הבעל פשט רגל - העירייה דרשה מאשתו לשלם חוב ארנונה אסטרונומי
בית המשפט המחוזי בירושלים פטר באחרונה אשה מתשלום חוב ארנונה עצום שצבר בעלה, שמצוי כיום בהליכים של פשיטת רגל. השופטת חגית מאק-קלמנוביץ דחתה את טענת עיריית ירושלים, שלפיה המעורבות של האשה בפעילות העסקית של בעלה מצדיקה את הדרישה לייחס לה באופן אישי את חוב הארנונה שהוא צבר. בית המשפט קבע כי המעורבות שלה היתה בעלת אופי טכני בלבד.
לפני שהבעל שלה נכנס לתסבוכת של חובות, הוא ניהל את אולם האירועים אולמי מונדיאל שנמצא ברחוב בית הדפוס שבעיר הבירה. ההחזקה שלו באולם היתה באמצעות כמה חברות. בתחילת 2010 הוכרז הבעל פושט רגל והושתו עליו תשלומים חודשיים להחזר החובות. כשנה לאחר מכן נמכר אולם האירועים לחברה מסוימת תמורת סכום של מיליון שקל. הצ'קים שהועברו עבור האולם נרשמו לטובת חברה שהנתבעת משמשת בה מורשית חתימה.
במסגרת הליך פשיטת הרגל של הבעל, הגישה עיריית ירושלים תביעת חוב נגדו, בגין אי תשלום של מסי ארנונה. בנוסף, הנאמן שמונה לו במסגרת ההליך ביקש לייחס את החובות של הבעל לחברה שקיבלה את תמורת מכירת האולם. ואולם הניסיון לגביית חוב הארנונה שהצטבר כשל ולאור כך הגישה העירייה את התביעה נגד אשתו של החייב.
- כל הכותרות
לטענת העירייה יש לחייב את הנתבעת אישית בחוב הארנונה של בעלה והחברה, שהגיע לסכום גבוה במיוחד של 6,104,095 שקל. העירייה הסתמכה בעיקר על קביעת השופט בתיק פשיטת הרגל לפני כעשור, שלפיה הנתבעת היתה "מעורבת במידה רבה בפעילות השוטפת של אולמי מונדיאל", כפי שנכתב אז בפסק הדין. לטענת העירייה, המעורבות הזו מצדיקה לקבל את התביעה שלה.
מנגד, כפרה אשתו של בעל החוב במעורבות שיוחסה לה על ידי העירייה. לטענתה. היא לא היתה בעלת מניות, בעלת שליטה או מנהלת בחברה, והיא גם לא היתה מעורבת במשא ומתן שהתנהל לצורך מכירת אולם האירועים. יתר על כן, היא לא חתומה על הסכם המכר של האולם מול החברה הרוכשת, ואף לא ידעה על חוב הארנונה של בעלה, או על הצורך לשלם ארנונה. לכן, כך על פי טענתה, צריך לדחות את התביעה.
בתחילת פסק הדין שפרסמה, דחתה השופטת מאק-קלמנוביץ את הניסיון של העירייה להסתמך על דברי השופט שהכריע בתיק פשיטת הרגל. היא נימקה זאת בכך שהנתבעת לא היתה צד להליך שהתנהל, ועקב כך לא ניתנה לה שום הזדמנות להתגונן במהלכו מפני הטענות שהועלו בו כלפיה. מה גם שלדברי השופטת, בהליך פשיטת הרגל נדון עניינו של החייב ולא של אשתו, והמעורבות שלה בפעילות העסקית שלו לא נבחנה כסוגיה בפני עצמה.
לאחר מכן, דחתה השופטת את הטענה של עיריית ירושלים, שלפיה מוצדק להטיל על האשה את חוב הארנונה, גם לגופה. היא קבעה כי לא נסתרה טענת הנתבעת שלפיה עסקה בעבודות טכניות בלבד בחברה, כמו הכנת תלושי שכר, רישום צ'קים וסידור חשבוניות – מבלי להיות מעורבת כלל בפן המהותי של ניהול העסק.
