פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, שניתן באחרונה על ידי השופטת יעל אנגלברג שהם, עסק בתביעתו של מציל ותיק בעיריית אשדוד, שטען להתעמרות בעבודה, שלילת דרגות, ועיכוב קידומו עקב פעילותו בוועד העובדים. פסק הדין מכיל דיון מעמיק בטענות התובע והעירייה,
ובסופו נפסקו פיצויים לתובע על עוגמת הנפש וההתנהלות הפסולה מצד עיריית אשדוד. המציל, יליד 1969, החל לעבוד בעיריית אשדוד ב-1992 ושימש בתפקידים בכירים בניהול תחנות הצלה וקטעי חוף. עם השנים, הוא נבחר לתפקידים נוספים בוועדי העובדים, כולל יושב ראש ועד המצילים באשדוד
וחבר בוועד המצילים הארצי. ב-2010, הוא זכה במכרז לתפקיד מנהל קטע חוף וקיבל תוספת דרגה ראשונה, אך לטענתו, העירייה עיכבה את קידומו השני במשך שנים. 
קידומו של המציל בדרגה עוכב במשך עשר שנים צילום: רשות הכנרת לטענתו, העיכובים בקידום נבעו ישירות מהתנכלויות מצדו של מנכ"ל העירייה, שלטענתו ניסה לפגוע בו על רקע חברותו בוועד העובדים.
המנכ"ל, לדבריו, נקט גישה כוחנית ו"מחנאית", תוך שהוא פועל להחלשתו ולהדחתו מתפקידיו בכוח. בין היתר, טען התובע כי העירייה נמנעה מכינוס ועדות פריטטיות שדנו בזכויותיו, ובמשך שנים לא שילמה לו את הקידום השני שהגיע לו, בניגוד להסכמים הקיבוציים הקיימים בעירייה.
עשרות
בירורים שלמעשה היו התנכלות חוזרת ונשנית
התובע הציג את טענותיו המרכזיות, שבהן נאמר כי עיריית אשדוד, ובעיקר מנכ"ל העירייה, פעלו להדחתו מתפקידו כמנהל קטע חוף ללא שימוע. עוד הוא טען כי עשרות בירורים משמעתיים שאליהם זומן היו למעשה התנכלות חוזרת ונשנית,
שהופעלו כדי למרר את חייו ולמנוע ממנו להמשיך בתפקידו. לטענתו, חלק מהבירורים נגעו לדברים קטנים ושוליים, כמו איחורים קלים לעבודה, ומטרתם היתה לפגוע במעמדו ולא יותר מכך. אחת הטענות המרכזיות בתביעה היתה כי העירייה זימנה אותו ליותר מ-25 בירורים, אך רבים מהם לא היו
מתועדים, והם נועדו לפגוע בו על רקע חברותו בוועד העובדים והשתייכותו ל"קבוצה הלא נכונה" בעירייה, לדבריו. כך לדוגמה, הוא ציין כי בהליך משמעתי ב-2014, העירייה האשימה אותו באי-ציות לסדרי עבודה ובסיכון חיי אדם. בנוסף, התובע טען שהעירייה הדיחה אותו מתפקידו כמנהל
קטע חוף והעבירה אותו לתפקידים פחותים, תוך שלילת סמכויותיו באופן שיטתי, ללא כל סיבה מוצדקת או שימוע. מנגד, עיריית אשדוד טענה כי לא היתה כל התנכלות כלפי התובע, וכי כל ההליכים שהתנהלו נגדו היו תקינים וענייניים. העירייה ציינה כי העיכובים בקידומו היו תוצאה של
טעויות טכניות, ולא מכוונה לפגוע בו. מנגד, לטענת העירייה, התובע לא הצליח להוכיח שהתנהלותה נבעה משיקולים לא ענייניים, או שנעשתה מתוך רצון לפגוע בו על רקע חברותו בוועד העובדים. עוד נטען כי העירייה פעלה כראוי בעניינו - הן בכל הנוגע לקידומו והן בהליכים המשמעתיים
שהתקיימו נגדו.
