ישראלי זכה ברבע מהדירה של בן זוגו הצרפתי - אבל אז הוגש ערעור
שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלו באחרונה ערעור שהגיש אזרח צרפתי על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה. בפסק הדין נקבע כי רבע מדירה שרשומה על שמו שייך לבן הזוג שלו לשעבר. בן הזוג, ישראלי שמתגורר בדירה עד היום, טען כי השניים היו ידועים בציבור. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הטענה, אך פסק כי מאחר שהישראלי השתתף בתשלומי המשכנתה, הוא זכאי ל-25% מהדירה מכוח "הסכם בעל פה". בבית המשפט המחוזי נקבע כי לבית המשפט לענייני משפחה לא היתה סמכות לדון בשאלת הבעלות על הדירה.
הצדדים לסכסוך הם עורכי דין – אחד מהם הוא כאמור אזרח ותושב ישראל, ואילו השני הוא אזרח ותושב צרפת. כל אחד מהם מנהל את חייו במדינה שבה הוא מתגורר. מ- 2009 ועד אפריל 2021 הם ניהלו קשר שאופיו היה שנוי במחלוקת ביניהם.
בנובמבר 2009 קנה בן הזוג הצרפתי דירה בתל אביב, שנרשמה על שמו. עם קבלת הבעלות על הדירה, עבר בן הזוג הישראלי לגור בה – וזה כאמור המצב הקיים עד היום. הדירה נרכשה תמורת סכום של 1.5 מיליון שקל. מתוך סכום זה שילם בן הזוג הצרפתי מיליון שקל ממקורותיו, והיתרה שולמה באמצעות הלוואת משכנתה שהוא נטל.
- כל הכותרות
בן הזוג הישראלי טען כי הוא השתתף בתשלום החזרי המשכנתה, ובתקופה מסוימת אף שילם אותם במלואם. מנגד, הצרפתי טען כי מדובר בדמי שכירות, ושרק הוא זה ששילם את המשכנתה.
במסגרת התביעה עתר הישראלי בדרישה להצהיר כי הצדדים חיו כידועים בציבור, וכי הוא שותף בבעלות על הדירה בהתאם להשקעתו. הצרפתי טען כי הצדדים כלל לא היו ידועים בציבור, ולא היה ביניהם שום שיתוף.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בין הצדדים אכן התקיים קשר זוג אינטימי במשך תקופה של יותר מעשר שנים. ואולם לא מדובר בקשר של ידועים בציבור, שכן הם לא ניהלו משק בית משותף וחיו בנפרד רוב הזמן.
עם זאת, בית המשפט קבע כי בנוגע לדירה, התגבשה בין הצדדים הסכמה בעל פה שלפיה הבעלות בה אינה רק של הצרפתי. נקבע כי הישראלי הוכיח שהוא מימן חלק מהסכום שנדרש לצורך רכישת הדירה דרך תשלום החזרי המשכנתה, כך שהוא זכאי ל-25% מהזכויות בה.
בערעור שהגיש הצרפתי, הוא טען כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות עניינית, שכן הסמכות להצהיר על זכויות במקרקעין של מי שאינם בני משפחה נמצאת בידי בית המשפט המחוזי. מנגד, הישראלי טען כי הצדדים הם בני זוג לשעבר, ובהתאם לכך נתונה הסמכות לבית המשפט לדון ולפסוק במחלוקת הרכושית ביניהם.
השופט נפתלי שילה קיבל את הערעור של הצרפתי. הוא הבהיר כי לאחר שנקבע שהצדדים אינם ידועים בציבור, הם כלל לא עונים להגדרת "בן משפחה" כמשמעו בחוק בית המשפט לענייני משפחה. הוא הדגיש כי העובדה שהצדדים קיימו קשר זוגי לא מעניקה סמכות עניינית לבית המשפט לענייני משפחה לדון בסכסוך.
עוד הבהיר השופט כי אמנם לפי הפסיקה הקיימת, אם כבר התנהל הליך מלא בבית משפט שאינו מוסמך מבחינה עניינית לדון בתביעה, לא ניתן יהיה לבטל את פסק הדין שניתן בו בטענה שניתן בחוסר סמכות. ואולם, במקרה הנ"ל בן הזוג הישראלי כלל לא עתר בכתב התביעה לסעד חלופי של שיתוף בדירה מכוח הסכם בעל פה והדין הכללי, והתביעה כולה התבססה על הטענה שלפיה השניים היו ידועים בציבור. לפיכך, לבן הזוג הצרפתי לא היתה הזדמנות להעלות טענה של חוסר סמכות, או לטעון בעניין השיתוף מכוח הדין הכללי.
בנסיבות האלה ביטל השופט את ההחלטה בעניין הבעלות על הדירה. בן הזוג הישראלי חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40 אלף שקל. השופטים עינת רביד וגלעד הס הצטרפו לפסק הדין.
במקרה אחר, בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון הכריע בחודש שעבר בתיק שבו גבר ביקש לסלק תביעה רכושית שהגישה נגדו פרודתו. מדובר בזוג ישראלי שגר כבר יותר מ-30 שנה בארה"ב. השניים אף החלו לנהל שם את ההליכים המשפטיים הנוגעים לרכוש, בעקבות פרידתם. במסגרת התביעה, שהוגשה לבית המשפט בפברואר האחרון על ידי עו"ד לימור דוידי, ביקשה האשה לקבוע חלוקה ואיזון משאבים בינה לבין הפרוד שלה, ולהורות על פירוק השיתוף ביניהם בדירה המשותפת של הצדדים שנמצאת בישראל. בנוסף, נטען כי לפרוד ולאחיו יש חשבונות בנק בארץ שבהם נמצאים כספים ששייכים גם לאשה, ושהיא חוששת שהשניים ינסו להבריח דרכם את הנכסים ששייכים גם לה. חודשיים לאחר הגשת התביעה הגיש הפרוד, באמצעות בא כוחו עו"ד איתן פלדמן, בקשה לסילוקה על הסף. לדבריו, בית המשפט במקום מגוריהם כבר החל לדון בענייניהם הרכושיים, ובנסיבות אלה אין הצדקה לנהל הליך רכושי מקביל בישראל. מנגד, טענה האשה כי ההליך שנערך בארה"ב לא כולל את נכסי הצדדים בישראל, וממילא יש להמשיך לדון בתביעתה הנוכחית הנוגעת לדירתם הממוקמת בארץ.
במקרה נוסף, פסק בית המשפט המחוזי בלוד ביוני בערעור שהגיש אדם על החלטת בית המשפט לענייני משפחה להעניק מחצית מהדירה לאשה שעמה ניהל זוגיות בת 15 שנה. הצדדים הכירו ב-2007, וכעבור שנה עברו להתגורר ביחד בדירה של האיש במעלה אדומים, שאותה רכש עוד לפני הזוגיות ביניהם. הם מעולם לא התחתנו, אבל הביאו לעולם שני ילדים משותפים. האיש עבד ופרנס, ואילו האשה שימשה עקרת בית והיתה אחראית על גידול הילדים. הדירה שבה גרו הצדדים נמכרה והוחלפה פעם אחר פעם. הדירה האחרונה שבהן – דירת חמישה חדרים בראשון לציון – נרשמה על שם הגבר בלבד. בשלב מסוים עלו היחסים ביניהם על שרטון והם נפרדו, ובעקבות כך התנהל ביניהם מאבק משפטי על גורל הדירה הזו.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
