מי יקבל את הדירה - הגרושה או הנושים? זה מה שקבע בית המשפט

הזכויות של מי קודמות - הסכם גירושים או הנושים? זו הסוגייה שבה הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. השופטת תמר סנונית פורר דנה בסוגייה משפטית הנוגעת לזכויות רכושיות בין בני זוג לשעבר בעקבות הסכם גירושין שנחתם בין הצדדים. התובעת, האשה לשעבר, ביקשה מבית המשפט לממש את זכויותיה בנכס שהועבר לה לפי ההסכם, בעוד שנושים חיצוניים של הנתבע (הבעל לשעבר) ביקשו לממש עיקולים שהוטלו על הנכס עקב חובות הנתבע.

בני הזוג היו נשואים במשך יותר מ-30 שנה והתגרשו ב-2013. במסגרת הסכם הגירושין שנחתם ביניהם, הוסכם כי זכויות הבעל בבית המגורים המשותף יועברו לידי האשה "ללא תמורה", וכי הזכויות האלה ייהפכו לקניינה הבלעדי. כמו כן, במסגרת ההסכם, אולם האירועים שבו היו לבעל זכויות, הועמד כבטוחה להבטחת התחייבויותיו כלפי האשה.

עיקולים נרשמו אחרי הגירושים צילום: Istock

לאחר הגירושים, נרשמו עיקולים על הנכסים שהיו שייכים לבעל בשל חובות שנצברו לאחר הגירושים. העיקולים הוטלו על ידי נושים שונים, בהם המרכז לגביית קנסות ופקיד שומה גוש דן. התובעת טענה כי זכויותיה על פי הסכם הגירושין קודמות לעיקולים אלה, וכי יש לאפשר לה לממש את זכויותיה בנכס המגורים ובאולם, כפי שהוסכם בהסכם הגירושים.

האם היעדר הערת אזהרה מבטל את זסכויות האשה בנכסים?

השאלה המרכזית שהוצגה בפני בית המשפט היתה אם זכויותיה של האשה בנכסים, כפי שהוסדרו בהסכם הגירושים, גוברות על זכויות הנושים החיצוניים שהטילו עיקולים על אותם נכסים בשל חובות הבעל.

בהסכם הגירושים נקבע כאמור כי הבעל יחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות בנכס המגורים לידי האשה, וכי האולם ישמש בטוחה. ייפוי הכוח נחתם זמן קצר לאחר אישור ההסכם, ונרשמו הערות אזהרה על הנכסים להבטחת זכויותיה של האשה. עם זאת, כמה שנים לאחר מכן, בהסכמה בין הצדדים, נמחקה הערת האזהרה שנרשמה על נכס המגורים.

הנושים טענו כי היעדר הערת האזהרה בנוגע לבית המגורים מבטל את זכויותיה של האשה, וכי יש לראות בזכויותיהם (הנובעות מעיקולים ושעבודים שנרשמו על הנכסים עקב חובותיו של הבעל) כקודמות לזכויותיה. בנוסף, נטען כי יש להחיל את פקודת המסים גבייה כדי לקבוע שזכויותיהם של נושים אלה גוברות.

השופטת סנונית פורר קבעה בפסק הדין שפרסמה כי זכויותיה של האשה בנכס המגורים ובאולם, כפי שהוסדרו בהסכם הגירושין, גוברות על זכויות הנושים. בפסק הדין הודגש כי זכויותיה של האשה נובעות מהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, והן אינן תלויות ברישום הערת אזהרה. אף שהערת האזהרה נמחקה, נקבע כי זכותה של האשה היא לכל הפחות זכות אובליגטורית, ואף זכות מעין-קניינית.

החלטתה של השופטת הסתמכה על עקרון הלכת אהרונוב, שבה נקבע כי זכותו של רוכש בנכס גוברת על זכותו של נושה, גם אם הרישום של הערת אזהרה אינו מושלם. בנוסף, הודגש כי החובות שנרשמו על הנכסים נוצרו לאחר חתימת הסכם הגירושין, ולכן אין קשר ישיר בין חובות אלה לבין האשה.

השופטת ציינה כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם על ידי הבעל לצורך העברת הזכויות בבית המגורים מחזק את מעמדן של זכויות האשה בנכס, והדגישה כי "לא ניתן לבטל בהינף קולמוס את המשמעות המשפטית של חתימת הנתבע על ייפוי כוח בלתי חוזר". ייפוי הכוח נחתם כחלק מהתחייבות הבעל במסגרת הסכם הגירושין, ולפיכך לא ניתן לבטל או לשנות אותו לאחר חתימתו.

באי כוחה של האשה מונו לכונסי נכסים לצורך מימוש זכויותיה

בסופו של דבר, בית המשפט פסק כאמור לטובת האשה, והורה על מינוי באי כוחה לכונסי נכסים לצורך מימוש זכויותיה בנכסים. זכויותיה של האשה בנכסים הוכרו כזכויות מעין-קנייניות, החזקות יותר מהזכויות של הנושים, שרשמו עיקולים מאוחרים בגין חובות שלא קשורים לתובעת.

פסק דין זה מדגיש את החשיבות של הסכמי גירושין והתחייבויות רכושיות בין בני זוג, ואת היכולת של הצדדים לממש את זכויותיהם גם אל מול חובות של צדדים שלישיים שנוצרו לאחר סיום הנישואים.

במקרה אחר, הכריע בית משפט השלום בבאר שבע בספטמבר 2023 במקרה שבו פושט רגל עם חובות של 900 אלף שקל ויתר על חלקו בדירתו באילת במסגרת הסכם גירושים. החייב העביר את חלקו בדירה לגרושתו, שמצדה הסכימה לשלם את תשלומי המשכנתא על הדירה. תחילת הסיפור במאי 2021, אז הגיש הנאמן בתיק פשיטת הרגל הנוכחי של החייב בקשה לביטול הענקה מכוח סעיף 220(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, הנאמן טען כי בהסכם הגירושים ממאי 2016, שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה באילת, הסכים החייב להעביר את זכויותיו בדירה באילת לאשתו לשעבר. בפרוטוקול הדיון מ-2016 הצהירו הצדדים כי הדירה שווה כ-900 אלף שקל, וכי רובצת עליה משכנתא של 400 אלף שקל, ולכן החייב בעצם ויתר לגרושתו על רבע מיליון שקל. בהתאם לוויתור החייב על זכויותיו, התחייבה גרושתו לשאת במלוא תשלומי המשכנתא. הנאמן טען כי הדירה עדיין רשומה על שם שני בני הזוג וכי בבירור בפני הנאמן הצהיר החייב כי בעת הוויתור הוא היה חייב 100 אלף שקל לבנקים, עליהם הצהיר בבקשתו הנוכחית לקבלת צו לפתיחת ההליכים לחדלות פירעון. הנאמן ציין כי החייב העביר זכויותיו בדירה ללא תמורה או בתמורה שאינה הולמת, וכי היה כבר מצוי בחובות בזמן העברת הנכס. ולכן הפעולה היא בטווח של ארבע השנים שלפני הכניסה להליך, שמאפשר את ביטולה לפי חוק חדלות פירעון.