השופטת קבעה שהעירייה פגעה בזכויות העובד
בפסק הדין שפרסמה, קבעה השופטת אנגלברג שהם כי קיימים מקרים שבהם ניתן להכיר בהתעמרות בעבודה כעילה לפיצוי גם בהיעדר חקיקה מובהקת. השופטת ציינה כי אף שהחקיקה בנושא עדיין לא עוגנה,
ניתן להסתמך על פסיקות קודמות ועל הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה. בהתאם לכך, השופטת בחנה את מכלול הראיות והעדויות, וקבעה כי במקרה זה, עיריית אשדוד אכן פגעה בזכויותיו של התובע לאורך שנים, בין היתר בכך שנמנעה מלקדם אותו בדרגה השנייה ללא הצדקה. כמו כן, נקבע כי
העירייה נהגה באופן פסול בכך שהעבירה את התובע מתפקידו ללא שימוע, תוך נטילת סמכויותיו. השופטת התייחסה לכך שהתובע מונה ב-2010 לתפקיד מנהל קטע חוף, אך סמכויותיו נשללו ממנו מבלי שנערך לו שימוע. בפסק הדין נקבע כי, "נטילת סמכויות של עובד אשר זכה בתפקידו במכרז כדין
מצביעה על כוונה ברורה לפגוע בו ועולה כדי השפלתו כלפי עובדים אחרים". עוד ציינה השופטת כי אין כל הצדקה לכך שהעירייה נמנעה במשך עשור מלשלם לתובע את תוספת הקידום השנייה, שהיתה מגיעה לו כבר מ-2010. בנוגע להליכים המשמעתיים הרבים שאליהם זומן התובע, נקבע כי חלקם היו
מיותרים ונעשו שלא לצורך, כשבמקרים רבים היה מדובר בזוטי דברים, שלא היו מצדיקים פתיחת הליכים משמעתיים. אחד המקרים שצוינו בפסק הדין הוא זימון התובע לשימוע בגין איחור של 5 דקות למשמרת, בעוד שבמקרים דומים של עובדים אחרים לא ננקטו כלל צעדים. השופטת ציינה כי מדובר
בהתעמרות ממושכת ומתמשכת, המתבטאת בשורת אירועים נפרדים, כשכל אלה במצטבר יוצרים סביבת עבודה עוינת עבור התובע. היא קבעה כי "הנתבעת בחרה לרוקן את תפקידו של התובע מסמכויות ומתוכן מבלי שערכה כל שימוע או דיון בעניין, וזאת בדרך של שינוי ארגוני. התנהלות זו פסולה ועולה
כדי פגיעה בתובע". בסיום הדיון, פסקה השופטת לטובת התובע, וקבעה כי הוא זכאי לפיצוי כספי בעקבות ההתעמרות שהוא עבר מצד עיריית אשדוד. העירייה חויבה לשלם לו פיצויים בסכום כולל של 50 אלף שקל. בנוסף, בית הדין הורה לעירייה לבחון מחדש את זכויותיו ולהשיב לו את הדרגות
והזכויות שנשללו ממנו לאורך השנים. פסק הדין שהתקבל מדגיש את חשיבות ההגנה על זכויות העובדים ומניעת התעמרות במקומות העבודה, בייחוד כשמדובר בעובדים החשופים להתנכלות על רקע פעילותם בוועד העובדים. השופטת אנגלברג שהם קבעה כי עיריית אשדוד ניהלה את עניינו של התובע
בצורה פוגענית, והדגישה את חשיבותו של ניהול ענייני ושוויוני כלפי כל העובדים. במקרה אחר,
הכריע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב באחרונה בתביעה שהגיש עובד לשעבר של חברת הסעות.
התביעה עסקה בפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ועגמת נפש. הסוגיה המרכזית שנידונה בפסק הדין היתה אם העובד פוטר או התפטר, ומי מבין הצדדים הוא זה שהביא את היחסים לידי סיום. התובע, שעבד כנהג מיניבוס בחברה הנתבעת מאוגוסט 2019 ועד פברואר 2021, תבע את מעסיקיו בגין פיצויי
פיטורים והודעה מוקדמת לאחר שסיים את עבודתו בחברה. טענתו המרכזית של העובד היתה כי הוא פוטר על ידי המעסיק ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצויים נוספים בגין עגמת נפש. לטענתו, היחסים הסתיימו בעקבות חוסר שעות עבודה ששולם לו, ולאחר שהתנהלות המעסיק
כלפיו נהפכה לתוקפנית ואף בוצעו כלפיו איומים פיזיים. מנגד, החברה טענה כי העובד התפטר מיוזמתו, לאחר שהתלונן בפני סדרני החברה על גובה שכרו, ולאחר שסירב להמשיך בעבודה למרות ניסיונות לשכנעו לחזור לעבודתו. במקרה נוסף,
פסק בית הדין האזורי לעבודה בחיפה במאי 2023 במקרה של עובד שפוטר ולאחר מכן תבע סכום שלפי הסכם העבודה שלו הוא לא היה זכאי לו. תחילת הסיפור ב-2016, אז התחיל לעבוד התובע בחברת הארגז טכנופח תעשיות מתכת, שנמצאת כיום בהליכי פירוק, ובחברת הארגז
תעשיות. החברה עסקה בייצור ושיווק מוצרי מתכת בענף הזיווד האלקטרוני. התובע עבד בשני אתרים – אזור התעשייה תימורים וברקן בתפקידים שונים, כאחראי על תחום הבטחת האיכות, ומנהל מחלקת הפיברגלס. בנוסף, מאוקטובר 2019 התובע גם ניהל את אתר ברקן. הוא לא קיבל העלאת שכר בגין
תפקידים אלה, אך הוא כן קיבל תוספת דמי הבראה וימי חופשה. התובע פוטר ב-2020. לטענתו, הוא היה זכאי לגמול שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. בנוסף, הוא עתר לקבלת פיצוי לפי חוק הודעה לעובד על תנאי עבודה. מנגד, הנתבעות טענו כי דין התביעה להידחות בכללותה, וכי
התובע היה מנהל בכיר בנתבעות, שהחוק אינו חל עליו, ושאינו זכאי לכל תשלום נוסף.
