בדיקה של חולה אחר השתרבבה לתיקון הרפואי - וזה מה שקרה למטופל

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה, השופט אחסאן כנעאן פסק לטובת תובע שהגיש תביעה נגד משרד הבריאות ובית החולים שבו היה מאושפז, בעקבות טעות חמורה בתיק הרפואי שלו. המקרה עוסק בטעות רשלנית של בית החולים הממשלתי בנהריה, שבו שולב לתוך התיק הרפואי של התובע אבחון מוטעה שלפיו הוא חולה בסרטן בלוטות הלימפה (לימפומה). טעות זו הובילה את התובע לחודשים ארוכים של חרדות, דיכאון ותחושת אובדן מוחלט, כשהוא משוכנע שהוא חולה במחלה קטלנית.

המקרה התרחש באוגוסט 2017, כשהתובע אושפז בבית החולים בנהריה עקב כאבי ראש, חולשה וכאבים מפושטים בגופו. לאחר האשפוז, הוא קיבל לידיו את סיכום האשפוז, שבו נכתב בטעות כי הוא חולה בלימפומה, מחלה סרטנית אגרסיבית. רק לאחר כמה חודשים גילה כי מדובר בטעות רפואית חמורה – האבחנה שהופיעה בסיכום האשפוז היתה שייכת לחולה אחר. במשך התקופה הזו, עבר התובע בדיקות נוספות והגיע לעתים קרובות לבתי חולים שונים, ואף נשלח למחלקת כימותרפיה לצורך טיפול בסרטן שלמעשה כלל לא היה לו.

התובע נערך נפשית ופיזית לטיפולים קשים צילום: halfpoint

התובע תיאר כיצד בעקבות האבחנה השגויה הוא חווה הלם קשה, החל להיפרד מיקיריו ונערך נפשית ופיזית לטיפולים קשים כמו כימותרפיה והקרנות. הוא תיאר את רגעי החרדה והבהלה שתקפו אותו לאחר שהבין כי מדובר במחלה קשה, ולאחר שביקש את עזרתו של רופאו המטפל, שהופתע בעצמו מתוצאות הבדיקות.

בית החולים טען שאין קשר בין האבחנה השגויה לנזק הנפשי

בית החולים בנהריה מצדו טען כי לא נגרם לתובע כל נזק, וכי אין כל קשר סיבתי בין האבחנה השגויה לנזק הנפשי הנטען. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות ההגנה והדגיש את חומרת הרשלנות. השופט כנעאן קבע כי "אין ספק כי במקרה זה בית החולים הפר את חובת הזהירות כלפי התובע", והוסיף כי העובדה שבית החולים לא נקט באמצעי זהירות מספקים למניעת טעויות מסוג זה היא רשלנות חמורה.

השופט אף הדגיש את הפגיעה הנפשית הקשה שנגרמה לתובע בעקבות המקרה, והוסיף כי תביעות בנושא טעויות ברישומים רפואיים נהפכו שכיחות יותר ויותר בשנים האחרונות, בייחוד לאור העובדה שבתי החולים מסתמכים יותר ויותר על מערכות ממוחשבות לניהול תיקי החולים. במקרה הזה, לא היתה מערכת שתאפשר למנוע את הטעות - דבר שהוביל לתוצאה טראומטית עבור התובע.

השופט קבע כי התובע הוכיח את טענותיו בדבר הנזק הנפשי שנגרם לו כתוצאה מהאבחנה השגויה, והצביע על כך שהוא נותר עם נכות נפשית בשיעור של 5%, על פי קביעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בנוסף, השופט ציין כי העובדה שהתובע לא הצליח להמשיך לעבוד בעקבות המקרה תומכת בטענותיו על ההשפעות הקשות של האירועים על חייו האישיים והתעסוקתיים.

למרות טענות ההגנה, שלפיהן מצב הנפשי של התובע היה קיים עוד לפני המקרה הנדון, קיבל השופט את קביעת המומחים וקבע כי הפגיעה הנפשית העיקרית נובעת מהאירוע שבו נמסר לתובע בטעות שהוא חולה במחלה קשה. השופט הוסיף כי "הידיעה שאדם חולה במחלה ממארת קשה היא ידיעה לא פשוטה", ופסק כי הפיצוי שיינתן לתובע עבור הכאב והסבל שהוא חווה יהיה מוגדל מהמקובל במקרים דומים.

