האלמנה, הגרושה, הילדים והנהג רבו על ירושה - מה קבע בית המשפט?

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה באחרונה התנגדות לצוואה של איש עסקים, המורישה את עיזבונו לאשתו ולשני ילדיו מגרושתו בחלקים שווים. השופטת קרן גיל קבעה שהצוואה, שמנשלת את גרושתו ואת הנהג לשעבר של המנוח מהירושה שלו – בניגוד לצוואה הקודמת שעליה הוא חתם, ובה הם כן נכללו כחלק מהיורשים – משקפת את רצונו החופשי, ולכן יש לקיים אותה.
 

מי יזכה בירושה?

המנוח, יזם ואיש עסקים, ידע לא מעט מהפכים לאורך כל חייו. ב-2006 הוא התגרש מאשתו הראשונה, שעמה הביא לעולם את שני ילדיו. מאוחר יותר הוא הכיר את אשתו השנייה. ב-2013 חתם איש עסקים על צוואה שלפיה הוא מוריש את עיזבונו בחלוקה הבאה: חצי מיליון דולר לכל אחת מנשותיו (הנוכחית והקודמת), 200 אלף דולר לנהג שלו, ויתר רכושו - הכולל בין היתר דירה בהרצליה - לשני ילדיו בחלקים שווים.  

כשנתיים לאחר עריכת הצוואה נישא המנוח לזוגתו, ובתחילת 2019 הוא פיטר את הנהג שלו אחרי 25 שנה שבהן הוא עבד אצלו. ב-2020 ערך המנוח שינויים בצוואתו בכתב יד ("הצוואה המאוחרת"), כך שחלוקת הירושה שלו השתנתה באופן מהותי: הפעם החלוקה נעשתה בדרך של הענקת שליש לאשת המנוח ושליש לכל אחד מילדיו. הגרושה והנהג שלו לשעבר נותרו הפעם בחוץ.

 

האם המוריש היה לא כשיר?

כמה חודשים אחרי עריכת הצוואה המאוחרת הלך המנוח לעולמו, בגיל 64. בשלב זה ביקשה אלמנתו לקיים את צוואתו האחרונה, ואילו שגרושתו של המנוח, ילדיהם והנהג לשעבר הגישו התנגדות לכך. בין היתר, נטען בהתנגדות כי המנוח לא היה כשיר בשעת עריכת הצוואה המאוחרת, וכי הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת שהתבטאה בהחתמתו על-ידי האלמנה, בזמן שהשניים היו מבודדים בביתם בתקופת הסגרים של הקורונה, כמו כל תושבי ישראל.

האלמנה, לעומת זאת, טענה כי צוואתו האחרונה של בעלה משקפת את רצונו החופשי, ואף מתיישבת עם אירועים שקדמו לה (פיטורי הנהג ו"סגירת הברז הכלכלי" לגרושתו). עוד נטען בבקשה כי כשירותו של המנוח בזמן עריכת הצוואה המאוחרת לא הוסתרה. מכאן, לטענת האלמנה, שיש לקיים צוואה זו ככתבה וכלשונה.

השופטת גיל מינתה מומחה מטעם בית המשפט, לצורך בחינת כשירותו של המנוח בזצן שערך את הצוואה המאוחרת. מסקנתו היתה שחרף ההידרדרות שחווה בחצי השנה האחרונה לחייו במצבו הרפואי, בפועל המנוח לא סבל מליקויים קוגניטיביים שפגעו בכשירותו לערוך צוואה. השופטת אימצה את המסקנה של המומחה, תוך שהדגישה כי אין במחלות הרבות מהן סבל המנוח – כמו סוכרת, יתר לחץ דם ואי ספיקת לב – כדי לשנות את הכשירות שלו לעריכת הצוואה. גם ההרגלים של צריכת סמים ואלכוהול בהפרזה, שלטענת המתנגדים היו חלק מרכזי בחייו של המנוח, לא שללה ממנו - לדעת המומחה - את כשירותו לערוך את הצוואה.