"העובדה שהנתבעת ביצעה עבודות כאלה היא סבירה והגיונית בהתחשב בכך שהחייב, בעלה ואבי ילדיה, נקלע לקשיים כלכליים, והיא הושיטה את ידה וסייעה בתפעול העסק המשפחתי. אין בעובדות אלה כשלעצמן כדי להצביע על היותה של הנתבעת בעלת שליטה בחברה", כתבה השופטת בפסק הדין.
לאור כל אלה, קבעה השופטת כי גם אין מקום להורות על חיובה של הנתבעת בתשלום חוב הארנונה על סמך מסגרות משפטיות אחרות, כמו הרמת מסך מתוקף חוק החברות או אחריות אישית מכוח דיני הנזיקין. אשתו של החייב ניצלה מתשלום הארנונה המטורף, והעירייה חויבה לשלם לה הוצאות משפלט בסכום כולל של 10,000 שקל.
במקרה אחר, הכריע בית משפט השלום באשדוד בנובמבר 2023 במקרה שבו פושט רגל בעל חובות של 8 מיליון שקל, תבע את בת זוגו לשעבר, וטען כי הוא זכאי למחצית מדירתה בשל הקשר הזוגי שניהלו בעבר. התובע ביקש מבית המשפט להורות על שיתוף בנכסים, בזכויות ובחובות שנצברו בתקופת חייו המשותפים עם בת זוגתו לשעבר, ללא נישואין. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע הוליך אותה שולל במסגרת חייהם המשותפים הקצרים, שבהם שמרו על הפרדה רכושית מוחלטת, למעט השימוש שעשה בחשבונות הבנק שלה בשל היותו שקוע בחובות כבדים. תחילת הסיפור ב-2012, אז הכירו בני הזוג, כשלכל אחד ילדים ממערכת יחסים זוגית קודמת. האשה עסקה בהוראה, בעוד שהאיש עסק בעבודות בנייה. בני הזוג התגוררו יחד בדירתה השכורה של הנתבעת. בתחילת 2013 הגישו שני הצדדים הצעות לרכישת דירה מכונס נכסים. ביוני 2013 נחתם הסכם לרכישת דירה, שלפיו בת הזוג תהיה זו שתרכוש את הדירה במחיר המוסכם על כונס הנכסים. היא אכן רכשה את הדירה, בין היתר באמצעות כספים שחסכה ובאמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא, כשהיא הלווה העיקרית בה ואחיה משמש ערב.
פשיטת רגל מתרחשת בהתאם לבקשה של חייב או בהתאם לבקשה של נושה ובעקבותיה מוענקת הגנה לחייב בדמות הקפאת ההליכים המשפטיים שעומדים נגדו. תאגיד לרוב לא עובר תהליך פשיטת רגל, אלא עובר תהליך פירוק שדומה במהותו לתהליך פשיטת רגל, אך תהליך פשיטת רגל רלוונטי בעיקר לאדם שיש לו חובות שהוא לא יכול להחזיר אותם.
יש אינטרס ציבורי מובהק לכל המוסד של פשיטת רגל וזאת משני טעמים: ראשית, בתור חברה אנו מחויבים לאפשר לכל אדם הזדמנות נוספת. אין היגיון בלהתעמר באדם שאינו יכול להחזיר את החובות שלו למשך שארית החיים שלו. שנית, אינטרס חברתי נוסף הוא כל מה שנוגע לחלוקת הנכסים שנותרו לחייב בצורה צודקת ויעילה לכל הנושים.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
1.הארנונה הפכה למפלצת חיובים אסטרונומיים תוך שינוי שיטתתושב רמת גן 29/07/2024 13:08הגב לתגובה זו1 0המדידה מה שמעלה אותה בעשרות אחוזים, זה מה שקורה ברמת גן עם ראש העיר הזהסגור
