הורים הוציאו צו עיכוב יציאה לבנם: "רוצה לטוס ולהתגייס לצבא הרוסי"

בית המשפט לענייני משפחה בצפת, בראשות המשנה לנשיא, השופטת אביבית נחמיאס, נדרש באחרונה להכריע בסוגיה יוצאת דופן - בקשה של זוג הורים למנות אפוטרופוס לבנם הבגיר, במטרה למנוע ממנו לטוס לרוסיה ולהתגייס לצבא הרוסי. ההורים הביעו דאגה עמוקה לחייו של בנם, וטענו כי הוא מבקש להתגייס לכוחות הצבא האדום בתקופה שבה מתנהלת מלחמה עקובה מדם וממושכת בין רוסיה לאוקראינה.

הבקשה יוצאת הדופן שהוגשה לבית המשפט עוסקת בבנם של ההורים, בחור בגיר שגר בבית הוריו וסובל מקשיים נפשיים שהובילו בעבר לאשפוזים פסיכיאטריים ולמצבי חרדה. הבן סיפר להוריו שהוא מעוניין לטוס לרוסיה ולבחון אפשרות של גיוס לצבא הרוסי. ההורים, שפעלו מתוך דאגה כנה לחייו של בנם, פנו לבית המשפט בבקשה למנוע את יציאתו מהארץ.

מאז תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, המלחמה בין שתי המדינות גבתה את חייהם של אלפים והובילה להרס נרחב באוקראינה. רוסיה, שנחשבת אחת המעצמות הצבאיות הגדולות בעולם, מצאה את עצמה מתמודדת מול התנגדות עיקשת מצד כוחות האוקראיניים. הגיוס לצבא הרוסי נהפך לקריאה פתוחה גם לאזרחים זרים, והדבר עורר דאגות בקרב קהילות בינלאומיות רבות. מלחמה זו נמשכת על אף ניסיונות שונים להגיע להסכמות ולהפסקת אש, וההשלכות שלה ניכרות גם מחוץ לגבולות המדינות המעורבות.

הבן שוחח כמה פעמים עם לשכת הגיוס ברוסיה

במסגרת הבקשה שהוגשה לבית המשפט, טענו ההורים כי בנם, שעדיין מתמודד עם מצבים נפשיים רגישים, מביע כוונה ברורה לנסוע לרוסיה ולהתגייס לצבא הרוסי. לדבריהם, הבן שוחח כמה פעמים עם לשכת גיוס ברוסיה, שבה נמסר לו מידע על האפשרויות העומדות בפניו. ההורים אף הציגו לבית המשפט תדפיסי שיחות המעידות על פניותיו לרוסיה, וציינו כי בנם לא רכש כרטיס חזרה לישראל - מה שמעמיד בספק את כוונותיו לשוב לאחר הביקור.

לדבריהם, בנם הביע רצון "להרוג ולהיהרג", והם הביעו חשש כבד שהוא מחפש דרך להצטרף ללחימה הצבאית המסוכנת. הם ציינו כי הבן מבודד חברתית, אינו יוצר קשרים חברתיים ואינו מנהל את ענייניו האישיים בצורה עצמאית. השופטת נחמיאס התייחסה לחשש זה בפסק הדין שפרסמה וכתבה כי, "בנסיבות אלה מוטלת על כתפי בית המשפט אחריות רבה בכל הנוגע לבחינת יכולת ניהול העניינים בנקודה הספציפית של נסיעה לחו"ל, שאם מטרת הנסיעה למצוא שם את מותו – קדושת החיים מעל לכל".

מנגד, הבן הכחיש את טענות הוריו ואמר כי אין בכוונתו להתגייס לצבא הרוסי, וכי מטרת הנסיעה היא לחקור את שורשיו המשפחתיים ברוסיה. הוא סיפר כי מדובר בטיול תיירותי קצר, וכי הוא מעוניין לראות את התרבות וההיסטוריה של המדינה. עם זאת, במהלך עדותו בבית המשפט לא הכחיש הבן כי יצר קשר עם לשכת גיוס במוסקבה, אך טען כי לא ידע שמדובר בלשכת גיוס, וכי ניסיונו ליצור קשר עם גורמים רשמיים נבע ממידע תיירותי בלבד.

לדבריו, הוא מעולם לא טס לחו"ל והוא ניסה לקבל סיוע טכני כמו כיצד להזמין מלונות ומוניות, וטען כי "אני מבין את הדאגה של ההורים שלי לגבי הגיוס, אני לא מתכוון להתגייס לשום מקום". השופטת נחמיאס ציינה כי גרסתו של הבן היתה "מבולבלת", והוסיפה כי "תמוה הדבר בעיני כי אדם המבקש לטוס למדינה זרה לטיול קצר לצורכי תיירות מנסה ליצור קשר טלפוני עם גורמים רשמיים שונים של אותה המדינה".

"זכות התנועה נסוגה מפני עיקרון קדושת החיים"

לאחר בחינת כל הראיות והעדויות, קבעה השופטת נחמיאס כי אף שאין עילה למנות אפוטרופוס כולל לבן, יש מקום למנות אפוטרופוס לעניין הספציפי של הנסיעה לחו"ל. היא הוסיפה בפסק הדין גם כי, "שוכנעתי כי במעבר החד מאדם המנהל את כל חייו בבית הוריו לאדם הנוסע לבדו למדינה הנמצאת במלחמה... יש עילה למינוי אפוטרופוס לצורך מתן הסכמה לנסיעה לחו"ל".

השופטת הדגישה את עקרון קדושת החיים, וקבעה כי אף שזכותו של הבן לחופש תנועה הינה זכות חוקתית, במקרה זה "זכות התנועה נסוגה מפני עיקרון קדושת החיים". לפיכך, בית המשפט הורה להאריך את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגד הבן למשך שנה נוספת.

פסק הדין של השופטת נחמיאס מעלה שאלות רבות הנוגעות לאיזון בין זכויות הפרט לבין אחריות ההורים והמדינה לשמור על חייו של אדם במצבי קיצון. המקרה המיוחד הזה, של צעיר המעוניין לעזוב את ישראל לטובת רוסיה בזמן מלחמה ולהתגייס לצבא שלה, ממחיש את המורכבות המשפטית והאנושית הכרוכה בניהול מצבי חירום כאלה.

בית המשפט קבע כי במהלך השנה הקרובה יופנה הבן לטיפול מתאים כדי להעניק לו כלים להתמודד עם סביבה חברתית, ליצור קשרים אנושיים ולהתארגן בצורה שקולה יותר לנסיעה לחו"ל. ההורים, מצדם, יזכו להדרכה כיצד לתקשר עם בנם ולהבין את צרכיו, זאת כדי למנוע מצבים נוספים של נתק ומחלוקות קשות בתוך המשפחה.

פסק הדין הנ"ל מדגיש את חשיבות השמירה על זכות החיים אל מול זכויות הפרט לחופש תנועה ובחירה עצמאית. החלטת השופטת נחמיאס להותיר את צו עיכוב היציאה בתוקף למשך שנה נוספת, ולחייב את הבן לעבור תהליך טיפולי, ממחישה את הקושי שבו נתקלים בתי המשפט בעת התמודדות עם מצבים מורכבים, שבהם הזכות הבסיסית לחיים עומדת בסכנה.