בני הזוג התגרשו, והגבר עדיין יירש את האשה - זו הסיבה לכך
גבר שנפרד מאשתו יזכה בירושה שלה, מכוח צוואה ההדדית שנחתמה ביניהם, על אף שהאשה ערכה צוואה חדשה לטובת ילדיה בלבד. כך נקבע באחרונה בבית המשפט העליון. השופט נעם סולברג נימק את ההחלטה בכך שהסתרת הצוואה המאוחרת עולה כדי חוסר תום-לב מצד המנוחה, שלא מאפשר לראות בפרידה של בני הזוג גם ביטול של הצוואה ההדדית.
המנוחה והגבר נישאו זה לזו והביאו לעולם בן משותף. למנוחה היה זה ילד שלישי, שכן היו לה שני ילדים מנישואים קודמים. לפני 12 שנה חתמו בני הזוג לשעבר על צוואה הדדית, שלפיה אחרי פטירתו של הראשון יעבור הרכוש המשותף של השניים – הכולל גם את דירת המגורים – לשני, ואילו לאחר מות השני יעבור העיזבון לשלושת ילדי האשה בחלקים שווים.
בשלב מסוים נקלעו היחסים בין השניים למשבר, ועקב כך הגישה האשה בקשה לצווי הגנה, תביעת גירושים ותביעה לפירוק שיתוף. בהמשך היא אף ערכה צוואה חדשה לטובת ילדיה בלבד, תוך נישול הבעל, אלא שבשום שלב היא לא הודיעה לו על ביטול הצוואה ההדדית. ואולם עוד לפני שהושלמו הליכי הגירושים, נפטרה האשה אחרי שניהלה מאבק ממושך במחלת הסרטן.
- כל הכותרות
הסכסוך בין בן הזוג לשעבר וילדי האשה סביב ירושתה היה ארוך. במרץ 2023 קבע בית המשפט לענייני משפחה בנצרת כי הצוואה ההדדית בוטלה, בנימוק שהפעולות שנקטה המנוחה נגד בן הזוג מהוות תחליף להודעה בכתב על הביטול, ואילו בינואר האחרון קבע בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת כי הצוואה הראשונה אכן תקפה, תוך עמידה דווקנית על דרישת הכתב. ילדיה של האשה, שסירבו להשלים עם פסיקת המחוזי, הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
במאי האחרון הציע השופט סולברג לשני הצדדים פשרה, שלפיה מחצית מעיזבון המנוחה תחולק על פי הצוואה הראשונה (ההדדית) ואילו החצי הנותר יחולק בהתאם לצוואה השנייה. קביעה כזו הייתה מקנה לילדי האשה רבע מדירתה, שהוא מחצית מהמחצית שלה בנכס, ולבן הזוג לשעבר שלושה רבעים. ואולם הצדדים סירבו להצעה - מה שאילץ את השופט להכריע לטובת אחד מהם בלבד.
לבסוף, השופט לא מצא בפעולות של המנוחה אף תחליף לדרישת הכתב ביחס לביטול הצוואה ההדדית. הוא עמד על כך שהמנוחה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בחרה במודע שלא למסור לבן הזוג לשעבר מסמך כלשהו שמעדכן אותו בדבר ביטול הצוואה ההדדית, מכיוון שכוונתה המוצהרת היתה להסתיר זאת ממנו.
השופט סולברג כתב בפסק הדין שלו כי, "התנהלותה של המנוחה אומרת דרשני. לא ניתן לשלול את החשש שמא ההסתרה המכוונת נועדה כדי 'ליהנות משני העולמות'. אילו המנוחה היתה מאריכה ימים אחרי המשיב הרי שהיה ביכולתה 'לגנוז' את הצוואה המאוחרת ולנופף בצוואה ההדדית, ואילו כעת, משנפטרה המנוחה לבית עולמה בחיי המשיב, טוענים המבקשים כי יש לבטל את הצוואה ההדדית, ולהכריז דווקא על הצוואה המאוחרת כתקפה. בכך יש משום חוסר תום לב".
