מי ישלוט בכספי הביטוח של המנוחה: האח או אבי הילדים?
אשה שהיתה מבוטחת בחברת מגדל הלכה לעולמה. אחרי מותה פנתה חברת הביטוח לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בשאלה למי לשלם את כספי הביטוח – למוטבים בפוליסה, ילדיה הקטינים, באמצעות אחיה שמונה בצוואה שלה למנהל העיזבון, או שאולי לאבי הילדים - שהוא האפוטרופוס שלהם. על רקע הצהרתו של האב כי בכוונתו לקנות לעצמו דירה באמצעות הכספים, הורה השופט ארז שני על שמירתם בחשבון נאמנות עד שהילדים יגיעו לבגרות.
המנוחה, שהיתה אם לשני ילדים קטנים, בני 6.5 ו-10, הלכה לעולמה בנסיבות שלא פורטו בפסק הדין שניתן. במהלך חייה היא היתה מבוטחת בחברת מגדל וצברה שם כספים. זמן קצר לפני מותה היא שינתה את זהות המוטבים בביטוח מהאב לילדים. בנוסף, היא גם ערכה צוואה שבה היא מינתה את אחיה למנהל העיזבון שלה, כדי שיהיה אחראי להעביר את הכספים לילדיה.
ואולם ברמה המשפטית, נתקלה מגדל בבעיה אחרי מותה של המבוטחת: מצד אחד, סעיף 147 לחוק הירושה מחריג את כספי הביטוח מהעיזבון של הנפטר. כלומר אין תוקף להוראת המנוחה בצוואה שלפיה כי אחיה ינהל את כספי הביטוח למען ילדיה, ולכאורה יש להעביר את הכספים לאפוטרופוס שלהם - אביהם.
- כל הכותרות
ואולם מנגד, סעיף 31 לחוק הכשרות המשפטית קובע כי "מי שהקנה לקטין נכס בצוואה, והתנה שניהול הנכס יהיה בידי אדם זולת הורי הקטין (במקרה זה, הדוד) – תנאו קיים". לאור כל אלה, הגישה מגדל בקשה לבית המשפט במרץ האחרון, כדי שיפסוק למי לשלם את תגמולי הביטוח: לאבי הילדים או לדוד שלהם.
אף שבנסיבות הקיימות העברת כספי הביטוח לאבי הילדים עד הגעתם לגיל 18 נראתה כמו פתרון ראוי למצב, במהלך המשפט זרק האב פצצה שטירפדה את הרעיון הזה: הוא סיפר שאם הכספים יועברו אליו, הוא ישתמש בהם כדי לקנות דירה ביחד עם אמו. כלומר הכספים ישמשו גם את צרכיו, והדבר עומד בניגוד גמור להחלטה של המנוחה, שלפיה הם יועמדו לרשות ילדיה בלבד.
השופט קבע כי נוכח הצהרת האב, "יהיה זה בלתי חוקי לתת לו שליטה בכספים כאוות נפשו. התנהלות כזו בכספי הקטינים כמובן אינה מותרת, בוודאי ללא החלטה שיפוטית ספציפית". בתוך כך השופט שני דחה את הצעת עורכת הדין של האב, שלפיה היא תדאג לכך שייעשה שימוש חוקי בכספים – בנימוק כי האב יכול לפטר אותה בכל עת ולחזור לסורו.
עם זאת, גם העמדה שלפיה יש להעביר את הכספים לדוד של הילדים ירדה מן הפרק, נוכח ההסדר החוקי המנתק הוראות בצוואה משימוש בכספי ביטוח. השופט כתב בפסק הדין שפרסם כי בנסיבות שנוצרו, על בית המשפט לוודא שהכספים יישמרו לילדים בנאמנות בתצורתם הנוכחית, כלומר כשהם נזילים ומושקעים בגוף פיננסי באופן חסר סיכון – עד שהם יגיעו לבגרות.
