היזמית התרשלה בתיקונים בדירה שמכרה - מה פסק השופט?
יזמית תמ"א 38 שמכרה דירה באזור השרון לאשה ומסרה לה אותה באיחור ניכר ועם ליקויי בנייה, תיאלץ לשלם לה פיצוי כספי בסכום של כ-166 אלף שקל. כחלק מההליך, ניתנה בתחילה ליזמית הזדמנות לתקן את הליקויים בעצמה, אך היא נכשלה בכך. בנסיבות אלה, ולנוכח היחסים העכורים ששוררים בין הצדדים, דחה השופט אהרן אורנשטיין את בקשת היזמית לנסות לבצע את התיקונים שוב.
הנתבעת, חברת נדל"ן הפועלת בתחום ההתחדשות העירונית, ביצעה עבודות חיזוק ותוספות בנייה במסגרת פרויקט תמ"א 38 בבניין שממוקם ברחוב אנה פרנק שבכפר סבא. במרץ 2017 היא מכרה לתובעת דירה בת חמישה חדרים שנבנתה בקומה החמישית של הבניין. בהתאם להסכם, היזמית היתה אמורה למסור לרוכשת את הדירה עד יולי 2018, אבל בפועל היא נמסרה במאי 2019 - באיחור של תשעה חודשים וחצי.
ואולם שהעיכוב במסירת המפתח לא היה המחדל היחיד שאליו אחראית היזמית. משהבחינה הרוכשת בליקויי בנייה רבים שמצויים בדירה, היא החליטה שלא תשתוק עוד - והגישה תביעה לבית המשפט באפריל 2020. כשנתיים אחרי פתיחת המשפט הוסכם בין הצדדים כי היזמית תתקן את הליקויים בעצמה, אלא שלטענת הרוכשת, התברר בסיום העבודות כי בוצעו רק "תיקונים קוסמטיים", כך לטענתה, שלא באמת פתרו את הבעיות הקיימות.
- כל הכותרות
בהתאם לכך, הוחלט בספטמבר 2022 למנות מומחה מטעם בית המשפט, שיגיש את ממצאיו בנוגע לליקויים בדירה. מסקנת המומחה היתה כי הכשל העיקרי בדירה מצוי בעבודות האלומיניום שבוצעו בה. לטענתו, בעקבות הליקויים יש להחליף את כל חלקי האלומיניום שהותקנו בחלונות ובוויטרינות. זאת לצד ליקויים נוספים הדורשים תיקון, שפורטו בחוות הדעת של המומחה שהוגשה לבית המשפט.
לגבי סוגיית האיחור במסירה, ציין השופט אורנשטיין כי למעשה אין מחלוקת לגבי החובה של היזמית לפצות את הרוכשת, והיא אף הקדימה ופיצתה אותה מיוזמתה. ואולם לדבריו, הפיצוי שנתנה אינו מלא, ועליה להוסיף כ-35 אלף שקל נוספים עבור העיכוב במסירת הדירה.
לגבי ליקויי הבנייה, אימץ השופט את מסקנות המומחה המונה על ידי בית המשפט במלואן. עבור הליקוי בהתקנת האלומיניום לצד כשלים נוספים כדוגמת התקנת זכוכית בוויטרינות בצורה לא מקצועית, העריך המומחה כי עלות תיקון הליקויים מגיעה ל-106,702 שקל. השופט קבע כי על היזמית לשאת בתשלום של הסכום זה.
בתוך כך, השופט דחה את בקשת היזמית לתקן את הליקויים בעצמה. "היחסים בין הצדדים אינם תקינים, בלשון המעטה. בנסיבות אלו ולאור השנים הרבות שחלפו מאז מסירת הדירה (באיחור) ב-2019, לא אאפשר לנתבעת לבצע תיקונים, מה גם שניסיון קודם לביצוע תיקונים נכשל", כתב השופט אורנשטיין בפסק הדין שפרסם.
כמו כן, הרוכשת טענה גם כי נרשמה ירידת ערך עבור הדירה כתוצאה מההתנהלות של היזמית. כך למשל, לטענתה בוצעו עבודות ריצוף וקרמיקה לא סימטריות שפוגעות במראה של הדירה, וכתוצאה מכך פוגמות בערך שלה. אלא שהשופט דחה את הטענה הזו, והסתפק בפסיקת פיצוי עבור ליקויי הבנייה והאיחור במסירה. בסופו של דבר נפסקו לרוכשת פיצוי כולל בסכום של 141,764, וכן תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25 אלף שקל.
