבמסגרתו אשה שנושלה מהירושה של אמה דרשה לעיין בתדפיסי חשבון הבנק שלה מהתקופה הסמוכה לכתיבת הצוואה שלה, כדי לבסס את ההתנגדות אליה. אחיה, שקיבל על פי הצוואה רכוש רב, התנגד לכך וביקש לפחות להגביל את העיון במסמכי הבנק לשנה קדימה ואחורה מעריכת הצוואה. הצדדים הם כאמור אח ואחות, ילדיה של אשה שהלכה לעולמה ב-2022. כשמונה שנים לפני מותה, חתמה האם על צוואה נוטריונית, שככל הנראה מנשלת את בתה מנכסיה לטובת אחיה. לאחר שהיא נפטרה, הגיש בנה בקשה למתן צו לקיום צוואתה, בעוד שבתה הגישה התנגדות לכך.

באותו החודש הכריע בית המשפט המחוזי גם במקרה דומה אחר, שבו אב הוריש בצוואה ירושה לאשתו השנייה ולא לילדיו מאשתו הראשונה. ואולם הילדים הציגו מסמך אחר שבו הוא הוריש כספים לשניים מילדיו. המסמך הזה, לטענת אשתו השנייה, אינו קביל ויש לקיים את הצוואה מקורית. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המסמך אינו קביל, והילדים ערערו. המנוח נפטר ב-2022, כשאת הצוואה ערך כבר ב-1997, ולפיה אשתו השנייה תקבל את כל עזבונו. לזוג היתה בת משותפת, ובצוואה הוגדר כי אם האשה הולכת לעולמה לפניו - אזי הירושה עוברת לבת המשותפת.

תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חיפוש ני"ע חיפוש כתבות