בסופו של דבר הורה השופט על פתרון המשלב גורמים משני הצדדים במקרה. הוא מינה את הדוד ואת עורכת הדין של האב כדי ששניהם יפתחו ביחד חשבון נאמנות עבור הילדים, וידאגו לשמור בו את הכספים מאמם למענם.
במקרה אחר, בית המשפט למשפחה בתל אביב הכריע בחודש שעבר בהתנגדות שהגישו שלושה אחים לצוואת אביהם המנוח, שמנשלת אותם מירושתו לטובת אשתו השנייה. בין היתר, נטען בהתנגדות כי המנוח שכח מצוואתו - כך שאין לקיימה. עוד נטען כי טעה כשלא כלל בצוואה סעיף מסוג יורש אחר יורש לטובת ילדיו. המנוח, שהיה רופא, התחתן עם אשתו הראשונה ב-1967 והביא עמה לעולם שלושה ילדים - שהם המתנגדים לצוואה. כעבור 18 שנות נישואים השניים התגרשו, וב-1993 התחתן האיש שוב, עם רעייתו השנייה, שהיא התובעת, ולה היה נשוי עד יומו האחרון. כעבור כארבע שנים, ב-1997, הוא ערך לטובתה את הצוואה שניצבת במוקד המחלוקת וההליך המשפטי, שמנשלת לחלוטין את ילדיו מאשתו הראשונה. בינואר 2021 הוא הלך לעולמו בגיל 86. זמן קצר לאחר פטירתו עתרה אשתו לקיים את צוואתו, בזמן שילדיו הביעו התנגדות לכך, והדיון בתיק הועבר מרשם הירושה לבית המשפט.
במקרה נוסף, פסק בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה במאי האחרון בתביעה של אב להכיר בו כבעלים של דירה שהיתה שייכת לבנו, שנפטר בגיל צעיר ממחלת הסרטן. התובע ואחת הנתבעות בתיק הם בני זוג לשעבר והורים לשניים, שהתגרשו לפני כ-14 שנה. הנתבעת הנוספת היא בתם המשותפת, שאחיה נפטר באפריל 2021 אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. הוא היה בן 28 בלבד במותו, רווק וללא ילדים. הנפטר לא הותיר אחריו צוואה. למרות גילו הצעיר, היתה רשומה על שמו דירה. כשנה וחצי לאחר מותו, ניתן צו ירושה שלפיו הוריו יורשים אותו בחלקים שווים. בתביעה שהגיש האב לבית המשפט, הוא טען כי מימון הרכישה של הדירה ושיפוצה נעשה מכספו בלבד, מבלי שלבנו או גרושתו היה חלק בכך. הוא ציין כי בעת רכישת הדירה, בנו היה חייל, ורישומה על שמו נעשה משיקולי מס בלבד. יתרה מכך, הוא החתים את הבן על הסכם הלוואה ועל מסמך התחייבות שבו נקבע כי הדירה שייכת לאב.
במאי האחרון הכריע בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בתביעה שהוגשה בהדרישה לבטל צו ירושה, בשל צוואה נוספת שהותירה אשה לטובת אחד מבניה. המבקש והמשיב הם שניים מבין עשרת ילדיה של אשה שהלכה לעולמה בתחילת 2014. ארבע שנים לאחר, מותה קיבל רשם הירושה את בקשת המבקש להוציא אחר אמו צו ירושה שלפיו יורשי עיזבונה, הכולל בין השאר משק חקלאי, הם עשרת האחים בחלקים שווים. יותר משנתיים חלפו מאותו הרגע כשפתאום בסוף 2020 הגיש המשיב לרשם הירושה בקשה לביטול צו הירושה, נוכח קיומה של צוואה לטובתו מ-1996, שעליה חתומה אמו המנוחה. בהיעדר תגובה מצד האחים, נעתר הרשם לבקשת הביטול, וזאת מבלי להכריע בתוקף הצוואה. בתגובה, הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה שמבטלת את הצו, והעניין הועבר לדיון בבית המשפט.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