בהקשר זה, הסבירה השופטת בפסק הדין שפרסמה, כי טענת המתנגדים משמשת חרב פיפיות נגדם, מכיוון שגם כשהוא ערך את הצוואה הקודמת שלו, המנוח כביכול צרך אלכוהול וקנאביס בכמויות מופרזות. לאחר מכן, היא שללה מעורבות והשפעה בלתי הוגנת של האלמנה בהכנת הצוואה המאוחרת, בנימוק שעצם עריכתה בבית הצדדים בתקופת הקורונה לא מצביעה על התנהלות פסולה שלה. בנסוף, השופטת הדגישה כי הנישול של הגרושה בצוואה המאוחרת על רקע קשיים כלכליים מצד המנוח, וגם הוצאתו של הנהג מהצוואה הזו בעקבות פיטוריו – הם למעשה דברים מתבקשים ומובנים שאין כל סיבה להתפלא על כך שהתרחשו.

 

הצוואה המאוחרת תקוים

לאור כל הדברים האלה, קבעה השופטת כי הצוואה המאוחרת של איש העסקים המנוח היא זו שתקוים. בהתאם לכך, הירושה של המנוח תחולק שווה בשווה בין אלמנתו וילדיו. המתנגדים חויבו לשלם לאלמנה הוצאות משפט בסכום כולל של כ-100 אלף שקל.

במקרה אחר, הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה במקרה שבו נדרש לקבוע מה גובר על מה - הסכם ממון או צוואה. בנותיו של גבר שהלך לעולמו הגישו תביעה בדרישה לנשל את זוגתו מירושתו, מכוח הסכם הממון שעליו חתמו השניים ב-2005. המנוח והנתבעת החלו לחיות יחד כידועים בציבור ב-2005. במאי של אותה השנה הם אף חתמו על הסכם ממון המחיל עליהם משטר של הפרדה רכושית. כעבור 18 שנה של חיים משותפים הלך בן הזוג לעולמו. בפברואר האחרון קבע בית המשפט, בהסכמת אלמנתו של המנוח ושלוש בנותיו, כי יינתן צו ירושה שלפיו ארבעתן תירשנה אותו בחלוקה של 50% לאלמנה ו-50% לשלוש הבנות. ואולם אחרי מתן צו הירושה הבנות התחרטו על הסכמתן לחלוק בירושה. למרות צו הירושה שניתן, במרץ האחרון הן פנו לבית המשפט בבקשה להצהיר עליהן בתור היורשות הבלעדיות של אביהן, ועל אלמנתו כמנושלת מהעיזבון שלו. לטענתן, הסכם הממון מתייחס למקרה של פטירתו של אחד מבני הזוג - מה שמוכיח שאביהן והנתבעת התכוונו לנשל אחד את השנייה מהירושה העתידית.

במקרה נוסף, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בחודש שעבר בהתנגדות שהגיש גבר לצוואה שהותירה אחריה אשתו, שמנשלת אותו ואת בתם המשותפת מירושתה לטובת שני בניה. המנוחה, אמם של המבקשים ורעייתו של המתנגד, חתמה במאי 2013 על צוואה שלפיה בעלה הוא היורש הבלעדי של רכושה אחרי מותה. בשלב מסוים עלו היחסים בין המנוחה ובעלה על שרטון והם נפרדו. לאחר מכן, בתחילת 2019, חתמה המנוחה על שלושה מסמכים: ייפוי כוח מתמשך שניתן לאחד מבניה, צוואה חדשה לטובת בניה בלבד והודעה על ביטולה של הצוואה הראשונה. בספטמבר 2021 הלכה האשה לעולמה כשהיא בת 85. פטירת האשה היתה אות הפתיחה למאבק עיקש בין הזוכים על פי שתי הצוואות שלה. לטענת הבעל, שהיה הזוכה בצוואה הראשונה, הצוואה השנייה היא תוצר של השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה מצד אחד הבנים, שניצל את חולשת אמו, תלותה הפיזית, מצבה הרפואי הירוד והיעדר עצמאותה - כל זאת לטובת האינטרס האישי שלו. הבעל גם הוסיף כי כשנה לפני שנכתבה הצוואה השנייה, אובחנה אשתו כסובלת מאלצהיימר, כך שהיא כלל לא היתה כשירה לחתום עליה.