האם הסכם ממון יכול לבטל צוואה?
הזכות לרשת את בן הזוג ניתנת לביטול אך ורק באמצעות הצוואה - ולא ניתן לעשות זאת כחלק מהסכם ממון. כך נקבע באחרונה בפסק דין שפרסם בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה. השופט רן ארנון דחה תביעה שהגישו בנותיו של גבר שהלך לעולמו, בדרישה לנשל את זוגתו מירושתו מכוח הסכם הממון שעליו חתמו השניים ב-2005. לדברי השופט, "אין בהסכם הוראה ירושתית, ואף אם היתה כזאת – היא היתה בטלה".
המנוח והנתבעת החלו לחיות יחד כידועים בציבור ב-2005. במאי של אותה השנה הם אף חתמו על הסכם ממון המחיל עליהם משטר של הפרדה רכושית. כעבור 18 שנה של חיים משותפים הלך בן-הזוג לעולמו. בפברואר האחרון קבע בית המשפט, בהסכמת אלמנתו של המנוח ושלוש בנותיו, כי יינתן צו ירושה שלפיו ארבעתן תירשנה אותו בחלוקה של 50% לאלמנה ו-50% לשלוש הבנות.
ואולם אחרי מתן צו הירושה הבנות התחרטו על הסכמתן לחלוק בירושה. למרות צו הירושה שניתן, במרץ האחרון הן פנו לבית המשפט בבקשה להצהיר עליהן בתור היורשות הבלעדיות של אביהן, ועל אלמנתו כמנושלת מהעיזבון שלו. לטענתן, הסכם הממון מתייחס למקרה של פטירתו של אחד מבני הזוג - מה שמוכיח שאביהן והנתבעת התכוונו לנשל אחד את השנייה מהירושה העתידית.
- כל הכותרות
מנגד, טענה האלמנה כי ההפרדה הרכושית שעשו בני זוג בחייהם באמצעות הסכם ממון אינה תחליף לדיני הירושה, שלפיהם ידועה בציבור זכאית לרשת את בן הזוג שלה. בהיעדר צוואה שמוציאה אותה מהעיזבון, היא בעצם זכאית למחצית ממנו - כפי שנקבע בצו הירושה.
השופט ארנון ציין בפסק הדין שפרסם כי אין מחלוקת סביב הסוגייה שהנתבעת היתה הידועה בציבור של המנוח, וכי השניים הסכימו על הפרדה רכושית. למעשה, מדובר במחלוקת משפטית בלבד בשתי שאלות: האם אפשר לכלול הוראה בתוך הסכם ממון, שמנשלת את בן הזוג מהירושה של השני? אם כן, האם דינה של ההוראה הזו להתבטל לאור סעיף 8(א) לחוק הירושה, שלפיו ניתן לנשל יורש רק באמצעות צוואה?
בתחילת פסק הדין שלו, ציין השופט כי בניגוד לטענה של הבנות, אין בהסכם הממון בין הנתבעת למנוח הוראה ירושתית כלשהי. בנוסף, לדבריו, גם אם היתה הוראה שכזו, הרי שהיא היתה אמור להתבטל בעקבות הפסיקה שקובעת כי הוראה בהסכם ממון שמדירה יורש מירושתו אינה בת תוקף.
"התוצאה אם כן מתחייבת משני ההיבטים: אין בהסכם הוראות ירושתיות הקובעות הדרה של הנתבעת מעיזבונו של המנוח, וממילא אם הייתה הוראה כזו היא הייתה בטלה בשל ההלכה הקובעת כי הוראה בדבר אופן חלוקת העיזבון בטלה", כתב השופט ארנון.
כמו כן, הוא גם דחה את הטענה של בנותיו של המנוח, שלפיה האב ואלמנתו התכוונו במעמד כריתת הסכם הממון ב-2005 לנשל זה את זו מירושתם. הוא קבע כי הטענה לא הוכחה בראיות, וממילא בהיעדר צוואה – הכלי הבלעדי לנישול מירושה – הרי שיש לחלק את העיזבון על פי ברירת המחדל הקבועה בחוק, שמשמעותה כי מחצית תלך לבת הזוג ומחצית לילדות שלו.