בנוסף לפיצוי בעקבות הכאב והסבל, השופט פסק גם פיצוי בגין הפסדי שכר והוצאות רפואיות עתידיות. התובע טען כי בעקבות הפגיעה הנפשית הוא איבד את מקום עבודתו ונאלץ להפסיק לעבוד לחלוטין. אמנם התובע לא הביא הוכחות מלאות לכך, אך השופט הכיר בפגיעה התפקודית שנגרמה לו ופסק לו פיצוי על דרך האומדנא (הערכה עובדתית או פירוש כוונה של אדם - אף שאין ראיה ישירה ומפורשת לכך) עבור הפסד כושר השתכרות לעתיד.

השופט: בית החולים לא נתן מענה הולם לפניות התובע

בסופו של דבר, השופט פסק לתובע פיצוי בסכום כולל של 80 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 16 אלף שקל. השופט גם מתח ביקורת על כך שבית החולים לא נתן מענה הולם לפניות התובע ולפניות הרופא המטפל, והצורך של התובע לפנות לעורך דין כדי לתקן את הרישום המוטעה במערכת הרפואית רק הוסיף לתחושת המצוקה והחוסר אונים שחש.

הפסיקה הזו היא דוגמה נוספת לחשיבות של דיוק וזהירות בטיפול רפואי, במיוחד בנוגע לניהול הרשומות הרפואיות של המטופלים. טעויות ברישומים רפואיים עלולות לגרום לנזק עצום, כפי שניתן לראות במקרה זה, והן עלולות להוביל לחוסר אמון מצד המטופלים כלפי המערכת הרפואית.

מערכת הבריאות בישראל התמודדה בשנים האחרונות עם שינויים רבים, כולל מעבר למערכות ממוחשבות לניהול רשומות חולים. מערכות אלה, שהיו אמורות להפוך את ניהול המידע הרפואי ליעיל ומדויק יותר, עלולות גם להוביל לטעויות אנוש במקרה שהן לא מתוחזקות כראוי, כפי שהתרחש במקרה הנ"ל. אף שהטכנולוגיה יכולה לעזור לשפר את איכות הטיפול, היא מחייבת אמצעי זהירות רבים כדי למנוע טעויות מסוג זה.

פסק דין זה משקף את החשיבות הרבה שבתי החולים והמערכת הרפואית צריכים לייחס לניהול תקין ואחראי של הרשומות הרפואיות, ואת הצורך במעקב צמוד ובאחריות כלפי המטופלים.

במקרה אחר, שהגיע להכרעה בבית המשפט המחוזי בלוד באחרונה, נפטרה תינוקת בת שמונה חודשים לאחר שטופלה במרפאת טרם לרפואה דחופה. אחת הנקודות הבולטות שעלו במהלך הדיון היתה כי הרופאה שטיפלה בתינוקת כלל לא היתה בעלת הכשרה רפואית הולמת, ונחשדה בהצגת דיפלומה מזויפת. התינוקת, שהיתה בריאה בדרך כלל, הגיעה למרפאת טרם כשהיא סובלת מחום גבוה, דופק מואץ ותסמינים נוספים המעידים על זיהום חריף. למרות כל הסימנים המדאיגים, היא שוחררה לביתה, וכעבור כמה שעות היא מתה. הורי התינוקת הגישו תביעה, בטענה שהרופאה לא זיהתה את חומרת מצבה ולא הפנתה אותה לבית חולים, וזאת אף שהתינוקת הציגה סימנים מובהקים של מצב רפואי מסוכן. במהלך התביעה התברר כאמור כי הרופאה שהעניקה את הטיפול כלל לא סיימה לימודי רפואה, והמשיכה לעסוק במקצוע על סמך דיפלומה מזויפת. כך, פסק הדין חשף לא רק את המחדלים הרפואיים, אלא גם את הכשלים הרגולטוריים של משרד הבריאות, שאפשרו לרופאה להמשיך לעבוד למרות חשדות חמורים כלפיה.