נולדה 11 שנה אחרי שאביה נפל בקרב - ותזכה להכרה ממשרד הביטחון

מלחמת חרבות ברזל ממשיכה, ונמראה שסופה לא קרוב, וכמעט כל יום אנו קוראים ושומעים על חללים שנפלו בקרבות. על הרקע הזה, פסק באחרונה בית המשפט העליון בנושא שלצערנו נהפך לרלוונטי במיוחד במהלך המלחמה. בפסק דין שפרסם העליון, נדונה סוגיה מורכבת סביב זכויות ילד שנולד מזרעו של חלל צה"ל, שהופק לאחר מותו. השאלה העיקרית שנדונה היתה אם ילד שנולד בנסיבות כאלה ייחשב "ילדו של הנספה" לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950, ויהיה זכאי לתגמולים והטבות שניתנים ליתומי צה"ל מכוח החוק הנ"ל וחוקים ותקנות נוספים.

הסיפור החל כאשר חייל צה"ל נפל בקרב ב-2002, ובהוראת בית המשפט, הורי החלל קיבלו אישור ליטול את זרעו לאחר מותו, במטרה להביא ילד לעולם. כעבור 11 שנה, ב-2013, נולדה בת באמצעות הפריה מלאכותית מזרעו של החלל. הבת נרשמה כבתו של החלל במשרד הפנים, והיא נושאת את שם משפחתו. לאחר היוולדה, פנו הורי החלל לקצין התגמולים במשרד הביטחון בבקשה להכיר בה כ"ילדה של נספה" לצורך זכאות לתגמולים.

הילדה נולדה מהפריה 11 שנה לאחר מותו של החייל צילום: דיויד גארב

קצין התגמולים דחה את הבקשה להכיר בילדה כזכאית לתגמולים, בטענה שהחוק נועד להעניק זכויות ותמיכה לילדים שהיו תלויים כלכלית באביהם בזמן מותו, ולא לילדים שנולדו בנסיבות כאלה. לדבריו, "אין מקום להטיל אחריות כלכלית על המדינה כאשר הילדה נולדה מזרעו של חלל שלא הכיר את האם ולא היתה לו כל כוונה להביא ילד לעולם לאחר מותו".

המדינה ערערה פעמיים על ההחלטה

הערעור על החלטה זו הוגש לוועדת הערעורים לפי חוק המשפחות בבית משפט השלום בראשון לציון. הוועדה קבעה כי הילדה, בתו הביולוגית של החלל, זכאית להכרה ולתגמולים כילדה של נספה, שכן היא עומדת בהגדרות החוק המעניק זכויות לבני המשפחה הקרובים ביותר של הנספה.

המדינה ערערה על החלטת ועדת הערעורים לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שם נדון המקרה בהרכב של שלוש שופטות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי הילדה זכאית להכרה על פי חוק המשפחות. בית המשפט ציין כי השאלה המשפטית העקרונית - אם ראוי שהמדינה תכיר בצאצא של חלל שנולד לאחר מותו - היא שאלה מורכבת. עם זאת, המחוקק לא הבחין בין ילדים שנולדו לפני מות האב לבין אלה שנולדו לאחר מותו, כל עוד קיים קשר ביולוגי.

המדינה ביקשה רשות לערער על פסק הדין של המחוזי לבית המשפט העליון. השופטים אלכס שטיין, דוד מינץ ויוסף אלרון דנו במקרה, והגיעו פה אחד להחלטה לדחות את הערעור.

השופט אלכס שטיין, שכתב את פסק הדין המרכזי, ציין כי לשון החוק ברורה ואינה דורשת תנאים נוספים כמו "אבהות פונקציונלית", כפי שטענה המדינה. לדבריו, "חוק המשפחות מונה בין הזכאים להטבות את 'ילדו של הנספה' ואינו מבדיל בין ילד שנולד בחייו של הנספה לבין ילד שנולד לאחר מותו". השופט הדגיש כי הקשר הביולוגי מספיק לצורך ההכרה בזכאות לתגמולים.