במקרה אחר, הכריע בית משפט השלום בחיפה במרץ האחרון בתיק שבו תובעת רכשה מהנתבעים דירת יד שנייה וטענה כי הם הציגו אותה במצב טוב ותקין, אך מאז שנכנסה לגור בה התגלו סדקים, טחב, בעיות רטיבות ובעיות באיטום. לטענתה, הנתבעים הסתירו ממנה את כל הליקויים כשערכו שיפוץ קוסמטי והטעו אותה לגבי מצב הדירה. הנתבעים טענו כי לא ידעו על הליקויים. כלומר הם לא ידעו ולכן לא סיפרו. לפי חוות הדעת של המומחים שמונו מטעם שני הצדדים, ליקויי הרטיבות, האיטום והסדקים היו קיימים בעת המכירה. "שני המומחים הבהירו כי נזקי הרטיבות שאותרו בדירה הם תולדה מצטברת של שנים", כתב השופט זיו אריאלי. "הנתבעת העידה כי במשך שנים ביצע הנתבע 1, מדי שנה, עבודות של 'מריחת חומר' על הגג (אם כי התעקשה שלא לכנות זאת עבודות איטום), וכן תיקוני פנים הכוללים עבודות שפכטל וצבע. לאור זאת, איני מקבל כמהימנה את טענת הנתבעת שלפיה לא היתה מודעת לקיומם של סדקים או לבעיות. הדברים מתחדדים נוכח היקף הליקויים וחומרתם, כעולה מחוות דעת המומחים. המדובר בליקויים בהיקף משמעותי. אני סבור כי הנתבעים ידעו בפועל על ליקויי איטום בגג, סדקים בקירות ובעיות רטיבות, שאם לא כן לא היו פועלים מדי שנה לתיקונם. על ליקויים אלו לא מסרו הנתבעים דבר לתובעת, טרם ביצוע עסקת המכר". מנגד, הנתבעים טענו כי אף שלא היו מודעים לליקויים, הם ביצעו טיפולים שנתיים באיטום הגג וטיפלו בסדקים וברטיבות בקירות. כלומר כנראה שהם ידעו על הבעיות.
במקרה נוסף, בית משפט השלום באשדוד פסק באחרונה בתביעה שהגיש עורך דין בדרישה לקבל מאות אלפי שקלים כשכר טרחה עבור קידום לכאורה של פרויקט התחדשות עירונית בבניין שבו גרה אמו. הנתבעת, חברה יזמית בתחום הנדל"ן, ביצעה פרויקט של התחדשות עירונית בבניין שנמצא ברחוב המעפילים באשדוד, שבו כאמור מתגוררת אמו של התובע. בתביעה שהגיש לבית המשפט, טען עורך הדין כי הוא היה המארגן, היוזם והמקדם העיקרי של פרויקט ההתחדשות, וכי הוא והשותפים בחברה היזמית הגיעו להסכמה שתשולם לו תמורה כספית בעד קידומה של החברה כאחראית על פרויקט ההתחדשות העירונית בבניין. לדברי התובע, ב-2012, כשהיה עדיין סטודנט למשפטים, הוא פגש במקרה עורך דין שהיה שותף בחברה היזמית, וסיפר לו שבאפשרותו לקדם תמ"א בבניין שבו גרה אמו. לטענתו, אותו עורך דין הציע לו לעשות את ההתמחות שלו אצלו לאחר שיסיים את הלימודים, ובמהלך הסטאז' סוכם בינו לבין כלל השותפים בחברה שעבור קידום הפרויקט הוא יזכה לעמלה של 4% מהסכום הכללי של מכירות הדירות החדשות. לראיה, הציג התובע הסכם שכר טרחה ממאי 2012, שלכאורה תומך בגירסתו. התובע אף טען כי היזמית הפרה את ההסכם, לאחר שלא שילמה לו את שכר הטרחה המוסכם, ועליה לפצות אותו בסכום של כ-400 אלף שקל.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