משמעות הקביעה של העליון, שלפיה המקרה הנ"ל לא עונה על ההגדרה של המקרים שבגינם ראוי להכיר בביטול צוואה הדדית מכוח אקט עקיף נוכח חוסר תום לבה, ולפיכך, כך על פי השופט, השאלה בדבר עצם האפשרות העקרונית לעשות זאת נהפכה לתאורטית - ואין צורך להכריע בה כלל. לאור כל אלה, הורה השופט על דחיית בקשת הערעור על החלטת המחוזי ועל הותרת הצוואה ההדדית על כנה. ילדי האשה חויבו בהוצאות משפט בסכום כולל של 7,000 שקל.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בחודש שעבר בהתנגדות שהוגשה לצוואה של איש עסקים, המורישה את עיזבונו לאשתו ולשני ילדיו מגרושתו בחלקים שווים. המנוח, יזם ואיש עסקים, ידע לא מעט מהפכים לאורך כל חייו. ב-2006 הוא התגרש מאשתו הראשונה, שעמה הביא לעולם את שני ילדיו. מאוחר יותר הוא הכיר את אשתו השנייה. ב-2013 חתם איש עסקים על צוואה שלפיה הוא מוריש את עיזבונו בחלוקה הבאה: חצי מיליון דולר לכל אחת מנשותיו (הנוכחית והקודמת), 200 אלף דולר לנהג שלו, ויתר רכושו - הכולל בין היתר דירה בהרצליה - לשני ילדיו בחלקים שווים. כשנתיים לאחר עריכת הצוואה נישא המנוח לזוגתו, ובתחילת 2019 הוא פיטר את הנהג שלו אחרי 25 שנה שעבד אצלו. ב-2020 ערך המנוח שינויים בצוואתו בכתב יד: הפעם החלוקה נעשתה בדרך של הענקת שליש לאשת המנוח ושליש לכל אחד מילדיו. הגרושה והנהג שלו לשעבר נותרו בחוץ. כמה חודשים אחרי עריכת הצוואה המאוחרת הלך המנוח לעולמו, בגיל 64. בשלב זה ביקשה אלמנתו לקיים את צוואתו האחרונה, ואילו גרושתו, ילדיהם והנהג לשעבר הגישו התנגדות. בין היתר, נטען בהתנגדות כי המנוח לא היה כשיר בשעת עריכת הצוואה המאוחרת.
במקרה נוסף, הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה במקרה שבו נדרש לקבוע מה גובר על מה - הסכם ממון או צוואה. בנותיו של גבר שהלך לעולמו הגישו תביעה בדרישה לנשל את זוגתו מירושתו, מכוח הסכם הממון שעליו חתמו השניים ב-2005. המנוח והנתבעת החלו לחיות יחד כידועים בציבור ב-2005. במאי של אותה השנה הם אף חתמו על הסכם ממון המחיל עליהם משטר של הפרדה רכושית. כעבור 18 שנה של חיים משותפים הלך בן הזוג לעולמו. בפברואר האחרון קבע בית המשפט, בהסכמת אלמנתו של המנוח ושלוש בנותיו, כי יינתן צו ירושה שלפיו ארבעתן תירשנה אותו בחלוקה של 50% לאלמנה ו-50% לשלוש הבנות. ואולם אחרי מתן צו הירושה הבנות התחרטו על הסכמתן לחלוק בירושה. למרות צו הירושה שניתן, במרץ האחרון הן פנו לבית המשפט בבקשה להצהיר עליהן בתור היורשות הבלעדיות של אביהן, ועל אלמנתו כמנושלת מהעיזבון שלו. לטענתן, הסכם הממון מתייחס למקרה של פטירתו של אחד מבני הזוג - מה שמוכיח שאביהן והנתבעת התכוונו לנשל אחד את השנייה מהירושה העתידית.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
1.איזה פס"ד זוועתי של סולברג מהעליון. חרפה ובושה גועל נפשגועל נפש 17/08/2024 10:49הגב לתגובה זו2 8האישה גססה מסרטן. ידעה שהיא הולכת למות תוך שבועות או ימים. לכן לא היתה לה סיבה לחשוב שהיא נהנית מכל העולמות. הרי יכלה להודיע חצי שנה לפני מותה או שבוע כשכבר גססה ואל עשתה זאת סימן שחשבה שהצוואה החדשה שלה היא אמיתית ותקפה לאורך כל הזמןסגור
-
חתמו על הסכם. זה לא חד כיווני (ל"ת)לא נכון 17/08/2024 20:29הגב לתגובה זו1 0סגור
-
מעניין שאתה יודע את כל הפרטים99 17/08/2024 18:48הגב לתגובה זו2 0אתה יודע שהיא כתבה את הצוואה שבועות או ימים לפני פטירתה. מעניין מאיפה הידע הזה...סגור