בהקשר זה, ציין השופט כי בני הזוג חיו יחד לאורך שנים רבות אחרי החתימה שלהם על הסכם הממון ועד לפטירתו של המנוח, כך שהיה להם מספיק זמן לערוך צוואה. ואולם השניים נמנעו מלעשות זאת, והדבר אומר דרשני. לאור כל אלה, הורה השופט על דחיית התביעה של הבנות, הותרת צו הירושה על כנו וחיוב הבנות בהוצאות משפט של האלמנה בסכום כולל של 5,000 שקל.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בחודש שעבר בהתנגדות שהגיש גבר לצוואה שהותירה אחריה אשתו, שמנשלת אותו ואת בתם המשותפת מירושתה לטובת שני בניה. המנוחה, אמם של המבקשים ורעייתו של המתנגד, חתמה במאי 2013 על צוואה שלפיה בעלה הוא היורש הבלעדי של רכושה אחרי מותה. בשלב מסוים עלו היחסים בין המנוחה ובעלה על שרטון והם נפרדו. לאחר מכן, בתחילת 2019, חתמה המנוחה על שלושה מסמכים: ייפוי כוח מתמשך שניתן לאחד מבניה, צוואה חדשה לטובת בניה בלבד והודעה על ביטולה של הצוואה הראשונה. בספטמבר 2021 הלכה האשה לעולמה כשהיא בת 85. פטירת האשה היתה אות הפתיחה למאבק עיקש בין הזוכים על פי שתי הצוואות שלה. לטענת הבעל, שהיה הזוכה בצוואה הראשונה, הצוואה השנייה היא תוצר של השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה מצד אחד הבנים, שניצל את חולשת אמו, תלותה הפיזית, מצבה הרפואי הירוד והיעדר עצמאותה - כל זאת לטובת האינטרס האישי שלו. הבעל גם הוסיף כי כשנה לפני שנכתבה הצוואה השנייה, אובחנה אשתו כסובלת מאלצהיימר, כך שהיא כלל לא היתה כשירה לחתום עליה.
במקרה נוסף, שהוכרע אף הוא בחודש שעבר - בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, הגישו שלושה אחים התנגדות לצוואת אביהם המנוח, שמנשלת אותם מירושתו לטובת אשתו השנייה. בין היתר, נטען בהתנגדות כי המנוח שכח מצוואתו - כך שאין לקיימה. עוד נטען כי טעה כשלא כלל בצוואה סעיף מסוג יורש אחר יורש לטובת ילדיו. המנוח, שהיה רופא, התחתן עם אשתו הראשונה ב-1967 והביא עמה לעולם שלושה ילדים - שהם המתנגדים לצוואה. כעבור 18 שנות נישואים השניים התגרשו, וב-1993 התחתן האיש שוב, עם רעייתו השנייה, שהיא התובעת, ולה היה נשוי עד יומו האחרון. כעבור כארבע שנים, ב-1997, הוא ערך לטובתה את הצוואה שניצבת במוקד המחלוקת וההליך המשפטי, שמנשלת לחלוטין את ילדיו מאשתו הראשונה. בינואר 2021 הוא הלך לעולמו בגיל 86. ההתנגדות של הילדים התבססה על שלושה טיעונים: האחד, טענה שלפיה אביהם טעה כשלא הוסיף בצוואתו מנגנון מסוג של יורש אחר יורש לטובתם, כך שהם יהיו אלה שיזכו בנכסים שלו אחרי פטירת אשתו; השנייה, טענה שלפיה המנוח נפל קורבן להשפעה בלתי הוגנת מצד רעייתו השנייה; והשלישית, טענת "צוואה שנשתכחה", כלומר שלאור העובדה שחלפו 24 שנה מאז עריכת הצוואה ועד לפטירתו, אביהם המנוח למעשה שכח מהצוואה ולכן אין לקיימה. בית המשפט דחה את שלושת הטענות.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