"חוק המשפחות מתבסס על זיקה ביולוגית"

עוד לדברי השופט שטיין, "המדינה מעלה שורה ארוכה של טענות יצירתיות, אך אלו אינן כוללות טענה בדבר היעדר קשר אב-בת בין המנוח לבין המשיבה". הוא סירב לפרש את החוק בצורה שתפגע בזכויות הילדה, והבהיר כי "חוק המשפחות אינו דורש הוכחת תלות כלכלית לצורך הכרה בזכאות לתגמולים, אלא מתבסס על זיקה ביולוגית".

המדינה ניסתה לטעון כי יש להכיר בזכאות לתגמולים רק כשקיים קשר משפחתי פעיל, או כשהנספה נתן את הסכמתו המפורשת להבאת ילדים לעולם לאחר מותו. המדינה טענה כי המחוקק לא התכוון להכיר בזכויות עבור ילדים שנולדו בנסיבות כאלה, משום שהחוק מבוסס על רעיון של פיצוי תלויים שהיו סמוכים על שולחנו של הנספה.

השופט שטיין דחה את הטענות האלה, וציין כי המדינה מבקשת ליישם "רציונלים" שאינם עולים בקנה אחד עם לשון החוק. לדבריו, "העיסוק במדוע ולמה הוא עיסוק עקר... לשון החוק היא שקובעת את גבולות הפרשנות".

השופט שטיין אף התייחס לרציונל הפילוסופי של "הכרת תודה" כלפי חללי צה"ל והקרבתם למען המדינה. הוא הסביר כי חוק המשפחות משקף את חובת המדינה להכיר בזכויות ילדיו של חלל מבלי להתנות זאת בתנאים כלכליים או חברתיים.

המדינה הביעה חשש כי הכרה בזכויותיהם של ילדים שנולדו לאחר מות הנספה, כפי שקרה במקרה הזה, תוביל לעלויות כלכליות משמעותיות. לדברי המדינה, עלות התגמולים לכל ילד כזה יכולה להגיע למיליוני שקלים לאורך השנים, והדבר עלול להכביד על תקציב משרד הביטחון.

בית המשפט דחה טענה זו, וציין כי על המדינה מוטלת האחריות לדאוג ליתומי חללי צה"ל, ללא קשר להשלכות התקציביות. השופט שטיין אף התייחס לכך וכתב בפסק הדין שפורסם כי, "הכרת התודה שהמדינה חבה לנספה צריכה להיות מכוונת אל ילדיו, מבלי לבדוק מניין הם באים, לאן הם הולכים ומה היה טיב היחסים בינם לבין הנספה".

פסק הדין של בית המשפט העליון בעניינה של הילדה שנולדה מזרעו של חלל צה"ל מציב תקדים משפטי חשוב ומעורר דיון ציבורי רחב. ההכרה בזכויותיה לתגמולים מכוח חוק המשפחות מדגישה את חשיבות הקשר הביולוגי, ואת מחויבות המדינה כלפי ילדיהם של חלליה, גם בנסיבות יוצאות דופן. העליון חידד את התפישה שלפיה זכויות הילד אינן תלויות בנסיבות חייו של האב או במערכת היחסים המשפחתית שנוצרה, אלא בעובדה הביולוגית הפשוטה של היותו "ילדו של הנספה".

במקרה אחר, הכריעה ועדת הערר לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) ביוני האחרון בבקשה של אשתו של חייל שנפצע במלחמת ששת ימים ובהמשך מת מסוכרת, לקבל הכרה כאלמנת חייל שנספה במערכה. המנוח נפצע ביום הרביעי של המלחמה. בזמן שהוא ועמיתיו לשירות היו בדרך לתעלה, הפציצו אותם מטוסי מיג מצריים, והוא נפגע ברגלו ובידו. בהמשך הוא הוכר כנכה צה"ל עקב הפוסט טראומה שממנה סבל בעקבות אותו אירוע. אלא שתחלואי המנוח לא הסתכמו בפציעות בגפיים ובנפש. שנים ספורות אחרי תום המלחמה אובחנה אצלו סוכרת, וב-1983 הוא החל לקבל תרופה מסוג אינסולין. בשלב מסוים הוא אף נאלץ לעבור כריתה של רגל. בדיון שהתקיים לפני כעשור, שיתף המנוח כי מצבו הנפשי החמיר, הוא שרוי בדיכאון, מסתגר בבית כבר חצי שנה, לא יכול לתפקד או לדבר הרבה וסובל מלחץ רב.