קיבל בית מאמו בירושה - ודרש להחריגו מחלוקת הרכוש עם גרושתו
גבר שקיבל מאמו דירה בירושה ייאלץ לחלוק בה עם אשתו לשעבר. כך נקבע בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה ואושר מחדש באחרונה בבית המשפט המחוזי בלוד. סגנית הנשיאה ורדה פלאוט (אב"ד), השופט צבי ויצמן והשופטת צבייה גרדשטיין פפקין דחו את הערעור שהגיש הבעל על החלטת בית המשפט, שלפיה מתקיימת לגבי הדירה כוונת שיתוף ספציפי. עוד הם אימצו את הקביעה כי 250 אלף השקלים שלטענת הבעל הוא קיבל מהעיזבון של אמו, ייכללו במסגרת חלוקת הרכוש המשותף בינו לבין גרושתו.
הצדדים נישאו זה לזו ב-1987 באוזבקיסטן ועלו ארצה כעבור ארבע שנים. השניים הביאו לעולם ארבעה ילדים משותפים, ובשלב מסוים קבעו את מקום מושבם ברמלה, נוכח עיסוקו של הבעל כעורך דין בעיר. ב-2005 רכשה אמו של הבעל בית ברמלה, ומיד לאחר מכן עברו בני הזוג לגור בו ביחד עם ילדיהם. לאורך השנים ערכו השניים בדירה שיפוצים משמעותיים, שכללו בין השאר הוספת קומה ששימשה יחידת דיור עבור בנם.
ב-2014 הלכה לעולמה אמו של הבעל, והותירה אחריה צוואה שלפיה דירתה ברמלה תוענק לו. ואכן, בהמשך נרשמה הדירה על שמו של האיש, אלא שאז עלו היחסים בין בני הזוג על שרטון והם החליטו להיפרד. באוקטובר 2020 הגישה האשה תביעה רכושית שבמסגרתה דרשה לקבל, בין היתר, מחצית מהדירה הנ"ל וכן רבע מיליון שקל מכספים שהועברו לחשבון של בעלה.
- כל הכותרות
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אף על פי שהדירה הוענקה לבעל בירושה ומהווה "נכס חיצוני" שמוחרג ככלל מחלוקת הרכוש, הרי שלנוכח תקופת הנישואים הארוכה של השניים, השנים הרבות שבהן גרו הצדדים בנכס ביחד והשיפוצים המשמעותיים שביצעו בו – מתקיימת לגביו כוונת שיתוף ספציפי, כך שלמעשה הוא שייך לשניהם בחלקים שווים. לגבי הסכום של 250 אלף שקל, נקבע כי בהיעדר הוכחה כי הכסף התקבל מהעזבון של האם, הוא משותף לשני צדדים ויש לחלק אותו ביניהם.
האיש לא השלים עם פסק והדין והגיש באוקטובר 2023 את הערעור שלו לבית המשפט המחוזי. הוא טען בערעור כי בית המשפט לענייני משפחה הגיע לתוצאות סותרות, שכן מצד אחד נקבע כי הדירה שייכת לאמו והיא העניקה לו אותה בצוואתה, ומן הצד השני נקבע כי מדובר בנכס משותף. גם ביחס לרבע מיליון השקלים נטען כי בית המשפט טעה כשלא מינה מומחה שיבדוק אם אכן מדובר בכספי ירושה. מנגד, האשה טענה בתגובתה לערעור כי פסק הדין נכון ואין שום לשנות אותו.
שופטי המחוזי קיבלו את עמדתה של האשה. הם הבהירו כי גם לאחר חקיקתו של חוק יחסי ממון, ניתן להוכיח שיתוף רכושי בנכסים חיצוניים (כמו דירה שהתקבלה בעקבות ירושה) מכוח הלכת השיתוף הספציפי, כך שאין באמת סתירה בין פסיקותיו של בית המשפט לענייני משפחה.
השופטים קיבלו אתץ הנימוקים בפסק הדין ביחס לקיומה של כוונת שיתוף ספציפית – נישואים ארוכים שנמשכו 35 שנה, כשלאורך מחצית מהתקופה הזו בני הזוג גרו ביחד בדירת הירושה. הם אף כתבו כי, "אם לא די בכך, הצדדים אף שיפצו את בית המגורים מספר פעמים לרבות שיפוץ מהותי שנעשה בשנת 2011 ובו הוסיפו קומה לצורך חדר שישמש את אחד מילדיהם - רוצה לומר עסקינן בנכס 'שגדל עם המשפחה' והיה חלק בלתי נפרד מאורחותיה".
השופטים גם לא מצאו לנכון לשנות את הקביעה שנוגעת לרבע מיליון השקלים שהועברו לחשבונו של הבעל לשעבר, ולפיכך הורו על דחיית הערעור שלו וחיוב הבעל בהוצאות משפט בסכום כולל של 15 אלף שקל.
חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי בעת פטירה או גירושים זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית מהשווי של הרכוש והממון המשותפים שהם צברו לאורך נישואיהם, בהתאם להסדר איזון משאבים. אם זוג נשוי מעוניין כי במקרה של סיום הנישואים, הרכוש יחולק באופן שונה, צריך לקבוע את זה באופן מפורש בהסכם יחסי ממון. בני זוג יכולים לערוך את הסכם הממון לפני נישואיהם או במהלך הנישואים. מועד עריכת ההסכם משפיע על האופן שבו ניתן לאשר אותו. החוק תקף גם על בני זוג שנישאו או עתידים להינשא בנישואים אזרחיים, כולל בני זוג מאותו מין. בני זוג מאותו מין לא יכולים לאשר את ההסכם בערכאה הדתית, ולא כל הערכאות הדתיות יסכימו לאשר הסכם שכזה עבור זוגות שנישאו בנישואין אזרחיים. כאשר בני זוג שאינם נשואים אך חיים ביחד, רוצים לערוך הסכם שמסדיר את מערכת היחסים הכלכלית ביניהם, ניתן לעשות זאת על ידי הסכם לחיים משותפים בין ידועים בציבור.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת באוגוסט 2023, בתיק שבו בני זוג הסתכסכו ונפרדו לאחר ארבע שנים בלבד של נישואים, ולא הצליחו להגיע להסכמה לגבי הדירה שבה התגוררו, ושהיתה רשומה על שמו של בן הזוג בלבד. תחילתו של הסיפור ב-2016 - בני הזוג התחתנו אז כדת משה וישראל, ומנישואים אלה נולדו להם שני ילדים משותפים. בני הזוג לא חתמו על הסכם ממון וניהלו משק בית משותף וחשבונות בנק משותפים, בנוסף לחשבונות בנק נפרדים שנפתחו לפני תחילת הקשר הזוגי. ב-2020 עלו יחסיהם של בני הזוג על שרטון והם נפרדו, האשה המשיכה לגור בדירה, ואילו הנתבע עבר להתגורר בדירה אחרת. במסגרת הליך יישוב סכסוך שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי באשקלון, נדרשו הצדדים לשאת בחלקים שווים בתשלומי המשכנתא. בני הזוג הגיעו להסכמות בנושאים הכלכליים, אך על אופן חלוקת הדירה הם לא הצליחו להגיע להסכמה.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
1.לגבי הדירה, ניחא.Just 11/06/2024 09:15הגב לתגובה זו0 0לגבי הכסף, 250,000₪ לא נופלים מהשמיים. מה זאת אומרת "אין הוכחה שהכסף הגיע מהעיזבון של האם"?סגור
